הון עשיר/תרומות/ח: הבדלים בין גרסאות בדף

'''המשמרת של יין אסורה וכו''''. גרסינן בירושלמי {{ממ|ה"ג מג.}} המשמרת של יין, ר' נחמיה אומר אם היתה פקוקה מלמעלה אעפ"י שהיא פתוחה מלמטן. ר' יהודה אומר אם היתה התחתונה מכוסה אעפ"י שהעליון מגולה מותר, מפני שארס נחש עומד בשבכה ועמד מלמעלה. א"ר אלעזר בשלא טרף אבל אם טרף אסור, ע"כ. ופירושו לע"ד הוא, אם היתה פקוקה מלמעלה, דהיינו מכוסה, אעפ"י שהיא פתוחה מלמטה, כי נקבי המשמרת פתוחים הם שדרך שם יורד המשקה לכלי התחתון, מותרת, ולא חיישינן שיעלה הנחש במשמרת דרך מטה, ואף כי רחוקה היא מן הכלי שהיין יורד לתוכו, ואותו כלי פתוח שדרך פתחו יורד היין בתוכו, אין בו משום גלוי הואיל והיין היורד בו דרך נקבי המשמרת עושה טיף טיף, ואמרינן בע"ז דף ל' ע"ב אמר שמואל מי טיף טיף אין בהם משום גלוי, ופסקה הרמב"ם בפ' י"א מ"ה רוצח ושמירת הנפש {{ממ|ה"ח}}. מכלל דאם היתה המשמרת מגולה יש בה משום גלוי, ואעפ"י שהיא מכסה פי הכלי שבו יורד היין, לא אמרינן שיהיה הארס נשאר למעלה במשמרת ושהיין יורד ממנה נקי. ור' יהודה אומר אם היתה התחתונה מכוסה וכו' מותר, דס"ל דאמרינן הכי, והא דבעי כסוי לתחתונה, אפשר דהוא משום דאמרינן בש"ס הנ"ל אמר רב אשי והוא דעביד טיף להדי טיף טיף. ופי' רש"י שהטפות יורדות זו אחר זו תכופות ורדופות, ופסקו הרמב"ם בפ' הנ"ל, וחיישינן דילמא לא יהיו הטיפות היורדות תכופות ורדופות תדיר, כי לפעמים יתעכבו השמרים. א"ר אלעזר הא דאמרינן שארס נחש עומד בשבכה, היינו כשלא טרף, שלא עירב היין שבמשמרת אחר שנתגלה, לשון בצים טרופות, אבל אם עירב בתוך המשמרת אסור, שעל ידי סכסוכו ביין מערבב הארס בתוכו ומורידו דרך נקבי המשמרת עם היין, כן נראה פי' שיטה זו, אלא שצריך לגרוס ר' יהודה במקום ר' נחמיה, ור"נ במקום ר"י. שהרי דעת ר"י דהכא הובאה בבבלי בסוכה דף נ' ע"א וכן בבתרא דף צ"ז ע"ב בשם ר' נחמיה, וכן ממשנתנו זאת משמע דהיתר גלוי המשמרת הוא ר' נחמיה, ויהיה א"כ ת"ק דאסר, ר"י בר פלוגתיה.

'''ורבי נחמיה מתיר'''. כתב הר"ב, דאין הלכה כרבי נחמיה. וכן פסק הרמב"ם בפירושו ובחיבורו פ' י"א דה' רוצח {{ממ|הי"ד}} דלא כותיה, ואסר משקין מגולין אפילו סננן במשמרת. ותימא דבש"ס דסוכה הנ"ל קא טרח הש"ס לאוקמי מתניתין דסוכה, דנשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור, כר' נחמיה. וכן בבתרא דף הנ"ל, על האי דאמר רב אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח, קא מקשה הש"ס למעוטי מאי, אי למעוטי וכו', אי למעוטי מגולה סכנה היא, ופי' רש"י ואפילו בלא קידוש אסור לשתותו, אלא למעוטי וכו', ואב"א למעוטי מגולה ובמעביר במסננת ולר"נ דמתירו בשתיה להדיוט, קמל"ן דהואיל ואסור לגבוה משום הקריבהו נא לפחתיך כדאיתא בסוכה הנ"ל אסור נמי לקדוש. ומימרא זו דרב הלכתא היא וכן פסקה הרמב"ם בפ' כ"ט דה' שבת, ועליו אני מתמיה הפלא ופלא דהעתיק בלשונו המימרא דרב בצורתה, וקאמר עלה ויש מי שאומר דלא נאמר יין הראוי לנסך על גבי המזבח אלא להוציא יין שריחו רע או מגולה או מבושל שאין מקדשין על אחד מהם, עכ"ל. והאי מגולה היכי דמי, אי דלא סננו, הא בפי' אמרו בש"ס דלא אתא למעוטי האי דהא סכנה היא, ואי דסננו הא אינו צריך למעוטי אלא לר"נ דמתירו בשתיה כמבואר בש"ס הנ"ל, והוא ז"ל כבר פסק בה' רוצח דלא כותיה ואסרו אפילו בשתיה, וא"כ אינו צריך מעוט לקדוש. ויש שרצו לדחות דאין זו סתירה להרמב"ם, הואיל ומביא' בשם יש מי שאומר, כלומר וליה לא ס"ל. ולא נחה דעתי בזה, דע"כ לא קאמר ויש מי שאומר, אלא לאפוקי ממאן דאסר ליין שנתערב בו דבש ושאור הואיל ואינו ראוי לינסך כמבואר בריש דבריו ע"ש, וקאמר דיש מי שמתירו בשלא היה ראוי מפני תערובתו, ואומר דלא אתא להוציא אלא יין האסור מחמת עצמו ולא מחמת תערובתו והוא המגולה ודומיו, אבל אף הוא ז"ל ס"ל דאתא להוציא אלו, כי מבוארים הם בש"ס, אלא דהמגולה לדידי' דפסק דלא כר"ן לא הוצרך למעוטי, וא"כ קשה אמאי הזכירו כלל, וצ"ע. כל זה חדשתי מכח קושיא שהקשה לי בני אברהם שמואל יצ"ו אמאי קתני המשמרת של יין אסורה, דנראה דהמשמרת היא האסורה, ואינו כן כי היין הוא האסור, ואגב דקדוק דמשמרת דקדקתי דקדוק זה דפסק ר' נחמיא: