תוספות הרא"ש/קידושין/ה/א
מנין שאף בשטר. דאמה העבריה שאין נקנית בביאה ונקנית בכסף ובשטר ליכא למילף חדא משום דאמה העבריה גופה מדאיתקש לאחרת נפקא לן לקמן ואפילו לרב חסדא דיליף לה מלא תצא אבל נקנית נקנין עבדים איכא למיפרך כדלעיל שכן יוצאה בכסף. ועוד כיון דרב חסדא יליף לה מלא תצא א"כ אב כותבו דהיינו המקנה ליכא למילף מינה אשה שאינה בזה הענין שהבעל כותבו שהוא הקונה:
מה לכסף שכן פודין בו הקדשות. וא"ת וניליף משוה כסף כגון קרקעות שאין פודין בם הקדשות ומעשר שני כדתנן בפ' יש בכור ולא הקדשות בכל אלו ומעשר שני בעי כסף צורה וי"ל דשמא אין אשה נקנית בקרקע ואפי' את"ל דנקנית י"ל כיון דמכח כסף היא מתקדשת שייך למיפרך שכן פודין בו הקדשות, ועי"ל מה לקרקע שכן קונה מטלטלים באגב וא"ת אמאי לא קאמר חליצה תוכיח שמוציאה ואינה מכנסת וכי תימא דלא שייך למימר תוכיח משום דחליצה וקריאה לא שייכי בהכנסה הא אמרי' לקמן גבי חופה ביאה תוכיח שאין פודין בו הקדשות וי"ל דניחא ליה ליה למימר מעיקרא דדינא פירכא:
מה יציאה בשטר. ולענין שתתקדש בע"כ אין שייך ללמוד דהא קנין של יציאה בע"כ של קונה דהיינו האשה ובהויה היא המקנה דהאיש הוא הקונה הילכך אין להקישן לדבר זה:
ואימא מה הויה בכסף. ולענין ביאה ליכא למימר מה הויה בביאה אף יציאה בביאה כיון דלהתרחק ממנה מגרשה ועוד דגירושין דקרא במצא בה ערות דבר איירי אין נכון שיבא אליה:
בכתיבה מתגרשת. והא דדרשינן וכתב לה לשמה מלה הוא דדרשינן א"נ תרי וכתב לה כתיב.
לענין קטיגור נעשה סניגור הך סברא לא שייכא לענין אמה העבריה דכמו שמכרה מלאכתה בדמים דין הוא שתחזור ותקנה מלאכתה בדמים.
ומה ראית. וא"ת והיכי ס"ד דמיעוטי אתא לו' דאינה מתקדשת בכתיבה דא"כ היקישא ויצאה והיתה אתי למילף שמתגרשת בכסף וא"כ הקישא למה לי ק"ו הוא ומה שטר שאין מכניס מוציא כסף שמכניס אינו דין שמוציא וי"ל דהיקשא אתא לדברים אחרים ועוד נ"ל לומר שביאה תוכיח שמכנסת ואינה מוציאה:
אי בגירושין ממעט גירושין. ואין נראה לו סברא לומר קאי בכתיבה ממעט כתיבה דפשטיה דקרא משמע והיה אם לא תמצא חן בעיניו וכתב לה דוקא בזה הענין ולא בדבר אחר:
[מסתמא כי קא ממעט דכוותה קא ממעט. וא"ת האי בכתיבה ממעט בכתי' דכוותה אלא קאי בכתיבה היכי ממעט כסף הא ל"ק דמגדי קרא לפרושי מילי דגירושין קא אתי הילכך מסתמא כי ממעט לאו למעוטי מילתא דקידושין קאתי אלא למעוטי מילתא גבי גירושין קאתי כי היכי לאסוקי מילי דגירושין ולא דמי לקרא דויצאה והיתה דאתי קרא לאשמועינן מילתא גבי קידושין דשאני התם דכתיבה קידושין בהדיא הרמ"ה ז"ל:]
על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות. תי' והא אם מת אביה או מכרו לא חשיב בית אביה כדתנן בנדרים פרק השותפין קונם לביתך שאני נכנס שדן שאני לוקח מת או מכרו לאחר מותר וי"ל דבית אביו קרויין כל יוצא חלציו של אביו ואעפ"י שמת כדאמרי' בתמר שבי אלמנה בית אביך אעפ"י שכבר מת אביה:
ור' יוסי הגלילי מכרת כריתות נפקא. ק' לר"ת דבגיטין פ' המגרש (פג:) קאמר על רבנן דפליגי עליה דר' אלעזר בן עזריה כרת כריתות לא דרשי ור' יוסי הגלילי הוא בכלל רבנן דהתם וי"ל דה"ק לא דרשי להו לההיא דרשא:
לא לכתוב רחמנא בשטר ותיתי מהנך. לא הוי צריך שום צריכות להכי דמויצאה והיתה נפיק ואיצטריך לכמה דברים אחרים:
קניינו מרובה. שקונה בעבד עברי ובאמה העבריה וקרקעות ועבדים:
באישות מיהא לא אשכחן. ואין להקשות הא אשכחנא שאב מקדש בתו כשהיא קטנה דאכתי לא ק"ל קידושי כסף כלל:
חופה שמאכלת בתרומה אינו דין שתקנה. וכיון שהיא קונה גם היא גומרת דמאי אולמיה דחופה שאח"כ להיות גומרת טפי מחופה זו או שמא לרב הונא חופה קונה וביאה שאח"כ גומרת:
והאי קנין כספו היא. כיון שמושל עליה ומשועבדת לו מקרי קנין כספו אפילו קנאה בשכר ובביאה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |