אור שמח/תפילה/י

אור שמח ‏ תפילה י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואם טעה באחת מן האמצעיות חוזר לתחלת ברכה שטעה בה.

ופסק דלא כרב הונא משום טעמו דהתוס' הובא בהגמ"י. ולי נראה עוד ראיה דפריך ממשנתינו דקאמר מתחלת הברכה שטעה בה אמר לך ר"ה אמצעיות כולהו חדא ברכה נינהו, ובפרק ג' דף כ"א הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת מהו שיגמרו וא"ל גומרין כל אותה ברכה, ואם כן מוכח דברכה אחת גומרין כמו אתה חונן לחודא דלא מצית למימר דכוון לכולהו אמצעיות דאחרונות איתא גם בשל שבת, וכן דייק רבינו לקמן הלכה ז' גומר ברכה שהתחיל בה, ומוכחא דכל חדא ברכה מאמצעיות חשובה בפני עצמה וכי התפלל של שבת גומר אותה לבדה ומתחיל של שבת וזה דלא כרב הונא וזה ברור ודו"ק:

ב

והוא שלא טעה בשלש ראשונות.

יראה דזה הנוסח ילפינן מדברי קבלה בלשון צווי הבו לד' בני אלים הבו לד' כבוד ועוז הבו לד' כבוד שמו יעוי' מגילה י"ז ע"ב ודו"ק.

עובדא הי' בש"ץ שנחלה אחרי כורעים הג' במוסף יוהכ"פ השבתי דדומה למה דאמר בירושלמי בוטטי אשתתך באופני' כו' מכיון דעניתון קדושתא כמי שהוא תחילת ברכה, כן העבודה הוא כסדר קדושה וכיון דשלמו סדר עבודה כתחילת ברכה דמי ומתחיל ממה שפסק הראשון, ובאופני' העיקר כהלבוש סי' נ"ט. דאם נשתתק קודם שאמר והאופנים, השני מתחיל מוהאופנים דמהאופנים אמר נביא אחר והוא יחזקאל, וסדר קדושה ישעי' אמרו ודו"ק. ומשום ה"ט כתבו בתוספות סוכה דף ל"ח דמשום כן מפסיקין באנא משום שאמרו שני ב"א יעוי"ש.

ז

בד"א בערבית או בשחרית או במנחה.

הנה נתבונן נא הא כתב רבינו לעיל פרק א' דתפלת ערבית רשות רק שקבלו עליהם כל ישראל ושויה עלייהו כחובה, וזה ניחא בשאר ימים אבל בשבת הלא לא קבלו עליהם רק שבע ברכות ולא להזכיר שאר ברכות, אם כן צריך לפסוק אם התחיל ברכות חול ולהתחיל בשל שבת, דדמי להיה עומד בתפלה אדעתא דחובה ונזכר שכבר התפלל דפוסק באמצע הברכה. אמנם יש לחלק דתמן דנזכר שכבר התפלל אם כן תו אף כי מתפלל אדם תפלות נדבה כל היום זה דוקא היכי שמחדש אדם איזה דבר בתפלתו, וכיון שהוא עמד להתפלל בלא חידוש אם כן הרי עמד להתפלל על דעת תפלה שאסורה להתפלל ולכן פוסק באמצע תפלתו, אבל כאן הרי רשות להתפלל כל י"ח, רק משום כבוד צבור לא אטרחוהו רבנן ולכן תו גומר כי היכי דלא להוי ברכה שהתחיל לבטלה אם לא יגמור. אמנם להראב"ד דכתב לעיל דאעפ"י שלא יחדש גם כן רשות להתפלל תפלת נדבה, ומכל זה בעמד אדעתא להתפלל חובה, ונזכר שכבר התפלל אף ע"ג דעכשיו תהא נדבה מכל מקום כיון שעמד על דעת שתהא חובה פוסק אע"ג דגם עכשיו רשות להתפלל, א"כ בערבית שעמד להתפלל שתהא חובה ונזכר שהוא שבת והתפלה נדבה הלא צריך לפסוק באמצע ברכה. אמנם לשיטת רבינו אכתי לא דמי שאיהו פסק לעיל שאם עמד על דעת להתפלל תפלת מעריב ונזכר שכבר התפלל אינו פוסק שגם מעיקרא אינה אלא רשות.- הרי דסבר דאף דקבלו עליהם כל ישראל מכל מקום אינה חובה גמורה שיפסוק אם כבר התפלל, אבל לשיטת ראב"ד דסבר דפוסק משום דהשתא חובה גמורה ואיהו עמד אדעת שתהא חובה ונזכר שכבר התפלל ואינה רק נדבה, אם כן כאן דכל ישראל לא קבלו בשבת רק שבע ברכות ואינהו שווי כחובה, ואם כן איהו עמד להתפלל שסבר שהוא חול ועמד להתפלל חובה ונזכר שהוא שבת ואין השאר ברכות רק רשות דאותם לא קבלו עלייהו ישראל בשבת, הרי עמד להתפלל חובה ונזכר שהיא רשות הלא צריך לפסוק לשיטת הראב"ד, ורבינו לטעמיה אזיל כדפרישית ודו"ק.

אמנם כל זה אם נפרש דברי רבינו הראב"ד שהשיג לעיל, אין כאן נחת רוח, שכיון שקבלוה עליהם הרי היא חובה גמורה, אבל באמת נראה לפרש טעמו דכיון שהוא היה סבור שלא התפלל כל עיקר ואם כן התפלה אם כי היא רשות לפי שהוא נגד איברים ופדרים דאינן מעכבין כפרה, בכל זה היא נגד קרבן צבור, ונזכר שכבר התפלל ואינה רק כהקטרת איברים של עולת יחיד ולכן פוסק. ולפי זה בעמד להתפלל ערבית של חול ופתח באתה חונן ונזכר שהוא של שבת תו אינו פוסק דאיהו עמד להתפלל תפלה שהיא נגד קרבן צבור וכן הוא דאי לאו כבוד צבור הוי ליה להתפלל י"ח נגד איברים של התמיד אם כן לא נשתנה הדבר מצבור ליחיד ואם כן אתי שפיר דלא השיג בזה הראב"ד דהדין דמשלים הברכה כיון דהשאר ברכות דלא קבלו הצבור עליהם גם כן הוי נגד קרבן צבור. ודו"ק.

והנה תפלת ערבית בשבת כיון דהוא נגד איברים ופדרים של תמיד של ע"ש הלא אין איברים של חול קרבין בשבת [והמג"א העיר בזה בסימן רס"ו] וצריך לאמר דהוא נגד שאיברי תמיד מתעכלין והולכין כל הלילה והוי כמשלה בהן האור דהן קרבין דאל"כ הא קיי"ל תמיד אין סופו דוחה השבת כמוש"פ רבינו בפ"א מהלכות תמידין.

ומטעם זה יש לדון בהא שפסק בשו"ע דאם שכח יעלה ויבא במנחה דר"ח דאם יתפלל תשלומין בערב לא ירויח כלום דיש דעות פוסקים בזה, דיתפלל על תנאי אם לא צריך לחזור ולהתפלל תהא נדבה. ולפי זה בהיה ר"ח בערב שבת דלא יכול להתפלל משום דאין נדבה בשבת, אמנם לפמש"ב דהוי כמשלה בהן האור תלוי זה בספק שנסתפק הריב"א בשאר קרבנות שמשלה בהן האור אם נעשו לחמו של מזבח למישרינהו בשבת דדילמא דוקא בתמיד מהני ה"ט משום דשם תמיד דוחה שבת, בסוף פ"ק דשבת, ולפ"ז תלוי בהא ויותר מסתברא שלא להתפלל בשבת בתנאי נדבה ודו"ק היטב:

ח

מי שטעה בימות הגשמים ולא אמר מוריד הגשם כו'.

בגמרא טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחה"מ מחזירין אותו כו' הנה כל הפוסקים פסקו כפי תלמודא דילן דמשיב הרוח כו' אינו אומר בשומע תפלה, והירושלמי קאמר דקו"ח להזכרה שהיא מרוח שאומרה בש"ת, וטעמא דתלמודין נראה דדוקא בטל ומטר שכל הני המה שאלות ובקשות מהבורא יתברך וכי לא שאל טל ומטר לא קלקל השאר רק מה שחסר לו השאלה ולכך מזכירה [כדין שאר צרכיו] בשומע תפלה, אבל גבורת גשמים אם אינו מזכיר מה שחייבוהו חכמים הוא כפוחת משבחי הבורא יתברך דהענין דאמרינן לקמן דף למ"ד: סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך כו' דשבחי הבורא יתברך, מצד פעולותיו אין חקר ואין שעור, רק אנשי כנה"ג תקנו להזכיר מה שמושג בחוש, וכי מוסיף מה שאנו רואים במוחש ע"כ נותן גבול וערך בשבחיו יתברך, וכי מזכיר שבחי הבורא בלא משיב הרוח הרי כמקצר בשבח הבורא, ממה שמושג בחוש לכל רואה, וא"כ הוא דומה למלך שיש לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלס בשל כסף ולכן מה שצריך לחזור הוא משום דהשאר שאמרם אמר בקלקול ומה יהני במה שיאמר בשומע תפלה וזה מושכל ישר.

ולולא דמסתפינא מרבוותא קדמאי אמינא.- דהא דקאמר דבצבור לא מהדרינן משום דשמעה מש"ץ, אינו דישמע כל התפלה מלה במלה, וכפי מה שכתבו תוספות ד"ה טעה כו' כו' דא"כ קשה כיון שש"ץ מוציאו, מאי משני מעיקרא על הך דר' תנחום בצבור, דא"כ אמאי בגבורות גשמים מחזירין אותו, הא נמי ישמע מש"ץ מלה במלה, וע"כ דכוונתו דישמע רק אותה הברכה של שאלה מפי הש"ץ, ובזה יוצא ידי חובתו, וכמו הבדלה שמבדיל על הכוס לחודיה, כן הכא ישמע אותה ברכה בלבד, ולכך גבורות גשמים מחזירין אותו אף בצבור [ולאמר לפי מש"כ דאף אם שומע מהש"ץ מלה במלה ג"כ אינו יוצא דהוי כאילו לא אמר הברכה בכללה ואינו מוציאו ש"ץ כמוש"כ תוספות בשם ר"מ] דאל"ה הרי אמר בקלקול אותן התוארים שהזכיר דשלש ראשונות כולן תוארים הם. ולפ"ז אתי שפיר דברי רבינו בפרקין הלכה ב' אבל אם טעה ש"ץ כשהוא מתפלל בלחש אני אומר שאינו חוזר ומתפלל כו' אלא סומך על התפילה שמתפלל בקול רם, והוא שלא טעה בשלש ראשונות כו' שטעמו משום דשלש ראשונות הוי כגורע שבחי הקב"ה ולא יסמוך ע"ז מה שיתפלל אחר כך, ואם כן דוקא אם הוא מתפלל עדיין, אבל לאחר שסיים תפילתו שוב אינו חוזר וכן כתבו האחרונים ודו"ק:

יא

אבל ערבית של ראש חודש אם לא הזכיר אינו חוזר.

עיין בלחם משנה שהביא דברי התוספות ד"ה לפי שאין מקדשין כו' שי"מ דוקא בלילה הראשונה כו' אין מחזירין אותו אבל בלילה שנייה מחזירין אותו שכבר מקודש מיום שלפניו כו' ע"ש. ומעודי היה לפלא בעיני הלא קיי"ל במסכת ראש השנה דף כ"ד כר' אלעזר בר' צדוק דאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים, א"כ ביום שני א"צ קדוש ב"ד ולמה אין מחזירין אותו באם לא אמר של ר"ח בלילה, וזה צע"ג. עד שמצאתי להתוספות במסכת סנהדרין דף יו"ד בב"ד שלמעלה מקדשין אותו בשחר יום ל"א. ולפ"ז בערבית שעדיין לא קדשוהו ב"ד של מעלה אין מחזירין אותו - אך מנא להו הא ועוד דבתוספתא דרה"ש איתא טעמא אחרינא דאם לא נראה בזמנו הוא מקודש מחודש שלפניו וכבר קדשוהו ב"ד בחודש העבר. דא"א לחודש יותר משלשים ולפ"ז ודאי מחזירין אותו - ושוב אתא לידי תוספות רא"ש על ברכות העיר קצת ואינו מובן כונתו. אולם פירוש הגמרא מסתברא מילתיה דרב בחודש מלא אבל חודש חסר לא דפירש רש"י משום דיאמר למחר דמוכרח דקידשו שני ימים ר"ח אינו מחוור.

אמנם לשיטת רבינו החדשה דבכ"ט קודם הלילה יוכל הלילה להתקדש היינו שיקדשו ב"ד את יום שלשים דהוא יום מחר' ביום כ"ט, אבל לקדש ביום שלשים את יום שלשים ואחד, זה אין ביכולתן דאם יש פנאי לקדש ומקדשין באותו יום, אותו יום מוכרחין לקדש, וזה שאמר דאם הוא נקבע ביום שלשים ואחד, אז שייך שאין הלילה יכול להתקדש, וכת"ק דאמר דמקדשין אף אם לא נראה בזמנו, אבל אם ר"ח הוא יום שלשים, אז יוכל גם הלילה להיות ר"ח אם יקדשוהו ביום כ"ט ולכך מחזירין אותו וזה נכון. ובגמ' בשבת כ"ד ע"ב אינו צריך להזכיר של יו"ט ולא אמר ר"ח משום שאינן קובעין החדש בלילה ודאי א"צ להזכיר.

טז

ואם לאו ימתין עד שיתחיל שליח ציבור להתפלל בקול רם ויתפלל עמו בלחש מלה במלה.

ודאי דהיחיד צריך לאמר אד' שפתי תפתח וגם החזן אומר בקול רם אד' שפתי תפתח אבל לשון רה"ג ברי"ף כן: וכד פתח ש"ץ מתחיל אד' שפתי תפתח ואומר בהדי ש"ץ מלתא בלחש כו' מוכח דהך מתחיל על היחיד קאי משום דהש"ץ אינו אומר אד' שפתי תפתח (או אולי כמו שכתוב במג"א דאומר ש"ץ בלחש) וכמו שמוכח מלשון רבינו פסק בשו"ע סי' קי"א וסי' קכ"ג יעוי"ש בית יוסף.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.