תוספות רי"ד/בבא מציעא/קט/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דבעינא למיסק לא"י. פי' טעמא משום דבעי למיסק לא"י הלא"ה לא יהבי' ליה מידי דכי היכי דבעה"ב לא מצי לסלוקי' כ"ז שהאילנות קיימין הם הכי [נמי] שתלא אי מסתלקא לא יהבי' לי' מידי:
ההוא גברא דמשכן פרדיסא לחברי' לעשר שנין קש לחמש שנין אביי אמר פירא הוי רבא אמר קרנא הוי וילקח בו קרקע והוא אוכל פירות. פי' הכי מסקי' דדוקא היכי דקש בזומני' פליג אביי ואמר דפירא הוי וכל העצים שלו דכיון דבזימני' קש דעתי' עילוי' אבל אם הזקין בלא זימני' או אם יבש דאין דעתו עילוי' מודה לרבא דילקח בו קרקע והוא אוכל פירות ורבא אמר אע"ג דקש בזימני' לאו אדעתא דהכי נחת שיאכל גוף הגפנים כי אם פירותיהן הלכך ימכר זה הפרדס עם גפניו זקנים וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות עד שישלם עשר שנים או יזרע הפרדס הזה ומן הגפנים יקנה קרקע אחר ויזרע גם היא עד שישלים זמנו ויאכל הפירות עד זמנו ואי קשיא ואמאי בקופא סבא אמרינן דשקיל פלגא ולא פליג עלי' רבא למימר דאע"ג דבזימני' הזקין ילקח בו קרקע. ובשטפה נהר נמי דהוא בלא זימני' ואמרן דשקיל ריבעא ולא פליגי אביי ורבא לומר דילקח בו קרקע שהרי בלא זימני' גם אביי מודה דילקח בו קרקע יש לומר שאין זה הדין דומה לאותו [דין דקופא סבא ששם] (ששים) קיבל השדה לזורעו ויש לו לחלוק עמו בין בזרעים בין באילנות הצמחים בו כדאמרן לעיל וגוף השדה הוא של בעלים והכל הם פירות שחולקים בין שניהם הלכך באילן שהזקין בזמנו לוקח מחצה ושלא בזמנו נוטל רביע כדין שתלא דמסתלק בלא זימני' וגוף השדה הוא לבעליו ומודה בזה רבא אבל הכא דמשכין ההיא פרדיסא ליכול פירותיו עד עשר שנים פליג רבא ואמר דאע"ג דקש בזימני' אינו רשאי ליכול גוף הגפנים כ"א פירותיהן הילכך ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירותיהן עד הזמן ואביי אמר בודאי כשהזקין בלא זימני' דלא אסיק אדעתי' ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות אבל כשהזקין בזמנו דדעתי' עילוי' פירא הוי והכל שלו. ולעיל בפ' השוכר את האומנין אמרן השוכר חמור לחבירו ומתה בחצי הדרך. אם יש בדמי' ליקח יקח כדאמרי' הכא ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות והכא דקש בזימני' פליג אביי משום דדעתי' עילוי' ואמר הכל שלו והיכא דאין בדמי' ליקח כ"א לשכור פליגי רב ושמואל דרב אמר לא מכלינן קרנא אלא הנבל' היא לבעלי' והוא נותן לו שכרו של חצי הדרך. ושמואל אמר מכלינן קרנא ושוכר בדמי' כדי להשלים לו תנאו לילך עד מקום שהשכירו ולא אמרי' יהא הכל [שלו] כדאמר אביי הכא משום דלא דמי שהוא עתיד לילך עד אותו הדרך והיאך יקח הנבלה בחנם ולא פרעו עדיין מכל שכירות הדרך כזה שפרעו מכל פירות עשר שנים הילכך דין הוא שיאכל כל העצים משום דהוי פירא:
תא שמע נפלו לה זיתים וגפנים זקנים כו'. מה שפירשתי במהדורה קמא דאי פירא הוי ליהוי כפירות מחוברין לקרקע דאינון לבעל. אי קשיא והא באלו פירות מחוברין לקרקע אמרי' דאינון לבעל שהן צריכין עדיין לקרקע אבל אם אינם צריכים לקרקע כלל הא קי"ל דכל העומד ליתלש כתלוש דמי. ופירות תלושין הן של אשה. וילקח בהן קרקע והיא אוכל פירות. וה"נ כיון שיבשו ואינן צריכין כלל לקרקע ליהוי כתלושין ואמאי ליהוי דבעל. יש לומר דאילו פירות מחוברין שאינן צריכין לקרקע דכתלושין דמי הנ"מ בפירי דכמה דקיימא בארעא מיכחש כחשי. הילכך לתלישה קיימא אבל הני עצים דלא מכחשי אדרבה טפי מינטרי שפיר אגב קרקע לא אמרי' כתלושין דמי היכך אי חשבית להו פירות הוי להו כפירות המחוברין לקרקע דאינון דבעל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |