מחצית השקל/אורח חיים/רלג

מחצית השקל ‏ אורח חיים רלג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) ולמעלה כו' מ"מ כיון דא"א בקיאים כו' שם אמרי' לתי' השני אע"ג דאברהם אבינו התפלל מנחה מיד אחר חצות מ"מ לדידן אין מקריבים תמיד של בין הערבים עד שש ומחצה דשאני אברהם דאצטגינות גדולה היתה בלבו והיה יודע לכוין חצות היום ממש אבל אנחנו אין אנו בקיאים כולי האי ושמא יטעו ולכן הוסיפו חצי שעה ועיין בפר"ח בסי' זה ובספר חק יעקב סי' תנ"ח:

(ב) (ס"ק ב) ועיקר כו' שאסורים להקריב אחרי' דכתיב גבי תמיד של בין הערבים עליה חלבי השלמים ודרשי' עליה על תמיד של שחר השלם כל הקרבנות ולא אחר תמיד של בין הערבים:

לכן עיקר זמן המנחה הוא מט' ומחצה דזה הי' זמן הקרבת התמיד כל יום:

ועיין בתוס' ר"פ ע"פ וכ"ה ס"ס רפ"ו. ר"ל אם לא התפלל מוסף עד שהגיע זמן מנחה גדולה די"א דיתפלל תחלה מנחה ואח"ז מוסף וע"ש הטעם:

רק שבע"פ שחל בערב שבת כו' כיון דשחיטת הפסח היה אחר התמיד וגם היה צריך לצלותו מבע"י בע"ש דאין צלייתו דוחה שבת והקרבת הפסח וצלייתו דמשך שתי שעו' ולכן היו צריכים להקדים התמיד שתי שעות דהיינו כדינו בשש ומחצה והיה משך הקרבתו שעה א' ונשלם בשבע ומחצה ואחריו שתי שעות להקרבת הפסח וצלייתו כנ"ל. ואם כן לא היה התמיד קרב בזמן מנחה גדולה כ"א בערב פסח שחל בערב שבת:

(ג) (ס"ק ג) ומשערינן כו' ונ"ל ראיה לדבריהם מפסחים כו' דאמר עולא איזה דרך רחוקה שיפטר מפסח כל שהוא בתחלת זמן שחיטת הפסח מן המודיעים ולחוץ. דס"ל כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה אע"ג שיכול ליכנס בשעת אכילה מקרי דרך רחוקה וכיון דעומד במודיעים בהתחלת זמן שחיטת הפסח דהיינו מחצות א"א לבא לירושלים בזמן שחיטה. דמן המודיעים עד ירושלים הוא ט"ו מיל. וארבב"ח אר"י מהלך אדם בינוני ביום (שהיום ולילה שוין) עשר פרסאות (היינו ארבעים מיל) דל ה' מיל מעלות השחר עד הנץ החמ'. וה' מילין משקיעת החמה עד צ"ה נשתיירו למ"ד מיל. א"כ נשאר עד חצות מהלך ט"ו מיל. ומחצות עד השקיעה ג"כ ט"ו מיל א"כ כשמגיע לירושלים כשעומד במודיעים כבר התחיל השקיעה ועבר זמן שחיטת הפסח וע"כ צ"ל דמה"ט בתחלת השקיעה עבר זמן שחיטת הפסח שכבר הוא לילה. וא"כ ה"ה דאין לשחוט אז התמיד וא"כ ע"כ חשבי' רק עד תחלת השקיעה וכדעת לבוש ולח"מ:

והוא כמו שעה וחומש שעה כו' דברים אלו צ"ב דשיעור זה הוא אי חשבינן כמ"ש ת"ה מע"ה עד צ"ה והיינו אע"ג דס"ל משקיע' החמה עד צ"ה ה' מיל לא קי"ל כוותי' בהא דאיתותב שם בדף שאח"ז מבריי' דקתני רבי יודא ס"ל דמשקיעת החמה עד צ"ה הוא ד' מיל וא"כ לדעת ת"ה בא החשבון בדיוק דמתחלת השקיעה עד צ"ה שעה וחומש צא וחשוב דמהלך ביום דהיינו בי"ב שעות י' פרסאות א"כ אם לא היה היום ארוך כ"א י' שעות היה נוגע לכל פרסה שעה אחת ועכשיו שהיום י"ב שעות א"כ יש שתי שעו' נוספות וצריך לחלקם לי' חלקים דהיינו לי' פרסאות וכיון שבכל שעה יש ה' חומשים אם כן שתי שעות יש בהן י' חומשים מגיע לכל פרסה נוסף על השעה עוד חומש שעה. דהיינו שעה וחומש וכיון דקי"ל מתחלת השקיעה עד צאת הכוכבים ד' מיל הוא פרסה א"כ שיעורו שעה וחומש אבל כיון דהמ"א הסכי' ללבוש ול"ח דחשבי' מהנץ החמה עד השקיעה. א"כ יש מתחלת השקיעה עד צאת הככבים דהוא ד' מיל שעה ומחצה דדל מהני י' פרסאות מעלות השחר עד הנץ החמה ד' מיל וכן מתחילת השקיע' עד צאת הככבים ד' מיל נשתייר מהני י' פרסאו' שהן מ"ם מיל ל"ב מיל א"כ אם היה ארוך ח' שעות הי' מגיע לכל מיל רביע שעה דל"ב רביעית הוא ח' שעות עכשיו שהיום ארוך י"ב שעות נשתייר ד' שעות א"כ נוסף על כל מיל חצי רביעית דל"ב חצי רביעית עולים ד' שלימין א"כ מגיע לכל מיל רביע וחצי רביע א"כ מתחלת השקיעה עד צאת הכוכבים שהוא ד' מיל שעה ומחצה. אח"ז ראיתי שהל"ח נתעורר כיוצ' בזה על הלבוש ע"ש בפ"ק דברכות:

ומיהו י"ל כו' בא ליישב א"כ לרבנן זמן המנחה עד תחלת השקיע' ולא יותר. והא כתב רמ"א סוף סעיף זה דבדיעבד יצא אם התפלל מנחה עד צאת הככבים כרבנן וגם לר"י צ"ל פלג המנחה קודם תחלת השקיעה ואין המנהג כן לנוהגים כר"י:

נגד הקרבת המנחה שהיה אחר התמיד וא"כ ניהו דמתחלת השקיע' כבר עבר זמן קרבן תמיד אבל היה זמן הקרבת המנח' עדיין והקרבת המנחה היה זמנ' עד צ"ה:

והוא כמו רביעית שעה דהא שיעו' בין השמשות כמבואר לקמן סי' רס"א סעיף ב':

(ד) (ס"ק ד) שעות כו' דלעולם חושבין הלילה כו' ר"ל דמתחילין חושבים התחלת הליל' משעת צ"ה ואח"ז י"ב שעות מקרי לילה בין בקיץ שהלילה קצרה מ"מ חשבינן תחלת היום ששייך לליל' ואין היום מתחיל עד אחר תשלום י"ב שעות של הלילה וכן בחורף שהלילה ארוכה לאחר תשלום י"ב שעות משעת צ"ה שוב נחשב ליום. וכן דעת הזוהר וס' שערי ציון לענין חצות לילה כמ"ש מ"א בסי' א' והם רוצים לחשוב כן גם לענין זמן התפלה:

וא"כ הוי באמצע היום ממש שאז מתחיל השמש לנטו' למערב ולדידהו לפעמים יהי' חצות היום אחר תחלת הנטי' למערב כמה שעות ולפעמים קודם התחל' נטי':

שחרית עד חצות דס"ל תמיד של שחר זמנו עד חצות ולר"י תפלת שחרית עד ד' שעות דס"ל דזמן התמיד הי' עד ד' שעות ולרבנן ע"כ צ"ל עד חצות ממש דהיינו עד שיתחיל החמ' לנטו' למערב דאח"ז כבר הגיע זמן תמיד של בין הערבים:

ואע"ג שכתבתי בסי' א' כו' וע"ש מ"ש וגם כתבתי בשם תשובת שב יעקב שחולק גם לענין חצות לילה:

(ה) (ס"ק ה) לעולם כו' שלא ינהג פעם כו' אפי' בשני ימים שיתפלל ביום א' מנחה אחר פלג המנח ולמחר יתפלל מעריב קודם צאת הכוכבים אחר פלג המנחה:

