רמב"ן/בבא בתרא/כד/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ותיפוק לי' דשאין עושין לא שדה מגרש ולא מגרש שדה. ''' לאו אדעולא מקשי, אלא מתניתין נמי קשיא ליה והוה ליה למימר דאפילו אלף אמה ירחיק אלא אורחא דתלמודא לומר ותיפוק לי' כלומר אפילו אותן אמות שאמרה משנתנו שמרחיק משמע שלא היה לו להרחיק אלא משום נויי העיר, ואמאי תיפוק לי' דאפילו אלף אמה צריך להרחיק.<br>ותמהני ולימא ליה התם בארץ ישראל אבל ערי ישראל שבחוצה לארץ עושין מגרש שדה והכא משום נויי העיר לא עבדינן לפי' אני אומר שכך פירושה דמעיקרא קס"ד משום היזק הוא ואפילו בח"ל וכיון שאמר עולא דמשום נויי העיר הוא פשיטא לי' שאין תקנה זו אלא בא"י אבל בח"ל אין מן הדין שיעכב ולא תקנו בה כלום הלואי שתנול בפני יושביה וכיון שכן תיפוק לי' משום שאין עושין מגרש שדה ואעולא מקשינן ולא אגופה דמתני' וכן כתב רש"י ז"ל הטעם שאין תפארת א"י ש"מ לא יאמרו דבר זה אלא בארץ ישראל.  

'''ולימא להו הבו לי דמי' ברישא והדר איקוץ. ''' ואי קשיא לך וליקשי אמאי קוצץ ומ"ש מבור דאמרת לא יקוץ וא"ת היזיקא דרבים שאני מעיקרא אמאי לא קשיא ליה איכא למימר דמתני' בעי למידק ברישא וכיון דשאני היזיקא דרבים שאני תו לא קשיא כלום. איכא למימר דמעיקרא נמי פשיטא לן דבעיר לעולם קוצץ ובהא שאני היזיקא דרבים מהיזיקא דיחיד וכי קשיא לן לענין דמי קשיא לן דקס"ד ל"ש.<br>ומאי דתנא נמי גבי בור ונותן קוצץ דמים, לא קשיא, דהתם כיון דהבור קדמה קוצץ ברישא שהרי חייב לסלק היזיק ואח"כ אתן דמים דמדינא לית ליה למיתן ליה כלום אלא משום ישוב הארץ כמו שמוזכר בירושלמי אלא דעיר קשיא דכיון דאילן קדם בדין הוא שלא יקוץ אלא שכופין אותן לקוץ ויטול דמים נמצא כמוכרו להם לפיכך היה בדין שיתן דמים ואחר כך ודיו שקנסת עליו קציצה.