אור שמח/תרומות/טו: הבדלים בין גרסאות בדף

''' פירוש ''' אף אם תפול יותר מאחת לים הגדול דהא כיון דנפלה למאה הלא תרומה עולה במאה ואחד ולמאי צריך להיתר מסיבת הנפילה על כרחין כוונתו דאינו צריך להרים וההרמה הוא מפני גזל השבט לכן שפיר לא מועיל בתאינה דלא מינכר נפילתה אף אם יפלו שנים, ולא דמי לטבעת של עו"ג דשרי בנפלו שנים לים דהתם הוא נוגע רק לענין איסור ותלינן דאיסור נפל אבל בתרומה דזכות ממון דהרמה לכהן יעוין הלכות פקדון ברמ"א סימן רצ"ב סעיף י' בדבר שאינו מסויים אם נגנב לפי ערך המעות יעו"ש ובנתיבות, לכן לא מועיל מה שיפלו לים לומר דא"צ להרים, לכן בנפלו היכי שנתערב תאנה בפחות ממאה לא מהני והוי מדומע משא"כ בטבעת דהוי איסורא שפיר מועיל בשנפלו שנים, כן נראה סברת רבינו ויש להאריך בזה בדברי הגמ' לחלק בין חביות ואכ"מ. וא"ש דלא פליג רבה על הך דר"נ אמר רב גבי טבעת ודוק:

''' נראה ''' פירושו דהגביה אחד ממאה שבה לתרומה כדין מדומע במאה ואחד שצריך להרים וכבר הותר, לכן אם נתחמץ אחר כך כבר נתבטל ואינו חוזר וניעור, וטעמו דאילו היה כאן העיסה שהגביה כדין הלא אימור אז לא היה בהשאור לחמע העיסה ואינו ידוע אם היה בו לחמץ כל העיסה לכן מותרת. ולפ"ז א"ש גירסת כת"י אור הגנוז ודפוס צוקערמאנדיל בתוספתא שם שאור של שביעית שנפל לעיסה ידע בו ואח"כ נתחמץ אסורה, שאף שידע וכבר נתבטל בשביעית שאין צריך להרים מכל מקום כיון דנתחמץ אחר זה הרי חוזר וניעור דליכא טעמא דפרישית ואף אם נטל מהעיסה אימור דחוזר וניעור שהרי רואין אנו שמחמץ כיון שאינו צריך להרים ודוק. ואפשר היה לפרש שהגביה להשאור של תרומה ואפילו כן שרי כי נתחמץ אחר זה משום דאימור העיסה בעצמה הוחמצה ולא בא פעולת החימוץ מהשאור לבד, אך לפ"ז לא יתכן לחלק בין תרומה לשביעית ועוד דסוגיית הירושלמי פ"ב דערלה אינו מתחוור לפ"ז כיון דסלק להאיסור היינו השאור וע"כ דהגביה כדין שצריך להרים והשאור נשאר בעיסה, והפירוש כדבארתי לעיל שזה מקרי לא הוכר האיסור ויעוין פרי חדש סימן צ"ט והנ"ל כתבתי בס"ד: