מראי מקומות/בבא מציעא/עו/א: הבדלים בין גרסאות בדף

הקשה מעייני החכמה לדעת הר"מ סופ"ג ממכירה שיש אונאה בקבלן א"כ הכא הוא יותר משתות ויש אונאה, ותי' דכיון דשכרן לעבודת קרקע ה"ז כקרקע ואין אונאה, ועי' היטב לעיל נו:, ובעיקר הקו' בשי' מו"ר רבי דוד זצ"ל (אות טו) תי' בפשיטות דהרי ידעו כמה שיווי המלאכה ונתרצו, ואין כאן אונאה כלל ופשוט, וכ"כ בית יצחק חו"מ סימן פ"א, שו"ר בריטב"א (ישנים) שהוכיח מכאן שאין אונאה לפועל עי"ש, [והעירוני דהריטב"א הוכיח כן מדינא דאמר בעה"ב ג' ושליח ד' ושכרכם עלי, והרי בשכרכם עלי חיובו מדין ערב, ומבואר דזה ג"כ דמי לשכירות פועלים שאין אונאה ודוק] וברש"י ד"ה ארבעה כ' ליומא, מבואר ברש"י דשמעתין בשכיר יום ולא בקבלן, ופי' היתרון האור דרש"י פי' כן דמה"ט אין אונאה, דאילו בקבלן י"ל דיש אונאה, וע"ע נתה"מ סימן רס"ד ס"ק ח' וסימן של"ב ס"ק ד'- וע"ע בהגר"א סימן רכ"ז ס"ק נ' שהוכיח מכאן שיש שער לשכירות פועלים אע"פ שאין אונאה, והוא מדברי תרוה"ד סימן שי"ח.

חקרו האם הפועלים יכולים ג"כ לתבוע מבעה"ב, [לולא דין שעדר"נ] וזה פשוט שאינם יכולים לתבוע ב' פעמים, אבל ילהס"ת האם אמרינן רצה מזה גובה רמ"ג, דהרי ההנו את בעה"ב, או"ד דבעה"ב לא עביד למיגר כיון דבלא"ה חייב לשלם לסרסור, אכן י"ל דממנ"פ אם ישלם לפועלים לא ישלם לסרסור, ושפיר יש כאן נהנה, ועי' בסמוך מדברי הרמ"ה שאין יכולים לתבוע מבעה"ב יותר מכפי מה שסיכמו עם הפועל עי"ש, ובחי' חת"ס (הנדמ"ח לעיל יד:) כ' שאינם יכולים לתבוע מבעה"ב דלאו בע"ד דידי' הוא, [ועי' היטב ברי"ף ומשנ"ת בסוגיא שם] שו"ר בס' דבר למשפט סימן י' שהאריך בזה, והביא מס' לחקרי הלכות להגר"ח העליר ז"ל סימן ו' דיכולים לתבוע את בעה"ב עי"ש. ויעויין בהגר"א סימן של"ה ס"ק ו' בשוכר את הפועל לעשות בשלו, ועשו בשל חבירו פטור השוכר מלשלם והם חוזרין ונוטלין מבעה"ב מה שההנו אותו, אלמא דאע"ג דלא ירדו ע"מ להשתלם מבעה"ב נוטלין ממנו, אכן התם אינם פועלים של השליח.