תורה תמימה/שיר השירים/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ שיר השירים ד

א

הנך יפה וגו'. כפול ונדרש לעיל פרשה א' פסוק ט"ו.

שערך כעדר וגו'. רבי יוחנן פתר קרא בישראל לפני הר סיני, עדר שעמדו על הר סיני לא היו עומדים ברוחה אלא מבעד לצמתך – מצמצמין עצמן על כל דבור ביראה ברתת ובזיע, שגלשו מהר גלעד – הר שגלשתם מתוכו עשיתי אותו גל ועד לאוה"ע, ואיזה זה – זה הר סיני, ומה הגלשה הגלשתן מתוכו – שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין, רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת, שעלו מן הרחצה – שהיו אז כולן מרוחצין מן העונות, שכולן מתאימות – דא"ר יוחנן, ביום שירד הקב"ה על הר סיני לתת תורה לישראל ירדו עמו ששים רבוא של מלאכי השרת וביד כל אחד עטרה לעטר את כל אחד מישראל, ושכולה אין בהם שלא היה נזוק אחד מהם, כחוט השני שפתותיך – זה הקול שלפני הדבור, כמש"נ ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ומדברך נאוה – זה הקול שלאחר הדבור שנאמר (פ' ואתחנן) וישמע ה' את קול דבריכם, באותה שעה מקלסן משה, כפלח הרמון רקתך, אפילו הריקן שבך רצוף תורות כרמון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך מהצנועין ומצומתין שבכם כמגדל דוד צוארך – מה שגדל אתכם דוד בספרו(תהילים ס״ח:ח׳) אלהים בצאתך לפני עמך מה כתיב בתרי' ארץ רעשה וגו', בנוי לתלפיות – ספר שאמרוהו פיות הרבה, אדה"ר, אברהם, משה, דוד שלמה, אסף, הימן, ידותון, שלשה בני קרח, ועזרא, אלף המגן – כל אותן האלפים ורבבות שעמדו לפני הר סיני והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו הבא לאלף דור, ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא כל שלטי הגבורים – כל מי שיעמוד וישלוט ויתגבר על יצרו כל דורו נתלה בהם, ועל ידי מי נתן התורה – ע"י שני שדיך, אלו משה ואהרן. (מ"ר).

שערך כערך וגו'. רבי יצחק פתר קראי במלחמת מדין, שערך כעדר העזים, עדרים שהלכו למלחמת מדין לא הלכו אלא בזכות משה ופינחס, שגלשו מהר גלעד, הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע ואיזו זו, זו מלחמת מדין, ומה הגלשה הגלשתם מתוכו שנייך כעדר הקצובות, מלין קצובין י"ב אלף בנדבה וי"ב אלף במסירה, שנאמד (פ' מטות) וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה, שעלו מן הרחצה רב הונא אמר, שלא הקדים אחד מהן תפלין של ראש לתפלין של יד, שכולם מתאימות שבשעה שהיו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה היה אחד מהם מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה, ושכולה אין בהם שלא נחשד אחד מהם בעבירה, כחוט השני שפתותיך בשעה שאמרו למשה לא נפקד ממנו איש לעבירה, ומדברך נאוה שאמרו לו ונקרב את קרבן ה'. א"ל משה, אם לא חטאתם קרבן למה, א"ל, א"א שלא הזיע יצה"ר קימעא. באותה שעה התחיל משה לשבחן כפלח הרמון רקתך אפי' ריקנין שבכם מלאים מצות ומע"ט כרמון הזה, ואצ"ל מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם. כמגדל דוד צוארך מה שגדל אתכם דוד בספרו, לסיחן מלך האמורי ולעוג מלך הבשן וגו', בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה, אלף המגן תלוי עליו כל הרבבות והאלפים שהלכו למלחמת מדין והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו שבא לאלף דור, ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא כל שלטי הגבורים, כל ששולט ומתגבר ביצרו קרוי גבור וכל דורו נתלה בהם, וע"י מי נעשית מלחמת מדין – ע"י שני שדיך, ע"י משה ופנחס. (שם).

שערך כעדר וגו'. רב הונא פתר קראי בירדן, שערך כעדר העזים – עדר שעברו את הירדן לא עברו אלא בזכות אבינו יעקב, הדא הוא דכתיב מה לך הים כי תנוס וגו' מלפני אלוה יעקב, שגלשו מהר גלעד – הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע ואיזה זה, זה הירדן, ומה דגלשה הגלשתם מתוכו – שנייך כעדר הקצובות – ביזת סיחן ועוג, שעלו מן הרחצה, א"ר אלעזר, בששים אלף נכבשה ארץ כנען, שכולם מתאימות – שהיו מותאמים בין החלוץ למאסף, הדא היא דכתיב (יהושע ו׳:ט׳) והחלוץ הולך וגו', ושכולה אין בהם – שלא היה נזוק אחד מהם. כחוט השני שפתותיך – כשאמרו ליהושע כל אשר צויתנו נעשה, ומדברך נאוה – שאמרו כל אשר ימרה את פיך וגו', באותה שעה מקלסן יהושע, כפלח הרמון רקתך, אפילו ריקנין שבכם מלאים מצות כרמון, ואין צ"ל מבעד לצמתך – על הצנועין ועל המצומתין שבכם כמגדל דוד צוארך – במה גדל אתכם דוד בספרו למכה מלכים גדולים, בנוי לתלפיות – ספר שאמרוהו פיות הרבה. אלף המגן, כל אותן האלפים והרבבות שעברו את הירדן והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו הבא לאלף דור. ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא כל שלטי הגבורים, שכל מי שיעמוד ישלוט ויתגבר ביצרו כל דורו נתלה בהם, וע"י מי עברו ישראל את הירדן – ע"י שני שדיך – אלו יהושע ואלעזר. (מ"ר).

שערך כעדר העזים. א"ר ששת, שער באשה ערוה, שנאמר שערך כעדר העזים. (ברכות כ"ד א').

שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע ואיזה זה, זה ביהמ"ק, שנאבד נורא אלהים ממקדשיך, ומה הגלשה הגלשתם מתוכו שניך כעדר הקצובות, מלין קצובין אלו בגדי כהונה גדולה, שעלו מן הרחצה – שמכפרין על ישראל, שכולם מתאימות אלו ב' שרשרות של זהב שיוצאות מבין החושן והיו נראות מתוכו כמין שתים נרתיקות, ושכולה אין בהם – שלא נתאכלה אחת מהן, כחוט השני שפתותיך זה נזר הקודש ומדברך נאוה – זה הציץ. (מ"ר).

שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע, ואיזה זה, אלו המשמרות, ומה הגלשה הגלשתן מתוכו שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין ב"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לויה י"ב מחלקות, שעלו מן הרחצה – שמשמרין לישראל, שכולם מתאימות – דתנינן בג' פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות, ושכולה אין בהם – דתנינן הראשון בראש וברגל, כחוט השני שפתותיך, דתנינן שחה לנסך הניף הסגן בסודר והקיש בן ארזא בצלצל, ומדברך נאוה – זה השיר. (שם).

שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע, ואיזה זה, אלו הקרבנות, ומה הגלשה גלשתם מתוכו שניך כעדר הקצובות מלין קצובין כבש אחד בבקר וכבש אחד בין הערבים, שעלו מן הרחצה – שמכפרים על ישראל, שכולם מתאימות – דתנן איל קרב בי"א בט"ו, ושכולה אין בהם דתנן הקרבים והסולת והיין בשלשה שלשה, כחוט השני שפתותיך כמו דתנן חוט של סיקרא חוגרו באמצע כדי להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים [מ"ר]

שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע, ואיזה זה _ אלו סנהדרין, ומה הגלשה הגלשתם מתוכו שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין אלו מזכין ואלו מחייבין, שעלו מן הרחצה – שמזכין את ישראל, שכולם מתאימות – דתנינן מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר, ושכולה אין בהם – שאין הלכה קוהה בהם, כחוט השני שפתותיך – כגזירת מלך בן גזירת בית דין. (שם).

שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתי אותו גל ועד לאוה"ע ואיזה זה – זה ים סוף, ומה הגלשה הגלשתם מתוכו שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין ביזת מצרים וביזת הים, שעלו מן הרחצה – שהשירה מחלה להם, שכולם מתאימות – שהיו כולם מותאמים בין שכינה למלאך, כמש"נ ויסע מלאך האלהים ההולך וגו' ושכולה אין בהם – שלא ניזוק אחד מהם. כחוט השני שפתותיך – בשעה שאמרו השירה, ומדברך נאוה – שמראין באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו. באותה שעה התחיל משה משבחן כפלח הרמון רקתך, אפי' ריקן שבך מלא מצות כרמון ואין צ"ל מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם. כמגדל דוד צוארך, מה שגדל אתכם דוד בספרו – לגוזר ים סוף לגזרים. בנוי לתלפיות – ספר שאמרוהו פיות הרבה, אלף המגן תלוי עליו – כל אותן האלפים ורבבות שעמדו על הים והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו שבא לאלף דור, כל שלטי הגבורים – להביא מי שהוא עומד ושולט ומתגבר ביצרו כל דורו נתלה בו, וע"י מי נקרע לכם ים סוף – ע"י שני שדיך – אלו משה ואהרן. (שם).

ג

כחוט השני וגו'. כחוט השני שפתותיך – זה לשון של זהורית ומדברך נאוה – זה שעיר המשתלח, אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אין לנו לשון של זהורית ושעיר המשתלח, אמר להם, כחוט השני שפתותיך – רחישת פיך חביבה עלי כחוט של זהורית, ומדברך נאוה – מדברתיך יאי. (שם).

ומדברך נאוה. מדבר שלך נאוה, דא"ר אבא בר כהנא, אע"פ שהוא מדבר חייבין על מחיצתו עכשיו כשם שחייבין על מחיצתו בזמן שהוא בנוי. (שם).

כפלח הרמון רקתך. ת"ר, הרואה רמונים בחלום, אם ע"ה הוא יצפה למצות, שנאמר כפלח הרמון רקתך – אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון. (ברכות נ"ז א').

כפלח הרמון רקתך. רבי אבא ורבי אחא, חד אמר, הריקן שבשלש שורות [שבסנהדרין] רצוף תורה כרמון הזה ואין צ"ל מבעד לצמתך – על היושבין בסנהדרין עצמה, וחד אמר, הריקן שבסנהדרין רצוף תורה כרמון הזה, ואין צ"ל על יושבין תחת הזית ותחת הגפן והתאנה ועוסקין בדברי תורה. (מ"ר).

כפלח הרמון רקתך. מעשה בחמריה דר' יונתן שהשיב תשובה נצחת לכותי אחד, קרי עליה ר' יונתן, כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך, אפילו ריקנין שבך מלאים תשובות כרמון, ואין צ"ל מבעד הצנועין והמצומתין שבכם. (מ"ר).

ד

כמגדל דויד צוארך. זה ביהמ"ק, ולמה מדמהו בצואר, שכל הימים שהיה ביהמ"ק בנוי קיים היה צוארן של ישראל פשוט בין אוה"ע, וכיון שהרב כביכול נכפף צוארן הדא הוא דכתיב ושברתי את גאון עוזכם – זה ביהמ"ק. (שם).

כמגדל דויד צוארך. זה ביהמ"ק, ולמה מדמהו בצואר, מה צואר זה נתון בגבהו של אדם כך ביהמ"ק נתון בגבהו של עולם, ומה צואר זה רוב תכשיטין תלוין בו, כך כהונה מביהמ"ק ולויה מביהמ"ק, ומה צואר זה אם נוטל אין לאדם חיים, כך משחרב ביהמ"ק אין חיים לשונאי ישראל. (שם).

בנוי לתלפיות. זה ביהמ"ק, ומהו תלפיות – תל שכל פיות פונים אליו. (ברכות ל' א').

בנוי לתלפיות. זה ביהמ"ק, ומהו תלפיות – טטרגונין, חייא בר בון אמר, יופי היה ונעשה תל, אמר הקב"ה, אני הוא שעשיתיו לתל בעוה"ז, אני הוא שעתיד לעשותו יפה לעוה"ב. (מ"ר).

אלף המגן. אמר ר' ברכיה, אמר הקב"ה, אלף דור קפלתי והבאתי אותו המגן שהיה תאות לבכם. (שם).

אלף המגן וגו'. ר' יצחק אומר, אמר אברהם לפני הקב"ה, רבש"ע, לי נעשית מגן ולבני אין אתה נעשה מגן, אמר ליה הקב"ה, לך הייתי מגן אחד, שנאמר אנכי מגן לך, אבל לבניך אני נעשה מגינים הרבה, הדא הוא דכתיב אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים – זו כהונה ומלכות. (שם).

ה

שני שדיך. אלו משה ואהרן, מה השדים הללו הודה והדרה, נויה, כבודה ושבחה של אשה, כך משה ואהרן הודן והדרן, נוין וכבודן ושבחן של ישראל, ומה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התנוק אוכל ויונק מהן, כך כל תורה שלמד משה רבינו למדה לאהרן, הדא הוא דכתיב (פ' שמות) ויגד משה לאהרן את כל דברי ה", ומה השדים הללו אין אחד מהם גדול מחבירו, כך משה ואהרן לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה בתורה, הדא הוא דכתיב (פ' וארא) תא משה ואהרן הוא אהרן ומשה. (מ"ר).

תאומי צביה. ר' לוי אמר, מה התאומים הללו כיון שפורש אחד מהן מדדי אמן דדן נסתם, כך כתיב (זכריה י״א:ח׳) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד, והלא לא מתו אלא בשנה אחת, אלא בירח אחד נגזרה גזירה על שלשתן. (שם).

ו

עד שיפוח היום. עיין לעיל פרשה ב' פסוק י"ז .

אל הר המור. בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובני ביתו, ויש אומרים בשעה שמל יהושע את ישראל, עשה ערלותיהן גבעה וזרחה עליהן החמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקב"ה כריח קטורת הסמים וכריח קומץ של לבונה שעל גבי אישים, ואמר הקב"ה, לכשיבאו בניהם של אלו לידי עבירות אני נזכר להם ריח זה ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין לרחמים, הדא הוא דכתיב אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה. (שם).

אל הר המור. אל הר המור זה אברהם שהוא ראש לכל הצדיקים, ואל גבעת הלבונה זה יצחק שנתקרב בקומץ לבונה על גבי המזבח. (שם).

ז

כולך יפה רעיתי. זה יעקב אבינו שהיתה מטתו שלמה ולא נמצא בה פסול. (מ"ר).

כולך יפה רעיתי. תנא רשב"י, בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע באותה שעה לא היו בהם לא זבים ולא מצורעים ולא חגרין ולא סומין ולא אלמין ולא חרשין ולא שוטין ולא שממין ולא טפשין ולא חלוקי לב ועל אותה שעה נאמר כולך יפה רעיתי. (שם).

כולך יפה רעיתי. תניא, מה ראה הכתוב ליחס בספר שמות ראובן שמעון לוי אצל משה ואהרן, לפי שקבלו תוכחת אביהם, ולכך נאמר כולך יפה רעיתי. (שם).

כולך יפה רעיתי. כתיב (זכריה ד') ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה ושנים זיתים עליה, אמר הקב"ה, הואיל וכך, כולך יפה רעיתי ומום אין בך. (שם).

ומום אין בך. אין בודקין ביוחסין מסנהדרין ומעלה, מאי טעמא, דתנא רב יוסף, כשם שבית דין מנוקין בצדק כך מנוקין מכל מום, מאי קרא, כולך יפה רעיתי ומום אין בך. (קדושין ע"ו ב').

ח

אתי מלבנון. א"ר לוי, לא היה צריך קרא לומר אלא אתי ללבנון, ולמה הוא אומר מלבנון, אלא מתחלה הוא נוער מביהמ"ק ואח"כ הוא פורע מאוה"ע. (מ"ר).

אתי מלבנון כלה. תמן תנינן, נותנין לבתולה שנים עשר חודש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה, ובאחשורוש הוא אומר ששה חדשים בשמן המור, אמר הקב"ה, אני לא עשיתי כן, אלא עד שאתם עוסקין בטיט ולבנים קפצתי וגאלתי אתכם, הדא הוא דכתיב אתי מלבנון כלה. (מ"ר).

אתי מלבנון כלה. א"ר שמואל בר נחמני, בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה, שש בשיר השירים, אתי מלבנון כלה, לבבתני אחותי כלה, מה יפו דודיך אחותי כלה,

נפת תטופנה שפתותיך כלה. גן נעול אחותי כלה, באתי לגני אחותי כלה, וארבעה בנביאים, קול חתן וקול כלה (ירמיהו ל״ג:י״א) וככלה תעדה כליה (ישעיהו ס״א:י׳) ותקשרים ככלה (שם מ"ט) ומשוש חתן על כלה (שם ס"ב) וכנגדן לבש הקב"ה עשרה לבושין, גאות לבש, לבש ה' עוז התאזר (תהילים צ״ג:א׳), וילבש צדקה, וילבש בגדי נקם, תלבושת, ויעט כמעיל קנאה (ישעיהו נ״ט:י״ז), הדור בלבושו, אדום ללבושיך (שם ס"ג) הוד והדר לבשת (תהילים ק״ד:א׳), [וכל כך למה], כדי להפרע מאוה"ע שבטלו מישראל עשרת הדברות שהיו מצטצמים עליהם ככלה. (שם).

אתי מלבנון תבאי. אמר הקב"ה לישראל, כשגליתם לבבל עמכם הייתי שנאמר (ישעיהו מ״ג:י״ד) למענכם שלחתי בבלה, לכשתחזרו לבית הבחירה בקרוב אני עמכם, הדא הוא דכתיב אתי מלבנון תבאי. (שם).

תשורי מראש אמנה. א"ר יוסטא בר שונם, לכשיגיעו הגליות לטורי אמנה הן עתידות לומר שירה, מה טעם – תשורי מראש אמנה. (ירושלמי שביעית פ"ו סוף הלכה א').

תשורי מראש אמנה. אין לשון תשורי אלא לשון קרבן, עתידין אוה"ע להביא תשורות למלך המשיח, ובאיזה זכות – בזכות אבנה שהאמין אברהם כמש"נ והאמין בה', ובזכות אמנה שהאמינו ישראל במצרים, כמש"כ ויאמן העם. (שם).

מראש שניר. זה יצחק, מה שניר זה אינו מקבל זריעה אלא פעם אחת כך לא נתנסה יצחק אלא פעם אחת. (שם).

וחרמון. זה יעקב, מה חרמון זה כל טובו נתן בזוטו כך כהונה מיעקב, לויה מיעקב ומלכות מיעקב. (שם).

ממענות אריות. זה סיחן ועוג, [דבר אחר ממענות אריות – זו גלות בבל ומדי, מהררי נמרים – זו אדום ]. (מ"ר).

מהררי נמרים. אלו הכנענים, מה הנמר הזה חצוף כך הכנענים חצופים, הדא הוא דכתיב (יהושע ח׳:י״ז) ולא נשאר איש בעי אשר לא רדפו אחר ישראל. (שם).

ט

לבבתני. אמר הקב"ה, לב אחד היה לכם במצרים ונתתם לי שני לבבות – בדם הפסח ובדם המילה. (שם).

לבבתני. אמר הקב"ה, לב אחד היה לכם בים ונתתם לי שני לבבות – שעמדתם על הר סיני והקדמתם נעשה לנשמע. (שם).

לבבתני. אמר הקב"ה, לב אחד היה לכם במרגלים ונתתם לי שני לבבות – ביהושע וכלב. (שם).

לבבתני וגו'. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך, בתחלה באחת מעיניך ולבסוף בשתי עיניך. (שבת פ"ח א').

לבבתני באחד מעיניך. אמר הקב"ה, לב אחד היה לכם במדבר ונתתם לי שני לבבות, באחת מעיניך – בהקמת המשכן. (שם).

לבבתני באחד מעיניך. אמר הקב"ה, לב אחד היה לכם בשטים ונתתם לי שני לבבות, באחת מעיניך – בפינחס, שנאמר (תהילים ק״ו:ל׳) ויעמוד פנחס ויפלל. (שם).

באחד מעיניך. [מכאן לנשים צנועות שדרכן לגלות עין אחת]. (ירושלמי שבת פ"ח ה"ג).

באחד ענק מצורניך. זה משה המיוחד והגבור והמעולה שבשבטיך [מ"ר]

י

וריח שמניך. א"ר שמואל בר נחמני, מה שמן זה חלק ע"י שאתה מפטמו אתה מריח בו כמה ריחות, כך הפסוק הזה אתה דורשו ומוצא בו כמה טעמים. (מ"ר).

יא

תטפנה. א"ר חלבו, כשם שעמדו לישראל ששים רבוא של נביאים כך עמדו להם ששים רבוא של נביאות, ובא שלמה ופרסמן נופת תטופנה וגו'. (שם).

שפתותיך כלה. מה כלה זו מתקשטת בכ"ד קשוטין ואם חיסר אחד מהן אינה כלום כך ת"ח צריך שיהיה רגיל בכ"ד ספרים ואם חיסר אחד מהם אינו כלום ומה כלה זו צנועה כך ת"ח צריך שיהא צנוע, ומה כלה זו יושבת בפוריא ואומרת ראו שאני טהורה, כך ת"ח צריך שלא יהיה בו דבר של דופי. (שם).

שפתותיך כלה. ר' יוחנן אמר, כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינם ערבים על שומעיהם ככלה זו שעריבה על בני אדם בחופתה^{קלח|יתכן דרומז למ"ש בכתובות י"ז א' בחיוב ההלל להכלה שצ"ל כלה נאה וחסודה.}} נוח לו שלא אמרן, וריש לקיש אמר, ככלה זו שעריבה על בעלה בשעת חופתה. (שם).}

דבש וחלב וגו'. ר' יוסי אומר, כל מי שאומר ד"ת ברבים ואינם ערבים על שומעיהם כדבש זה שבא מצוף נוח לו שלא אמרן, ורבנן אמרי כדבש וחלב המעורבין זב"ז. (שם).

דבש וחלב וגו'. א"ר ברכיה, והלא אין משקה סורח יותר ממשקה שתחת הלשון ואת אמרת דבש וחלב תחת לשונך אלא אם הלכות קהות דבש וחלב, הלכות המאוששות, על אחת כמה וכמה. (שם).

תחת לשונך. אמרו ליה סבי דפומבדיתא לרב יוסף, לגמר לן מר במעשה מרכבה, א"ל, תנינא בהו דבש וחלב תחת לשונך, דברים המתוקים מדבש וחלב יהיו תחת לשונך. (חגיגה י"ג א').

וריח שלמותיך וגו'. [הדא נאמר ביעקב אבינו בשעה שנכנס אל יצחק בבגדי עשו דכתיב ביה] וירח את ריח בגדיו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', והלא אין ריח רע יותר משטף של עזים, אלא כיון שנכנס נכנס עמו גן עדן. (מ"ר).

וריח שלמותיך וגו'. שאל ר' אליעזר ב"ר שמעון את ר' שמעון ב"ר יוסי, [כתיב שמלתך לא בלתה מעליך וגו' זה ארבעים שנה] וכי לא היו עושין ריח רע מזיעת הגוף, אמר ליה, מתגעגעין היו בעשב הבאר הדא הוא דכתיב בנאות דשא ירביצני, והיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו ובא שלמה ופירש וריח שלמותיך כריח לבנון. (שם).

יב

גן נעול וגו'. א"ר פנחס, גן נעול אלו הבתולות, גל נעול אלו הבעולות, מעין חתום אלו הזכרים. (שם).

גן נעול וגו'. לפי שהיו האומות מליזין על ישראל במצרים והיו אומרים אם בעבודה הם מכריחין אותם כש"כ בגופן ובנשותיהם לפיכך העיד הקב"ה גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום. (שם).

גן נעול וגו'. א"ר פנחס, כדאי זכות זה שהיו ישראל גדורים בערוה במצרים שבשבילה יגאלו, דכתיב גן נעול אחותי כלה וכתיב בתריה שלחיך פרדס רמונים. (שם).

גן נעול וגו'. תני בשם ר' נתן, גן נעול גל נעול שתי פעמים למה, אלא ב' ביאות לאשה, כדרכה ושלא כדרכה^{קמז|ר"ל שהיו הנשים במצרים טהורות מכל צד טומאה שהיא, ואפילו מטומאה שלא כדרכה.}}. (שם).}

מעין חתום. כתיב (פ' בהעלותך) זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, רב ושמואל, חד אמר דגה ממש, וח"א דגה – עריות, מ"ד דגה ממש, אבל עריוות לא פריצי בהו דכתיב מעין חתום, ומ"ד עריות – מאי מעין חתום, מהנך דאסירי לא פריצי בהו. (יומא ע"ה א').

יג

שלחיך פרדס רמונים. [בדם נדות איירי, לומר לך, מה פרדס זה נעול כך האשה בשעת נדותה נעולה מלהזקק לבעלה]. (נדה י"ט ב').

שלחיך פרדס רמונים. מהו שלחיך, לשון בני אדם הוא, מה שלח פלוני לארוסתו – רמונים, [משל לכנסת ישראל והקב"ה] היא הכניסה לו כלים ובשמים במנין והוא הכניס לה כלים ובשמים שלא במנין, בא שלמה ופירש כפרים עם נרדים. (מ"ר).

שלחיך פרדס רמונים. שלחיך – עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא, זה הבאר, מאין היו ישראל [מנסכין יין] כל מ' שנה שהיו במדבר – מן הבאר, שהיה מעלה להם מיני דשאים וזרעונים ואילנות, ותדע לך שהוא כן, שכיון שמתה מרים ופסק הבאר אמרו לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון. (שם).

שלחיך פרדס רמונים. שילוחך – עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא, ואיזה זה – זה הנחל, דכתיב (יחזקאל מ״ז:י״ב) ועל הנחל יעלה על שפתו וגו'. (שם).

שלחיך פרדס רמונים. שלוחך – עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא, ואיזה זה – זה אליהו זכור לטוב, שהוא בא לעשות שלום בעולם שנאמר(מלאכי ג׳:כ״ג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים. (שם).

יד

נרד וכרכם. גרד – נרדינון, כרכם – כמשמעו. (שם).

קנה וקנמון. קנה זה קנה בושם, שנאמר (פ' תשא) וקנה בשם. קנמון – ר' יוסי אומר, קנמן היה גדל בא"י והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו. (שם).

מר ואהלות. מור – אגמרנון, ואהלות – ר' יוסי אומר, פילטא, ולמה קורא אותה אהלות, מפני שהוא פוסה באהל. (שם).

טו

באר מים חיים. ת"ר, הרואה באר בחלום ישכים ויאמר הפסוק באר מים חיים קודם שיקדמנו פסוק אחר (ירמיה ז') כהקיר בור מימיה. (ברכות נ"ו ב').

באר מים חיים. א"ר יוחנן, מ"ח פעמים כתוב בתורה באר, כנגד מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, הדא הוא דכתיב מעין גנים באר מים חיים. (מ"ר).

ונזלים מן לבנון. מהו ונוזלים מן לבנון, א"ר עזריה, זה מזיל מקצת דבר וזה מזיל מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאת כמן לבנון. (שם).

טז

עורי צפון וגו'. מהו עורי צפון ובאי תימן – תתנער אומה שמעשי קרבנותיה בצפון ותבא אומה שמעשי קרבנותיה בצפון ובדרום. (זבחים קט"ז א').

עורי צפון וגו'. עורי צפון ובאי תימן – לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון ויבאו ויחנו בדרום, כמש"נ (ירמיהו ל״א:ח׳) הנני מביא אותם מארץ צפון וגו'. (מ"ר).

עורי צפון וגו'. עורי צפון ובאי תימן – לכשיתעורר גוג ומגוג שנתון בצפון ויבא ויפול בדרום כמש"נ (יחזקאל ל״ט:ב׳) ושבבתיך וששאתיך והעליתך מארץ צפון. (שם).

עורי צפון וגו'. עורי צפון ובאי תימן – לכשיתעורר מלך המשיח שנתון בצפון ויבא ויבנה ביהמ"ק שנתון בדרום, כמש"נ (ישעיהו מ״א:כ״ז) העירותי מצפון ויאת. (שם).

עורי צפון וגו'. א"ר יהושע ב"ר בנימין, בעוה"ז כשרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת וכשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבא מביא הקב"ה רוח ארגרסיטים לעולם ומנהיג שתי רוחות כאחת ושתיהן משמשות, הדא הוא דכתיב (ישעיהו מ״ג:ו׳) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. (שם).

יז

יבא דודי לגנו. א"ר יוחנן, למדתך תורה דרך ארץ שלא יהיה החתן נכנס לחופה עד שתתן לו הכלה רשות. (מ"ר).

יבא דודי לגנו. א"ר יהושע בן לוי, להוטים היו ישראל אחר שכינה במדבר [כמש"נ משכני אחריך נרוצה] היך מה דאת אמר יבא דודי לגנו – לגינונו. (שם פרשה א' פסוק ד').

יבא דודי לגנו וגו'. דבר אחר עורי צפון זו עולה שנשחטת בצפון ובאי תימן אלו שלמים שנשחטים בדרום, הפיחי גני זה אהל מועד, יזלו בשמיו אלו קטורת הסמים, יבא דודי לגנו זו השכינה ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות. באתי לגני אחותי כלה זה יום שמיני אריתי מורי עם בשמי זה לבונת הקטורת ולבונת המנחה, אכלתי יערי עם דבשי אלו אברי העולה ואימורי קדשי קדשים שתיתי ייני עם חלבי אלו הנסכים ואימורי קדשים קלים, אכלו רעים זה משה ואהרן, שתו ושכרו דודים זו כנסת ישאל. (מ"ר פ' נשא פ' י"ג).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---