תקלין חדתין/שקלים/א/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תקלין חדתין שקלים א ב

מתני' היו עוקרין. הכלאים ומשליכים לפני בעל[י] השדות כדי שיתביישו:

משרבו עוברי עבירה. מפרש בגמרא:

גמ' שהיו מנכשין שדותיהן. דכשנוטלין הכלאים מאליו היה מתנכש:

שהיו נהנין מן הכלאים. שמשליכין לפני בהמתם:

יחרם כל רכושו. הרי שעזרא ובית דינו היה בידם להפקיר כל רכוש עובר על דבריהם:

מנין שהיא פטורה מן המעשרות. דהפקר גמור שהפקירו בעליו ילפינן לה מקרא שהיא פטורה ממעשרות ומיבעיא ליה אי הוי הפקר ב"ד כמו שהפקירו בעליו להפקיע אף מן המעשרות דאף שכבר למדנו דלענין לזכות בה הוי הפקר ב"ד הפקר ויכול מי שרוצה לזכות בה דלמא להפקיע ממעשרות לא הוה הפקר דדעת ב"ד גופייהו אפשר לא הוי אלא להפקיע זכותא דידיה דהעובר אבל לא להפקיע זכותא דלוים דאינהו מאי עבידתייהו או דלמא כיון דהפקר ב"ד הוי הפקר לכל הרוצה לזכות בה שוב לא קרינן ביה כי אין לו חלק ונחלה עמך:

לא בשביעית. לפי שמאריכין עלייהו איסור עבודת קרקע ולא ימצאו מאין להביא העומר ושתי הלחם:

ולא במוצאי שביעית. בסמוך מפרש לה:

וחדש א'. שנתוסף בעיבורו בשביעית וכי אינם פטורים הפירות ממעשרות באותו חדש ואי ס"ד הפקר ב"ד אינו פוטר ממעשרות למה יהא מעובר אם עיברוהו בשביעית:

ניחא בשביעית. דאין מעברין כדפרישית:

מוצאי שביעית מאי. כלומר מ"ט. ואיידי דאייתי הך ברייתא מהדר לפרושי והדר פריך למאי דאיירינן לאוכוחי מהך ברייתא דהפקר ב"ד פוטר אף ממעשר:

שלא לרבות כו'. לפי שהישן כבר כלה בשביעית ולא נמצא בשמינית כ"א חדש:

ירק מח"ל לארץ. שחשש שמא יביא עמהן גוש מעפר ארץ העמים שמטמא במגע ומשא ויטמא טהרות של ארץ ישראל:

אבל משהתיר כו' ירק. והוא הדין תבואה:

היא שביעית כו'. דלעולם מותר לעבר שהרי יכולים להביא תבואה מחו"ל וימצא להביא העומר ושתי הלחם מהספיחים:

תני אין כו' עד מעוברת ל"ג לה:

שהיו השנים כתיקונן. שהיה התבואה ממהרת להתבשל בניסן כמ"ש בפ"ק דתענית יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה שנאמר הלא קציר חטים וגו' והיה ראוי לאכול מן החדש לכך אין מעברין במוצאי שביעית כדי שלא יעצבו במה שמאריכין להם איסור חדש משא"כ עכשיו שאין השנים כתיקונן ואין התבואה ממהרת להתבשל עד אחר ניסן:

ה"ג היא מוצאי שביעית היא שאר שני שבוע. דלעולם מעברין דלא איכפת להם מה שנאריך איסור חדש דבלא"ה אינה ראויה עדיין לאכול:

אין מן הדא כו'. אדלעיל מהדר לאקשויי אדר"נ בר"י שהוכיח מהך דמעברין בשביעית דהפקר ב"ד פוטר ממעשר וקאמר אי מזו הברייתא ליכא הוכחה כלל:

שמרהו שיבוא בחידושו. וה"ק קרא שמור את חדש ניסן של חמה שהוא זמן אביב שיהא בחידושה של לבנה של ניסן ולפיכך היו מעברין כדי שיבא תמיד בחידושה וא"כ מדאורייתא צריך לעבר אלא דבשביעית דוחין העיבור אבל אם עיברוהו מעוברת כדינא דאורייתא, הלכך ליכא למשמע מינה:

והיידא אמר דא. אלא מהיכן מוכח דהפקר ב"ד פטור ממעשר:

גדיש. של תבואה:

שלא לוקט. הלקט של עניים:

כל הנוגעות. השבלים <דף ג:> שנוגעות בארץ הן של עניים:

דבית שמאי היא. דאמר הפקר לעניים הפקר ולפיכך יכול להוסיף ופטור מן המעשר אבל לבית הלל איך רשאי להוסיף וליתן הנוגעות בארץ לעניים בתורת לקט ולפטור מן המעשר ולכן עניים מעשרים ואוכלים. ואיכא דגרסי עניים ועשירים אוכלים. כלומר בתמיה וכי גם עשירים אוכלים זה ולבית הלל בעינן עד שיופקר אף לעשירים:

כדברי הכל משום קנס. דכיון דקנסוהו רבנן והפקירו הנוגעות בארץ הרי הוא כהפקר בית דין ופטור ממעשרות. וש"מ דהפקר בית דין פוטר מן המעשר:

מעבר לתחילת הדף