כף החיים/אורח חיים/רלג

כף החיים ‏ אורח חיים רלג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מי שהתפלל תפלת המנחה וכו'. משמע דדוקא בדיעבד יצא אם התפלל משש שעות ומחצה ולמעלה אבל לכתחלה אין להתפלל אלא מתשע שעות ומחצה ולמעלה. וזהו דעת הרמב"ם פ"ג מה"ת. וכתב שם הטעם משום דתפלת מנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה. ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מט' שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה. ולפי שבערב פסח שחל להיות בע"ש היו שוחטין התמיד בשש שעות ומחצה אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא. ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה עכ"ל ומביאו ב"י יעו"ש. ומיהו כתב ב"י דמדברי הטור והרא"ש נראה דזמן מנחה לכתחלה הוא מו' שעות ומחצה ולמעלה יעו"ש וע"כ יש נוהגין להקל בעת הצורך להתפלל לכתחלה מו' שעות ומחצה ולמעלה אבל בלא צורך אין להתפלל כ"א דוקא אחר תשעה שעות ומחצה כדעת הרמב"ם ומרן ז"ל. ועיין לקמן אות ג':

ב

ב) שם ולמעלה יצא משמע דקודם לכן לא יצא ואע"ג דבאמת זמנה אחר שש שעות כדאיתא ביומא דכ"ח מ"מ כיון דאין אנו בקיאין לא יצא. מ"א סק"א. וכן מסיק הפר"ח בליקוטים בסימן זה. וכן הוכיח המט"י וכתב דצריך לחזור ולהתפלל בזמנה יעו"ש. וכ"פ הברכ"י אות ג' וכתב ודלא כהרב בית יעקב סימן צ"א דפסק דיצא יעו"ש. והביאו שע"ת אות א' וכ"פ הער"ה אות א' אמנם דעת הא"א אות ב' כס' בית יעקב דזמן תפלת מנחה מתחלת שבע יעו"ש. וכ"ה דעת זכרון יוסף בדף ק' ע"א והביאו מחב"ר אות א' וכתב דהכי משמע בירושלמי פ' תה"ש יעו"ש. וכתב עו"ש המחב"ר בק"א דכ"מ נמי מתשו' הרי"ף סימן ש"ך ומדברי ר"ת בס' הישר יעו"ש. וכ"כ הנה"ש סימן רפ"ו אות ה' יעו"ש. וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה וק"ל בדרבנן סב"ל ורוב הפו' ס"ל תפלה דרבנן וגם להסוברים דאורייתא אין מנין התפילות מן התורה ולא נוסח התפלה כמ"ש לעיל סימן ק"ו אות ז' יעו"ש א"כ אם טעה והתפלל מנחה מהתחלת שעה שביעית י"ל דא"צ לחזור ולהתפלל:

ג

ג) שם ועיקר זמנה מט' שעות וכו'. מפלג המנחה עדיף טפי מתחלת זמן מנחה קטנה כ"כ רבינו חננאל וכ"ש מנחה גדולה שאין להתפלל אותה אלא מתוך הדוחק הרדב"ז סימן רע"ו. ברכ"י אות ד' שע"ת אות א' ועיין לעיל סימן רל"ב אות ז' ולקמן אות יו"ד ודוק:

ד

ד) שם ולמעלה עד הלילה וכו'. איכא מרבנן קשישי דמפרשי עד הערב עד שתחשך ומשמע דס"ל להנהו רבוותא דזמן תפלת המנחה עד צאת הכוכבים ולאו מילתא דכיון דכנגד תמידים תקנום א"א לעיקר עבודת התמיד אחר שקיעת החמה. שה"ג אשר סביב המרדכי פ' תה"ש. כנה"ג בהגה"ט. מיהו הרב שאגת אריה סימן י"ז האריך בזה והעלה דזמן תפלת מנחה עד צאת הכוכבים יעו"ש. וכ"כ מור"ם ז"ל לקמן בהגהה סוף סעיף זה יעו"ש:

ה

ה) ושיעור זמן בין השמשות כבר נתחבטו בו קמאי ובתראי כמ"ש הברכ"י רסי' רס"א וכתב שם בשם הגו"ר תשו' כ"י שהעולם נהגו בכל גלילות ישראל כס' הגאונים ובמוצאי שבת בכדי שהות שנים שלשה מילין מדליקין יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר סימן רס"א אות ז' בשם ס' גט מקושר שמנהג העולם ע"פ סברת הגאונים ותכף אחר השקיעה מתחיל זמן בין השמשות שהוא ג' רבעי מיל יעו"ש. וכ"כ בברכ"י סימן של"א אות ז' ובמחב"ר שם אות ה' לגבי מילה שכל שיש שמש נראית במקום גבוה אפילו משהו חשבינן מאותו יום וכשאין נראית כלל מונין להבא וכתב שכן מנהג ירושת"ו וחברון ת"ו יעו"ש. וכ"כ במחב"ר סימן תנ"ה אות ב' לגבי זמן שאיבת מים ללישת המצות יעו"ש. ולפ"ז יהיה זמן תפלת המנחה לרבנן עד אחר זמן בין השמשות דהיינו עד שיעבור זמן ג' רבעי מיל שהוא י"ג דקים וחצי אחר שאין השמש נראית כלל על הארץ אפילו על מקום גבוה. וא"כ אם יכול להתפלל ולגמור קודם לכן או בזמן בין השמשות שהוא י"ג דקים וחצי אחר שאין השמש נראית על הארץ יתפלל מנחה ואם לאו ימתין עד שיעבור זמן בין השמשות ויתפלל ערבית שתים. ומנהג עה"ק ירושת"ו וחברון ת"ו כיון שהגיע זמן קריאת המגרב שהא אחר עשרה דקים שאין השמש נראית על הארץ אין מתפללין עוד מנחה. וכ"כ רב פעלים ח"ב סימן י"ט יעו"ש:

ו

ו) וזמן התחלת תפלת מנחה הוא חצי שעה אחר שתהיה החמה בראש כל אדם שאז הוא חצי היום ודאי בכ"מ בג"ע ובכל האקלימים בין בקיץ בין בחורף וכמ"ש לעיל סימן א' אות ז' יעו"ש:

ז

ז) שם הגה. ומשערינן שעות אלו וכו'. בתה"ד סימן א' משמע שמשערין מע"ה עד צ"ה וכמ"ש סימן תמ"ג יעו"ש. אבל בלבוש ול"ח פ' תה"ש אות י"ד כתבו דמשערין מהנץ החמה עד שקיעתה. וכ"כ בשה"ג פ' תה"ש. ומ"ש הלבוש עד שקיעתה היינו תחלת שקיעתה כשאין השמש נראית עוד על הארץ כמבואר בל"ח שם ובדברי הלבוש סימן רס"ז יעו"ש וכ"כ הא"ר אות א' וכתב ולאפוקי ממ"א שפי' דברי הלבוש בסוף השקיעה דלא דק יעו"ש. והמנהג לענין תפלה להקל ולחשוב שעות אלו כדברי הלבוש דהיינו אם היום י"ב שעות מזריחת השמש עד שאין השמש נראית על הארץ שתי שעות ומחצה קודם שאין השמש נראית על הארץ הוי זמן מנחה קטנה ושעה ורביע פלג המנחה. ואם היום ארוך מקדימין לפי חשבון גודל השעות ואם היום קצר מאחרין לפי חשבון קטנות השעות:

ח

ח) שם בהגה ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות וכו'. ר"ל אם היום ארוך ט"ו שעות חושבין כל שעה ורביע לשעה ואם היום קצר ט' שעות חושבין כל שלשה רבעי שעה לשעה וכן על זה הדרך מוספין וגורעין לפי גודל היום:

ט

ט) שם כחד מינייהו וכו'. פי' שלא ינהוג פעם כך ופעם כך ומכ"ש שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג המנחה וערבית קודם צ"ה. מ"א סק"ה. אבל המאירי בפסקיו כ"י פ' תה"ש כתב ביום א' אין ראוי להתפלל בו מנחה וערבית אבל מיום ליום אין לחוש כלל ואין כאן משום תרתי דסתרן אהדדי דבדרבנן לא חיישינן כלל יעו"ש. והביאו המחב"ר אות ב' ובאשה אין מדקדקין עליה שלא לעשות תרתי דסתרי דכיון דטרודה בעסקי הבית חשיב לדידה שעת הדחק כדין הנז' לקמן אות י"ב ויכולה להתפלל מנחה וערבית ביחד אחר פלג המנחה אם יזדמן לה כך בן א"ח פ' ויקהל אות ז':

י

י) שם כחד מינייהו וכו'. ומאן דבעי למהוי חסידא ולצאת ידי שניהם יתפלל מנחה קודם פלג המנחה וערבית לאחר צ"ה. עו"ת אות א' ומיהו עיין לעיל אות ג' שכתבנו דטוב יותר להתפלל מנחה אחר פלג המנחה:

יא

יא) שם ואם בדיעבד התפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא. משמע דוקא מפלג המנחה ולמעלה אבל קודם לכן אינו יוצא אליבא דכ"ע. עו"ת אות א' מ"א סק"ו. ופלג המנחה חושבין לפי ערך היום כמ"ש לעיל אות ז' ואות ח' יעו"ש:

יב

יב) שם ובשעת הדחק וכו'. ועכשיו נהגו העולם להקל בכך שאעפ"י שמתפללין תפלת מנחה אחר פלג המנחה לא נמנעו מלהתפלל ערבית ג"כ באותה שעה ואע"ג דהוו תרי קולי דסתרן אהדדי ואפשר שסומכין על מ"ש הרא"ש לדעת ר"ת ולענין תפלה הקילו. ב"י יעו"ש וכ"כ הב"ח. וכ"כ המ"א סק"ז דעכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הצבור שנית וכ"ה בטור סימן רל"ה אבל יחיד שלא התפלל בבהכ"נ ימתין עד הלילה עכ"ל. וכ"כ דה"ח אות ב' חס"ל אות ב' ועיין ש"ץ דק"ס ע"ב שכתב דכן נראה דעת האר"י שהרי (כמ"ש לעיל סימן רל"ב אות ז') היה נזהר מאד שלא להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה והוא עצמו כתב בענין ג' משמרות הוי הלילה דיש להתפלל ערבית בעת שהוא קרוב ליום ממה שהוא קרוב ללילה כי כל הג' תפילות צ"ל ביום וק"ש יקרא אח"כ בצ"ה. וכן הוא בפי' בז"ח פ' בראשית (דף כ"ג ע"א ושם כתוב דזמן תפלת ערבית משקיעת החמה עד צאת ב' כוכבים יעו"ש) ואיך היה עושה תרתי דסתרי אלא ע"כ לומר דסמך אדעת ר"ת דבתפלה הקלו יעו"ש. והביאו שע"ת לקמן סימן רל"ה:

יג

יג) [סעיף ב'] אם יש לו מים וכו'. דסתם ידים פסולות לתפלה משום היסח הדעת. ב"י. והפרישה אות ו' כתב הטעם משום דתפלה במקום התמיד והכהנים היו צריכין לקדש ידיהם קודם. וא"כ ה"ה לתפלת ערבית שאם הסיח דעתו בין מנחה לערבית צריך ליטול:

יד

יד) שם בהגה ואפילו עומד מלימודו וכו'. וראיה מדאמרינן בב"מ דפ"ה ע"ב באבות העולם דמשו ידייהו (הגמ"נ) פי' ואעפ"י שבמתים אין שייך לומר שנגעו במקום מטונף אעפ"י כן צריך ליטול מ"א סק"ח אבל מהר"ש פי' דמיתה שלהן אינו אלא כשינה והישן על מטתו צריך נט"י לתפלה יעו"ש. א"ר אות ז' ועיין בדברינו לעיל סימן צ"ב אות כ"ו:

טו

טו) ומ"מ נראה אם נטל ידיו לתפלה אעפ"י שהפסיק אח"כ בלימודו כגון בזמן שדורשין א"צ ליטול שנית. אבל בשבת שמפסיקין במכירת המצות נראה שצריך ליטול שנית לתפלת מוסף אלא א"כ לא הסיח דעתו. מ"א שם. אבל הא"ר שם חלק על דברי המ"א הנז' וכתב דכל זמן שהוא בבהכ"נ אף שמפסיקין במכירת המצות א"צ ליטול עוד דמסתמא לא הסיח דעתו עכ"ד:

טז

טז) ואם נטל ידיו לאכילה ואכל מ"מ צריך ליטול לתפלה כיון שלא נטל לתפלה משא"כ ברחץ ידיו שחרית דהוי נטילה לתפלה. מ"א שם. א"ר שם. וה"ד כשלא הסיח דעתו כשרחץ שחרית א"צ ליטול לתפלה אבל הסיח צריך ליטול כמ"ש לעיל סימן צ"ב סעיף ה' יעו"ש. וכ"כ א"ר שם:

יז

טוב) שם א"צ ליטול. ואם אין ידיו נקיות יקנחם בעפר או בצרור. טור. ועיין לעיל סימן צ"ב סעיף ד' ובדברינו לשם אות כ"ב וכ"ג ודוק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---