מגדל עוז/אישות/יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ אישות יט

א - ב

מתנאי הכתובה עד שש מאות. פרק נערה שנתפתתה (דף נ"ב) וריש פרק אע"פ (דף נ"ד) ופרק מי שהיה נשוי (דף צ') ובבא ראשונה פרק נערה שנתפתתה:

ד - ה - ו - ז - ח - ט

והוא הדין למי עד ככל היורשים. במסכת כתובות פרק מי שהיה נשוי (דף צ"א) ובגיטין פרק הניזקין (דף מ"ט) :

י - יא

ומתנאי הכתובה עד וכסותה. פרק נערה שנתפתתה (דף נ"ב) :

יב

אין הבנים יורשין עד כפי התנאים. ריש פרק אע"פ (דף נ"ה) ופרק נערה שנתפתתה (דף נ"ג) :
כתב הראב"ד ז"ל הפלא ופלא וכו': ואני אומר אודיע תחלה מקום מוצא דברי ר"מ ז"ל בג"ה ואחר כך אצילהו. ואומר כי בשמעתא בתראה דפרק הנושא נחלק רבינו שמשון ב"ר אברהם עם מקצת רבותינו בעלי התוס' ועמד הוא ז"ל קרוב לשיטת הראב"ד ומקצת רבותינו בעלי התוס' כר"מ ז"ל ורואה אני גמרא מתניתין (כתובות דף פ"ח) דהוציאה גט ואין עמו כתובה דאוקימנא למתניתין אליבא דרב במקום שאין כותבין כתובה ואליבא דשמואל אף במקום שכותבין כתובה ואקשינן ולשמואל כותבין שובר ופרקינן אמר רב ענן לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל במקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראיה במקום שכותבין ואמרה לא כתב לי עליה להביא ראיה (והלכתא כוותיה דשמואל דאמרי) ואף רב הדר ביה וכו' עד דמהדר תלמודא בשלמא לשמואל מוקי לה במקום שאין כותבין ואמר כתבתי דאמרי' ליה אייתי ראייה ואי לא מייתי ראיה אמרינן ליה זיל פרעה וכו' ושקלינן וטרינן עד דאסיקנא אלא ודאי במקום דלא אפשר כתבינן שובר למדנו מאותה סוגיא כי במקום שאין כותבין כתובה אין חוששין לדבריו כשיאמר פרעתי ואבד שוברי עד שיביא ראיה לדבריו אלא לעולם אומרים לו זיל פרעה כמסקנא דשמואל דפסיקא הלכתא כוותיה אבל במקום שכותבין חוששין שמא פרע וקרע הכתובה או הגט בשעת הפירעון וכדגרסי' בשלהי ההיא שמעתא א"ל ר"נ לרב הונא לרב דאמר גט גובה עיקר ליחוש דילמא מפקא גיטא בהאי בי דינא וגביא והדרא מפקא בבי דינא אחרינא וגביא וכ"ת דקרעינן ליה אמרה בעינא לאינסובי ביה ומהדרי' דקרעינן ליה וכתבינן אגביה גיטא דנן דקרענוהו לאו משום דגיטא פסולא הוא אלא דלא תיהדר ותגבי ביה זמנא אחריתי ע"כ. והא ודאי דרב הדר ביה לגבי שמואל וילפינן מיניה והא קמן דכתובה וגט כהדדי נינהו וחיישינן לשובר כי ליכא כתובה או גט והא קמן נמי לגבי שהתה זמן מרובה ולא תבעה כתובתה דאמרינן מחלה מסתמא וה"נ תליא במחילה. שוב מצאתי זה לר"מ מקוצי ז"ל ומאחר שאנו חוששין לה למחלה גם נחוש לבנים שאין להן כתובת אמן דגרסי' פרק נערה שנתפתתה (דף נ"ג) אמר רבא פשיטא לי מוכרת כתובתה בין לאחרים בין לבעלה יש לה כתובת בנין דכרין מ"ט זוזי אנסוה מוחלת כתובתה לבעלה אין לה כתובת בנין דכרין מ"ט אחולי אחילתא ע"כ. הנה כי במחילת האם הפסידו הבנים זכותם עוד גרסי' התם יתיב רבין בר חיננא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר משמיה דר"א מוחלת כתובתה לבעלה אין לה מזונות והא אסיקנא התם דאלמנתו עדיפא ליה מברתיה לענין זילותא דמזונות וכיון דהיא אין לה כ"ש שהבנות אין להן ועוד דהא ס"פ מציאת האשה פליגי אמימר אמר בת יורשת הויא וכו' ורב אשי אמר בעלת חוב הויא והדר ביה אמימר לגבי דרב אשי ופסקי' כוותיה ושיילינן בת דבעלת חוב הויא דאבא או דאחי ואסיקנא דבעלת חוב דאחי הויא למדנו מזה כי אחר שהבנים אין להם כמו שהוכיחו כ"ש שהבנות שהן בע"ח שלהן אין להן. עוד אמרינן ריש פרק אע"פ (דף נ"ד) א"ר איבו א"ר ינאי תנאי כתובה ככתובה דמי למאי נ"מ למוכרת ולמוחלת ע"כ אלמא כי נמחלה מעיקרא נמחלו תנאיה דהיינו ירושת הבנים ומזון הבנות ואע"פ שמצאתי הירושלמי חולק על זה דבריו נדחו מן הבבלי וכמו שידוע במקומות אחרים שהבבלי היה אחר הירושלמי מאה שנה ורבינא ורב אשי ראוהו ומה שהם חולקים עליו אחרונים הם ובתרייהו אזלינן:

יג

מי שצוה בשעת מיתתו עד שמתה בחיי בעלה: כתב הראב"ד ז"ל רואה אני דעת המחבר הזה וכו': ואני אומר אין לי לב בחבור הזה להתעסק במחלוקת ישנה כזו רק לגלות דעת ר"מ ז"ל שהוא תלמוד ערוך דגרסינן פרק מציאת האשה (דף ס"ח) גמרא מתניתין דיתומה שהשיאתה אמה ואחיה וכו' א"ר הונא א"ר פרנסה אינה כתנאי כתובה ושקלינן וטרינן למידע מאי אינה כתנאי כתובה אילימא וכו' עד ואלא דאילו פרנסה גביא נמי ממטלטלין ותנאי כתובה ממקרקעי גביא ממטלטלי לא גביא לרבי אידי ואידי מיגבא גביא דתניא אחד נכסים שיש להם אחריות ואחד נכסים שאין להם אחריות מוציאין למזון האשה ולבנות דברי רבי אלא מאי פרנסה אינה כתנאי כתובה לכדתניא האומר אל יזונו בנותיו מנכסיו אין שומעין לו (דתנן פרק נערה שנתפתתה לא כתב לה בנן נוקבן דיהוי ליכי מינאי ליהוי יתבן בביתי ומתזנן מנכסי חייב מפני שהוא תנאי ב"ד) אל יתפרנסו בנותיו מנכסיו שומעין לו שהפרנסה אינה כתנאי כתובה וכתב ר"י אלפס ז"ל והלכתא כרבי לפי שיש נסחאות שגורסים בהפך לית הלכתא כרבי אלמא כל מה שמתנה על תנאי ב"ד תנאו בטל ואין בדבריו כלום וכדמשמע פרק נערה שנתפתתה לפי גמרא מתניתין דהאב זכאי בבתו דגרסי' אמר רב מתנה האומר אם מתה אל תקברוה מנכסיו שומעין לו ושיילינן מ"ש כי אמר דנפלי נכסי קמי יתמי כי לא אמר נמי נכסי קמי יתמי רמו כלומר שכן הדין כדתנן (דף צ"ה) ריש פרק אלמנה ניזונית מנכסי יתומים וכו' ויורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה אלמא פשיטא ליה לתלמודא דאי לאו דדינא הכי לא מקשינן מינה במאי דאמר עד תנאי ב"ד וכדברי רבי דקי"ל כוותיה ובהדיא אסיקנא דמוציאין למזון האשה והבנות בין מנכסים שיש להם אחריות בין מנכסים שאין להם אחריות ולא כל הימנו שיוציא במתנותיו מתחת ידם ויפקיע שיעבודן שלא אמרו אלא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שיעבוד אבל מלתא אחריתי לא וסוף הבבא מפורש פרק נערה שנתפתתה (דף מ"ט) גמרא מתניתין דהאב זכאי דגרס א"ר אילעא אמר רשב"ל באושא התקינו הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהן מתקיף לה רבי זירא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני גדולה מזו אמרו אלמנתו ניזונת מנכסיו הוא ואשתו מיבעיא דשלח רבין באגרתיה וכו' והנה זה מפורש שתקנת חכמים היא וכולה סוגיין הכי אזלא בלי ספק ואם הראב"ד ז"ל יביא ראיות כנגד זה איני יודע:

יד

בת הממאנת הרי היא כשאר הבנות עד בחיי אביהן. בהלכות פרק נערה שנתפתתה (דף מ"ג) :
כתב הראב"ד ז"ל מה שאינו כתב וכו': ואני אומר גם לי ולחבירי היה קשה זה וראיתי כי גם רש"י ז"ל ור"י אלפס ורבים אחריהם כך פירשוה כפי' הראב"ד ז"ל פרק נ"ש (דף נ"ג) וה"ג לה גמרא מתניתין דלא כתב לה אם תשתבאין וכו' בעו מיניה מרב ששת ממאנת יש לה מזונות או אין לה מזונות אמר להו ר"ש תניתוה אלמנה בבית אביה וגרושה בבית אביה ושומרת יבם בבית אביה יש לה מזונות ר"י אומר עודה בבית אביה יש לה מזונות אינה בבית אביה אין לה מזונות ומתמהה לפרושי רבי יהודה היינו ת"ק אלא לאו ממאנת איכא בינייהו דת"ק סבר אית לה רבי יהודה סבר לית לה והדר בעי ר"ל בת יבמה יש לה מזונות או אין לה מזונות וכו' והדר בעי ר"א בת שניה יש לה מזונות או אין לה מזונות והדר בעי רבא בת ארוסה יש לה מזונות או אין לה מזונות והדר בעי רב פפא בת אנוסה יש לה מזונות או אין לה וכו' וסלקן כולהו בתיקו בר מקמייתא דקי"ל כת"ק דאמר אית לה. והא ודאי לכאורה הכי משמע דאממאנת עצמה קא בעי כפשטא דלישנא וכדפשיט ליה ממתני' מיהו כי מעיינת בה שפיר לא נהירא מכמה טעמי. חדא דא"כ לא הוי דומיא דסוגיין דלקמן דהוו פליגי רב ולוי בארוסה אם יש לה מזונות מן הבעל או לא ואוקימנא כתנאי עד מתי הבת ניזונת עד שתארס ר"א אומר עד שתבגר וכו' עד דאסיקנא לרב כת"ק והלכתא כוותיה ובלשון איכא דאמרי אסיקנא נמי הכי מסברא ולאלתר גרסי' בעו מיניה מרב ששת ממאנת יש לה מזונות וכו' כדלעיל ואם אתה מפרשה מן האחין שלא כסדר סדרן מחבר התלמוד שהיה לו לסדר שאר בעיין אחר מחלוקת ארוסה דדמו אהדדי דכולהו מן הבעל ואחר כן יסדר הממאנת שהיא מן האחין דין בפ"ע אלא להפסיק ביניהן בדלא דמי לא ניחא לי ועוד דהא בפרק אלמנה ניזונת הו"ל לסדורה לברורי מה בין הממאנת לשאר הנשים במזונותיהן ועוד דלא אשכחן בריהטא דתלמודא לשון יש לה מזונות מן האחין אלא לשון ניזונת כמו אלמנה ניזונת מנכסי יתומים וה"נ מיבעי ליה למגרס הכי איבעיא להו ממאנת ניזונת מנכסי יתומים או לא אבל לשון יש לה מזונות איברא מן הבעל משמע לי. ע"כ אני אומר שיפה פי' ר"מ ז"ל ומשום תנאי כתובה דבנן נוקבן איבעיא לן ומה שהקשה ראב"ד ז"ל וגם אנחנו היה קשה לנו יש לי לתרצו בתירוץ אמיתי שיכול להיות לה בת כגון שנתעברה בתוך שנת י"ב ויום אחד ואח"כ מיאנה עד שלא הגיע לזמן זה ואח"כ ילדה ונמצאת זאת הבת יכולה להיות ניזונית מנכסי אביה בתורת תנאי כתובה דבנן נוקבן בין שמתה אמה בין שנשאת לאחר בין שהחזירה אביה לאחר שגדלה ועל זה נשאלה שאלה על הבת הממאנת כמו על הבת השניה וחברותיה וכולן בסגנון אחד נשאלו. והראיה פשוטה פרק קמא דיבמות (דף י"ב:) סוף גמרא מתניתין קמייתא דגרסינן תני רב ביבי קמיה דר"נ שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה (ואי זו היא קטנה מבת י"א שנה ויום אחד עד בת י"ב שנה ויום אחד) ומוקמינן טעמא דקטנה שמא תתעבר ושמא תמות ואקשינן מדקאמר ושמא תמות מכלל דאיכא קטנה דמעברא ולא מתה א"כ מצינו חמותו ממאנת ותנן אי אתה יכול לומר בחמותו וכו' [וכולם שמיאנו] ומשני אימא שמא תתעבר ותמות דאמר רבא בר ליואי גבול יש לה קודם הזמן הזה כלומר קודם י"ב שנה ויום אחד אינה מתעברת כל עיקר תוך הזמן היא מתה ועוברה מת לאחר הזמן הזה היא חיה ועוברה חי והדר אקשי' איני והתני רבה בר שמואל אי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמותו ובאם חמיו שנמצאו אילוניות או שמיאנו שכבר ילדו אלא לעולם שמא תתעבר ושמא תמות ואלא קשיא כלומר הדרא קושיין לדוכתא מכלל דאיכא קטנה דמיעברא ולא מתה וכו' כדלעיל ופריק רב ספרא בנים הרי הן כסימנין ואיכא דאמרי בנים עדיפי מסימנין ושיילינן למאי נ"מ ומהדרי' דאפילו לר"י דאמר [שיכולה למאן] עד שירבה שחור [על הלבן] בבנים מודה והכי אפסיקא הלכה כר"י להדיא בירושלמי דפ"ק דיבמות בהדא שמעתא וכ"פ ר"י אלפס בפרק המדיר (דף ע"ד) גמרא מתני' דהמקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים דאסיקנא שמעתין ולאפוקי מדרבי ישמעאל דאמר התם ובמסכת נדה פרק בא סימן והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת ואי זו זו שקידושיה קידושי טעות שאפילו בנה מורכב על כתיפה ממאנת והולכת לה הנה עיניך רואות שאפשר שתתעבר ותלד בעודה קטנה והבת והבן יחיו אלא שהיא כבר מיאנה קודם שתלד וכולה סוגיין נמי דפ"ק דיבמות הכי מוכחא בין בבבלי בין בירושלמי. ובזה נמצאו דברי ר"מ ז"ל נכונים אלא שצריכין לפנים ולהתבונן למה אמר הממאנת ולא ביאר בת הממאנת ואף שכבר הטעמתי אני הלשון ולבי אומר לי כי בגירסת ר"מ ז"ל היה בת הממאנת וכן קיבלו שאילו דין הממאנת לזון מן האחין כבר חזר וביארו ובזה הפרק דין בפ"ע כפי' ר"י אלפס וראב"ד ז"ל וזה נכון מאד:

יז

מי שמת והניח בנים ובנות עד ישאלו על הפתחים. בכתובות פרק נערה שנתפתתה (דף מ"ו) ופרק שני דייני גזירות (דף ק"ח) ובב"ב פרק מי שמת:

יח - יט - כ - כא

בד"א עד מפני מזונות הבת. בכתובות פרק נערה שנתפתתה ובב"ב פרק מי שמת:

כב

מי שמת והניח בנות עד סוף הפרק. פרק יש נוחלין:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.