תפארת ישראל - בועז/חולין/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ חולין ד

(א) ונ"ל דלת"ק אצטריך מלת טמאה לרבות קרנה ושערה בחיבורין שיטמאו כדאמרי' להדיא בת"כ [עי' בילקוט ויקרא תע"א). אמנם ק"ל הא תינח לתוס' (סוכה ל"א א) דכל המדות אדם דן מעצמו חוץ מג"ש. א"כ מוכיח ריה"ג שפיר מהך קרא דלא נידון ההיקישא דת"ק. אבל לרש"י התם דכל הי"ג מדות הלממ"ס הן. חוץ מק"ו שניתן לדרוש מעצמו. א"כ ק' לפי הך דרשא דריה"ג. א"כ מה נעשה להיקישא דת"ק. ואף שי"ל שריה"ג לא קבל הך היקש מרבוי. עכ"פ ק' דלקבלו מת"ק. וזה כעין קו' תו' בג"ש (שבת דצ"ז א'). ודוחק לומר שגם מניין ההיקשים היה מסור להם. כעין תי' התו' התם במניין הג"ש. ונ"ל ע"פ מ"ש במגילת סתרים שלי. במאי דאמרינן (נדה כ"ב ב) דג"ש שהיא מופנה מב' צדדי' למדין ואין משיבין. וכשמופנה מצ"א למדין ומשיבין. וכשאינה מופנה כלל אין למדין אותה כלל. וק' הרי ג"ש לכ"ע אין אדם דן אא"כ קבלה מרבו א"כ למאי נ"מ אם מופנה היא או לאו. וע"כ צ"ל שג"ש סתם נתנה מסיני. שכל מקום שנכתב מלה פלונית ילפינן להו מהדדי. אבל לא נמסר מסיני באיזה מקום ולעניין איזה דין נילף להו מהדדי. ויש רמז לזה בתוס' (שבת קל"א ב ד"ה סד"א. ומנחות כ"ז א ד"ה לא). ומסתבר לע"ד דה"ה היקש. סתם נמסר מסיני. ולא נמסר באיזה מקום ולאיזה עניין נילף להו מהדדי. ולפי זה אפי' במקום שמודים ב' מ"ד בג"ש א' או בהיקש אחד. אפ"ה י"ל דפליגי אם נילף להו מהדדי לעניין זה. דאע"ג דקיי"ל אין ג"ש למחצה (כזבחים דמ"ח) ואין היקש למחצה (ככריתות דכ"ב ב). היכא דלא מסתבר לא אמרינן הכי (כתוס' יבמות דפ"ו א. ותוס' נדרים ד"ז א). לפיכך י"ל דחד מ"ד לא מסתבר ליה למילף הך מלתא בהג"ש וההיקש. ולא ס"ל בי' אין ג"ש והיקש למחצה. א"כ י"ל במתני' נמי. אף שגם ריה"ג ס"ל ההיקש של הת"ק. עכ"פ מדהי' ההיקש רק סתם מקובל מסיני. דילפי טהורה וטמאה מהדדי. ס"ל לת"ק דלעניין זה ילפינן להו מהדדי שבשניהן יהי' הולד שמת במעיהן טהור. ולריה"ג לא השוו לעניין זה. מדכתיב נפש כי תגע בנבילת בהמה טמאה. על כרחך שההיקש הוא שנילף להו מהדדי לעניין אחר. עוד י"ל מדיש כמה ג"ש והיקישים שאינו רק אסמכתא בעלמא (כתוס' קידושין ד"כ ע"ב. ורש"י מ"ק ד"ד א). וכ"כ מגילה (ד"ב ב) ג"ש פרזי פרזי. וכן היקש מצינו כן (תענית כ"ז א). א"כ אף אם נימא דת"ק וריה"ג ס"ל כמ"ד דטומאה בלועה מטמא מדאו' (כתוס' הכא). אפ"ה י"ל דהיקישא דהכא. וג"ש במסכת שבת הנ"ל. כולן רק אסמכתא בעלמא הן. והדין שהיה מקובל להן מדאורייתא אסמכוהו אקרא. ובהא מתורץ נמי מה דק' ארש"י סוכה הנ"ל. מדאמרינן (חולין דע"ח א) דילפינן או"ב מקדשים בהיקש. ומקשינן דנקיש להו נמי לעניין כלאים שלא ינהג בהן חו"ב כבקדשים. וק' מה קו' דלמא משום דלעניין כלאים לא היה מקובל הלממ"ס. אע"כ דהאי היקישא נמי אסמכתא בעלמא הוא. או כמו שתרצנו בתירוץ קמא. וכ"כ אמרינן (גיטין מ"א ב) מר סבר ג"ש עדיף ומ"ס היקישא עדיף. וק' והאיך אפשר לומר כן והרי שניהם הלממ"ס. אע"כ או כתירוצנו קמא. או דמדיש מהן שהן אסמכתא בעלמא פליגי אי מסתבר טפי הך אסמכתא או אידך אסמכתא:

(ב) וכ"כ נמי בנ"ב ס"כ. ובמהדורא בתרא שלו כ"ג. דבנדבקו כתולדתן א"צ בדיקה בניבין. ונ"ל ראיה מגף שנשבר סמוך לגוף. דג"כ חיישי' שם לנקיבת הריאה [ולב"ח ולש"ד חיישי' גם לעיכל ניבא שם. ואפ"ה בחזרו השברים ונדבקו כתולדותן מכשרינן בהפ"מ. דמדנדבקו כתולדתן הו"ל כלא נשבר כלל. ומ"ש שם בש"ד בשם כרו"פ דחלילה להקל. במחכ"ת. כוונת הכרו"פ היינו להקל טפי מהש"ך להכשיר אף שלא בהפ"מ [ע"ש]. ועכ"פ שמעינן דבגף שנשבר וחזר. ונדבק כתולדתו א"צ בדיקה בריאה. דאל"כ א"א לבדוק אחר נקב בריאה שלא במקום ידוע. וע"כ דה"ט דבנדבק כתולדתו הו"ל כלא נשבר כלל. א"כ ה"נ בקולית בחזר ונקשר יפה א"צ בדיקה בניבין מה"ט. אבל בנדבקו יחד שלא כתולדתן וכ"ש בלא נדבקו כלל. אף ע"ג שעור ובשר שלימין סביב. דכשר עכ"פ בהפ"מ צריך על כל פנים לבדוק בניבין. וכן משמע משפתי דעת [נ"ה סק"ה] דהרי רמ"א שם כתב דקולית שנשבר סמוך לגוף טריפה שלא בהפ"מ אפילו חזרו ונדבקו השברים. דחיישינן דאיעכל ניבא. וכתב עליו הש"ך דרמ"א מיירי אף בנדבקו כתולדתן. והקשה עליו השפתי דעת. דפשיטא דבהכי מיירי רמ"א. דאי בלא נדבק כתולדתן. ל"ל טעמא דטריפה משום איעכל ניבא. הרי בל"ז טריפה באין הפ"מ משום שבירת העצם שם. ואפי' היה רחוק מהגוף. ותירץ דאי משום שבירת העצם הוה סגי בשעור ובשר שלימין. ור"ל שא"צ לבדוק הניבין. משא"כ בדחיישינן משום איעכול. כשמכשירין בהפ"מ בנדבקו שלא כתולדתן צריך עכ"פ לבדוק הניבין. וכ"כ מוכח מדברי השפתי דעת [נ"ה סקי"ד] שכ' דבנדבקו שלא כתולדתן צריך בדיקה בניבין לש"ך. דהרי כתב שם דצ"ע להכשיר כן. מדהו"ל ב' קולות. א' דנימא דבקיאינן בעיכול ניבא וכו'. עכ"ל. הרי דמצריך בפירוש בדיקה בניבין. אולם מ"ש דצ"ע להתיר מדהו"ל בי' קולות תמוה בעיני. דהן אמת דקיי"ל ב' קולות לא מקלינן [כי"ד קצ"ט ז']. ומזה למד רט"ז [י"ד סס"י צ"א] לומר גם שם כן. ולפע"ד ילפי הך מלתא רבעתו"ס והרא"ש [נדה דס"ז ב]. ממה דקיי"ל דכל תרתי לרעותא לחומרא [בסי' ל"ז]. ולפע"ד גם זה מקורו א) בש"ס [תמורה דכ"א ב] דלהכי רק בחטאת שאבדה ונמצאת גם בעלת מום תמות ולא תרעה. מדהו"ל תרתי לרעותא. וכמ"ש רש"י שם [סוף ע"ב]. אמנם ק"ל הרי בכל ב' לרעותא צריך שיעידו ב' הריעותות עדות מכוונת ושיעמדו ב' הריעותות במקום אחד. וכמ"ש המשבצות בעצמו [בי"ד סי' ל"ז בדיני תרתי לרעותא]. ומהא שפיר ילפינן [בי"ד סי' קצ"ט] דלא מקלינן ב' קולות בחד טבילה. וכ"כ בב' הקולות באותה הבלוע [כרט"ז ססי' צ"א]. אבל הכא הך קולא דנבדק באיעכל ניביה לא תלי כלל באידך קולא להקל בשהעור שלם. ואינן מענין אחד כלל. לכן נ"ל דהמיקל בכה"ג כש"ך. לעת הצורך והפסד קצת. לא הפסיד.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.