(ו) (ס"ק ו) ולמעלה כו'. וכ"ה סי' רס"ג אם טעו צבור בע"ש ביום המעונן וסברו שהוא לילה והקדימו להתפלל ערבית ולקבל שבת ואח"ז זרח' השמש ונודע שטעו אם כשהתפללו היה אחר פלג המנחה א"צ לחזור ולהתפלל אבל אי היה קודם פלג המנחה צריכי' לחזור ולהתפלל אע"ג שכתב שם דיחיד כה"ג אפי' היה אחר פלג המנח' צריך לחזור ולהתפלל דדוקא ציבור לא הטריחו חכמים לחזור ולהתפלל והכא ביחיד מיירי שאני הכא דאפי' יחיד יצא כיון שהי' דעתו לנהוג כר"י ולכן יצא אבל בסי' רס"ג לא הי' דעתו לעשו' כר"י אלא כרבנן אלא שטע' שכבר יצאו כוכבים ולכך אינו יוצא אפי' דיעבד אלא דאפי' ע"י טעות מ"מ לא הטריחו לצבו'. עכ"פ נשמע דקודם פלג המנח' דליכא למ"ד דהוא זמנו לא יצא וכך כ' בספר תוס' שבת לקמן סי' רס"ג:

(ז) (ס"ק ז) דהיינו כו' כמ"ש ר"י במס' שבת דף קי"ח יהא חלקי כו' וכ' רש"י וז"ל מפני שהיא עמוק' ומחשכת מבע"י וסבורים שחשכה עכ"ל הרי אע"ג דנרא' לילה בעיר כה"ג מ"מ יום מקרי והוא בכלל תוס' שבת ומה"ט אמר ר"י יהא חלקי עמם שמקדימי' ומרבים להוסיף שבת דאי באמת מקרי לילה מאי רבותייהו ולמה אמר ר"י יהא חלקי עמם:

ועכשיו נוהגים כו' סוברים כרבנן דל"ל דסוברים כר"י וכדמשמע מדברי רמ"א דא"כ ע"כ צ"ל דתפלת המנח' הוא קודם פלג המנחה וערבית אחר פלג המנחה וכיון דמתפללים מנחה ומעריב סמוכים איך א"ל שמצמצם שמיד בסיום תפלת המנחה הוא סיום פלג המנחה ומתחיל זמן ערבית אע"כ כרבנן ס"ל ומנח' זמנה עד הלילה ואי דלפ"ז לא היה להם להתפלל ערבית עד צ"ה הוא מפני הדוחק כו':

וכ"ה בטור סי' רל"ה שכ' לישב המנהג שמקדימים להתפלל קודם צ"ה הסומכים על תנאי' דפליגי ומקדימים זמן ק"ש לצאת הכוכבים ואע"ג דלית הלכתא כוותייהו מ"מ משום דוחק הציבור שלא יצטרכו להתאסף שנית כדאי הם התנאים לסמוך על דבריהם:

ומ"מ סיים הטור ומ"מ אין למהר לקרותה כ"כ מבע"י קודם צ"ה כי דבר מועט הוא מה שמקדימין התנאים לזמן צ"ה עכ"ל:

ויחיד כו' כיון דלגבי' ל"ש טרחא דצבורא אוקמיה אדינא:

(ח) (ס"ק ח) עומד כו' פ"ז דב"מ דף פ"ה ע"ב אליהו הוי שכיח במתיבת' דרבי יומא חד ריש ירחא הוי נגה ליה ולא אתי א"ל מ"ט נגה ליה למר א"ל עד דאוקימנ' לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגניא ליה וכן ליצחק וכן ליעקב כו':

וכ"מ בברכות דף כ"ג. נלע"ד ט"ס וצ"ל דף י"ד ע"ב דארחב"א זימנין סגיאין הוי קאימנא קמיה דרב ומקדים ומשי ידיה ומברך ומתני לן פרקין ומנח תפילין והדר קרי ק"ש ולא הוזכר שנטל ידיו שנית אחר דמתני להו פרקא קודם שקרא ק"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.