כף החיים/אורח חיים/מ

כף החיים ‏ אורח חיים מ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אסור לתלות תפילין וכו'. אבל באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות לית לן בה. אבל אם התפילין תלויות אסור. מ"א סק"א. ור"ל דדוקא אם אוחז הבתים בידו והרצועות תלויות באקראי בעלמא שרי אבל אם אוחז הרצועות בידו והבתים תלויות אפילו באקראי בעלמא אסור. מיהו הט"ז הק"א כתב דאין בכלל זה מה שהתפילין של ראש תלוים באויר ומחזיקים ביד הרצועות ומשימם על הראש כי זהו צורך הנחתן ואין בזה בזיון עכ"ל. ונראה דלא פליגי דהמ"א שאסר לאחוז ברצועות ויהיו התפילין תלויין אפי' באקראי בעלמא הוא שלא בשעת הנחה אבל אם הוא בשעת הנחה מודה להט"ז דליכ' בזה בזיון. וכ"כ מחה"ש אות א', וכ"מ מדברי הפרמ"ג במש"ז אות א'. ר"ז אות א'. שמן המאור אות א'. אמנם הרב מטה יהודה אות ב' כתב דלפי דעתו ראוי לתפוס הקציצה ולהיות הרצועות תלוין כיון שאפשר בהכי. וכתב שכן ראה מן המדקדקים שנזהרים בזה. וכתב שכן משמע מדברי המ"א דאסר לתלות התפילין אפילו באקראי וקאי אפילו אשעת הלבישה אלא דוקא ברצועות תלויות מותר כיון דהוי צורך ההנחה יעו"ש. וכ"כ החס"ל אות א' דאפילו בשעת הנחה יש להחמיר שלא לאחוז בקשר והבית יהיה תלוי עד שמניחו בראשו אלא יקח בידו הקשר עם הבית דבוקים ויניח הבית במקומו ואח"כ הקשר במקומו עכ"ל, וכ"כ שתילי זיתים אות א' דאפילו בשעת הנחה יש להחמיר כיון שאפשר לאחוז בידו, והט"ז מיירי בדא"א עכ"ד, ע"כ לכתחלה יש ליזהר ולעשות כמ"ש המט"י והחס"ל והשת"ז, ואם א"א לו לעשות זה בנקל יש לסמוך אט"ז דמתיר לצורך הנחה, והב"ד סו"ב אות א' ומאמ"ר אות א' ומשמע דס"ל כוותיה ובפרט למ"ש הפרמ"ג ומחה"ש ור"ז ושמן המאור דגם המ"א יודה להט"ז ומתיר בשעת הנחה, וכ"כ יפה ללב ז"ל אות א' דאם א"א לו בנקל יש לסמוך על המתירים יעו"ש:

ב

ב) שם אבל מותר לתלותן בכיסן. וס"ת אסור לתלות אפילו בכיס. גמרא ברכות דף כ"ד סוף ע"א וחדושי הרשב"א. מ"א סק"א, סו"ב אות א'. א"ר אות א', פרמ"ג א"א אות א'. ער"ה אות א'. ר"ז אות ב'. פתה"ד אות א'. שתילי זיתים אות ב'. ואפילו אם הס"ת עומדת בארון הקודש ותולה האה"ק אסור. ח"א נלל ל"א אות מ"ג. וכתב דאפילו כשהאה"ק מחובר ביתידות לכותל אסור יעו"ש. ובנשמת אדם אות ה' והב"ד פתחי עולם אות א'. וכתב שם פתחי עולם בשם מ"ב דספרי תלמוד וכדומה דומה לתפילין.

ג

ג) מותר לכתוב פסוקים בנייר ולתלות בפתח בית הכנסת. כנה"ג בהגה"ט בשם מהרי"ט ח"ב חא"ח סי' ג', מ"א הק"א. סו"ב אות א', א"ר אות א'. שתילי זיתים אות ב'. אך מטעם אחר יש לאסור משום דאין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה כמ"ש ביו"ד סי' רפ"ג העי' ב'. ואפילו להרי"ף דמיקל היינו משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כי א"א לכל אחד לכתוב כל התורה משא"ך בפסוקים הנ"ל, וכן הט"ז ביו"ד סי' רפ"ג סק"א קורא תגר על הכותבים פסוקים על הכותל לסי' טוב יעו"ש. אבל מ"מ נ"מ לתשו' מהרי"ט הנ"ל אם אינו כותב רק ג' תיבות בשיטה אחת דשרי משום איסור אין כותבין מגילה וכו' כדאיתא ביו"ד שם סעי' ג'. וכ"כ מחה"ש סק"א והב"ד פתחי עולם אות א'. וכתב עוד מחה"ש שם דאם כותב על כותל בהכ"נ דברים הכתובים בסידורי תפלה כגון י"ג מידות של רחמים או פסוק ויהי בנסוע הארון וכו' לית לן בה דכמו שהותר לכתבן בסידורי תפלה משום עת לעשות דסמכי על דעת הרי"ף ה"ה דשרי לכותבן על הכותל דמאי שנא כותל ומ"ש סידור תפלה אידי ואידי מגילה הן, וכן המנהג עכ"ל. ועיין מ"ש בזה בית הלל על יו"ד שם ופת"ת אות ב' יעו"ש.

ד

ד) סידורים הקבועים בלוחות שבהם שלשלת של כסף אסור לתלות בהם ולא דמי לתפילין דמותר לתלותן בכיסן דהתם הכיס כלי בפ"ע משא"כ כאן שהלוחות מחוברות לסידור והוי כסידור עצמו. מ"א שם סו"ב שם, א"ר שם, יד אהרן בהגה"ט, ר"ז אות ב', שתילי זיתים שם:

ה

ה) כתב הכנה"ג בהגה"ט נוהגים להתענות מי שנופלין לו תפילין ובס' משפטי שמואל סי' י"ב תמצא סמך למנהג עכ"ל. והב"ד מ"א בסי' מ"ד סק"ה. יד אהרן בהגה"ט, מחב"ר אות א'. ר"ז סי' מ"ד אות ב'. שתילי זיתים שם אות ה'. וכן מי שנופל ס"ת מידו כתב שס במשפטי שמואל דיתענה, והביאו הכנה"ג ביו"ד סי' רפ"ב וברכ"י שם בשיו"ב אות א', מ"א באות הנז"ל, וכתב שם המ"א וז"ל ונ"ל דמיירי בלא נרתקן אבל בס"ת אפילו בנרתיקן עכ"ל ור"ל דהא דצריך להתענות בנפלו לו תפילין דוקא אם נפלו בלא נרתיקן אבל אם נפלו התפילין בנרתיקן א"צ להתענית ובס"ת אפי' נפלו בנרתיקן צריך להתענות. וכ"כ ר"ז שם ושתילי זיתים שם ושכנה"ג בהגה"ט בסי' תקס"ו אות ג' כתב בשם מהר"י ברונא מכ"י וז"ל רבותי החמירו להצריך תענית אפי' אם נפלו נארץ עם הכיס שלהם וכה"ג אני מיקל ליתן פרוטה לצדקה עד שנפלה קציצה לארץ אפי' אם הרצועות בידו אבל ברצועות ליכא קפידא עכ"ל. וכ"כ א"ר בזה הסי' אות ה' בשם הנז' דאם נפלו בנרתיק, יתן פרוטה לצדקה וברצועות אין קפידא אם נפלו לארץ יעו"ש. וכ"כ באה"ט בסי' תקע"א סק"א בשם הנ"ז. מחב"ר בזה הסי' אות ב'. מחה"ש בסי' מ"ד ס "ה, חס"ל אות ה'. יפה ללב בסי' מ"ד אות ב'. בן איש חי ז"ל פ' חיי שרה אות י"ח, ועיין להחיד"א בס' חיים שאל ח"א סי' י"ב שכתב דאף מי שנפל מידו התפילין עצמן אם הוא תש כח וקשה עליו התענית וכ"ש אם הוא צורבא מרבנן וממעט בת"ת יתן צדקה לכפר עון נפילת התפילין וגדולה צדקה לכפר אפי' למזיד כמשז"ל וק"ו לשוגנ או אנוס יעו"ש, וכ"כ החס"ל שם. יפה ללב שם. בן א"ח שם, וכ"כ הרח"פ בכף החיים סי' יו"ד אות ל"ח בשם אורחות יושר פרק ט"ו. מיהו אם נפל ס"ת מידו אין להקל ח"ו וצריך שיתענה. חיים שאל שם. והב"ד רב פעלים ז"ל ח"א סי' ל"ג:

ו

ו) המתענה מפני שנפלו לו התפילין מתענה באותו יום אעפ"י שלא קבלו מאתמול כמו בתענית חלום ומתפלל ענינו כמו בתענית חלום. שכנה"ג שם אות ז' בשם הנז'. א"ר אות ה'. באה"ט שם. חס"ל שם. בן א"ח שם. והרח"פ בס' כף החיים סי' יו"ד אות ל"ח כתב דיתענה למחרתו ויקבל התענית מבערב מיהו אם נפלו לו תפילין בשבת אל יתענה בשבת אלא ימתין עד מו"ש. שכנה"ג שם בשם הנז' אות ה' א"ר שם. באה"ט שם:

ז

ז) מי שנפלו לו תפילין דצריך להתענות או אם הם בתוך הכיס דצריך ליתן פרוטה לצדקה לא כמו שאומרים העולם עד שיפלו למעלה מעשרה טפחים דזהו משום ביזוי תפילין ובכל גוונא יש בזוי אפי' אם נפלו פחות מי"ט. וכ"כ בן א"ח ז"ל פ' חיי שרה או' י"ח. מיהו נ"ל דאם נפלו פחות מגובה שלשה טפחים דא"צ להתענות כיון דאמרינן במסכת שבת דף צ"ז ע"א ובכמה דוכתי כל פחות משלשה כלבוד דמי, וכן אמרו במסכת שבת דף ה' ע"א כגון ששלשל ידו למטה משלשה ופי' רש"י ז"ל דהויא כקרקע וכ"כ התו' בכתובות דף ל"א ע"ב ד"ה רב אשי וכו' דלמטה מג' כלבוד דמי, וכמונחת אארעא דמיא יעו"ש וכן הוא בכ"מ יעו"ש, וא"כ כיון שכל שהוא פחות משלשה כמונחת על ארעא דמיא ליכא ביזוי תפילין אם נפלי פחות מגובה שלשה טפחים, ומ"מ יש ליתן פרוטה לצדקה כמו באם נפלו בתוך הכיס.

ח

ח) הרואה שנפלו תפילין אין חייב להתענות, חיים שאל ח"א סי' י"ב ובספרו מחב"ר אות ג'. וכתב שכן מוכח מדברי הרב משפטי שמואל סי' י"ב ומהר"י מברונא שלא כתבו אלא מי שנופלין התפילין מתענה וזה מנהג הקדום יעו"ש, והב"ד שע"ת אות א', פתה"ד אות ב' ודלא כמ"ש שדה הארץ ח"ג סי' ל"א דאפי' הרואה צריך להתענות והביאו זכ"ל ח"א אות ת' ופתה"ד שם. ועיין ברכ"י ביו"ד סי' רפ"ב בשיו"ב אות ד' שכתב דאפי' הרואה ס"ת שנפל אין חייב להתענית מן הדין יעו"ש, וכן כתב בספרו חיים שאל שם לדוד אמת סי' ג' אות י"א יעו"ש:

ט

ט) [סעיף ב'] בית שיש בו תפילין אסור לשמש מטתו עד שיוציאם או יניחם בכלי תוך כלי וכו'. ואם פירש טלית על הכיס של תפילין שמונח אעפ"י שאין כרוך מלמטה שרי, מ"א סק"ב ומחה"ש. סו"ב אות ב', א"ר אות ב', מט"י אות ב', פרמ"ג א"א. אות ב', וכ"כ הברכ"י אות ב', בשם הכלבו סי' כ"א וספר אורחות חיים דף ז' ע"ג יעו"ש, מאמ"ר סוף אות ג', ר"ז אות ד', שתילי זיתים אות ד':

י

י) שם או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' כתב מ"א סק"ב דאותן המניחים כיס התפילין והטלית לתוך כים גדול גם הכיס גדול מיקרי כליין וצריך עוד כלי על גביו עכ"ל, והב"ד סו"ב וא"ר שם, מט"י שם, ר"ז אות ג', שתילי זיתים אות ד', מיהו מהריט"ץ בתשו' סי' קל"א נסתפק בזה וכתב כשלא הכין הכיס אלא לטלית ואח"כ הניח תפילין אז מותר אבל אם מתחלה הכין הכיס לטלית ותפילין אסור דמיקרי כליין יעו"ש, והב"ד יד אהרן בהגה"ט וא"ר אות ב', אמנם הרב החסיד מהר"י צמח בהגהותיו לא"ח כ"י כתב בשם הרשב"א וז"ל הכיס הגדול הנקרא קיראג'ה המוכנת לשים בתוכה הסידור והטלית וכיס של תפילין אינה כלי מיוחד לתפילין ממש אלא לשאר דברים הנז' ולכיס של תפילין ואולי שבזה סמכו רוב ישראל שאינם מכסים הקוראג'ה והיא בבית תשמישם עכ"ל והביאו הברכ"י אות א' וכתב דזה היפך מהמ"א דאסר ומהריט"ץ שנסתפק עכ"ד, ועיין מאמ"ר אות ג' וזכ"ל ח"א אות ת', ע"כ לכתחילה יש לחוש לדברי המ"א ובדיעבד יש להקל, ועיין לקמן אות טו"ב:

יא

יא) וכתב עוד שם המ"א, דאם כיס התפילין מחובר למעלה על כיס הטלית, הצד השני של הכיס גדול לא מיקרי כליין עכ"ל, והב"ד סו"ב שם, א"ר שם שתילי זיתים שם, והיינו שהפך הכיס גדול שיהיה התפילין למטה והוי ככלי בתוך כלי ושרי, לב"ש, יכ"כ פרמ"ג בא"א אות ב', ר"ז אות ג', פתחי עולם אות ב':

יב

יב) שם או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' הניחם בתוך טליתו והניח הטלית בתוך התיבה של ספרים הרי הוא ככלי בתוך כלי שהרי הטלית אינו כליין. ריא"ז הב"ד בשלטי הגבורים פ' מי שמתו, כנה"ג בהגה"ט, מ"א סק"ב, סו"ב אות ב', מט"י אות ב', א"ר אות ב', וכ"כ מאמ"ר אות ג' דאם התפילין נתונים בכיסם ואח"כ כורכים עליהם הטלית כמו שיש נוהגים שלעולם התפילין מונחים עם כיסם בתוך הטלית חשוב כלי בתוך כלי יעו"ש, והב"ד זכ"ל ח"א אות ת', ודלא כהחס"ל אות ב' שכתב דלא חשיב הטלית אינו כליין יעו"ש, ועיין בתשב"ץ ח"ג סי' כ"ו שכתב דלהניחם בחלון או בתוך תיבה או על גבי דף נראה שאפי' בכלי א"צ יעו"ש, והביאו יד אהרן במ"ב בהגה"ט:

יג

יג) שם או שיניחם בכלי תוך כלי וכו'. ובענין מזוזה כתב המ"א סק"ב דאם קבועה בפנים בחדר צריך ג"כ בכלי תוך כלי ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר עליה, וכתב ועיין ביו"ד סי' רפ"ו סעיף ב' שכתב שם הט"ז דכסוי זכוכית לא מהני וביאר המ"א דכוונת הט"ז דלא סגי בזכוכית עם כלי אחר דבכלי אחד פשיטא דאסור והוא ז"ל התיר יעו"ש, וכ"כ המ"א בסי' ר"מ ס"ק י"ז בפשיטות דגם המזוזה צריך לכסות בכלי תוך כלי, וכ"כ סו"ב בזה הסי' אות ד' מט"י אות ב' א"ר אות ב' יד אהרן בהג"הט, זכ"ל בספרו חס"ל חא"ח סי' ד'. וכתב שכ"כ הרב דברי חפץ יעו"ש, חכמת אדם כלל קכ"ח אות יו"ד קיצור ש"ע סי' ק"ן אות ו', חס"ל אות ב', אמנם הרב מאמ"ר אות ב' כתב על דברי המ"א הנ"ז דאינו מוכרח ומסתמיות דברי מרן ז"ל שם ביו"ד משמע דמזוזה שבחדר שאיש ואשה ישינים ומשמשים שם א"צ כיסוי כלל יעו"ש וכתב שכ"מ מדברי האחרונים ובפרט אם המזוזה מונחת למעלה מעשרה טפחים כמו שהיא ברובא דרובא דיש להקל דכל למעלה מיו"ד תופס רשות לעצמו וכמ"ש ב"י שם בשם הפוסקים גבי עיר שיש בה חזירים ומקום טנופת וכו' יעו"ש וכתב שגם בדברי הט"ז יש לפרש דלא בעי כלי בתוך כלי והא דלא מהני זכוכית משום דמתחזיא וכתיב ולא יראה בך ערות דבר וכו' והטעם שלא הצריכו כלי בתוך כלי במזוזה מפני שהיא קבועה בכותל והוא מקום קביעתה ומצותה ולא בעי זהירות כ"כ שהרי מציה עושה בקביעותה ומקיים מצותה כמו שהיא שם משא"כ בתפילין וס"ת וספרים ואף כיסוי בעלמא לא בעיא מכח דינא אלא לכבוד בעלמא עכ"ד מיהו סיים וז"ל מ"מ אין בידי להקל וכן ראיתי נוהגים כשיש מזוזה בחדר שאיש ואשה ישנים משימים בגד עליה מלבד הזכוכית עכ"ל, וכ"כ ר"ז אות ה' אחר שהביא דברי המ"א הנזכר וז"ל ויש מי שאומר שמזוזה כיון שקבועם כולה בכותל ואין בה אלא נקב בלבד די שיסתום את הנקב בחתיכת שעוה או דבר אחר שמבטלו שם וא"צ כלי בתוך כלי לפי שהכותל חולק רשות לעצמו לכל מה שבתוכו כשאין נקב פתוח משם לבית, ואף אם המזוזה קבועה בשפופרת מ"מ כיון שהיא מחוברת לכותל הרי היא ככותל, אבל סתימת זכוכית אינה מועלת שכיון שהמזוזה נראית דרך הזכוכית אסור כמו שאסרו ערוה בעששית משום לא יראה בך ערות דבר ותשמיש המטה היא ג"כ גנאי ודומה לערוה וצריך סתימא גמורה שאין המזוזה נראית מתוכה ויש לסמוך על דבריו להקל בד"ס וכו' עכ"ל יעו"ש, וכן רה"ג בס' זבחי צדק ח"ב בשו"ת א"ח סי' ל"ח העלה להתיר אם המזוזה גבוה למעלה מיו"ד טפחים ויש עליה עור שמכסה אותה ואת שם שדי יעו"ש ועיין להרב ל"ח בהלכות מזוזה אות מ"ו. ע"כ לכתחלה יש להחמיר ולחוש לדברי המ"א ודעמיה ובדיעבד יש להקל אם המזוזה גבוה למעלה מי"ט ומכוסה בכסוי אחד וגם שם שדי יהיה מכוסה, ואעפ"י כן יש להאפיל בכסותו בעת תשמיש שלא ייראו רגליו ופניו וראשו וכמ"ש לקמן אות טו"ב:

יד

יד) שם או שיניחם בכלי תוך כלי וכו'. וה"ה אם יש בבית ספרים אפי' של גמרא אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי כמ"ש בסי' ר"מ סעי' ו', וכתב הפרמ"ג בא"א בסי' זה אות ב' וז"ל יראה לי ספרים המכירכים ומסובבים מכל צד אפ"ה צריך כלי בתוך כלי ואין הכריכה כ"א מגוף הספר כמו בשלשלת כסף דלאו תיקון מיקרי עכ"ל, ועיין לעיל אות ד', ולי נראה דדוקא לענין תלייה לא חשבינן להו ככלי בפני עצמו דכיון שהם מחוברות לספר הוי כאלו תולה הספר בעצמו ויש ביזיון, אבל לענין כסוי שצריך כלי בתוך כלי חשבינן הכריכה לכלי א' ויכסה עוד בכלי אחר וכמו זכוכית דלא חשבינן לה כסוי נגבי ערוה כמ"ש סי' ע"ה סעי' ה', ולגבי כסוי כלי תוך כלי חשבינן לה לכלי אחד כמ"ש מ"א סק"ב והבאנו דבריו באות הקודם, וכ"כ החס"ל בסי' ר"מ אות ח' דספרים שיש להם כריכה חשיב כחד כסוי וצריך לכסותם בכסוי אחר שאינו מיוחד להם עכ"ד, אח"כ ראיתי בשו"ת אהל יוסף סי' ב' שכתב דהכריכה לא חשיבא כסוי כלל וצריך כלי בתוך כלי חוץ מן הכריכה יעו"ש, מיהו נראה דספרים הנדפסים יש להקל ולחשוב הכריכה לכסוי כלי אחד ולכסות עוד בכלי אחר שאינו כליין, כיון שיש מקילין בספרים הנדפסים כמ"ש באו' ט"ז:

טו

טו) ספרי תלמוד צריך כלי בתוך כלי, סי' ר"מ סעי' ו' א"ר אות ב', וכתב פרמ"ג בא"א אות ב' דה"ה סידורי תפלות בעינן כלי בתוך כלי ואפילו כתב גימשע"ט יעו"ש, ועיין א"ר שם שכתב על מ"ש הב"י בשם התו' והראב"ד על שאר ספרים דדי בכסוי בעלמא נראה לו דא"צ כלי בתוך כלי וכתב דכן מבואר בכל בו דר"ר יעו"ש ועיין פתחי עולם סי' ר"מ אות פ"א שכתב בשם חוקי דרך וחו"י דספרים בכתב אשכנזית משיטא או שאר שאינם כתב אשירית אינם קודש ואפשר דלא חמירי כולי האי לענין אסור תשמיש בשעת הדחק ומ"מ אין לסמוך גם בזה הלכה למעשה אם אפשר עכ"ד, ונ"ל דאם לא אפשר יש להאפיל בכסותו רגליו פניו וראשו כמ"ש לקמן אות טו"ב:

טז

טז) ספרים המודפסים צריכים דוקא כלי בתוך כלי. שו"ת אהל יוסף סי' ב' והביאו א"א סי' ר"מ אות א' וכ"כ מ"ב בתשו' סי' צ"ט, וכ"כ ט"ז ביו"ד סי' רע"א סק"ח והב"ד א"ר אות ב', וכ"כ חכ"א כלל קכ"ח אות יו"ד קיצור ש"ע סי' ק"ן אות ו', מיהו מתשו' סם חיי שנדפסה בסוף הס' משמע דדי בפירש עליהם סדין בעלמא ומ"מ סיים והמחמיר תע"ב יעו"ש והביאו אה"י וא"א שם וכ"כ א"ר שם, וכ"כ א"ר בשם חו"י סי' קפ"ז דיש להקל בזה בשעת הדחק וכ"כ פתחי עולם בסי' זה אות ג' בשם סד"ה דבשעת הדחק יש להקל בספרים הנדפסים, ועיין לעיל אות י"ד ובאו שאח"ז:

יז

טוב) שם או שיניחם בכלי תוך כלי וכו'. כתב בס' שנות חיים למהרש"ק ז"ל סי' קי"ח דאם מכסים כל גופם האיש והאשה בשעת תשמיש א"צ מחיצה או כלי בתוך כלי יעו"ש, והביאו פתחי עולם סי' ר"מ או' כ"ב, מיהו הרב פנים מאירות ח"א סי' ע"ד כתב בפשיטות היפך זה יעו"ש, ועיין להרה"ג רב פעלים ז"ל בח"א סי' ט'. אמנם החס"ל סי' ר"מ אות ח' כתב וז"ל ואם א"א בענין אחר יש אומרים שמותר לשמש בחדר שיש בו ספרים בזמן עונה וליל טבילה וליל יציאתו וביאתו מן הדרך ע"י שיאפיל בכסותו עד כאן לשונו, על כן נראה כיון דיש פלוגתא בזה יש לעשות זה סניף לדבר אחר דהיינו לכל מקום שיש מחלוקת בין הפוסקים וא"א לו לעשות כדברי המחמיר לאיזה סיבה שיהיה וצריך לילך כדברי המיקל יש לעשות זה ג"כ שיאפיל בכסותו לכל גופו וגם פניו וראשו. ולא עוד אלא נכון לכל אדם לנהוג כן חדא משום צניעות ועוד שמא ישכח איזה ספר או איזה דבר מכתבי הקדש ולאו אדעתיה לכסותו ותהיה זה לו לרווח והצלה:

יח

חי) שם או שיניחם בכלי תוך כלי וכו'. וה"ה לניירות שתולין בבית היולדת שכתוב בהן שמות ופסוקים אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי. וכ"ש שאסור לעשות שם צרכיו. חס"ל אות ב':

יט

יט) שם שאם הוא מיוחד אפילו מאה חשובים כאחד. כתב החס"ל אות ב' לא יפה עושים אותם האנשים שמיחדים איזה כסוי לכסות הספרים וכל דבר שבקדושה אשר בבית וקבוע שם במסמרים. דכל שהוא מיוחד להם לא נפקי י"ח כסוי כלי תוך כלי. וכן אם המזוזה היא תוך החדר או במקום שעושים שם תשמיש של גנאי לא מהני אם יכסנה בכמה כסוין מתחלת עשייתה דכולן כלי א' חשיבי אלא צריך שיניח מסמר קטן ע"ג לכסותה בדבר שאינו מיוחד לה כי היכי דליחשב כלי תוך כלי עכ"ל. מיהו הרב חכמת אדם ז"ל כלל קכ"ח אות יו"ד כתב דבין מזוזה או שאר ספרים אם עשה מתחילה ב' כלים שיחשב אחד לכלי בתוך כלי כגון שכרך המזוזה בנייר ואח"כ הניחה בתיק שלה מותר עכ"ל ונראה דבספרים המודפסים ובמזוזה יש להקל כהוראת חכ"א כיון שבל"ה יש מקילין כמש"ל אות י"ג ואות ט"ז:

כ

ך) שם הגהה, ואם שניהם אינם מיוחדים וכו'. הא מילתא דפשיטא אלא דאצטריכא ליה לאפוקי מאי דמשמע מדברי תלמידי רבינו יונה. אבל באמת אין סברה דתרי דאינן כליין לא יועילו. ומהרש"ל הגיה הלשון וכמ"ש בשמו הט"ז. והט"ז הגיה הגהה אחרת ופירש דברי תלמידי הר' יונה והוא דרך חריף ודו"ק היטב. ברכ"י בשיו"ב אות א'. ועיין ב"י וב"ח. מאמ"ר אות ד':

כא

כא) שם בהגהה. או שהפנימי אינו מיוחד וכו'. אבל אם הם בכלי אחד אפילו אותו כלי אינו מיוחד להם אסור. לבוש. שתילי זיתים אות ג' והוא פשוט.

כב

כב) שם בהגהה. והחיצין מיוחד להם מותר. וכ"ש איפכא. ל"ח פ' מי שמיתו אות קס"ג. ב"ח. א"ר או' ב' שתילי זיתים אות ד', פתחי עולם אות ד':

כג

כג) [סעיף ג'] אפילו להניח בכלי תוך כלי אסור להניחם תחת מרגלותיו. מפני שנוהג בהם מנהג בזיון. ב"י לבוש. מט"י אות ה'. ואפילו אין אשתו עמו. ר"ז אות ו'. והוא פשוט:

כד

כד) שם אבל שלא כנגד ראשו אם אין אשתו עמו מותר. פי' אפילו בלא כני תוך כלי. ט"ז סק"ג ועו"ת אות ב' ומ"א סק"ג ודחו דברי הב"ח שכתב צריך כלי בתוך כלי יעו"ש. וכ"כ סו"ב אות ד'. מט"י שם. ר"ז אות ו'. שתילי זיתים אות ה':

כה

כה) שם ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי, בב"י כתב בשם רבינו יונה דהכר והכסת חשוב כלי אחד אלא דמשם הרמב"ם כתב דצריך להניחם כלי בתוך כלי קודם שיניחם בין כר לכסת וכתב וכן הלכה, וכתב המ"א סק"ד מדשינה הב"י לשון הרמב"ם ש"מ דש"ל דא"צ אלא כלי אחד והכר מיקרי כלי שני וכ"מ בתו' דכ"ד סוף ד"ה והתני ר"ח וכ"כ האגודה עכ"ל, וכ"כ ר"ז שם. שתילי זיתים אור ו', אמנם המאמ"ר אות ו' כתב דגם בש"ע כך כוונתו כמ"ש בב"י ואעפ"י ששינה קצת מלשון הרמב"ם וכתב וכן נראה שהבין עו"ת דברי הש"ע ודלא כהמ"א שלא פי' כן דברי הש"ע ומה ששינה מרן ז"ל מלשון הרמב"ם היינו מפני שרצה לחלק בין אשתו עמו לאין אשתו עמו וקיצר וסמך על מה שנתבאר בב"י והכי מסתבר דלא היה מיקל נגד הרמב"ם ז"ל מאחר דמשמע בהדיא מדבריו דאוסר עכ"ד, וכ"כ מטה יהודה אות ה', ועיין ער"ה אות ג':

כו

כו) משמע בגמרא דמדינא אסור להניחם מראשותיו אלא שהתירו חכמים כדי לשומרם מהגנבים והעכברים וא"כ אם משתמרים במקום אחר לא יניחם במטה וכמ"ש סי' מ"ג סס"ז, ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום גבוה ג"ט או נמוך ג' מותר, מ"א סק"ד, סו"ב אות ג'. ר"ז אות ו' ואות ז', שתילי זיתים אות ו' והיינו אם אשתו עמו אבל אם אין אשתו עמו משמע שם בגמרא (ברכות דכ"ג ע"ב) דאפילו בלא לשומרן מותר להניחן תחת מראשותיו יעו"ש, וכ"כ פרמ"ג בא"א אות ד', ר"ז שם, פתחי עולם אות ו':

כז

כז) [סעיף ד'] אשתו עמו במטה ואינו רוצה לשמש מיקרי אין אשתו עמו, וכ"כ הלבוש, וכ"כ רי"ז הב"ד בשלטי הגבורים בפ' מי שמתו. כנה"ג בהגב"י, י"א בהגב"י ודחה דברי הט"ז סק"ד שהחמיר יעו"ש, ועיין פרמ"ג במש"ז אות ד' מ"ש על דברי הט"ז הנ"ז יעו"ש, וכ"כ שתילי זיתים אות ז', מיהו הר"ז אות ח' כתב דנכון לחוש לדברי הט"ז אף על פי שאין איסור בדבר מן הדין יעו"ש, והביאו פתחי עולם אות ז', ועיין מט"י אות ו', שכתב דלא התיר הש"ע אלא דוקא אם הסכים בדעתו שלא לשמש אבל בסתמא חיישינן יעו"ש:

כח

כח) [סעיף ו'] שכח ושמש מטתו בתפילין לא יאחוז לא בבתים ולא ברצועות עד שיטול ידיו וכו'. ואח"כ יחלצם עד שיקנח הקרי וכמ"ש סעי' ז', מ"א סק"ה. פרמ"ג א"א אות ה', ר"ז אות ט' שתילי זיתים אות ט', ועיין באות שאח"ז:

כט

כט) [סעיף ז'] ישן בהם וראה קרי וכו'. הגה"ה, עד שיקנח הקרי מעליו ויטול ידיו, אבל לא יטול ידיו מיד שניעור משינתו מפני שאין לחוש בהן כ"כ שמא נגעו במקום הטינופת כשישן שתהא נטילתן כדאי להשהות עליו התפילין בעוד שהקרי עליו עד שיטול ידיו, ואף על פי כן אין מתירין לו לאחוז בבתים כיון שאפשר ע"י הרצועות אבל בשימש מטתו אין מתירים אפי' ע"י הרצועה הואיל והידים עסקניות הן ר"ז אות יו"ד, וכה"ג כתב הפרמ"ג בא"א אות ה' יעו"ש ועיין מאמ"ר אות ז', כתב בס"ח סי' קנ"ז לא יתכן שתשים ספרים על מטה שיש עליה טיפת שכבת זרע או אדם מפיח במטה, וכן לא יתכן שתתלה בין רגליך דברי תורה או לאחריך, א"ר אות ה', כתב בליקוטי מהרי"ל כשראה ספר מהופך עליונה למטה הופכו ונושקו ואם נפלו ח"ו כמה ספרים היה ממתין בנשיקתן עד שהגביה את כולם, וכשהלך נושא ספר אצלו א"ל ליכנס או לצאת לפניו בפתח, א"ר שם:

ל

ל) שם בהגה"ה, עד שיקנח הקרי מעליו ויטול ידיו, ואחר שקנח הקרי אעפ"י שהוא טמא מותר להניחם, כ"מ בגמרא, וכ"כ ב"י. מאמ"ר שם, עט"ז, ר"ז אות ט' שתילי זיתים אות יו"ד, ועיין ער"ה אות ד' ומ"ש פתחי עולם או' יו"ד, בשם פסקי הלכות ברכות לריא"ז יעו"ש, ועוד עיין פתחי עולם אות י"א, שכתב בשם תשו' בשמים ראש סי' ך' דאסור בעל קרי בתפילין יעו"ש, ונכון לחוש לדבריו לכתחילה היכא דאפשר אבל אם לא אפשר אין לבטל בשביל זה מצות התפילין:

לא

לא) [סעיף ח'] הנכנס לסעודת קבע חולצן וכו'. והטעם פי' רש"י שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו, ונהי דפירש כן לדברי ר' יצחק דאמר חולצן קודם שיכנס לסעודה ה"ה והוא הטעם לדעת ר' חייא שאמר חולצן ומניחן על שולחנו. מאמ"ר אות ח', וע"ש שהביא ראיה מדברי הפרישה אות ד' יעו"ש, וכ"כ הלבוש, ר"ז אות י"א, שתילי זיתים אות י"א:

לב

לב) שם חולצן ומניחן על השולחן וכו' כדי שיהיו מזומנים לו ויחזור ויניחם בשעת ברכה, ב"י בשם רש"י ז"ל, וכ"כ הלבוש, מט"י אות ט', ר"ז שם, שתילי זיתים אות י"ב, וכתב בעל העיטור בה"ת שער א' ח"ו דרבינו אפרים ס"ל דנוטל ידיו ואח"כ מניחן ומברך ברכת המזון ואין לחוש לתיכף נט"י ברכה, וחלק עליו וכתב דמניחן תחלה ואח"כ נוטל ידיו יעו"ש, והב"ד פתחי עולם אות י"ד:

לג

לג) שם אבל לאכילת עראי א"צ לחלצן, שאין שכרות שכיח שם, לבוש, שתילי זיתים אות י"ב, פתחי עולם אות ט"ז:

לד

לד) שם אבל לאכילת עראי א"צ לחלצן, ושיעור אכילת עראי היא עד כביצה, מטה יהודה אות ט' ער"ה אות ה', פתחי עולם אות ט"ו, ועיין סי' רל"ב סעי' ג', וסי' תרל"ט סעי' ב', ומ"א סי' רל"ב ס"ק י"ז וסי' רצ"א סק"א:

לה

לה) שם אבל לאכילת עראי א"צ לחלצן, וה"ה לשתיית עראי, ומ"ש המ"א בסי' רל"ב ס"ק י"ז, דלשתיה יותר מכביצה אסור היינו דוקא בדברים המשכרים כמ"ש הוא ז"ל הטעם דילמא מימשך ומשתכר אבל בשאר משקים כגון קאוי וט"ע שאין משכרין ולית בהו דילמא מימשך ליכא למיחש ואפי' יותר מכביצה. ועיין מחה"ש שם ובסי' תרל"ט סעי' ב':

לו

לו) שם אבל לאכילת עראי א"צ לחלצן, מיהו צריך ליזהר מאד שלא יסיח דעתו מהן כמ"ש סי' כ"ח סעי' א' ובדברינו לשם אות ב' ואות ג' יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---