גליוני הש"ס/פסחים/כד/ב

גליוני הש"ס פסחים כד ב

דף כ"ד ע"ב

א"ר אבוה א"ר יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן כו' איכא דאמרי כו'. נ"ב משמע דלל"ק פטר רק בשלכד"א אבל לא בשלא כדרך הנאתן וי"ל הטעם כסברת הרמב"ם דכל הנאה הוי שלא כדרך במידי דאכילה ולכן תו אין לחלק בה בין כדרך לשלא כדרך כיון דכולה שלא כדרך ועיין דוגמת זה בסנהדרין נ"ה א' דרש ר' נחמן באשה ב' משכבות (כדרכה ושלא כדרכה) ובבהמה משכב אחד מתקיף לה ר' פפא אדרבה אשה דאורחה היא אמשכב מיחייב אמידעם אחרינא לא מיחייב בהמה דלאו אורחה היא לחייב עליה על כל נקב ונקב פי' דכיון דבלא"ה כל ביאת בהמה הוא שלא כדרך תו אין לחלק בה בין כדרכה לשלא כדרכה:

תוד"ה צירעה כ' משמע דרמישה הוי נמי בדבר הרוחש כמו נחש שהולך על גחונו. נ"ב בס' בית שמואל אחרון עה"ת בהקדמה שם תמה דקרא דוכל חי' הרומשת וגמ' דסנהדרין שם הא מיירו עוד קודם שנתקלל הנחש והי' הולך עדיין על רגליו לא על גחונו וכדמסיק בסנהדרין שם חבל על שמש גדול כו' שאלמלא נתקלל הנחש כו' ע"ש [וע"ש ברש"י ד"ה ובכל חי' הרומשת דכ' להדיא כן דהכוונה אקודם שנתקלל הנחש ליליך על גחון] והיא פליאה עצומה וע"ע תוס' נדה כ"ג א' ד"ה ליתני נחש דכתבו ג"כ דלאחר שנקצצו רגלי הנחש הוא דנקרא חי' הרומשת עש"ה וצ"ע:

תוד"ה פרט כו' כ' והא דאמר בגיה"נ כו'. נ"ב משמע מתוס' דגם אכילת בשר חי הוא שלכ"א מלבד בעוף ועיין קונטרס גבורות שמונים אות ס' ד"ה והא דמבואר בזבחים עש"ה מש"ש בזה ועיין שבת קכ"ח א' בשר תפל כו' עש"ה ובראשונים ועיין ירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ב אכלו חי כלב הוא עש"ה ועיין ירושלמי פאה פ"ח ה"ד בשר חי תנינן כו' עש"ה ובכללים הארכתי:

תוד"ה אמרת ק"ו כ' א"נ דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים. נ"ב כזה חולין פ"ה א':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף