טורי אבן/מגילה/ז/א
ואיצטריך למיכתב בכל שנה ושנה. איצטריך למיכתב ל"ד דהא בלא"ה מבע"ל לחל בע"ש לכל חד כדא"ל כדאמ' לעיל (דף ד). אלא ה"ק איצטריך לר"י למימר דטעמא דרש"בג מכל שנה ושנה ולמאי דפי' לעיל הא דאין קורין המגילה בשבת משום גזי' דרבה שמא יעביר אינו מתקנת אנשי כנה"ג אלא רבנן בתראי הוא דגזרו עלה. והא דילפינן לעיל בחל בע"ש מקרא דכל שנה אינו אלא אסמכתא בעלמא ועיקר קרא להא דהכא לשנה מעוברת אתי ניחא ואע"ג דלר"י הא דא"ק מגילה בשבת מפני שעיניה' של עניי' נשואו' למקרא מגיל' ה"ל מתקנת אנשי כה"ג הא דא"ק מגילה בשבת כמ"ש שם ולה"ט הא דנפקא לן מכל שנה לחל בע"ש דרבא גמורא היא אפ"ה נקט הכא ואיצטרך למיכתב אליבא דרבה וכדפי':
כתבוני לדורות. ולעיל אמר קבעוני לדורות היינו דבתחלה שלחה להם לקבעה לקריי' בעלמא בע"פ ולי"ט ולא רצו וכאשר אמרה להם כבר כתובה אני הודו לדבריה חזרה ושלחה כתבוני שתהא אני כתובה בין הכתובים:
עד שמצאו לה מקרא כתוב בתורה כתוב זאת. ק"ל דמאי עד שמצאו לה מקרא דקאמר הא בתחילה נמי ידעו ששלישי' שרי אלא שחשבו כאן ומשנה תורה בשנים ופעם ג' דנביאים וכבר נשלמו שלישים וא"כ מאי מצאו לה מקרא הא מקרא לא מוכח דכאן ומ"ת נחשבים לא'. ושמא דמזאת יתירה נפקא לן הא דהוה מני למימר כתב זכרון בספר זאת ל"ל אלא לרבות את משנה תורה נמי וקרא לכאן ומ"ת זאת בלשון יחיד ש"מ דשתיהם אין נחשבים אלא א' ור"י דלקמן דדריש כתב זאת מה שכתב כאן וכו' למ"ל הא דפי':
נאמר לקרות ולא נאמרה לכתוב. הקשו התוס' הא תנן לקמן (דף יח) קראה ע"פ לא יצא. ותי' הא ל"נ לכתוב היינו ברה"ק אבל מדרבנן ניתן ליכתוב ונ"ל דאיכא בהא מילתא קולא וחומרא קולא היכ' דקרא ודאי אלא מספקא לי' אי קרא בכתב בע"פ ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא דהא אילו מספקא לי' בעיקר הקריאה אי קרא לגמרי אי ל"ק כלל למאי דפי' דספיקא דרה"ק כשל תורה דמי לאומר חוזר וקורא חומרא אי ל"ל מגיל כתובה ויודע לקרות ע"פ אי הא דקרא ע"פ ל"י מעיקר תקנתן שברה"ק הוא א"צ לקרותו ע"פ דהא לאו כלום הוא ואי הא דל"י בקריאת שע"פ אינו אלא מדרבנן חייב לקרות בע"פ דנהי דאיי"ח בזה מדרבנן מ"מ עיקור חיוב שברה"ק יי"ח ורבנן לאו לאקולי אתו אלא לאחמורי במקום דאם שר והא דפריך לקמן בפ"ב (דף י"ח) גבי קורין אותו ללועזות בלעז ה"ד אלימא דכתיב' אשורי' וקרי לי' יוונית היינו ע"פ. אמר ר' אלעזר שכתובה בלעז יוונית והשת' הוי מצי למימר דהא דקורין בלעז מיירו בדליכא כלל מגילה כתובה וקורא אותה בע"פ לצאת י"ק תקנה שברה"ק והא קמ"ל דלועזות יוצאין בלעז די"ל דר"א לא ס"ל הא דשמואל אלא ס"ל דניתן לכתוב ברה"ק וקרא ע"פ ל"י לגמרי אפי' מעיקר תקנה שברה"ק. ובלא"ה סוגיא דהתם דלא כשמואל דהא דקרא ע"פ מפיק לי' מקרא אתיא זכירה זכירה וש"מ דמעיקר תקנתה שברה"ק ע"פ ל"י:
הוא דא' כר"י דא' בספר. מ"ש בנביאי' אבל אסתר ל"נ ליכתוב ברוח הקודש אלא מדרבנן כדפי' בסמוך בשם התו' וההיא דכ"ל שלישים ולא רבעים אכתיבה שברוח הקודש קפיד והא דאמ' לעיל דשלחו לה הלא כ"ל שלישים צ"ל שבקשה מהם כתבוני לדורות שע"פ רוח הקודש נצטוותי שתכתבו וכ"ת א"כ אמאי דחו אותה מקרא דשלישים וכי משום דרשא דקרא שדרשו מעצמן לא שמעו לקול רוח הקודש שבה ויש לומר כיון דקרא קאמ' שלישי' ולא רבעי' חשדו אותה שמא טעתה או כזבה להם עד שמצאו מקרא המסייע לה סמכו על עדותה שברוח הקודש נאמר לה שתכתוב לדורות:
אסתר ברוח הקודש נאמרה שנא' ויודע הדבר למרדכי. ק"ל מאי ראי' היא זו על המגילה שנאמר' ברוח הקודש דאפי' ל"נ ברוח הקודש כותב הספר מספר לנו מה שנתגלה למרדכי ברוח הקודש ואי משו' דמרדכי ואסתר כתבו המגילה זו ומצינו ששרתה רוח הקודש על אסתר כדנ"ל לקמן (דף יד) מותלבש אסתר מלכו' מלמד שלבשה רה"ק ומהאי קרא משמע לר"מ ששרת' רוח הקודש על מרדכי וכיון דכותבי הספר בעלי רוח הקודש היו מסתמא ברוח הקודש כתבוה זה א"ר דהא ר"מ גופא אמ' לעיל קהלת א"מ את הידים ומחלוקת בשיר השירי' הרי אע"ג דאיכא למ"ד שיר השירים מטמא ש"מ דבר"הק אמרה שלמה ועוד הא משלי לכ"ע מטמא וגם בקרא כתיב דפעמים נראה ה' אל שלמה הרי ששרתה עליו רוח הקודש ואפילו הכי לר"מ קהלת לאו ברוח הקודש נא' אלמא לר"מ אינו מוכח שבעל רוח הקודש יכתוב ספרו דוקא ברוח הקודש הכי נמי איכא למימר גבי מגילת אסתר:
רנ"א מהכא וזכר' לא יסוף מזרע'. פי' התוס' דברישא דקרא לא חזינן אלא היהודים שבאותו הדור וק"ל הא מ"מ ש"מ שברוח הקודש נאמ' כיון דמדבר על העתיד מ"ל בין אותו הדור לדורות עולם דבר עתיד אפי' לזמן קרוב ודאי א"א לידע אלא ברוח הקודש ול"נ דמרישא דקרא דימי הפורים ל"י מתוך היהודים אינו נראה ראי' לר"נ דברוח הקודש נא' דקר' לאו הבטח' לעתיד קא"ל אלא למצוה קא' שאין לנו להעביר מצותו אבל סיפא דקרא דזכרם מיותר הוא וכיון דכתי' לא יעברו פשיטא דנוהג מיד ולדור' וזכרם לא יסוף ל"ל ש"מ דהבטחה היא ובעל כרחך ברוח הקודש נאמרה:
[אבני שהם] מתנות לאביונים שתי מתנות לב' אביונים. בירו' פ"ק דחגיגה אהא דתנן הכל חייבים בראיי' חוץ מחש"ו ר' יוחנן בעי חרש באזנו א' מהו אמר ר' יוסי בר בון מחלוקת ר"י ורבנן דתנא ולבני אהרן תעשה כתנות רבנן א' שתי כתונת לכל א' וא' ר' יוסי א' אפי' כתונת א' לכ"א ואחד מ"ט דרבנן ולב"א תעשה כתנות מ"ט דר"י למאה ב"א תעשה כתונת והכא תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם רבנן אמרי שתי אזנים לכ"א וא'. רי"א אפי' אוזן א' לכ"א וא' ולפי"ז סוגי' דידן ע"כ לא אתיא כר"י דאמ' אפי' כתונת א' לכ"א וא' ולשון רבי' דכתונ' ואזניה' אבני אדם רבים קאי בני אהרן וכל ישראל וה"נ מתנות לשון רבים אביונים רבים דקרא קאי ודי לכל אביון במתנה א' אבל לרבנן דס"ל התם דלשון רבים דכתונת וב' אזנים אכל א' מב"א וכ"י קאי וצריך לכל א ואי ב' כתונת וב' אזנים הה"נ דצריך ב"מ לכ"א משני אביונים דקרא:
והא ליכא למימר דהכא אפי' רבנן מודו דסגי במתנה א' לכל אביון דאי ס"ד תרתי דוקא משלוח מנות איש אל רעהו דכתיב בקרא דהיינו ב"מ לאדם אחד ל"ל דהא במתנות לאביוני' לחוד סגי ובכלל זה הוה נמי משלוח מנות דבמשלח ב"מ לא' מן האביונים הא קיים מ"מ תרי איש לרעהו דאביון נמי לא נפיק מכלל רעהו ומצטרף נמי ב' מנות שישלח לאביון א' לב"מ שישלח לאביון ב' ויש כאן משום מתנות לאביונים ומשום מ"מ איש אל רעהו ומצות מ"מ איש אל רעהו המ"ל הא בכלל מתנות לאביונים הוי ובמתנו' לאביוני' מתקיים ממילא מצות שלוח מנות נמי. א"ו מתנות לאביונים מתקיי' במתנ' א' לכל אביון ואין משלוח מנות בכלל זה דצריך ב' דווקא לאדם א' והא ליכא. דזה אינו דודאי אי משלח ב"מ לאביון א' לא עלתה לו לכאן ולכאן אלא או למשלוח מנות או משום מתנות לאביונים אבל לכאן ולכאן לא וא"א לעולם שיקיים ב' מצות הללו אלא ע"י ג' בני אדם אבל ע"י ב' לא וכמ"ש בפנים. ועוד הא בלא"ה נמי י"ל שאין מצית משלוח מנות בכלל מצות מתנות לאביונים דמצות משלוח מנות ליתא אלא במידי דמיכל ומשתי דווקא וכמ"ש המפ' וכמו ושלחו מנות לאין נכון בס' עזרא דדרשינן ברפ"ב דביצה (דף כא) דמי שלא הניח ע"ת וקא"ל דישלחו לו מידי דמיכל שיהי' לו מה למיכל בי"ט וכמו בש"א א"מ י"ט אלא מנות והיינו דברים המוכנים ועומדים לאכילה בי"ט אבל מתנות אביוני' מצוותן אפי' במידי דלאו מיכל ובכסף ושוה כסף נמי סגי כדאמ' ר"י לעיל (דף ד') דמה"ט אין קורין המגילה בשבת מפני שעיניהן של עניים נשיאות למ"מ וזה א"א בשבת ש"מ דמתנות לאביונים עיקר מצותו במעות המוקצין בשבת ולא במידי דמיכל. והשתא הא דפ"ק דחגיגה (דף ד') דגרסי' אר' תנחום חרש באוזן א' פטור מן הראיי' שנ' באזניהם ופריך באזניה' מבע"ל באזניהם דכל ישראל ומשני ההוא מנגד כ"י נפקא. אתיא נמי כר"י דא' כתונת לכ"א יא דטעמ' דכ"ר נגד כ"י דמגלי על אזניהם דב' אזנים לכל א' וא' קאמר קרא הא לא"ה ה"א אזניה' לשון רבים דקרא אכל ישראל קאי וה"נ גבי מתנות לאביונים דלא גלי קרא מתנו' לשון רבי' אאביוני' רבים ודי במתנה א' לאביון א' א"כ שיטות גמ' דידן דשמעתין ודפ"ק דחגיגה אתיא כר"י דירו':
מיהו בהאי דראיי' פליג גמ' דידן אגמ' דירו' דהירו' אליבא דר"י אפי' אוזן א' לכ"א סגי ואלו לגמ' דידן בהא דראיי' לכ"ע אפי' לר"י בעי ב' אזני' לכ"א מטעמא דפי':
מ"מ קק"ל מאי פריך התם באזניהם מבע"ל באזניה' דכ"י דילמא ר' תנחום כרבנן ס"ל דאמ' ב' כתונת לכ"א וה"נ ב' אזנים לכ"א מיהו מספקא לי אי שלח ב"מ לאביון א' אי עולה לו לכאן ולכאן למשלוח מנות ולצטרף למתנת אביונים וכשישלח עוד מתנה א' לאביון א' יי"ח או דילמא אין ב"מ של אביון א' עולה לשתיהן אלא או למ"מ או למתנת לאביוני' לחוד ואין אדם יי"ח בב' מצות הללו אלא ע"י ג' ב"א [ע"כ מאבני שהם]:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |