חתם סופר/גיטין/לג/א

חתם סופר גיטין לג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תינח דקדיש בכספא. פירש"י הפקר ב"ד הפקר וכצ"ל בשטר והפקר הוה כשאין הנייר שלו ואינה מקודשת ובגט אינה מגורשת. ולמסקנא אמרינן כאלו התנו חכמים בכל אופן על כל קדושי ישראל שאם יארע אונס בגיטין או ביטול שלא בפניו לא יהיה הקדושין וכל מקדש מזכיר תנאי זה באומרו כדת משה וישראל פי' על אותו תנאי שהתנו חכמי ישראל וא"כ אם יארע כן יהיה ממילא בעילתו זנות. ובהס"ד ה"א דלא על הקידושין התנו אלא שהפקירו כל ממון של קידושין על תנאי שאם לא יארע דבר לעולם יהיה הממון של המקדש ויקדש בו אשה זו ואם יארע דבר לבסוף יהיה הפקר וס"ל דאין כח ב"ד כל כך להפקיר לענין איסור ועיין ירושלמי פ"ק דשקלים הלכה מסתפק בדבר ולא איפשטא התם בסוף ההלכה ע"ש. וע"כ צריך לזה שיאמר ג"כ כדת משה וישראל שהוא מסכים עם הפקרן על תנאי הנ"ל. ועיין לקמן ל"ד ע"א פירש"י ד"ה הכא איסורא וכו' ע"ש. וכן צ"ל בתשו' הר"מ שבמרדכי רפ"ג דקידושין א' עבר על חרם רגמ"ה וקידש אשה ורצו לומר כיון שאמר כדת משה וישראל אינה מקודשת והשיב הר"מ הא אפי' מקדש חייבי לאוין מקודשת אלא ע"כ כיון שבשעת מעשה עובר על דת משה וישראל הרי לא קידש על דעתה משא"כ באונס בגיטין או בטלו שלא בפניו דבשעת קידושין קידש על דעתם. וביבמות ק"י נמי לא עבר על דת משה וישראל במה שחטף האשה אלא חוצפא בעלמא הוא (וצ"ל כן בב"ב מ"ח ע"ב) משו"ה אמרי' אפקעינהו רבנן לקידושין אבל זה שעבר חרם רגמ"ה הרי עובר על דת משה וישראל ה"ז מקודשת אלו דבריו ז"ל ועיין מהרי"ק שרש פ"ד ובהג"ה רמ"א א"ע סוף סי' כ"ח ע"ש. מ"מ קשה עכ"פ ליפקע קידושין מטעם הפקר ב"ד אלא ע"כ ס"ל לא מהני הפקר ב"ד להפקיע איסור אם לא צירף דעת בעלים קצת והיינו כדת מו"י וזה שעובר על זה אין הפקירם הפקר. וכנ"ל דעת רבותיו של רש"י דס"ל דאין הפקר מועיל לאיסורא דעלמא אך הכא כיון דכל עיקור כסף ילפי' גז"ש משדה עפרון א"כ דן מינה דקונה בכסף ומינה מה להלן אם קונה בהפקר חכמים לא קנה ה"נ לא קנה אבל לא ח"ו דס"ל גז"ש לאו דאורייתא אלא ס"ל כנ"ל דן מינה ומינה אבל קידש בביאה מאי איכא למימר והקשה רשב"ם הא איתקשוהו אהדדי לזה י"ל דס"ל בגז"ש דקיחה קיחה אמרינן דון מינה ומינה אבל בהקישא דון מינה ואוקי באתרא וא"כ קידש בביאה מאי איכא למימר. ומסיק שוי' רבנן בעילתו זנות לא רצו לפרש שיש כח בידם כך היכי דלא עבר אדרבנן בשעת קידושין כמ"ש תוס' ב"ב מ"ח ע"ב. ע"כ פירשו הלא כל המקדש בביאה עבר אדרבנן דרב מנגיד והי' כח בידם להפקיר ביאתו כיון דעבר אדרבנן בשעת מעשה ונהי שלא קנסו כל כך אבל עכ"פ אם יארע לבסוף אונס בגיטין אי בטול שלא בפניו לא וויתרו חכמים והפקירו בעילתו. מיהו לדידהו תיקשי מ"ט לא הפקירו רבנן כל קידושי חייבי לאוין כמ"ש מהר"ם הנ"ל כיון לדידהו לא צריך דעתו ורצונם כיון דאתי' משדה עפרון וצ"ל חייבי לאוין רחמנא רבי' להדי' שיהי' קידושין תופסין וכדמשני פ"ק דתרומה לענין אי עביד לא מהני. ובשיטה מקובצת ריש כתובות מייתי בשם קדמון א' דלא אפקעינהו רבנן למפרע אלא פסקוהו לקדושין מכאן ואילך ויש להסביר זה עפ"י ירושלמי ריש פ"ג דקידושין במקדש אשה על שלשים יום ובנדרים כ"ט ע"ב היום את אשתי ולמחר אי את אשתי ע"ש ובפי' רא"ש ור"ן תראה אע"ג דבמסקנא המקדש פשטו קידושין לעולם מ"מ איננו מוכרח ומפורש כ"כ ואין להאריך פה בזה ואין רחוק דיש ביד חכמים שיהיה קידושין עד יום שיארע א' ממאורעת האלו ואז יפסקו הקידושין ומיושבין קו' הרשב"ם שבתוס' ד"ה ואפקעינהו אלא שאין לי לפרש לשון בעילתו בעילת זנות דקאמר. וגם צ"ע יבמה מאי איכא למימר אע"כ רבנן הפקיעו קדושי אחיו שמת. ועיין רש"י שבת קמ"ה ע"ב פי' היתר עגונא עפ"י גוי ועבד הוא משום אפקועינהו רבנן וכתב רשב"א בשיטה מקובצת ריש כתובות אע"ג דאמרינן אי אתי בעל הולד משני ממזר דאורייתא. משום דלא אפקעינהו רבנן אלא אם דייקא שפיר. ואז אפי' בעלה חי בסוף העולם אפקעינהו רבנן לקידושין אבל אי אתי בעל ש"מ דלא הוה מדייקת שפיר שאלמלא הוה דייקת הי' נודע לה כשם שבא עכשיו ואז לא פקעו רבנן קידושין והוה הולד ממזר דאורייתא ע"ש. ועיין היטב תוס' יו"ט רפ"י דיבמות ד"ה תצא וכו' ע"ש:

ואפקועינהו רבנן לקידושין. עי' תוס' מה שכ' מנזיר ועיין מהרש"א ומ"ש בזה בתומים סי' ע"ג סק"ב. ומ"מ קשה דלמה לא משכחת בנזירות שמשון דאין לו שאלה כמבואר במכות כ"ב ע"א:

אמר לעשרה יכול לבטל זה שלא בפני זה. כ' תוס' דמשמע לש"ס אפי' א' יכול לבטל לרבים ע"ש ונראה לרשב"ג אפי בפני ג' או יותר אינו יכול לבטל אע"ג דכשמבטל שליח הולכה בפני ג' ליכא חשש ממזרות כמבואר לעיל בשמעתין היינו בשליח הולכה שכבר נגמר הגט נכתב ונחתם ויש קול לביטולו אבל הכא בעידי כתיבה מיירי שעדיין לא נכתב אין קול לביטולו אפי' בב"ד ועיין סברא זו לעיל בתוס' י"ח ע"ב ד"ה חיישינן. ודלא כמשנה למלך פ"ו מגירושין הלכה ח' ע"ש. ועוד נ"ל אפי' בטלו בפני עשרה ולא נשאר אלא א' שאינו יכול לכתוב ולחתום והוה כמו כולכם מ"מ אינו מבוטל לרשב"ג משום לא פלוג דוקא כשאמר להדיא כולכם אז יכול לבטל ללישנא קמא אבל כל שלא אמר כולכם לא פליג דרבנן דאלת"ה ה"ל למימר הא איכא בינייהו בין ב' הלשונות כמו שמוכיח רמב"ן דגם ללישנא ב' בעינן אותן עשרה עצמן דאל"ה ה"ל למימר האי איכא בינייהו ויבואר לקמן אי"ה ה"נ באותה הוכחה עצמה יש להוכיח דאפי' ט' איננו יכול לבטל אע"ג דלא נפיק מיני' חורבא ועיין בסמוך אי"ה אכתוב כעין זה:

עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. לא בדינא פליגו אלא בכוונת המבטל רבי סבר אין כוונתו אלא על אותן שביטל בפניהם ורשב"ג ס"ל על כולם נתכוון. והרמב"ם פסק בעידי כתיבה כרבי ובעדי הולכה כרשב"ג כמו שהבינו הר"ן וה"ה. וכתבו שע"כ יש שום לחלק ביניהן. והקשה בית מאיר סי' קמ"א עכ"פ היה לו להביא דין אם עשה שלוחי הולכה זה בפ"ע וזה בפ"ע יכול לבטל זה שלא בפני זה וכברייתא דלקמן. והנה נחזי אנן לרב ששת דס"ל אינו חוזר ומגרש בו משום דס"ל בלשון ביטולו משמע אפי' הגט עצמו מבטל א"כ קשה הא חזינן לרבי אפי' השלוחין עצמם אינו מבטל אלא מה שביטל להדיא ורשב"ג נמי לא פליג אלא בביטל כל השלוחין אבל לבטל הגט עצמו מהיכי תיתי. וע"כ צ"ל דשאני לי' לרב ששת בין שליח כתיבה הא דפליג אבל בשליח הולכה כ"ע מודי דאפי' הגט ביטל מכ"ש השלוחים כולם ובריית' אמר לשנים תנו גט לאשתי בשליח כתיבה איירי וכר"י בן קרחה כדקיי"ל וטעם משום עשרה למישלפי' אבל בשליח הולכה לא פליגי רבי ורשב"ג זהו לרב ששת וא"כ לר"נ נמי נימא נהי דלדידי' הגט אינו מתבטל אבל השלוחי' מתבטלין כולם ואפושי פלוגתא לא מפשינן ומשו"ה פסק רמב"ם בשליח הולכה לא נתבטלו כולם ולכתחלה אסור לבטל שנים מהם ואי עבר וביטל מבוטל בהא קיי"ל כרבי והשתא יש ליישב גם קושי' בית מאיר דכיון דברייתא איירי בשליח כתיבה ולא איתמר הך דאמר לזה בפ"ע ולזה בפ"ע אלא בשליח כתיבה ובשליח הולכה לא שמענו א"כ י"ל בשליח הולכה דלא איתמר לא איתמר. וטעמא לחלק בשלמא בשלוחי כתיבה כיון שאמר לזה בפ"ע ולזה בפ"ע אין להם שייכות זה לזה כלל ואם זה יכתוב אין לו עם חבירו עסק כלל אע"ג דע"כ צריכין זל"ז בשעת חתימה מ"מ אין לזה עם זה עסק אבל בשליח הולכה דאין כאן אלא גט א' ומשוי שליח ליטלו מיד חבירו שכבר מינה אותו שליח ואי הא לא הא והם יעשו ביניהם מי יהיה השליח י"ל שייכי אהדדי טפי ומשו"ה לא ברירא לי' לרמב"ם:

בטלה כולה. כבר כתבתי בטעמו דמפרשי' כוונתו שדעתו לבטל כולם לפ"ז אי אמר בהדי' אינינו מבטל אלא אלו והשאר יתקיימו מודה רשב"ג דיכול לבטל. ולהרמב"ן הנ"ל ה"ל למימר הך איכא ביניהו דלישנא דבעי עשרה למשלפי' גם בזה אינו יכול וצ"ל לא פלוג רבנן ואפי' אמר להדיא אינינו מבטל אלא אותם מ"מ אין ביטולו ביטול. ואפי' לא תימא הכי מ"מ אי ביטל כולם עד"ז שאמר לב' אני מבטל אתכם ולא אחרים וכן אומר לכולם עד שיתבטלו כולם אין ביטולו ביטול גזירה משום שיבטל כולם שלא בפניהם. כי כן כתב הב"ח בפירוש דברי טור ועפ"י פי' טו"ז סי' קמ"א ס"ק מ"ז ע"ש. והם כתבו אליבא דרבי בענין לכתחלה. ואני כותב אליבא דרשב"ג ובדיעבד ואלת"ה תיקשי אמ"ש תוס' ד"ה ליבדור וכו' עד שיבטל כולם יחד זה בפני זה עכ"ל ופי' רשב"א הטעם כיון דבכל א' בפ"ע עובר על תקנת ר"ג אינו מבוטל. וק' אכתי יאמר אני מבטל אותך ולא חבירך נמצא לא עבר על תקנת ר"ג וכן יבטל כולם באופן שלא יהיה חשש ממזירות אע"כ כנ"ל. ולזה עוררני תלמיד אחד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף