לבושי שרד/אורח חיים/שי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים שי

ש"ע ס"א עץ שתולין בו דגים עץ זה הוי כלי כיון שיחדו לתלות דגים אלא משום דמאיס הוי לר"י מוקצה מחמת מיאוס ואנן ק"ל כר"ש:

ט"ז סק"א ולא קי"ל כר"ש כמבואר בר"ס רע"ט:

שם שאין תורת כלי היינו מוקצה מחמת גופו שביארתי בר"ס ש"ח:

שם דבר העשוי להסתלק דבה"ג לא אסח דעתיה מיניה:

ש"ע ס"ב לסחורה. דאע"ג דעומדים לסחורה דעתו עליהם לאכול מהם כשירצה:

שם שזרעם בקרקע זה וכן ביצים שתחת התרנגולת הוא בעיא בש"ס דשמא מודה בי' ר"ש משום דדחי' בידים ואע"ג דמטה ונר שהדליק בשבת וכבה אע"ג דדחי' בידים היינו משום דכשכבה נסתלק הדחי' אבל באלו שהדיחוי הוא משום שזרען עדיין לא נסתלק הדיחוי ופשוט דשרי לר"ש ולא אסור אלא היכא דאיכא תרתי כמ"ש בש"ע סוף הסעיף. ועל זה הקשה המג"א דהא אסרינן בנר שכבה דלא כר"ש אע"ג דחזי ומכ"ש בהא. ותירץ דהתם משום מגו דאתקצאי ר"ל דבה"ש לא הוי חזי למידי מחמת האיסו' וא"כ בה"ש אית ביה תרתי מש"ה אסור כל היום משא"כ באלו דחזיין גם ביה"ש:

ט"ז סק"ג דמקפיד עליהם והוא מוקצה מחמת ח"כ והשפוד הוא מוקצה מחמת גופו:

ש"ע ס"ד שלא ידעי' הבעלים. והוקצה מדעתם אפ"ה שרי דהוי ליה מוקצה בטעות:

ט"ז סק"ד ובשבת נעשו ראוים ר"ל דבהא י"ל מגו דאתקצאי לבה"ש דהא בה"ש לא הוי חזי וא"כ הוי כגרוגרות וצמוקים דדחי' בידים וגם ליא חזי בה"ש וכמו שכתבתי אות וא"ו אפ"ה שרי והטעם ביאר שם משום דהוי גומרו בידי אדם ע"ש. ור"ל דאמרינן בביצה דף כ"ז סתם קדרות הם רותחות בה"ש ואין ראויות לאכילה ואיך אכלינן מינייהו באורתא אלא אמרינן מגו דאתקצאי אלא משום דהוי גומרו בידי אדם ופירש"י כיון דבידו לתקנו בו ביום לא מקצי' ליה מדעתו מחמת דחייתו עכ"ל. וע"כ לאו דוקא פי' דבידו לתקנו דהא בה"ש הוא רותח ואין בידו לתקנו אז אע"כ ר"ל כיון דברי שיתקן מעצמו מיקרי גומרו בידי אדם [וכ"מ ממה שפירש"י שם גבי גומרו בידי שמים דהיינו ע"י חמה כו' ובזה ספק הוא שמא לא יהיה חמה] דלא אסח דעתיה. ומש"ה הנך תמרים שידוע שיהיה תיקונם בשבת כשנקלט טעם התמרים במים הוי גומרו בידי אדם כך נראה הכוונה. ודברי הב"י תמוהים בזה מאוד שוב מצאתי שכן הקשה בספר חמד משה ומ"מ קצת קשה לי בנר שכבה דאסרינן מטעם מגו דאתקצאי מ"מ לא אמרינן אם היה ברי לפי ערך השמן שיכבה בשבת מותר דהוי גומרו בידי אדם ויש לחלק ועיין מה שכתבתי בסי' רע"ט אות י"ב ודו"ק:

ש"ע ס"ו מבטל כלי מהיכנו. דהוה כקובע לה מקום ומחברו בטיט שלא יוכלו ליטלה משם והוי מלאכה א"נ דהוי כשובר הכלי:

שם אבל מותר. קמ"ל דלא חיישינן שמא כשיטול הכלי ינדנד המוקצה כיון שהוא מכוסה מן העין:

בהג"ה ס"ז ואפי' לצורך גופו. דדין הבסיס כאותו המוקצה שעליו וכיון דמעות הוא הוי מוקצה מחמת גופו דאסור אפי' לצורך גופו ומקומו גם דין המטה כך:

מג"א סק"ד ועמ"ש סי' ש"ח סכ"ז מ"ש במג"א ס"ק ג':

סק"ה מיהו לצורך וכו'. הטעם הוא דהכיס הוי כלי שמלאכתו לאיסור ושרי לצורך גופו והקשה המג"א דהרא"ש כת' דדמי לסיכי וכו' והיינו מוקצ' מחמת ח"כ והג"א הוא דעת אחרת דס"ל דלא הוי ח"כ משא"כ להרא"ש:

שם דכ"ע מודו בזה. ר"ל אפילו המחבר דמתיר ביחדה היינו דוקא לצורך גופו דכיון דיחדה נעשה כלי שמלאכתו לאיסור:

סק"ו שרי ללבשו. דלא אמרינן דהכיס עצמו הוי משאוי אלא בטל להבגד:

שם וא"כ עכ"פ שרי. הוא ענין בפ"ע דכיון דמותר לצורך מקומו שרי להניח בו איזה דבר ואפילו להרא"ש שהביא בס"ק הקודם דכיס המיוחד למעות הוי חסרון כיס מודה בכיס שבבגד דחזינן דאין מקפידין עליו כ"כ:

סק"ז גבי מוכני המוכני והשידה הם ב' כלים אע"פ שהם דבוקים והם כמו הבגד והכיס ואפ"ה כת' הרמב"ם דאם היה אפשר לנער היה צריך לנער:

שם הוי כלי בפ"ע. ואינה בטילה לגבי השידה וממילא דה"ה בכיס הקשור בבגד שאינו בטל לבגד מש"ה אסור לטלטל הבגד:

ש"ע ס"ח חשוב מדבר האיסו' ואם שניהם שוים אסור:

שם וטעם ההיתר ר"ל דלמה בסי' ש"ע ס"ג אמרינן בפירות שאינם נפסדים ינער הכל:

מג"א סק"ח קודם שנתערב דאל"כ אינו בטל דמוקצה הוי דבר שיש לו מתירין אבל בכה"ג בטל כמבואר בסימן ש"כ במג"א סק"ה והיינו נמי טעמא דסי' שי"ח במג"א סק"ח דמה שהבהמ' גדולה בטילה ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.