הכתב והמכתב (ריינס)/ב/א/ג: הבדלים בין גרסאות בדף

דע, כי התורה הזאת ביחוסה לבני אדם הולכת ומתפשטת הן על כלל האומה, הן על הפרט. תלמד לאדם דעת איך להתנהג בעל ענייניו ועסקיו, הן בנוגע בהצטרפותו אל בוראו והן בנוגע אל התחברותו לבני אדם. הן בהתנהגותו בענייני האהבה והאחווה, והן איך לחדש האחווה והריעות, אם ע"י איזה מקרה נתפרץ ריב בינו לזולתו, אם בעניין וענייני {{לפיענוח|ד"י}} או בענייני המוסר וד"א ומדות. כי לכל זה ימצא תרופה עפ"י דרכי התורה, אז ישרור מחדש השלום והאהבה ביניהן. סוף דבר, כי התורה הקדושה תיישר לאדם דרכו ותסול לו מסילת החיים מיום גוחו מבטן עד שובו לעפרו. ואשר מצד זה בא סדר התורה כפי סדר גידול האדם, תתחיל מלידת האדם וקורותיו ותשלים ממיתתו. כי בתחילת התורה נכתב בריאת האדם וקורותיו, ובסוף התורה ממיתת משה רבנו וקבורתו. והוא להורות על נקודה זו כי תכליתה הוא ללמד לאדם אופן תהלוכתו מיום בואו לעולם עד צאתו ממנה, ואולי כיוון דאת{{הערה|נדצ"ל דעת}} ר' שמלאי {{ממר|ב[[בבלי/סוטה/יד/א|סוטה דף י"ד ע"א]]}} בדרשתו שאמר: "תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, תחילה גמ"ח דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ג#כא|בראשית ג כא]]}} "ויעש אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" , וסופה גמ"ח דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לד#ו|דברים לד ו]]}} "ויקבור אותו בגיא". הראה בזה עוצם ההתייחסות וההשתוות של התורה אל האדם. {{לפיענוח|וידענו}} אשר ר' שמלאי העמיק הרחיב חקירתו בפינה זו וחדר בפנימיותם לחקור על השתוותם ויוחסם זה לזה, וכאשר דרש גם במכות {{ממ|[[בבלי/מכות/כג/ב|דף כ"ג ע"ב]]}}: "תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמשה לאוין כמניין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנבגד אבריו של אדם". ע"כ. הראה גם בזה כי לבד אשר מצד השיווי של מספר המצוות למספר האברים {{לפיענוח|ניכר}} יחוסה והצטרפותה אל האדם, אולם גם סדרה והשתלשלותה תעיד כי היא נערכת נגד סדר האדם והתפתחותו. ראשית התורה הוא מלידת האדם, וסופה ממיתתו, וכל התורה היא ידיעת הנהגת האדם בכל ימי חייו על הארץ. ואחרי שכן, מובן אשר הוא מן הנמנע שיבא הכל בכתב, אחרי כי מיום ליום יוולדו עניינים חדשים ויתחדשו ספיקות רבות ועצומות. כי  כשיעור החדשות והנצורות שתתחדש בכלל העולם מהנהגת בני אדם, וכשיעור העניינים המתגלים מיום ליום, כשיעור זה יוולדו לרגלם מבוכות רבות וספיקות חדשות, ומה יעשה אז השופט והמנהיג עת שיבא אליו עניין חדש שלא בא מבואר בתורה, ובאיזה אופן ישלים ביניהם עפ"י דרכי התורה, ואם גם יהא בידו להוכיח עפ"י דרכי ההיקשים המושכלים, מי ישמע לו אחרי שלא בא בכתב, ומי יכריחם להקדיש אמרי פיו, במה שלא נמצא מפורש באר היטב? וגלל כן היתה מחכמת התורה קדושה שיבאו בכתובים רק החומרים הראוים{{הערה|אולי צ"ל הראשים}} והיסודות העיקרים. והיסודות האלה יספיקו על כל העניינים המחודשים, כי יפתרו ע"י איזה יסוד מהיסודות הכתובים, כשישתמש בהם עפ"י דרכי הלימודים המקובלות מסיני. וגלל כן {{לפיענוח|אין}} שבע"פ רואים כולם כי קדושה אחת היא להיכתב, והביאור להגלוי והנעלם, כי הכתב כולל בקרבו כ"ז. ומעתה לא יהא עוד שום דבר חדש ועניין נולד שלא יהא לו שורש בתורה, וע"ז בא התורה לכלל