מגיני שלמה/כתובות/נה/ב

מגיני שלמה כתובות נה ב

דף נ"ה ע"ב

ד"ה שאם אמר פיר' בקו' וקשה נ"ל לפי מאי דאיכא דגרסי גבי עובד' דרב פפא הוה מסיק בי חזאי כמ"ש התוס' בב"ב דף ע"ז ודף ק' א"כ מוכח ע"כ דהטעם הוא משום מטבע דאל"כ מאי מייתי ראיה בב"מ דף מ"ו דסביר' ליה לר"פ דאין מטבע נקנה בחליפין דלמא הא דאקני ר"פ אגב ארעא היינו משום שהיתה הלואה ולא היו המעות בעין וכמ"ש התוס' דהא להא גרסא ע"כ מהני בהלואה אגב קרקע ואע"ג דמדברי רש"י ז"ל עצמו בב"מ משמע דזוזי דר"פ פקדון הוו וא"כ לא גרס מסיק ע"ש מ"מ ס"ל לרש"י כיון דהלואה נקני' אגב קרקע כדמוכח מההוא עובדא דר' אבא פרק הגוזל עצים דף ק"ד דשם י"ל דהיתה גרסת רש"י מסיק וכן מוכח לע"ד שם מלשונו ד"ה שכיב ר"א כו' ואי אנסי מינך באורחא וריהט' דשמעת' פירושא הא דתבעי יתמי מיניה אי איתנס באורח' משום דכיון דבטל שליחותו א"כ עדיין המלוה חייב באחריותו כדאית' ספ"ק דגיטין דאם אינו שליח המלוה ונתנו לו חייב באחריותו ורחוק לפרש דהטעם הוא משום שומר שמסר לשומר דכיון שנתנו לו ע"פ המלוה שצוה ליתנו לו אלא שמת ונפלו זוזי קמי יתמי למה יתחייב משום זה הרי כיון שצוה ליתנו לו אם כן היה נאמן לו והגע עצמך אם השומר מסר לשומר שהיה נאמן אצל המפקיד כההוא דסבת' פרק המפקיד ומת המפקי' קודם הנתינה ולא ידע הנפקד שמת המפקיד וכי תעלה על דעתך שיהא הנפקד חייב נגד היורשין אם נאנס אע"ג שנגד אביהם היה פטור זה לא שמענו בשום מקום אדרבה כתבו הפוסקים שהוא נפטר מאחריות לגמרי והב' קם תחתיו ואפילו נאמר דס"ל לרש"י כמ"ש הטור בסימן ע"ב דגם אפילו אם הראשון פטור מ"מ אם אין להב' לשלם חייב הראשון לשלם מ"מ ברור דאין הראשון חייב כ"א על מה שהיה חייב בתחלה קודם שנתן ליד השומר הב' דהוי עדיין כמו שומר עליו לענין זה אבל להתחייב יותר מבתחל' לא ס"ד כיון דלא פשע בנתינתו לשומר הב' וא"כ למה כתב רש"י שהוא חייב באונסין אם נאנס בדרך והלא אינו אלא פקדון דנהי דחייב באחריותו אם נתבטל השליחות דהרי הוא כמו שנשאר בידו והוא חייב על כל מה שהיה חייב כשהיה בידו אבל שיתחייב יותר זו אינה תורה כיון דלא הוי שומר שמסר לשומר וכמ"ש אלא ע"כ אמלוה קאי א"כ ע"כ אין הטעם משום דאינו בעין דא"כ גם אגב קרקע לא היה מהני וכמ"ש התוס' אלא ע"כ צ"ל הא דמהני הוא מטעם תקון חז"ל שתקנו שיוכל להקנותה כמו מכירת שטר או מתנתו דמשמע פ' מי שמת דהוי דרבנן וכמ"ש התוס' פ' הספינה דף ע"ו וכן כתבו דף ע"ז גבי הרשאה וא"כ ס"ל לרש"י דאי לאו מטעם מטבע הוי נקנה אפילו בסודר מטעם תקון חז"ל דאין חלוק בין קרקע לסודר לענין זה דאם סודר לא מהני גם קנין לא היה מהני אך לי הצעיר ק' דא"כ לפירוש רש"י ז"ל ס"ל לרב דאין מטבע נקנה בחליפין דהא בי רב משמיה דרב אמרי לה ובב"מ קאמר רב ולא חד אמר מטבע נעשה חליפין כו' א"כ לא מסיי' התם מי אמר נעשה ומי לא ולמה לא מסיי' מהא דרב כיון דרב אמר דאין נקנה כ"ש דאין נעשה כדאית' התם וכמ"ש התו' התם בהדיא ואפשר דרש"י ז"ל ס"ל דאע"ג דאין נקנה יכול להיות דנעשה דהא דאין נקנה הוי הטעם משום דלהוצאה נתנה ולא הוי בעין ומשו"ה הפקיעו כל דין חליפין ממטבע אפי' של פקדון כיון דגבי פקדון נמי פעמי' נתנה להוצאה כגון אם לא הפקיד אצלו צרורין דק"ל ישתמש בהן כדאית' פ' המפקיד לפיכך תקנו שלא יהא חליפין במטבע זכר לדבר פי' רש"י כן ריש פ"ק דקדושין כיון דאשה לא מקנה נפשה בפחות משוה פרוטה הפקיעו ממנה כל דין חליפין אבל נעשה חליפין דלא שייך האי טעמא אפשר דס"ל לרב דנעשה הטעם שפירש רש"י משום דאין מטבע נקנה הוא ג"כ טעם של התוס' אלא דלרש"י ס"ל דאפי' אם היתה ההלואה עדיין בעין לא מהני ולכן פירש מטעם מטבע דאע"ג דהיא בעין מ"מ להוצאה ניתנה ואע"ג דבב"מ פריך ר' אבא לעולא דאמר אין נעשה חליפין מנקנה בחליפין י"ל דר"א שמיע ליה לעולא דס"ל תרווייהו אבל לרב דלא שמיע לן יש לומר שיש חלוק ביניהם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף