חתם סופר/ביצה/לז/ב

חתם סופר ביצה לז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הלוקח בהמה מחברו וכו'. צ"ע מי התיר לו למשוך הבהמה ולעשות קנין ביום טוב. דהרי מעות של ערב־יום־טוב לא קנה לו עד שימשוך ומשמע דלא מיירי בלוקח בהמה לשוחטה ביום־טוב דהרי רש"י פירש שמסר המוכר לרועה ביום־טוב. ויש לומר דסבירא ליה לרבי דוסא כרבי שמעון (בבא מציעא מ"ט ע"ב) דמעות קונות אפילו מדרבנן רק תקינו חזרה למוכר כי היכי דלטרח ולציל אבל הלוקח אינו יכול לחזור בו נמצא כבר נגמר הקנין מערב־יום־טוב ולפי זה ניחא לי דלא מייתי רי"ף ורמב"ם וטוש"ע דינא דלוקח משום דלא קיימא לן כרבי שמעון:

כאן ברועה א'. פירש"י הלכך בין מוכר בין לוקח דעתו שלא תקנה הבהמה וכו'. כתב בשיטה מקובצת דרש"י מפרש ליה סיפא והמוסר בהמה לרועה קאי ארישא אמוכר ולוקח. אבל צ"ע מה הכריח רש"י לזה ע"ש.

ולפע"ד ס"ל כיון דמוקמינן בלית בעיר אלא רועה אחד בערב היא באה אל בית בעליה ולבוקר הוא שבה אל הרועה הזה ואין אחר. אם כן כיון שכבר קמ"ל האי דלוקח תו הוה משנה שאינה צריכה האי דרועה. אלא על כרחך אלעיל קאי וקמ"ל ברייתא בהמה שיש לה ב' בעלים ורועה א' ומשנתינו בבעל א' ושני רועים וקמ"ל בברייתא אע"ג דהשתא יש לבהמה בעל חדש שאינו רגיל לתתה לרועה מ"מ כיון שאין בעיר אלא רועה א'. מסתמא גם דעת הלוקח מסכים לזה.

ואתי שפיר טפי לפי מה שכתבנו לעיל דרבי דוסא כרבי שמעון והוה ב' בעלים ממש ומשנתינו בבעל א' אלא שיש ב' רועים בעיר אם כן בכל יום יכול למוסרו לרועה אחר על כן הרי הוא כרגלי הבעלים ועיי' ר"ן בכוונת הרי"ף שמסרה לב' רועים מערב־יום־טוב וביום־טוב ברר לו אחד מהם לא אמרינן הוברר למפרע וטעמו שכ' הר"ן מאי טעמא לא אמרינן ברירה אינו מובן קצת.

ונלע"ד דודאי אי היינו דנין אי כרגלי הרועה הזה או כרגלי שניהם. היה מענין ברירה אבל אנו אומרים מדלא ברר דבריו מערב־יום־טוב שמעת מינה שלא הסכים בדעתו ולא הוציא הבהמה מרשותו עדיין ונשאר שביתתה אצלו ואין זה ענין לברירה. כן נראה לי פי' הר"ן:

דקא ינקי תחומי' מהדדי. הדבר אין לו מובן לע"ד דעל כל זה נימא ברירה דהוברר למפרע שטפה ליחה הלז שהיתה בימין בין השמשות יהיה מחר בשעה פלוני בצד שמאל ותפול לחלקו של זה. וצריך לדחוק דדבר רחוק כזה שאין דעתו של אדם עליו לא שייך הוברר למפרע וגם שהוא דחוק מכל מקום הבנת קושית הש"ס לאיסור מוקצה לא חשש וכו' וקשיא לי מי הגיד דאיסור מוקצה חמור מתחומין דבמוקצה פליגי ובתחומין ליכא למאן דאמר דמותר דמדרבנן מיהת אסור לכולי עלמא. אבל לפי הנ"ל י"ל הכי קאמר השתא לאיסור מוקצה שהוא מה שיונק מן האויר ומוסיפה שמנונית לא חששו אע"ג דלא היה בעולם כלל אמרינן הואיל ועביד דאתי דעתיה עליה ולא הקצהו מדעתו לאיסור תחומין היינו יניקת האיברים שאינינו דבר המתחדש לגמרי פשיטא דנימא היה דעתו עליו ונימא ביה ברירה וכקושיתינו הנ"ל.

