לחם משנה/ממרים/ז

לחם משנה ‏ ממרים ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

וישתה היין מזוג וכו'. בפרק בן סורר ומורה (דף ע'.) אמרו אכל בשר מליח ושתה יין מגתו אינו נעשה בן סורר ומורה ואמרו שם דאע"ג דגבי ערב תשעה באב אמרו אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו ופירשו שם דהיינו מליח שני ימים ולילה אחד כשלמים ויין מגתו הוי שלשה ימים יותר מכאן אינו יכול לשתות מאותו יין דמיקרי יין לגבי אבילות וכן הבשר פחות משני ימים ולילה אחד במליחתו מיקרי בשר ואסור לאוכלו גבי בן סורר ומורה משעבר לילה אחד לא מיקרי בשר וכן לא מיקרי יין עד ארבעים ולא ידעתי למה לא ביאר רבינו כל זה:

או שאכלה בדבר מצוה וכו'. בפרק בן סורר ומורה אמרו במשנה (שם) אכל בעיבור החדש ואמרו שם בגמרא למימרא דבשר ויין מסקו והתניא אין עולין לה אלא בפת דגן וכו' ותירצו הא קמ"ל אע"ג דאין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית ואיהו אסיק בשר ויין כיון דבמצוה קא עסיק לא מימשיך ע"כ. ורבינו לא הוצרך לבאר זה אלא סתם וכתב בדבר מצוה דבכל גוונא משמע:

או שאכלו מעשר שני בירושלים וכו'. קשה קצת דמדברי רבינו משמע דטעמא דהא דמעשר שני הוא משום דהוי דבר מצוה שכן כתב כיצד אכל אכילה וכו' וכתב הא דמעשר שני משמע דבחד גוונא הוא ובגמ' לא משמע כן דאמרו שם כיון דכי אורחיה קא אכיל ליה לא מימשיך ע"כ ופירש"י ז"ל כדרך מצותו שנאמר בבקר ובצאן ביין ובשכר וכו' כלומר דכן הוא דרך מצותו ליקח מאותן המעות בשר ויין וכיון דדרכו כן לא מימשיך ואין הטעם משום דהוי דבר מצוה דאין המצוה לאכלו אלא הבעלים כדכתב רבינו בהלכות מעשר שני שהוא נאכל לבעליו כו' וזו היא המצוה כדכתיב ואכלת וכו' אבל מי שאינו בעליו אין בו המצוה ורבינו נראה דנתן טעם מפני שהוא מצוה ואולי דרבינו אין כוונתו אלא הטעם האמור בגמ' אבל משום דדמי למצוה כייל לה בהדי הנך:

ז

בודקין אותו שמא הקיף השער וכו'. הקשה הרב כ"מ דלמה לא הצריך לבודקו קודם שילקוהו ונראה לי לתרץ דלענין מלקות מוקמינן ליה אחזקתיה הראשונה דעדיין לא הביא כמו שהוא עד עתה עד שיתברר לנו שהביא אבל לענין מיתה לא סמכינן אחזקה אלא צריך לבודקו. ומ"מ צריך טעם מאין יצא לו לרבינו כן דאינו מוכרח כל כך מן הסברא:

יא

גזירת הכתוב כו'. קשה דבפרק בן סורר ומורה (דף ס"ט:) אמרו תניא אמר ר"ש בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה כו' (עיין בכ"מ) ופירש"י ז"ל שהכל מצויין אצלה בעבירה וכשהיא זוללה וסובאה בקטנותה סופה כשלא תמצא למודה עומדת בפרשת דרכים ומרגלת הבריות לעבירה בשביל אתנן ע"כ, משמע דאין חילוק כלל בין בן לבת אלא משום דגזירת הכתוב כך היא ואם כן איך נתן רבינו טעם בבת שאין דרכה להמשך באכילה ושתיה ועוד דהוא עצמו קאמר דהוי גזירת הכתוב וא"כ איך נתן טעם. ואולי שהוא מפרש כך בודאי שמן הדין ראוי היה שהבת תידון כבן סורר ומורה ואע"פ שיש בה קצת טעם לחלק בין בת לבן דבת אין דרכה להמשך באכילה וכו' לא היה טעם זה מספיק אלא דכיון דבבן עצמו הוי גזירת הכתוב דמן הסברא ודאי אין ראוי לענשו בשביל שגנב וקנה בשר ויין אלא שהתורה גזרה כך וכו' א"כ אין לך בו אלא חדושו וכיון שיש קצת טעם לחלק בין בן לבת מחלקינן ונאמר דבן ולא בת וזהו שכתב רבינו גזירת הכתוב שיסקל בן סורר ומורה כלום סקילת הבן סורר עצמו הוא חידוש וגזירה וא"כ הבת ראוי שלא תסקל כיון שיש בה קצת טעם דאין לך בו אלא חידושו וזהו שאמר ר' שמעון אלא גזירת הכתוב הוא בן ולא בת כלומר כיון שבן עצמו הוא גזירת הכתוב א"כ נאמר דלא בת כיון דיש בה קצת טעם:

יב

עד שיהיה בן משעת התראה בפרק יש נוחלין (דף קכ"ו:) אמרו אינו נדון כבן סורר ומורה דאמר קרא כי יהיה לאיש בן סורר ומורה עד שיהא בן משעת הויה ופירשב"ם ז"ל הויה לידה, כלומר דמשעה שנולד צריך שיהיה זכר גמור ואע"פ שקודם התראה נקרע ונמצא זכר משמע לרשב"ם ז"ל דאינו נעשה בן סורר ומורה אבל רבינו כתב משעת התראה משמע דאם קודם ההתראה נקרע ונמצא זכר נעשה בן סורר ומורה ולדעתו ז"ל צריך לומר דהויה קרי ליה התראה כלומר משעה שנהיה בן סורר דהיינו שהתרו בו: סליקו להו הלכות ממרים בס"ד

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף