אומר מיהודא/פסחים/כד/ב

אומר מיהודא פסחים כד ב

בד"ה הכל מודים בכלאי כרם. וז"ל הא דלא קאמר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה וכו' ע"ש. והא דלא קאמר הכל מודים בבשר בחלב שמא משום דאין מזהירין מן הדין עכ"ל. וקשה לי דלמה לא תירצו תוס' על הך קושיא מה שמקשים מבשר בחלב משום דאיכא נמי תנא דסבירא ליה בשר בחלב לאו דאורייתא דהא אי' בחולין דף קט"ו מתניתן דלא כי האי תנא, דתניא בשר בחלב רשב"י אומר משום ר"ש אסור באכילה ומותר בהנאה. דהאי תירצו תוס' על חולין בעזרה משום דאיכא למ"ד לאו דאורייתא לא שייך לומר הכל מודים, ואם כן בבשר בחלב נמי ה"ל לתוס' לתרץ כך. ועיין במהרש"א שכתב דאביי קאי על הנאה שלא כדרך הנאתה וא"כ קשה כנ"ל.

ונ"ל דהך הכל מודים דקאמר אביי לא קאי אלא על ר' אבהו אמר רבי יוחנן, דלעיל מיניה בסמוך קאמר ר' אבהו אר"י כל איסורין שבתורה אין לוקין אלא דרך הנאתן ועליהם קאי אביי וקאמר דר"א אר"י מודים בכלאי כרם שלוקין דוקא כדרך הנאתן והנה לעיל איתא בגמ' מכדי בין לר"א ובין לחזקיה אסורין בהנאה מאי בנייהו, וקאמר הגמרא איכא בנייהו חולין שנשחט בעזרה לחזקיה הוא דאורייתא ולר' אבהו לאו דאורייתא ע"ש. ולי זה מתור דעל חולין שנשחטו בעזרה לא יכול אביי לומר הכל מודים דהא אביי קאי על ר' אבהו אר"י כנ"ל ור' אבהו סבר מפורש חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. אבל על בשר בחלב לא יכול תוס' לתרץ משום דאיכא למ"ד לאו דאורייתא, זה אינו, דהא אביי קאי על ר' אבהו ור' אבהו סבר בוודאי בשר בחלב דאורייתא דהא איכא כמה סתם מתני' דסברי בשר בחלב הוא דאורייתא ואיך יכול ר' אבהו לפליג על כמה משניות. ואפילו איכא תנא דסבר כוותיה מ"מ לא שביק תנא ויפסוק נגד כמה משניות. ומשום הכי הוכרח תוס' לתרץ משום דאין מזהירין מן הדין, ודוק:

מעבר לתחילת הדף