דרישה/חושן משפט/קצה

דרישה ‏ חושן משפט קצה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ט

ולא בשאר כל המטלטלין כו' אבל בהמה פי' ר"י כו' כבר כתבתי בפרישה בשם התוס' שכן כתב בשם ר"ח ור"י דכלים שמשתמשין בהן ושור וחמור כנעל דמי ונעשה חליפין לכ"ע דדמי לכלים הואיל ומשתמשים בהם וחזיא למלאכה עכ"ל ועתה באתי להוסיף דע דכתב הג"א בשם מהרי"ח שם בכרק הזהב ונראה דטלה וכיוצא בו שאין ראוי למלאכה מודה ר"י דלא חשיב כלי עכ"ל אבל הר"ן כתב בר"פ הזהב ז"ל דשור ופרה כיון דב"ח הוה לאו פירי נינהו דלא מיקרי פירי לענין חליפין אלא מה שאינו ראוי אלא לאכילה שהוא הולך ומתרקב אבל בב"ח שראויים למלאכה ככלי דמי עכ"ל. ועיין בב"י מ"ש בשם הר"ן בקיצור מסקנתו ונראה שכן ג"כ דעת הרא"ש שם שכתב אהא דאמרינן משך בעל החמור את הפרה כו' ז"ל מהכא שמעינן דב"ח חשיבי פירי לענין חליפין כו' דמדכתב סתם ב"ח אף טלה בכלל ואף שהב"י כתב דיש להסתפק בדבריו משום דמסיק הרא"ש שם וכתב ז"ל אלא ודאי חמור ופרה לא חשיבי פירי ולא הוכיר טלה שהוזכר גם כן שם לע"ד אין כאן מקום ספק אלא משום הכי נקט פרה וחמור משום דמנהו התחיל לדייק בברייתא הנ"ל ולא נקט אלא פרה וחמור וכתב עליו ב"ח להודיענו דל"ד קאמר הברייתא פרה וחמור ואדרבה מדמסיק שם בגמרא דף מ"ז ז"ל הב"ע דא"ל חמור בפרה וחלה ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה ולא הו"ל משיכה מעליא עכ"ל משמע דגם בטלה שייך משיכה ואף שי"ל דר"ל דלא הוי משיכת הפרה משיכה מעליא כיון דלא משך כל החליפין מ"מ משמעותו הוא דמשיכת הטלה הוה דומיא דמשיכת הפרה. ובהיות כן נראה פשוט דס"ל להרא"ש והר"ן דגם דעת התוספות בשם ר"ח ור"י הוא כן דאם לא כן לא אתיא לא כרש"י ולא כתוס' ולא הוי שתקי מלהזכירם והא דנקטו התוס' בשם ר"ח ור"י בלשונם שור וחמור משום דקאי שם בברייתא דקידושין דף כ"ח בשור וחמור תדע שהרי רש"י כתב שם ז"ל ויש משנין סוגיא זו וס"ל דר"נ ל"פ אלא בפירות ולא במטלטלין כו' ולאו מילתא היא כו' וכתבו התוס' עליו שר"ח ור"י מקיימין פירוש זה כו' ע"ש בד"ה הניחא לרב ששת כו' ש"מ דס"ל דאפי' בשאר מטלטלין נעשו חליפין גם לר"נ והיינו כל דבר דשייך למימר עליו שראוי קצת למלאכה ומה"ט נמי סתם רבינו וכתב ז"ל אבל בהמה פירש ר"י שהוא כמו כלי וקונין בה עכ"ל ולא כתב דוקא שור וחמור ופרה וגם לא כתב הטעם משום דעושין בהן מלאכה אלא ודאי ס"ל דר"י ל"ד שור וחמור קאמר ודוק. וכתב ב"י תמיהני על רבינו שכתב סתם פירש ר"י בבהמה כאילו אין חולק עליו והו"ל לכתוב דעת רש"י עכ"ל ואין זו תמיה כל כך דמשום דרבינו נמשך אחר דעת הרא"ש דסתם דבריו ג"כ כר"י וכמ"ש לעיל משום הכי קיצר ומ"מ רימו הפלוגתא מדכתב פר"י ולא כתב סתם אבל בהמה הוא כמו כלי ש"מ דוקא ר"י פירש כן אבל איכא מאן דפליג וק"ל:

י

אין קונין במטבע בב"מ דף מ"ה איתמר רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין אר"פ מ"ט דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה ע"כ. וכתבו התוס' ז"ל וא"ת ולר"נ דאמר לקמן נעל אין כו' (וכאן תרווייהו ס"ל דקונין במטבע אי לאו משום דצורתא עבידא דבטלה) וי"ל דמטבע מיקרי שפיר כלי שראוי לשקול בו ועוד דראוי לתלותו בצואר בתו ע"ש שהאריכו. ונראה דלטעמייהו אזלי התוס' דס"ל דשור וחמור נמי נעל קרי בהו כיון דראוי למלאכה ומש"ה ה"ה מטבע דראוי לתלות בצואר בתו אע"ג דלא הוי משום הכי כלי ממש. אבל לרש"י דס"ל דר"נ נעל דוקא קאמר ע"כ רב ולוי לאו כר"נ ס"ל וכ"כ בהדיא שם ז"ל מ"ט דמ"ד אין מטבע כו' הא ליכא למימר דאית ליה דר"נ דאמר נעל אין דא"כ ליפלגו בכל דבר שאינו כלי אלא ע"כ ס"ל דכל המטלטלין נעשים חליפין לקנות את שכנגדו ובמטבע לחודא פליגי ע"ש. והרא"ש כתב כדברי התוס'. וכתב ב"י ותמיהני על רבי' שכתב סתם ולא בשאר מטלטלין שאינן כלי ולא פי' דמטבע שנפסל מיקרי כלי לדעת הרא"ש שכ"כ בשם ר"ת עכ"ל. ואני אומר דליכא תמיה כל כך דרבי' קיצר כאן וסמך אמ"ש בסי' ר"ג טעם הדבר משום דצורה עבידא דבטלה וגם כאן רמזה בצחות לשונו מדכתב אין קונין במטבע אע"פ שהוא כלי ואין טעם לדבר מ"ש במטבע שהוא כמו כלי ואין קונין בה ובבהמה כתב לפני זה דקונין בה אלא ודאי משום דמטבע יש לה צורה ודעתיה אצורתא ועבידא דבטלה וממילא מטבע שנפסלה דלא שייך הך טעמא ודאי קונין בה וק"ל:

יא

ותקנה חפצך לי לאחר שלשים כו' ויש לתמוה על רבינו שכתב דין זה כאן בק"ס ולא בקנין כסף ושטר וחזקה ומ"ש. וע"ק בס"ס קצ"ז כ"ר ז"ל האומר לחבירו משוך בהמה זו כו' ואם א"ל מעכשיו כו' אפי' שעמדו באגם כו' משמע דוקא באגם שהיא רשות של שניהם הוא דקני הא בר"ה שאינו של אחד מהם לא קני אפי' אמר מעכשיו כיון שהבהמה אינה ברשותו וכ"ש כשהיא עדיין ברשות מוכר דלא קני לה בל' מעכשיו ומ"ש מסודר דמהני מעכשיו אע"ג דבכלות הל' יום הדר' סודרא למריה. שוב מצאתי מ"ש התוספות בקידושין דף ס"ג ובאותן דברים מתיישבין דברי רבי' דז"ל מיהו קשה לר"י דפי' דמעכשיו מהני אפי' נתקרע הגט א"כ ל"ל במשוך פרה זו מעכשיו ולאחר ל' יום להיות עומדת באגם במקום הראוי למשיכה כדקא מוקי לה ר"י (בפרק האשה שנפלו דף פ"ה) וי"ל דר"י לטעמיה דאמר בפרקין (דף ס') מעכשין לאחר שלשים יום שיורא הוי וה"ק מעכשיו יתחילו הקידושין ולא יגמרו אלא עד לאחר ל' יום וכמו כן אמר גבי מעכשיו דמשיכה וכיון דלא קנה לגמרי צריך שיהא בשעת גמר משיכה במקום הראוי למשיכה לאפוקי בר"ה וברשות מוכר והא דקאמר הכא אפי' נתקרע השטר מהני מעכשיו אתיא כדשמואל דאמר לעיל מעכשיו תנאה הוה ויש לדקדק לר"י איך אנו קונין שום דבר לאחר זמן כגון שידוכין כו' ואמר הר"ם דשמא על מנת מהני ואפי' לר"י לא הוי שיור אלא תנאי ולכך טוב לומר על מנת מעכשיו עכ"ל ועפ"ר ופסקו שם רא"ש ורי"ף הילכתא כר"י דמעכשיו שיורא הוי וכן כתבו התוס' ביבמות דף צ"ג נמצא דהדין לר"י מתחלק לג' ענינים דאם הדבר שקונה בו עדיין הוא בעין בשטר ובחזקה א"צ אפילו מעכשיו אלא מקנה לו לאחר שלשים יום בשטר שנותן לו עכשיו ועדיין הוא ביד (הלוקח) [המוכר] בעת שיחול הקנין ואף על פי שהמקח הוא ביד המוכר דהא קונין בשטר ובחזקה ובכסף אף כשהוא ביד המוכר משא"כ משיכה דבעינן שימשכנו לרשותו או לאגם שאף אם ימשכנו עתה לרשותו ויהיה גם כי בזמן הקנין ברשותו מ"מ לא יהיה ניכר אז המשיכה דמקדמת דנא מש"ה צ"ל לפחות מעכשיו ושיהא עומד באגם דהוא מקום הראוי למשיכה דאז מהני ל' מעכשיו אף שהוא שיורא לקנות לאחר שלשים יום במשיכה דעשה עתה אבל אם עומדת היא אז בר"ה או השטר שקנה בו אינו אז בעין אלא נתקרע או שקנה בק"ס דהדרא למריה באלו אינו קונה אלא אם כן אמר מתחלה ל' ע"מ דלא הוה אלא תנאה ולא שיורא ואז קנה בו מיד שיקוים התנאי. ובזה דברי רבינו מיושבים שבשלשה הקניינים הנזכרים בסימנים הקודמים דהיינו בכסף ושטר וחזקה לא הוצרך לכתוב ולחלק משום דשטר וחזקה מסתמא בכלות השלשים יום עדיין הם בעין ולא בעינן אפי' מעכשיו ובכסף אע"פ שמסתמא כבר הוציא המעות ונתאכלו מ"מ כאילו הם בעין חשיבי כמ"ש התוס' שם בפרק הנזכר דכיון שאילו היה המקח בטל היה צריך להחזיר לו מעותיו חשבינן להו כאילו הם בעין (ומכאן תימה על מ"ש מ"ו בד"מ ובהגהת ש"ע ס"ס קצ"א וכבר הזכרתי לקושיא זו בסימן קצ"א בהגהות ד"מ ובסמ"ע) אבל כאן דמסתמא ביום שלשים הדרא סודרא למריה לרשות הלוקח מש"ה כ"ר שאמר ע"מ שתקנה כו' דאי לא אמר ע"מ גם לשון מעכשיו ל"מ ולכתחילה יאמר שניהן כנ"ל. ולקמן ס"ס קצ"א הוצרך לדייק ולכתוב שעומדת באגם דאילו עומדת בר"ה לא היה מהני מעכשיו כיון דאינו מקום משיכה ודוק. ועיין בתוס' פרק האשה רבה מה שכתב לענין משיכה והוא כמ"ש אך משמע משם דאם מתחלה משכה לרשותו ואח"כ בסוף שלשים יום היא באגם דלא נקנה במעכשיו לחוד וה"ט דאגם היא רשות השוה לשניהן למוכר ולקונה ומש"ה דקדקו התוס' שם וכתבו דעל ידי משיכה הראשונה נעשה האגם רשותו ויש לומר דוקא כיון שהקדים נפשו להמשיך לתוכו קנה בהאגם ונעשה רשותו אבל אי לא לא ומיהו מסתימת לשון רבינו דס"ס קצ"ב לא משמע הכי. ואיך שיהיה צ"ע דהרא"ש בנדרים סוף פ' השותפין כתב ז"ל דמילתא דפשיטא היא המקנה לחבירו שיקנה אחר שלשים יום צריך שיאמר מעכשיו ולאחר ל' יום אבל אם אמר לאחר שלשים ולא אמר מעכשיו לא קני דלבתר שלשים יום כבר הדרא סודרא למריה ע"כ ולא הזכיר שם על מנת משמע דס"ל דמעכשיו לחוד קניא ובפרק האומר פסק הוא עצמו כר"י דמעכשיו שיורא הוי כנ"ל וי"ל דה"ק דאילתא דפשיטא היא אליבא דכ"ע דלכל הפחות מעכשיו צ"ל מה שאין כן עלמנת דאצ"לכ"א לר"י לחוד וק"ל ועיין עוד מזה סי' ר"ו:

יד

ובשאלת קרקע י"א שאין מועיל כו' בפ"ק דקידושין מייתי עובדא דר"ג שאמר עישור שאני עתיד למוד נתון לרבי יהושע ומקומו מושכר לו וע"ש בתוספות ובפרק קמא דמציעא מייתי נמי האי עובדא דר"ג וכתבו שם התוס' וז"ל אמאי קבלו שכר הו"ל להשאיל להם או להשכיר בחליפין וי"ל דשאלה ושכירות אינן נקנין בחליפין וכתב ב"י ותמיהני על רבינו שכתב דבשאלת קרקע י"א שאינן נקנין בחליפין ובשכירות קרקע כתב סתם דקנה בחליפין ולא כתב י"א והתוס' כתבו כן אשאלה ושכירות ע"כ. ונראה דלק"מ דרבינו נמשך אחר דברי הרא"ש אביו דכתב שם בפ"ק אקושיא זו ז"ל מדלא השאיל להם מקום היה נראה דאין שאלת קרקע נקנה בחליפין אבל אין נ"ל לדקדק מכאן דאכתי תקשה אמאי לא נתן להם קרקע בחליפין עד זמן ידוע אלא הא דפריך וכי לא היה להם סודר להקנות בחליפין היינו למצוא תקנה שלא יהא צריך להקנות להם קרקע אבל כיון שצריך להקנות להם קרקע יותר קל ליתן פרוטה לשכר מקנין חליפין עכ"ל הרי שלא כתב כי אם אשאלה שהיה נראה לומר דל"מ בה חליפין ולא הזכיר גם כן שכירות וה"ט דבשכירות פשוט להרא"ש דאין לדקדק משם דל"מ בה חליפין בשכירות מטעם דבחליפין היו צריכים לעשות תרתי הקנאת סודר עתה ונתינת שכירות לבסוף ויותר קל ליתן פרוטה עכשיו לחוד ועוד דשמא האי ונתקבלו שכר זה מזה דקתני סיפא ר"ל לאחר זמן מה שאין כן בחליפין דשאלה יש לדקדק דהוה ליה לעשות דלא היו צריכין ליתן אפי' פרוטה כלל וגם ע"ז מסיק הרא"ש דהיה ניחא וקל ליתן פרוטה מלהקנות ע"י חליפין קרקע ומשה"נ לא כ"ר הי"א כ"א אשאלה אבל בשכירות מסתבר ליה פשוט דמהני ביה חליפין כיון דמ"מ שכירות ליומיה ממכר הוא ומהני ביה ג"כ קנין כסף שטר וחזקה וכמש"ר לפני זה ובס"ס קצ"ב וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.