תוספות רבי עקיבא איגר/חולין/ו

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ חולין ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות כז] הרע"ב ד"ה ואין שוחטין. ומספיקא לא מחללינן יו"ט. הלשון מגומגם דהא אף היכא דלא היה חילול יו"ט כגון שיש לו עפר מוכן לא יהא רשאי לכסות וכמ"ש הרע"ב אח"כ משום חשש התרת חלבו. והר"ן כ' ואם שחט אין מכסין את דמו אפילו במידי דלא מתסר אלא מדרבנן. וק' לי הא אפילו בליכא איסור כלל אין מכסין כדמסקינן בביצה משום התרת חלב וצ"ע:

[אות כח] תוי"ט ד"ה אבל. דא"ק חיה או עוף. אף דמינה ליכא למעוטי קדשי ב"ה דהא זהו שייך גם בחיה אפילו הכי כתב הרע"ב בין בבד"ה דהוי שחיטה שא"ר. לפי דסתם מתני' ב' דבכיסוי כר"ש דשחיטה שא"ר ל"ש שחיטה ולפי מה דקיי"ל דקדשי ב"ה בעי העמדה והערכה. דר"א דמשני מה חיה שאינה קדוש היינו לאוקמי מתני' אף במזבח דהוי ראוי. או דדחיקא ליה לומר מה דאמרי' בל"ק דלענין שחיטה שא"ר אתיא כר"ש ולענין העמדה והערכה דלא כר"ש דס"ל דקדשי ב"ה לא היו בכלל העמדה והערכה. אבל לדינא ב"ה פטור מכיסוי:

ב

[אות כט] במשנה רבי מאיר מחייב. ואף דדרשי' עוף דומיא דחיה מה חיה שאינה קודש אף עוף שאינה קודש כמ"ש התוי"ט בריש פירקין. היינו דדרשי' מה חיה שאינה קודש בפנים תוס' (דף פ"ד ע"א ד"ה מה חיה):

[אות ל] במשנה הנוחר והמעקר. אף דבכיסוי לא כתיב שחיטה רק שפיכה (ור"ש דפוטר בטריפה היינו דאשר יאכל כתיב כדאמרינן בסוגיא אבל ר"מ דמחייב טריפה ואשר יאכל למעט עוף טמא א"כ גם נוחר חייב). היינו דילפינן שפיכה שפיכה משחוטי חוץ דכתיב דם שפך מה התם בעי שחיטה ולא נחירה ה"נ בכיסוי. רש"י (לעיל ד' י"ז ע"א). וקשה לי דא"כ למאי צריך למעט עוף טמא הא בטמא כל שחיטה הוי נחירה. וצ"ע. ויעויין בתוס' רי"ד (קדושין דף נ"ו ע"ב) שכתבו ויש מקשין מהיכן ממעטינן עוף טמא (ולר"ש ממעטינן גם טריפה). נימא דאשר אכל היינו הנאה כדדרשינן לא יאכל א' איסור הנאה במשמע ונרבה עוף טמא וכו' ומתרץ דא"כ לשתוק קרא מיניה ולכתוב חיה ועוף סתם והכל במשמע ע"ש. ותמוה דנימא דקרא ממעט לחיה ועוף הנסקלין ושחטן לאחר שנגמר דינן דפטור מכיסוי דאשר יאכל היינו דבר המותר בהנאה. וצ"ע:

ג

[אות לא] בהרע"ב ד"ה פטור מלכסות. ורוב מעשיהן מקולקלין. אע"ג דר"מ חייש למיעוטא מ"מ הוי חזקת איסור דמסייע להרוב והוי מיעוטא דמיעוטא תוס'. אבל אי היה סובר ר"מ רוב מעשיהן מתוקנים היה אסור מספק. אע"ג דר"מ ס"ל בטהרות (פ"ג מ"ח) דסמוך מעוטא לחזקה. היינו דהוי פלגא ופלגא והוי ספק טומאה ברה"ר ואף ברה"י מ"מ כיון דאין בו דעת לשאול טהור. גמ' ע"פ פי' תוס'. והא דלא אמרי' דמחצה מתוקנים ומחצה מקולקלין ואוקמי בחזקת איסור. היינו דעיקר מעלה דחזקה דאמרי' סמוך פלגא לחזקה והוי רובא ולר"מ דרוב לא מהני גם חזקה לא מהני ובעינן דוקא חזקה דמסייע לרובא. מהרש"א:

[אות לב] תוי"ט ד"ה פטור. ורבנן מספקא להו. דאל"כ אלא דחכמים ס"ל דחש"ו מחצה מתוקנים ומחצה מקולקלים ניזל בתר חזקת איסור דבהמה ויהיה ודאי נבלה:

[אות לג] בא"ד ובהמה בחזקת איסור עומדת. זהו צריך לר"מ דחייש למיעוטא. והכא דאיכא רובא וחזקה הוי המיעוט כמו מיעוטא דמיעוטא. אבל לדידן דקיי"ל דלא חיישינן למיעוטא א"צ לטעמא דחזקה:

ד

[אות לד] תוי"ט סד"ה כסהו הרוח. אין דחוי אצל מצות. ואף שכתבתי (בפ"ג מ"ב) דסוכה דבנראה ונדחה גם במצות הוי דיחוי היינו דהוי ספק וזיל הכא לחומרא דחייב לכסות דשמא אין דיחוי. וזיל התם לחומרא דהדם פסול דשמא יש דיחוי. גמרא. ומזה כתב הפר"ח ביו"ד דהכא מכסה בלא ברכה. ולא דמי לההיא (דפ"ג מ"ב) דזבחים דקבל הבשר ונתן לפסול דיחזיר לכשר. אף דהוי נראה ונדחה לא הוי דיחוי כיון שהוא בידו וה"נ הוא בידו לגלות כמ"ש תוס' בזבחים (דף ל"ד) כיון דאין מצוה לבטל הדיחוי לא חשיב בידו עיי"ש:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.