שו"ת הרא"ש/צו/ה: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין שינוי בגודל ,  16 בינואר 2021
←‏top: עיצוב וסדר בתבניות
מ (←‏top: הסרת התבנית "שולי הגיליון"- מערכת כבר הכניס לתוך הניווט)
(←‏top: עיצוב וסדר בתבניות)
שורה 4: שורה 4:


'''(תשובה)''' ההיא דפ' הגוזל אין לדון ולהורות הלכה למעשה ע"פ הברייתא כמו שהיא שנויה בצורתה אלא צריך להוסיף בה דברים דראובן שקנה שדה משמעון ואומר למוכר בפני עדים ללוי אני קונה אותו והמוכר הקנה אותו ללוי ע"י ראובן שהיה שלוחו של לוי וזכה בשבילו ונכתב השטר בשם לוי וכן הסכים הצורך על זה לומר אין כופין את המוכר למכור (אם) אח"כ אמר ראובן לשמעון אותו שדה שקניתי ממך בשם לוי לעצמי קניתי אלא לפנחאי בעלמא קניתי בשם לוי אין מחויב המוכר לכתוב שטר אחר וטעמא הוי משום דלא ניחא ליה לאיניש דליפשו שטרי עלויה תיפוק ליה אפילו אם היה המוכר רוצה לכתוב לו שטר אחר היאך יכתוב לו והיאך יחתמו העדים והלוקח כבר זכה בשדה דזכין לאדם שלא בפניו כדאמרינן (ב"ב ע"ז) זכה בשדה זו (לפלוני) וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ולמה יאמינו לראובן לומר שקר אמרתי לעצמי קניתי ונגזול את לוי ועוד אמאי לא חיישינן לקנוניא שנאמר ראובן נתן את השטר ללוי ומכר את השדה או שיעבדו לאחר ע"פ השטר ואח"כ עשו קנוניא והחזיר לו את השטר לראובן והלך ראובן לשמעון ובקש ממנו שיעשה לו שטר אחר על שמו כדי להפקיע את השדה מיד אותו שקנהו מלוי ובכולי גמרא נזהרו חכמים מאוד בכל מיני חששות אלא על כרחך צריך לפרש הברייתא שבא לוי לפני שמעון ולפני העדים והודה שכן הוא כדברי ראובן וגם צריך לומר שאין שהות והפסק בין כתיבת השטר לדברי ראובן דליכא למיחש לקנוניא כך צריך לפרש הברייתא נמצא בנדון זה כיון שהיה קנין בשביל בנו ונכתב השטר בשם בנו הרי זכה בנו בבית או בשדה אף על פי שאמר לעדים שלא יעידו במקח זה אלא בהראות השטר אם היה הבן אומר לעדים באו והעידו שאבי קנה לי מקח זה היו צריכים להעיד ולא יכבשו עדותן בשביל שאינה (בשל) (ברצון) האב שהיה שלוחו של בן וזכה לו שלא בפניו אבל לאו כל כמינייהו ואם היה הבן קטן בשעת המקח ועכשיו מודה לדברי אביו אינו מועיל דאין הודאתו מועלת על דברי (קנין) (קטן) ועוד דאיכא למיחש לקנוניא שמא נתן השטר לבנו משהגדיל ומכר ועתה באין לעשות קנוניא נאום הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל ז"ל].
'''(תשובה)''' ההיא דפ' הגוזל אין לדון ולהורות הלכה למעשה ע"פ הברייתא כמו שהיא שנויה בצורתה אלא צריך להוסיף בה דברים דראובן שקנה שדה משמעון ואומר למוכר בפני עדים ללוי אני קונה אותו והמוכר הקנה אותו ללוי ע"י ראובן שהיה שלוחו של לוי וזכה בשבילו ונכתב השטר בשם לוי וכן הסכים הצורך על זה לומר אין כופין את המוכר למכור (אם) אח"כ אמר ראובן לשמעון אותו שדה שקניתי ממך בשם לוי לעצמי קניתי אלא לפנחאי בעלמא קניתי בשם לוי אין מחויב המוכר לכתוב שטר אחר וטעמא הוי משום דלא ניחא ליה לאיניש דליפשו שטרי עלויה תיפוק ליה אפילו אם היה המוכר רוצה לכתוב לו שטר אחר היאך יכתוב לו והיאך יחתמו העדים והלוקח כבר זכה בשדה דזכין לאדם שלא בפניו כדאמרינן (ב"ב ע"ז) זכה בשדה זו (לפלוני) וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ולמה יאמינו לראובן לומר שקר אמרתי לעצמי קניתי ונגזול את לוי ועוד אמאי לא חיישינן לקנוניא שנאמר ראובן נתן את השטר ללוי ומכר את השדה או שיעבדו לאחר ע"פ השטר ואח"כ עשו קנוניא והחזיר לו את השטר לראובן והלך ראובן לשמעון ובקש ממנו שיעשה לו שטר אחר על שמו כדי להפקיע את השדה מיד אותו שקנהו מלוי ובכולי גמרא נזהרו חכמים מאוד בכל מיני חששות אלא על כרחך צריך לפרש הברייתא שבא לוי לפני שמעון ולפני העדים והודה שכן הוא כדברי ראובן וגם צריך לומר שאין שהות והפסק בין כתיבת השטר לדברי ראובן דליכא למיחש לקנוניא כך צריך לפרש הברייתא נמצא בנדון זה כיון שהיה קנין בשביל בנו ונכתב השטר בשם בנו הרי זכה בנו בבית או בשדה אף על פי שאמר לעדים שלא יעידו במקח זה אלא בהראות השטר אם היה הבן אומר לעדים באו והעידו שאבי קנה לי מקח זה היו צריכים להעיד ולא יכבשו עדותן בשביל שאינה (בשל) (ברצון) האב שהיה שלוחו של בן וזכה לו שלא בפניו אבל לאו כל כמינייהו ואם היה הבן קטן בשעת המקח ועכשיו מודה לדברי אביו אינו מועיל דאין הודאתו מועלת על דברי (קנין) (קטן) ועוד דאיכא למיחש לקנוניא שמא נתן השטר לבנו משהגדיל ומכר ועתה באין לעשות קנוניא נאום הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל ז"ל].
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>
16,682

עריכות

תפריט ניווט