הפלאה/כתובות/צז/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''תוס' ''' ד"ה לאתוי וכו'. וזהו מילתא דפשיטא וכו'. לכאורה קשה דהא קי"ל דאינו יודע אם פרעתי חייב וה"נ דמי לא"י אם פרעתי כיון דבודאי נתחייב במזונות וספק אם נתגרשה ואע"ג דהיינו דוקא כשטוען המלוה ברי הא איתא בח"מ ריש סימן פ"ב דבמלוה בשטר אפילו שניהם אינם יודעין אוקי השטר אחזקתו וחייב לשלם וכן כתב הש"ך בח"מ סימן נ"ט א"כ ה"נ כיון דודאי נתחייב במזונותיה וספק אם מגורשת אין ספק מוציא מידי ודאי ולא דמי להא דאמרינן לעיל דף פ"א במתו בעליהן עד שלא שתו דמספק אינה נוטלת כבר כתבנו שם דספק סוטה שאני דעשאו רחמנא כודאי כל זמן שלא שתתו וצ"ל דס"ל כמו שהוכחנו לעיל מדברי התוס' דף צ"ו ע"ב ד"ה ור' יוסי וכו' דחוב במזונות מתחיל בכל יום ויום וה"ל כאינו יודע אם נתחייבתי ומ"מ לא ה"ל תו מילתא דפשיטא ואין מזה תמיהה על רש"י ז"ל דהא לדעת כמה פוסקים החיוב מתחיל משעת כתיבה ותו דכבר כתבנו לעיל דאפילו בספק פרעון קודם כיון דהחוב הוא ודאי והפטור ספק אין ספק מוציא מידי ודאי כמ"ש הש"ך בריש סימן ע"ה וצ"ל דהכא שאני משום דנכסי בחזקת יתמי קיימי בכה"ג עכ"פ לאו מילתא דפשיטא היא מיהו לפי' רש"י לפנינו דמיירי בגרושה מן האירוסין דע"כ צ"ל דהא דאית לה מזונות מן הבעל הוא משום דאגודא ביה עדיפא טפי מארוסה דעלמא דל"ל מזוני' א"כ בכה"ג פשיטא דכשמת אין לה מזונות ואפילו בהגיע זמן דנתחייב כבר מ"מ נראה פשוט דתנאי כתובה דאת תהא יתבא בביתי וכו' אינו אלא משעת נשואין. אלא דבלשון משנה ירושלמי שהביאו התוס' לעיל דף נ"ח ד"ה ואפילו כולן וכו' הגיע זמן ולא נשאו או שמתו בעליהן אוכלת משלו וכו' משמע דיש לה מזונות. ויש לדחות. וצ"ע שלא נזכר בדברי הפוסקים. ועיין קונטרס אחרון: