תוספות רבי עקיבא איגר/פאה/ג

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ פאה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות כח] בר"ב ד"ה שבין הזיתים. ונקט זיתים. דלב"ש אפילו אילנות שא"ח בפאה מפסיקין כדאיתא בירוש'. הר"ש:

[אות כט] בר"ב ד"ה ב"ש. שלא בשביל האילנות נעשו המלבנות. ומיירי שיש הפסק בור כשיעור ג' תלמים כדלעיל (רפ"ב) והכא כשיש אילנות רצופים לא הוי הבור הפסק דהא דזרע מלבן ומלבן ולא זרע כאחד משום הפסק אילנות עשה כן כך ביאר הלח"מ. ועיין בהראב"ד והר"ש שהיה להם גירסא מהופכת בירו' דבמרוחקות מודו ב"ש דאין הפסק האילנות ניכרת כ"כ. ובמקורבות ביותר מודו ב"ה דהוי הפסק:

ב

[אות ל] בר"ב ד"ה שהוא נותן. משום דלזרע עבידי. כדתנן (פ"ג מ"ב) דכלאים. חרדל מין זרעים. ובפ"ד מ"ה דמעשרו' השבת מתעשרת זרק וירק. הר"ש:

ג

[אות לא] בר"ב ד"ה המדל. לפי שתקנת הנשארים הוא. ואפשר דהטעם דירק בעלמא הוא ועדיין לא הגיע לחיוב פאה ושאני מגמר לקליות דמכניסו לקיום ע"י שמייבשים אותם לקליות אבל הנך בצלים דלא גמרו כ"צ נרקבים ואין מכניסן לקיום. הר"ש:

ה

[אות לב] לקח זה צפונו. אע"ג דאילן א' הוא כיון דמתחלה לקח זה צפונו וזה דרומו ולא היו שותפים מעולם. אבל אחין שחלקו האילן נותנים פאה א' מדלא תני דין אילן באחין שחלקו. הרא"ש:

[אות לג] בר"ב ד"ה המוכר קלחי אילן. שרשי צמחים. והרמב"ם (פי"ג הי"ח מהלכות מ"ע) מפרש שמוכר מקומות מקומות משדהו לאנשים הרבה ונותן פאה מכל אחד וא' היינו שכל אחד מהלוקחים נותן פאה אחד מחלקו ע"ש:

ו

[אות לד] בתי"ט ד"ה העושה סאתים. בפרק המקבל. (דף ק"ה ע"ב). ומ"ש אלא דלפירוש רש"י דהתם. עיין במהרש"א שם שדחק ליישב דברי רש"י שיהיה מתקיים בידינו דסאתים דחצר המשכן היינו לפי הזריעה עיי"ש:

[אות לה] בתי"ט ד"ה כל שהוא. וכן בסמ"ג דלאו דוקא. היינו שצריך לקצור קצת לעצמו. והטעם דמקודם לזה לא נתחייב השדה בפאה כמ"ש התי"ט ברפ"ק. ובפר"ח בס' מ"ח בחידושיו להרמב"ם (בפ"ב הי"א מהמ"ע) דקדק מלשון הרמב"ם אף במי שקצר כל שדהו אינו יכול ליתן כל הקציר משום פאה עי"ש:

[אות לו] בא"ד וריב"ב דקדים ליה. הפר"ח בס' מ"ח כ' דליתא דלא קדים ליה אלא בדור אחד היה ובשבת ר"פ הזורק איתא א"ל ריב"ב רע"ק וכו':

[אות לז] בתי"ט ד"ה ובבכורים. מן האדמה אשר נתת לנו. מחשב עוד הראיון דמי שאין לו קרקע פטור מן הראיה דכתיב ולא יחמוד איש את ארצך. הובא בהר"ש. והכי איתא בפסחים (דף ח' ע"ב) מימרא דר' אמי. ובמ"ל פ"ב מהל' חגיגה תמה על השמטת הרמב"ם דין זה:

ח

[אות לח] בהר"ב ד"ה הכותב כל נכסיו. הרע"ב הוסיף תיבת כל. עיין ברשב"א ור"ן (פ"א דגיטין) שכתבו דאם לא כתב בלשון כל נכסי אין העבד בכלל. כיון שנותן להעבד. אבל בנותן לאחר אף שכתב רק נכסי לפלוני גם עבד בכלל:

[אות לט] בהרע"ב ד"ה שייר. דלא פלגינן דיבורא. תמוה לי טובא. הא בפ"ק דגיטין מסקינן דלכ"ע פלגינן דיבורא וטעמא דת"ק משום דלא כרות גיטא הוא וצ"ע. ובאמת גם על רש"י יש לתמוה כן דבגיטין (דף מ"ב ע"א) כתב רש"י הטעם משום דלא פלגינן דיבורא. אמנם כתבתי בחידושי ליישב למה דס"ל לרש"י בשמעתין דלאו כרות גיטא היינו כיון דנחית לשיורא ואיכא למימר דשייר גם להעבד לאו כריתות הוא. באור הדברים דאף דודאי ראוי לומר דמה דשייר שייר ומאי דלא שייר לא שייר ולקושטא דמילתא לא דנין דשייר להעבד כדמוכח מלישנא דלאו כרות גיטא ולא קאמר בפשוטו דדלמא שייר להעבד. וגם בעלמא בכל שטרי מתנות אם שייר דבר ידוע דפשיטא דקנה השאר. אלא בגט בעי כריתות מוכח דלא יהא נדנוד ספק בלשון השטר וכיון דאיכא לספוקי קצת דשיירו אין עליו שם כריתות. וכיון שכן היה קשה לרש"י באותו סוגיא (דף מ"ב) דמאי פריך רפרם דלמא האמת דאנן מפרשינן דעבדי היינו עבדי שהיה כבר אבל מ"מ כיון דיש מקום לספק קצת דמשייר אותו במה דקורא אותו עבדי לא הוי כריתות מבורר ומוקי ברייתא דל"ק עצמו כרבנן דהכא דבעינן כריתות מבורר. לזה הוכרח רש"י דרפרם ס"ל כרב אדא בר מתנה דטעמא דת"ק משום דל"פ דיבורא מש"ה פריך שפיר כיון דלר"ש מוכח דעבדי היינו עבדי שהיה כבר ה"נ לרבנן כיון דפלוגתייהו רק לענין פלגינן דיבורא.

ובזה ניחא דאיך באמת יתרץ ר"א קושית רפרם ממתניתין ערוכה וגם אמאי ל"א תיובתא דר"א והיינו דר"א לשיטתיה דמפרש בפ"ק משום דלאו כרות גיטא הוא ליתא לפירכת רפרם די"ל דלשון עבדי תלי' בפלוגתא דר"ש ורבנן ודו"ק.

והנה במה דאמרי' דהטעם משום דלאו כרות גיטא כתב הרי"ף לפרש כיון דיש זכות להאדון בשטר זה במה דנכתב בו חוץ מקרקע הוי כאילו השטר עדיין אגוד בו ולא מקרי כריתות. ולפ"ז גם במפורש עצמך וכל נכסי חוץ מקרקע פלוני לא מהני. וקשה לי מסוגיא דגיטין (דף מ' ע"א) דאמר לה צאי והתקדשי בו דמ"ס יש בלשון הזה לשון שחרור. הא מ"מ כתב זה הוא ג"כ זכותו דהאדון דמתקדשת אליו בזה ולא מקרי כריתות. ונראה לענ"ד דדוקא הכא דאילו כתב כל נכסי בלא שיור ואח"כ רצה העבד להקנות לרבו לחזרה איזה קרקע בשטר היה העבד כותב שטר לרבו כדין כל מוכר דכותב שטר ללוקח. א"כ במה דכתוב בו חוץ מקרקע פלוני הוי ע"ז כמו שטר מהעבד לרבו ויש זכות לרבו בשטר זה כאילו היה שטרו זה מקרי אגידא ביה. אבל בקידושין דגם שטר קידושין הבעל כותב לה א"כ כל השטר כולו לשון השחרור ולשון הקידושין לכל היא בעהש"ט. לא מקרי אגיד ביה אף דהקידושין זכות לו. אבל אין לו שייכות בגוף השטר דהא גם בקידושין הוא שטר שלה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף