ביאור הגר"א/אורח חיים/תקצא: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תיקון
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
(תיקון)
שורה 4: שורה 4:
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}


{{עוגןמ|ג}} '''ס"ג יש אומרים. ''' כ' בלשון י"א דהראב"ד ס"ל דשיעור תקיעה כשלש תרועות דג' בבות וכשיעור שברים דבבא א' דשברי' דבבא ת' הוא ג"כ כג' תרועות דתרועה הוא ג' קולות קטנות שנקראים טרומיטין וכן שבר א' ונמצא ג' שברים דבבא א' ט' טרומיטין וכן תקיעה א' וכת' דמ"ש שם במסקנא אמר אביי בהא ודאי פליגי כו' א"צ למש"ש בתחלה תנא דידן כו' אלא כל א' אזיל לשיטתו כו' ע"ש. ולפי סברתו אין חילוק בכל התקיעות בין דתשר"ת או תש"ת או תר"ת והרמב"ם כת' תקיעה כחצי תרועה ושיטתו נכונה בפי' דגמרא וז"ש תקיעות דכולהו בבי כו' דלפירש"י א"א להולמו:
== א ==


'''והם נקראים טרומיטין. ''' ירושל' שם איזו היא הרעה ר' חנניא ור' מנא חד אמר אהן טרימוטא וחורנא אמר תלת דקיקן:
'''ס"א  יתפללו הציבור בלחש כו'.''' גמרא ר"ה ל"ד ב' א"ל לדבריך למה צבור כו' ואע"ג דאמרי' בפ"ד דברכות הני תשע דר"ה כו' דמשמע לכאורה בכל תפלות וכ"ד הרז"ה אבל בירושלמי פ"ק דשבועות גרסינן ר' יעקב בשם ר' יוסי העובר לפני התיבה בי"ט של ר"ה בשחרית בש"א שמנה ובה"א שבע במוסף בש"א עשר וב"ה אומר תשע ר"ל אם חל בשבת ומ"ש בפ"ד דר"ה השני מתקיע מ"ט כו' ונעביד בראשון כו' ה"ק נימרו בשחרית תשע וליתקע שם ועיין ר"ן וכ"ד כל הפוסקים וכן פירש הרא"ש ורי"ץ גיאו' אבל דעת' הגאונים שאין הצבור מתפללין בלחש אלא שבע כמו בשחרית וכן הסכים הרמב"ן וכ' דמ"ש הלכה כר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ היינו במלכיות זכרונות ושופרות לבד דאוושי וכ"ה בירושל' א"ר הונא צפורנאה בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באלין תקיעתא ר"ז ור' חסדא הוו יתבי לאלין תקיעתא מאן דצלו אתא צלותי' קם רב חסדא א"ל ר' זעירא ולאו כבר מצלינן א"ל מצלי אנא והדר מצלי דנחתון מערבאי להכא אמרי בשם ר' יוחנן הלכ' כר"ג באלין תקיעתא ור"ל שהתפללו שחרית וחזר ר"ח וצלי מוסף בלחש והקשה ר"ז בשלמא שחרית שהן ז' אין הש"ץ מוציא אבל מוסף שהן מ' הש"ץ מוציא ולמה ליה להתפלל ותירץ לו שאין הש"ץ מוציא אלא באלין תקיעתא במלכיות וזכרונות ושופרות לבד כנ"ל. ר"ן ודלא כרז"ה הנ"ל ועיין שם שהאריך וע' ברא"ש שם ועיין במלחמות טענות של הרמב"ן וסתירתם עיין שם שהאריך מאד אבל עתה אין נ"מ בכ"ז שא"א יכולין לכוין לצאת בברכת דש"ץ:


'''ולפ"ז כו'. ''' ע' תוס' שם ד"ה שיעור כו':
'''ושליח צבור כו'.''' גמרא שם כדי להסדיר כו':


'''וי"א דאין לחוש כו'. ''' דהא בסדר דתש"ת עבדינן כמ"ד גנוחי גנח ולדידיה שיעור תקיעה כג' גניחות כמ"ש בגמ' שם ואין לחוש לאריכות שברים כג' כחות וז"ש ובלבד כו' ר"ל שלא יעשה כג' גניחות ובתשר"ת אין לחוש אם מאריך יותר רק שלא יהא כג' גניחות וג' תרועות. הג"א שם:
== ב ==


'''ומיהו אם כו'. ''' ממשתקע בראשונה ומשך כו'. תוס' שם וש"פ ואף לכחחלה ממתקע בראשונה ופי' הרא"ש שם ס"ח וש"פ דלהכי קאמר תקע בראשונה דאי לאו הכי היכי ידעינן דמשך כשתים הא אין שיעור לתקיעה למעלה כו':
'''ס"ב  המנהג פשוט.''' רא"ש שם ועהטעם ועט"ז:


'''וכן בתרועה כו'. ''' שלכן אמרו בתוספתא תקע והריע וחזר והריע ותקע אין בידו אלא אחת ולא קאמר רבותא יותר שאף בתרועה אחת שהרבה בה שהוי הפסק וכמו שהיו סבורים חכמי מגנצא לפי סברתם שאסור להוסיף בהם ועס"ז וס"ח:
'''והמנהג הפשוט.''' כ"מ בגמ' שם ל"ה א' כיון שאמר כו' דיעבד דוקא וכפרש"י וכ"ש לפר"ת דאפי' דיעבד לא יצא:


'''וכן שברים כו'. ''' דהא שברים תרועה היא.
'''ואין אומרים פסוקי כו'.''' רא"ש שם וע' תוס' ח' ב' ד"ה שהחדש ועוד פי' מתכסה כו' ואפילו ר"ת מודה בזה וע' במדרש שם וירושלמי הביאו הרא"ש פ"ד רב מפקד לתלמידיו לאדכורי במוספין ועולת החדש ומנחתה ושני שעירין לכפר ושני תמידין כהלכתן וכ' שם שי"ל מלבד עולת כו' משמע ג"כ שאין לומר פסוקים של מוסף ר"ח:


'''י"ב. ''' צ"ל י"ח ולאו דוקא אלא יותר מי"ח דשברים יותר מתרועה:
'''אלא.''' תוס' שם ורא"ש שם בשם הירושל':


{{עוגןמ|ד}} '''ס"ד ג' שברים. ''' ר"ן ורא"ש שם סי"א ואף בדיעבד לא יצא אלא בכה"ג כמ"ש ברא"ש בעובדא דמגנצא וראיה ברורה מתוספתא הנ"ל וחזר והריע כו'. ואם איתא הכל נחשוב לתרועה אחת כמו ומשך בשניה כו' לסברא הראשונה דס"ו וקי"ל כסברא זו שהסכימו כל הפוסקים לסברא זו:
== ג ==


'''וי"א שא"צ כו'. ''' ר"ן וסמ"ג ומרדכי בשם ר"ת בתשובה וש"פ משום דגנחי וילולי לא עבדי אינשי בנשימה אחת:
'''ס"ג צריך לומר.''' כמ"ש בתוס' הנ"ל ח' ב' וער"ן:


'''והוא שלא כו'. ''' כפירשבסוכה נ"ג ב':
'''וגם.''' בדלא ככל בו משום דלא לזלזולי בי' כמ"ש בעירובין מ' א':


'''וי"א כו'. ''' אע"פ שאין דרך לעשותם מ"מ תרועה היא וצריך לעשותן כאחת. הרא"ש שם וש"פ וראיה ממ"ש בסוכה נ"ג ב' כמאן אזלא כו' וה"ה לשברים ותרועה לרבנן אבל ר"ת ס"ל כפירש"י שם ד"ה ולא כלום כו' וז"ש והוא שלא ישהה כו'. הג"א בר"ה שם ד"ה ול"נ כו':
== ד ==


'''וירא שמים. ''' דלר"ת אסור לעשות בנשימה אחת כמ"ש במרדכי ור"ן:
'''ס"ד אומרים.''' ר"ה ל"ב:


'''דמיושב כו'. ''' אבל איפכא לא דבמעומד אנו עושין כר"ת הכל קשר"ק לצאת מכל ספק כמ"ש בתוס' וראשם ועומשום קר"ק וקש"ק א"א לעשות יחד:
'''ג' מהם.''' שם א' ב' וע"ש רש"י ד"ה ומתחיל בתורה עד מתני' ועבראבשם מ"מ:


{{עוגןמ|ה}} '''ס"ה אם כו'. ''' ירושלמי שם תני עשאן בנפיחה אחת יצא והתני ג' של ג' התם שלא יפחות כו' וכן מ' בגמרא כ"ח א' תתקע כו' ואמאי תסלק כו' פסוקי כו' ודוקא בתקיעה שאין ניכר לפי שאין שיעור לתקיעה אבל כהדניכר סלקי לכ"א:
'''ואם רצה.''' רא"ש שם וכן משמע מדקאמר אין פוחתין כו' וכ' הראואע"ג שאמרו כנגד מי ה"נ אמרו בפדמגילה במנין הקרואים ואפ"ה אמרו מוסיפין עליהם:


'''ויש מי כו'. ''' כ"כ הטור ורי"ו בשם הראוהרא"ש כת' כן בתחלה אבל אח"כ כת' ומיהו בירושלמי כו' כנאלא שבתוספתא תניא תקע והריע ותקע בנשימה אחת לא יצא והביאה ב. אבל תיבת לא טבתוספתא והאי הוא שאמרו בירושלמי תני כו'. דאל"כ הוי פריך מינה בירושלמי וכמ"ש הפוסקים בכמה מקומות בכה"ג:
'''מיהו אם.'''  גמרא ל"ה א' וע' תוס' ח' ב' ד"ה אילימא ור"ת פי' כו' וש"ע השמיטו כמבב"י שהרמב"ם סכפירש"י אבל הרא"ש והטור אף שחולקים על ר"ת במה שכ' דלא קאי אפסוקי מוסף ועסי' רס"ח ס"ד בהגה מ"מ בזה מסכימין במה שסובר כפי' רבותיו של רש"י וכ"ד הרב:


{{עוגןמ|ו}} '''ס"ו אם האריך כו'. ''' כפי' הרמב"ן והירושלמי והרא"ש שם ס"ח:
== ה ==


'''וי"א. ''' כפירוש הראשון שם והכריח הרשב"א כפי' הרמב"ן דלפי' הראשון אפי' תקיעה הראשונה לא עלתה לו כמ"ש בס"ח וסברא שניה ס"ל דלא כמ"ש בס"ח וכגי' שלנו בתוספתא וכמ"ש הרשבתקע והריע ותקע והריע ותקע אין בידו אלא אחת ר"ל סדר הראשון דאין פשוטה שלאחריה עולה לכאן ולכאן והיינו הך דמתני' ומשך בשניה כו' דג' של ג' בעינן ומ"מ הסכימו כולם לפסק הרמב"ן בס"ח וא"כ גם כאן סברא ראשונה עיקר וכן הסכים הרא"ש וש"פ:
'''ס"ה אין.''' שם ל"ב א':


'''ואם תקע כו'. ''' כמ"ש בסי' תקפ"ח ס"ד היה כו' וכן ממ"ש כ"ח א' פסוקי כו' אבל שיעלה לכאן או לכאן עולה ועתוס' שם סד"ה שיעור:
'''וא.''' שם ב'.


{{עוגןמ|ז}} '''ס"ז  אם טעה כו'. ''' פסק בזה כדעת ראב"ן בעובדא שהביא הרא"ש ומ"ש הרא"ש עליו ומ"ש שיחזיר שבר אחר ויריע משמע מדבריו שא"צ לעשות ג' שברים בנשימה. אחת. דברי הרא"ש תמוהים דזה לא עלה ע"ד כלל דהא אמר והוי כתרועה שנחלקה לשנים ואינה כלום כו' אלמא צריך לעשותן בנשימה אחת וכשיטתו שתוקעין שברים ותרועה בנשימה אחת כמ"ש הרא"ש וכמ"ש בס"ד ולענין דינא אין מחלוקת בין ראב"ן לרא"ש וז"ש כאן אם נזכר מיד כו' ר"ל שלא הפסיק בנשימה ואף שר' יואל חתנו חלק עליו וס"ל דתרועה אף שלא נגמרה הוי הפסק מ"מ הרא"ש הסכים לדברי הראב"ן וכן עיקר ועמ"א ס"ק ז' וכל דבריו אינן נכונים מ"ש יראה כו' כבר כתבתי שאין דעת ב"י כן שא"כ סותר למ"ש בס"ד וכ"ש מ"ש ואף בתקיעות דמיושב כו' דבריו תמוהין דאין חולק בזה אלא בשברים ותרועה בנשימה אחת וכמ"ש בס"ד ובתה"ד:
== ו ==


'''ואם לא כו'. ''' וטעמו דכ"ז שלא נגמר הוי קול בעלמא כמו נתקל בשברים משא"כ בגמר התרועה שהוא קול שלם תרועה שלימה והענין כיון שגמר נראה שמתחיל שברים אחר והוי כמו שנחלק לשנים ור"ל דדמי למ"ש בתוספתא והריע וחזר והריע כו' כמבס"ח משא"כ בלא גמר התרועה נראה שעדיין עסוק בה שגם התרועה לא גמר וחוזר לשברים:
'''ס"ו יש קורין.''' ראשם:


'''אבל אם כו'. ''' מהא דאתקיף רב עוירא ל"ד א' וכמ"ש בס"ח אם הפסיק כו' או שהפסיק כו' וירוש' הביאו הרא"ש ס"י ותוספת' הביאה הר"ן בשם הרמב"ן תקע והריע כו' כנ"ל משא"כ בתשר"ת שהוא מעין הקול ולא נגמר וע' ברא"ש וחולק בזה על הראב"ן שס"ל דאף בתשר"ת הפסי':
'''והרא"ש.''' שכת' כיון דקי"ל כר' יוסי תרועה שאין עמה כלום כו' ה"ה לתקיעה משום דכתי' חצוצרות לא גריעא:


{{עוגןמ|ח}} '''ס"ח  אם כו' או כו' ''' ע' בה"ג גמר' ותוספתא וירושלמי הנ"ל טור בשם הרמב"ן:
'''והר"ן כו'.''' בשם הרא"ה דבספרי יליף מהאי קרא מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות אני ה' אלקיכם זכרונות והיו לכם לזכרון שופרות ותקעתם. וכן מ' בירושלמי פ"ד בעון קומי רבנן מהו להזכיר של ר"ח בר"ה א"ר יעקב בר אחא בשם ר' יוסי העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה א"צ להזכיר של ראש חודש ואתיא כר"ח דאמר זכרון א' עולה לכאן ולכאן מעתה יבטל ר"ח בתפלה כיון שאמר בסוף שופרות וביום שמחתכם ובמועדיכם ובר"ח יצא וע' ברא"ש שם:


'''וכן כו'. ''' תוספתא תקע כו' אין בידו אלא א' כנ"ל וכת' הטור שאף הרא"ש מודה בזה דרא"ש לא אמר אלא בתשר"ת שהתרועה של הטעות הוא מעין התרועה שיש לו לתקוע אח"כ אבל בתר"ת שגמר התרועה מה שמריע אח"כ הוי הפסק:
'''ועקידת.''' נדרים ל"א א':


'''או שתקע אחר התרועה כו'. ''' טור לדעת הרמב"ן. וכן משמע דעת הרשב"א שהכריח כסברא הראשונה דס"ו כמש"ש ועמ"א ס"ק י' שמחלק:
== ח ==


'''או לאחר כו' והפסיק כו'. ''' כמ"ש בתוספתא הנ"ל והריע וחזר והריע שברים תרועה היא וכ"ז דעת רמב"ן וכ"ד הרא"ש וראב"ן בעובדא דמגנצא וכ"כ רא"ש שם ס"י בשם ראבי"ה דטעם דר' אבהו משום הפסק קול אחר וכמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן אבל דעת ר"ת משום הפסק שהיה ואינו אלא לכתחל' דהא קי"ל כר"י שמע ט' כו' וההיא דתוספתא גורס הרשב"א כנ"ל ומ"מ הסכימו הפוסקים לפסק הרמב"ן:
'''ס"ח לא.''' ע"ז ד' ב':
 
{{עוגןמ|ט}} '''אם תקע כו'. ''' כ"כ הטור בשם הרמב"ן וכ"כ הרמב"ן בעובדא הנ"ל כמ"ש ברא"ש אבל יש חולקים כמ"ש בטור וכן ר' יואל חולק על הראב"ן וכת' שהרי אם ישהה בין תקיעה ז' לח' או בין ח' לט' חוזר לראש ויתקע כל תקיעות תשעה ה"נ שיסתור הכל והב"ח השיג עליו דהא קי"ל כר' יוחנן וכ"כ הראב"ן בעצמו שם כמ"ש ברא"ש אבל שני הקשר"קים כו' וכ"ש לר' יוחנן כו'. אבל סתירת ר' יואל נכונה כמו למ"ד דשהה חוזר לראש הפסיד הכל ה"ה בהפסיק בקול אחר דבזה מודה ר"י כנ"ל וכמ"ש הרא"ש בשם ראבי"ה ור"ן בשם רמב"ן. והראב"ן מודה בהפסיק לר' אכהו דסותר הכל מדאמר שהרי לא שהה כו' ואפי' לר' אבהו כו' וכן משמע בגמ' דקאמר שמע ט' תקיעות וצ"ל דסדר ברכות לא הוי הפסק כיון דתקינו רבנן. אבל הרמב"ן ס"ל דלא הפסיד טעמו כמ"ש הר"ן בשמו דהא דקול אחר דמפסיד משום דפשוטה לפניה ואחריה בעינן עיין שם משא"כ כה"ג ודוקא שהיות הפסיקות לסתור את כולם כנ"ל:




{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

תפריט ניווט