ואם האמת כפירושינו י"ל פסק הרי"ף ורמב"ם כרב ולא חשו לקושיית רב כהנא ורב אסי דלפי הנ"ל י"ל קושייתם בשלמא מוקצה אינו תלויה אלא בדעתו והקצאתו וכיון דהיה דעתו על השמנונית דעביד דאתו תו לא הוה מוקצה משא"כ קנין שביתה קיי"ל אין קנין בדבר שלא בא לעולם אפילו עביד דאתי וכבר כ' רבינו שמואל דכל דיני ברירה מטעם אין אדם מקנה דבשלב"ל ור"ת בספר הישר דחה דבריו וכ"כ בספר קצות החושן (סי' ס"א) מ"מ הכא דהוה קנין שביתה פשיטא שאין להקשות ממוקצה לקנין וצ"ל הם הקשו לרב לשיטתו דס"ל אדם מקנה דשלב"ל היכי דעבידא דאתי. וא"כ למאי דקיי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לק"מ קושית רב כהנא ורב אסי ויפה פסק הרי"ף ורמב"ם ובשגם שלדעתי יש ראיה לסברא יניקה מסוף סנהדרין (קיב.) לענין בהמה חציה של עיר הנדחת ע"ש והארכתי במקום אחר:

ומה שראיתי בס' בינה לעתים על רמב"ם הלכות יום טוב (פ"ה ה"כ) בזה לא נ"ל דמי ליכא ר' יהודה דאית לי' מוקצה וס"ל מין במינו לא בטיל ולר' יהודה איך שוחטי' בהמה בי"ט דהכי פריך פ"ק דחולין הא ינקי מוקצה. אע"כ לית לי' לר' יהודה ענין יניקה וא"כ מנ"ל לחדש דבר מה דלא ס"ל לר' יהודה אבל מ"ש אני א"ש דלכ"ע לא חיישי' ליניקת מוקצה משום דדעתי' עליו. ומ"מ תחומי' תלי' אי אדם מקנה או אין מקנה דשלב"ל וכנ"ל וק"ל:

דע דסברא זו דתוס' הזכירה ר"ן ריש מכילתין ד"ה ואוקמה רבה וכו' עיין שם. לאיסור מוקצה לא חששו פירש"י נראה קצת תמוה ובמגי"ש תי' דנהי אדם שולח דורן לחברו מ"מ שותפי' שלקחו ע"מ לחלוק וחלקו כל א' מסיח דעתו מחלק חברו ומייתי קצת ראיה מלקמן מ' ע"א ר"ח בר חנילאי ע"ש ומסמיך לי' הגאון מדברי רמ"א סס"י תקט"ו ועיי' היטב בט"ז שם סקט"ז. ואומר אני כיון שזכינו לדין נימא בי' מרגניתא דהכא להא דמי' דמעי"ט היה דעתו של כל א' שחברו יקח חלקו למקום שרגליו מהלכו' ויהי' חוץ לתחומו ואינו יכול לאכול עמו ואקצי דעתי' מיני' ושוב בי"ט כשאסרו לו חכמי' להזיזם ממקומם מ"מ ה"ל לאסור לאכול חלקו של עצמו במקומו משום דיניק מחלק חברו שהוא מוקצה לו מטעם תחומי' כנ"ל והוא קרוב לתשו' הרשב"א וט"ז הנ"ל מיהו עיין מגן אברהם שם פליג אגוף הדין ע"ש:

וכי תימא כי לית לי' לר"י ברירה בדאוריי' וכו'. למ"ש תוספות ד"ה דאמר ר"י וכו' דהקשה קו' קלה לומר לא תיפוך נמצא לפ"ז האי שינויי לחלק בין דאוריי' לדרבנן קאי וי"ל איפוך ומחלקי' בדר"י בין דאוריי' לדרבנן או לא תיפוך ומחלקי' בדר' אושעי' בין דאוריי' לדרבנן והנה הסוגי' מחולקי' דלעיל יו"ד ע"א משמע דסופו טומאה לצאת הוא דרבנן דמייתי לי' אמוקצה דמתני' וכן פירש"י שם וכן סוגי' דעירובי' ס"ח ס"ל כן משא"כ שמעתין ס"ל טומאה דאוריי' וכבר הרגיש בזה פני יהושע כאן ולעיל יו"ד ע"א נמצא לפי סוגיא דלעיל ודעירובין ס"ח ע"א דטומאה נמי דרבנן ע"כ לומר איפוך ולחלק בדר' יוחנן בין דאוריי' לדרבנן והקו' מאיו קו' קלה הוא ולא חיישי' לה ולפ"ז ס"ל לרבי אושעי' אין ברירה אפי' בדרבנן ולפ"ז מאי דדריש מר זוטרא הלכה כרב אושעי' היינו לומר דאפי' בדרבנן אין ברירה. ומיושב דברי המרדכי בשם רבינו חננאל ע"ש ובשעה"מ תמה עליו איך פסק נגד מר זוטרא והא"ש דמר זוטרא גופי' להכי איכוון וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף