מגיני שלמה/כתובות/נו/א

מגיני שלמה כתובות נו א

דף נ"ו ע"א

ד"ה אמר רב כו' לע"ד נראה דרש"י ז"ל הוקשה לו דאם רבינו היינו רבי איך פליגי אמוראי בהדיה כדאית' אח"כ על כן צריך לפרש דהאי איתמר ה"ל כמו הא דאמרינן בגמר' דפלוני מתני לה או בהאי דוכתא מתני לה בלא גברי ובהאי דוכת' מתני לה בגברי וא"כ ר"י בר אבדימי פליג אהאי איתמר דלעיל דלא מסיים מי מהם אמר כך או כך והוא אומר דרב ס"ל בהדיא הלכה:

ד"ה הרי זו מקודשת כו' בסוף הדבור כתבו ובקונדרס פי' שם כו' ואני עיינתי שם בפי' רש"י ז"ל ונלע"ד לפרש דאין כוונת רש"י מטעם שקדשה כבר דלא נזכר שם כלל דיהב קדושין כלל דנימ' מתנ' על מה שכתוב בתורה הוא דלא נחית לשמירה כלל ונעשה כמו א' שהוא שומר מעצמו בלא שום תנאי דפשיט' שאינו שומר כלל והמקצת שקבל עליו קבל עליו ולא שהוא שומרו אבל בקדושין אין שייך לומר דלא נעשית אשתו שכיון שאמר הרי את מקודשת אפי' אחר התנאי הרי היא אשתו דאין אישות לחצאין כמבואר שם בהדי' בדברי רש"י וכיון שנעשית אשתו ע"כ אין התנאי כלום משא"כ דלא נעשה שומר כלל וזהו דברי התוס' לעיל ג"כ ואין להקשות א"כ למה ליה לרש"י להזכיר כלל דשומר לא נחית לשמירה עד דמשיך תיפוק ליה בלאו הכי מהאי טעמא דפרישי' י"ל דרש"י בא לפרש לישנ' דתלמודא דקאמר דמעיקר' לא שעביד נפשיה ולא קאמר דלא שעביד נפשיה משמע שבתחלה קודם שנעשה שומר לא שעביד נפשיה ותלמוד' רבות' קאמר דאע"ג דבשעת התנאי אמר הריני שומר ע"מ שלא אתחייב מ"מ דבור זה אינו כלום עד דמשיך ואז התנה מעיקר' ואמר שלא ירצה לירד ולעשות משיכה להיות שומר כ"א זה מקבל עליו ונמצא לא נחית לשמירה כלל ולפי ע"ד הדבר מבואר שם ברש"י דאל"כ למה ליה לרש"י דאין אישות לחצאין ע"ש:

ועי"ל דרש"י ס"ל דאפי' אם התנאי קודם למעשה שאומר ע"מ שאין לך עלי שאר כ"ו את מקודשת מ"מ כיון שהכל נאמ' בדבור א' והמעשה תלי בתנאי מקרי מתנה על מה שכתוב בתורה משא"כ בשומר כיון דלא נחית לשמירה עד דמשיך ולא נעשה שומר בדבורו שדבר עם התנאי בבת אחת א"כ כיון דהתנה מעיקר' והדר נחית לא נחית כלל בתורת שומרין כ"א על המקצה שקבל וגם זה מבואר ברש"י שם ואע"ג דגם בקדושין אין בדבור כלום כ"א בנתינת הקדושין מ"מ כיון שהנתינה צריכה להיות בשעת הדבור כנודע ואז נעשה התנאי הוי מתנ' על הקדושין שהרי אומר על תנאי את מקודשת ועוד כיון דבקדושין בעינן נתן הוא ואמר הוא א"כ גם האמירה הוי התחלת הקדושין ואז הוי התנאי משא"כ. בשומרין אע"ג דבשעת התנאי אמר על תנאי אינו נעשה שומר מ"מ כיון שאז אין בדבורו נעשה שומר אלא אח"כ ואז לא ירד בתורת שומרין כלל כ"א על המקצת דאטו אם בתחלה תבעו להיות שומר ואמר אי אפשי להיות חייב ואח"כ ירד מעצמו יהיה חייב כיון שלא קבל עליו שמירה ה"נ אע"ג דבתחלה אמר הריני שומר ע"ת כך וכך מ"מ כיון דבתחלה עדיין אינו שומר עד דמשיך ואז אמרינן דעל תנאי נחית משא"כ בקדושין כיון דבשעת התנאי היא מתקדשת ואמ' שהוא מקדש' על תנאי הוי מתנ' על מש"ב ועוד נראה לתרץ דאפי' אם הפי' כדברי התוס' ז"ל י"ל דס"ל לרש"י דאין תנאי זה דומה לשאר תנאים לענין שצריך שיהיו בו כל דיני תנאים המפורשי' פ' מי שאחזו דכל התנאים הוא שאומר אם תעשה כך וכך או אם אעשה כך וכך משא"כ הכא לא הוי תנאי רק שמתנה שלא יתחייב לה מה שראוי להיות חייב ומגרע זכותה וכן בשומרים למוכר שדה ע"מ שלא יתחייב באחריות או כיוצ' בזה שאינו רק שפוטר עצמו ממה שהוא ראוי להיו' חייב ואין זה ענין לתנאי כלל ודומה לקרע כסותי שהביאו התוס' שאמר ג"כ ע"מ לפטור ושם פשיטא דלא שייך כלל תנאי כפול לע"ד אלא זה ע"מ הוא לשון המורגל בכל דבר שאדם עושה אדעת' דהכי אע"פ שאינו תנאי כמו פ' בן סורר גבי התראה ע"מ כן אני עושה וא"כ לא בעינן דיני תנאי כגון כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ונתישבה עוד קושית התוס' שהקשו בתחלת הדבור גם מה שהקשו פ' מי שאחזו דף ע"ח ד"ה דתנאי ומעשה בד"א ופי' שהתנאי סותר המעשה ומדברי רש"י לא משמע כ"א כפשטי' ולא קשי' כלום מההי' דאתרוג דהת' לא שייך תנאי אלא שאין נותנו לו במתנה גמורה כ"א לצאת בו ונתנו לו לזמן משא"כ גבי גט למאי דס"ד דע"מ לא הוי כמעכשיו ואין נותן לו הנייר עתה להתגרש בו שהרי אינה מגורשת עד אחר החזרת הנייר רק שנותן לה לתנאי שאם תחזרי לי תהא מגורשת זהו מקרי תנאי גמור ואין ה"נ בגט אם אמר הילך גטך ויהא שלך להתגרש בו ואח"כ תחזירי לי זה תנאי אלא שאין נותנו לה לעולם כ"א לזמן מגורשת כדמסיק התם לרבי דאמר ע"מ כמעכשיו דמי ולא צריכינן למימר דהוי כתנאי בדבר א' ומעשה בדבר אח' כדמשמע מפי' התוס' שם בקדושין ובבבא בתר' דלא הוי תנאי כלל ואם יגזור השם בחיים אאריך בדיני ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף