תועפות ראם/שכא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בכהונה. לשון הנדפס כהניו ועבדיו ונכון. והנה הרמב"ן לסה"מ ל"ת קס"ג כתב בזה"ל בעל ה"ג מנה פרועי ראש ששימשו במיתה ומנה ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו בלאוין של מלקות ולא מנה את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום והאמת מעיד על עצמו עכ"ל ובנוסחת הבה"ג שלפנינו מנה כולם עיין שם במנין הלאוין שבמלקות ארבעים סי' ע"א ע"ב וסי' פ"ב פ"ג ועיי"ש בהגהות מהראש"ט אות נ"ב שהעיר בזה ולפלא שרבינו הרא"ם בשיטת הבה"ג קאי ומנה את ראשו לא יפרע ולא מנה ראשיכם אל תפרעו וגו' כמשכ"ר בסוף הסימן דאותה מצוה לשעתה נאמרה ולא לדורות כו' ונראה שכן היה גירסת רבינו בבה"ג ואף שכתב רבינו ראש סימן זה ראשו לא יפרע צ"ל גם כן ובגדיו לא יפרום וכמשכ"ר בראש הוי"ו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום. וא"כ לדעת רבינו הכ"ג באזהרה את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום לעולם אפי' שלא בשעת עבודה דאילו בשעת עבודה הרי מנה לעיל סי' רצ"א פרועי ראש ששימשו וכן שם סי' רפ"ח מחוסר בגדים והיינו נמי קרועי בגדים לדעת הרמב"ן שם וכמש"כ הרמב"ן שם וז"ל וכהן גדול בא בו כתוב בפני עצמו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ומן המקדש לא יצא והוא אזהרה בו לעולם שלא יפרע ראשו על מתו ולא יקרע עליו אע"פ שלא יעבוד ולא יכנס במקום עכ"ל וזהו דעת רבינו הרא"ם ג"כ. ובס' מעה"ח כתב ע"ד הרמב"ם בסה"מ שם שהדין אשר גזר שכ"ג מוזהר לפרוע ולפרום על מתו אפי' שלא בשעת העבודה ושכהן הדיוט אינו מוזהר אלא משום העבודה שניהם אמתיים ומוכרחים בראיה ברורה מברייתא שלימה הובאה בש"ס דמ"ק דט"ו והצרוע לרבות כה"ג בגדיו יהיו פרומים שיהיו מקורעים וראשו יהיה פרוע אין פרוע אלא גידול שער דר"א כו' ומדהוצרך לרבות כ"ג מצורע שינהוג פו"פ אף שהוא שלא בשעת העבודה שהרי אינו ראוי לעבודה מחמת צרעתו מכלל דכשאינו מצורע אסור אפי' שלא בשעת עבודה ומדדריש מיתורא לרבות כה"ג ולא דריש ליה בכהן הדיוט שהרי גם הוא מוזהר כמאמר השם לאלעזר ולאיתמר א"ו שכה"ד אסור רק משום עבודה ול"צ רבוי למצורע שאינו ראוי לעבודה וזוהי ראיה שאין עלי' תשובה לפע"ד עכ"ל ואני אומר אם לדין יש תשובה וז"ל רש"י במ"ק די"ד ב' ד"ה לרבות כ"ג שנוהג בו צרעת עכ"ל. ולפי"ז והצרוע שהיא תיבה מיותרת לכאורה באה לרבות לכה"ג שנוהג בו צרעת ומינה פשטינן דכל מצורע נוהג צרעתו ברגל דכ"ג בכל השנה כרגל לכ"ע דמי כמבואר בדברי רבא שם ופשוט דזה אין לומר והצרוע לרבות כהן הדיוט דל"צ לרבויי לכה"ד שהוא כשאר כל אדם ודוקא כה"ג בעינן לרבויי ואחר תיבת והצרוע כתיב אשר בו הנגע והוא ג"כ דברי מותר ע"ז דרשו בת"כ בזה"ל לפי שנאמר ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום יכול אפי' מנוגע כו' ת"ל אשר בו הנגע אפי' כ"ג ע"כ ומזה ג"כ אין ראיה מדלא אמרו בת"כ לפי שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו כו' יכול אפי' מנוגע כו' ת"ל אשר בו הנגע אפי' כהן דעדיפא מיניה נקט דע"כ והצרוע לרבות כ"ג כנ"ל וא"כ סיימו למידרש אשר בו הנגע ג"כ בכ"ג ואה"נ דכהן הדיוט אסור בפו"פ אפי' שלא בשעת עבודה ואין מכאן ראיה דדוקא בכ"ג ואדרבה אומר אני דאף לכ"ג יש לה"ר דאת ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום אינו מוזהר אלא משום העבודה דבהוריות י"ב ב' בעא מיניה רבא מר"נ משיח [כלומר כ"ג] שנצטרע מהו באלמנה מידחא דחי או מיפטר פטר לא הוה בידיה וקשה לי אמאי לא הוה פשיטא ליה לרבא דכ"ג שנצטרע אסור באלמנה מהא דתניא בת"כ והצרוע אפי' כ"ג לפי שנאמר ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום יכול אפילו מנוגע מה אני מקיים בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע בכל אדם חוץ מכהן גדול ת"ל אשר בו הנגע אפי' כ"ג ע"כ. והרמב"ם בסה"מ מ' קי"ב הביא ראיה מדברי הספרא על היות זה שכתוב והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וגו' מצות עשה וז"ל שם [אחר שהביא דברי הספרא כנ"ל] ומבואר הוא שכהן גדול הוא בל"ת מלפרום או לפרוע והשורש אצלנו כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב וא"ל יבא עשה וידחה ל"ת ומאחר שמצאנו לשונם מורה כשנצטרע כ"ג פורע ופורם מורה שהוא מצות עשה עכ"ל וכ"כ בחיבורו פ"י מהל' ט"צ ה"ו הרי דכ"ג שנצטרע פורע ופורם מפני שהוא מ"ע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע הא לאו הכי לא היה כהן גדול פורע או פורם אפי' כשנצטרע וא"כ מוכת דכהן גדול שנצטרע אסור באלמנה דומיא דפריעה ופרימה אם לא היה מ"ע במצורע ורבא בעצמו ידע מהך ברייתא דוהצרוע אפי' כהן גדול דהביא אותה במ"ק י"ד ב' לפשוט דמצורע נוהג צרעתו ברגל וא"כ קשה מדוע לא פשיט רבא מינה לדין אלמנה ודוחק לומר דהא מקודם דשמיע ליה הך ברייתא אלא עכצ"ל דרבא היה מפרש הברייתא דת"כ דה"ק אי לאו דכתיב אשר בו הנגע הו"א דאת ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום דכ"ג הוא לעולם אפי' מנוגע דכ"ג שנצטרע מידחא דחי [עיין הגרש"ש הוריות ד"ט] ועדיין כהונתו עליו כדין כ"ג כתב רחמנא אשר בו הנגע לאשמעינן דאפי' כ"ג כיון שנצטרע אין בו דין כ"ג לענין מש"כ בו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום מאחר שאינו ראוי לעבודה ומעכשיו הרי הוא כשאר כל אדם ולכן בגדיו יהיו פרומים וגו' וא"כ אפשר דה"ה באלמנה שרי ושכיר בעא רבא מר"נ בהוריות שם ועיין בדברי הרמב"ן לסה"מ ל"ת ע"ג.
(ב) ראש לא יפרע ובגד לא יפרום הייתי אומר בראש ובגד של סוטה הכ"מ ת"ל ראשו לא יפרע וכו' ופרימה כל עיקר ד"ר יהודה כצ"ל ובנדפס ג"כ נשתבשו הדברים ודע דכתוב שם דברי ר' שמעון ב"ר ר' יהודא אומר ובגמרא דהוריות איתא ד"ר יהודה ר' ישמעאל אומר כו' ובת"כ הגי' ר' מאיר אומר כו' ועיי"ש בהוריות שמוכרח להיות מקודם דברי ר' יהודה דלא כבנדפס.
(ג) רש"א כו' כדרך שבנ"א פורעין ופורמין כו' בסה"מ להרמב"ם ל"ת קס"ד הביא בזה"ל כדרך שבנ"א קורעין ופורמין כו' ועיין בתא"י בפי' המשנה בחומר בקדש פ"א אית א' שפי' דברי הספרא דהך כדרך שקורעין כו' הוא לכאורה דברי מותר אע"כ דספרא אתי לאשמועינן דדוקא בקרע כדרך שקורעין על מת הוקש לפריעת ראש שיהיו שניהן כשרין בדיעבד אבל בבגדיו מקורעין הרבה שנתבטלו מלהיות בגדי כהונה מדאינן לכבוד ולתפארת גם בדיעבד עבודתו פסולה עכ"ל. ומשכ"ש בשם בנו ביאור לד' הכ"מ פ"א מהל' ביאת מקדש הי"ד וז"ל הכ"מ ומש"כ שעבודתו כשרה ולא חללה נתבאר בסמוך עכ"ל דר"ל בהלכה ט"ו שכתב הרמב"ם בפי' כדרך שקורעין על מת דסגי בקריעה א' אז דוקא כשר בדיעבד, לא נהירא לי כלל דא"כ הול"ל יתבאר בסמוך ולא נתבאר. ובעיני פשוט דכוונת הכ"מ למש"כ לעיל ה"ח עיי"ש בכ"מ שכ' ומש"כ ואין פ"ר מחללים עבודה אע"פ שהוא במיתה עבודתו כשרה מסקנא דגמרא בפ"ב דתענית ובס"פ כ"ג עכ"ל וה"ה בקרועי בגדים דלהדדי איתקוש וכ"כ הכ"מ להלן פ"ט הט"ו עיי"ש מיהו מה שתי' בנו פסקי הרמב"ם דסתרי אהדדי עיין ג"כ בס' בית הלוי ח"א ס"ב אות ו' שכ' ג"כ לדבר פשוט דפירוש דברי הרמב"ם בפ"ח מהל' כלי המקדש הל"ד היינו בקרועין לגמרי וז"ש בזבחים די"ח דהיו מקורעין פסולין והוי כמחוסר בגדים דמחלל עבודה ובהל' ביאת מקדש הנ"ל איירי שכל הבגד שלם רק שיש בו קרע אחד במק"א כדרך שקורע על מת ובזה ח"מ בי"ש ואינו מחלל עבודה דלא הוי כמחוסר בגדים לגמרי וכבר קדמם בזה הרדב"ז בח"ב ללשונות הרמב"ם סי' צ"א. אולם הרדב"ז שם כ' דאף בבגדים מקורעין במקומות הרבה דהוי כמחוסר בגדים לענין חילול עבודה אינו מחוסר בגדים ממש לענין ח"מ בי"ש ולא נהירא דכיון דהוי כמחוסר בגדים לחלל עבודה פשוט דח"מ בי"ש כמחוסר בגדים. ובשו"ת שו"מ מ"ת ח"ג שאלה ז' לא ראה ד' הרדב"ז גם בס' באה"ט לס' ויקרא בתיקונים והשמטות והוספות לד' מ"ב ב' הקשה לפסק הרמב"ם מגמרא דזבחים ולפ"ד הרדב"ז א"ש. ובביאור פורם מלמטה אליבא דרב פרש"י למטה למטה ממש דהיינו בשפת חלוקו וכן פי' הרמב"ם בפיה"מ פורם מלמטה הוא שיקרע כנף בגדו סמוך לרגליו. אולם ראיתי לרבינו בחיי פ' אמור כ"א י' שפי' מלמטה כלומר תחת בגדיו לא בבגד העליון כמשפט הקריעה בכהן הדיוט ובשאר ישראל עכ"ל.
(ד) יותר כו' וכ"כ רש"י בסנהדרין פ"ג א' ד"ה ופ"ר ועיין במנחת חינוך מ' קמ"ט שהניח ד' רש"י בצ"ע.
(ה) לשעה כו' וכ"כ הרמב"ן בפי' החומש סדר שמיני ובסה"מ ל"ת קס"ד עיי"ש ובס' פענח רזא פ' שמיני הביא פי' רבינו בכור שור אע"פ שאין כהן הדיוט מוזהר על פריעה ופרימה מ"מ ביום משיחתן שאני ונאסרו דאז היו ככ"ג לכל דבר כו' ויפה כתב בס' מעה"ח דיש להשיב ע"ז שהרי לא היה להם ביום חינוכם דין כ"ג מדהשיב אהרן למשה הן היום הקריבו שאסורים להקריב אוננים אני הקרבתי שכ"ג מקריב אונן אלמא שלא היה להם דין כ"ג:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |