שרשי הים/גירושין/יב

שרשי הים ‏ גירושין יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

טז

שורש נשים מסיחות לפי תומן

והכל נאמנים להעיד חוץ מחמש נשים כו'. הנה בענין החמש נשים שאינן נאמנות להעיד בעגונא דאתתא נסתפק הר"מ ן' חבי"ב בס' עזרת נשים ס"ק ל"ח אם הם נאמנות במסל"ת והעלה הדבר בס' יע"ש ואנכי לא ידעתי אמאי לא פשיט לה מדברי הריב"ש בסי' ש"פ שהביא ראיה לסברתו דלא בעי' במסל"ת קשר דברים מהא דפריך ודילמא שד הוא ודילמא צרה היא ולא פריך ודילמא גוי הוא ש"מ דכל שאמר הגוי מת מל"ת הוא והביא הרב דברי הריב"ש הללו ואף ע"פ שהרב ז"ל שם דחה ראיה זו מ"מ הריב"ש ז"ל המאשרה ומקיימה לראיה זו ע"כ דס"ל דהנהו ה' נשים אף ע"פ שהן מסיחות ל"ת אינן נאמנות וכיון שהרב ז"ל סבור כן ולא מצינו שום חולק עליו בדבר זה מי זה יערב אל לבו לחלוק עליו ואדרבא על הרב עטיאש יש לתמוה שלא הביא דברי הריב"ש לסייע סברתו ועיין למרן החביב בסי' י"ז הג"הט אות רע"ה, גם מה שדחה הרב ז"ל למה שכתב מהר"י הלוי לחזק הוכחת הריב"ש דמ"ש הרלב"ח בפשיטות דבתרוצא דתנא דבי ר"י דבשעת הסכנה כו' מתרצא נמי קושיא דדילמא גוי הוא דזה אינו אלא לדעת רבינו וסיעתו כו' אבל לדעת שאר הפוסקי' דס"ל דהא דבי ר"י לא מייתי לא אלא לתרוצי ההיא דדילמ' צרה היא ולא לגבי שד דשכיח כו' דא"כ ה"ה גבי גוי לא מתרצא בהכי.

עוד כתב הרב דאפי' לדעת שאר הפוסקים נמי דלשד חיישינן היינו משום דשכיחי אבל גוי לא שכיח שילך עצמו ויעלה לראש ההר ויאמר פ' מת וילך ויסתר משם דהוי מילתא דלא שכיח כלל שיעשה כל כך עורמות הגוי ועוד נר' דאם איתא דגוי הוא והוא מכיר בדת יאודי דאין מקבלין עדות גוי לפיכך עלה לראש ההר ואמר איש פ' מת ונסתר משם כדי שיקבלו עדותו למה ליה להטריח עצמו לעלות לראש ההר לומר כן ילך בתוך העיר כו' יע"ש אני בעניותי איני מכיר ראייות אלו דמי גילה לו להרב דחששת גוי דחיישי' שאמר כן הוא דחשש לקלקלה ולהכי עלה לראש ההר ונסתר דאנן הכי קא ק' לן ודילמא גוי הוא שהיה בראש ההר והיה דרכו בראש ההר ודרך הילוכו למקומו רצה לגלות דבר זה שלא היה ידוע לבני העיר ולא שהיה דרך עורמה ותחבולה אלא שאם כונתו להגיד הדבר דרך עדות אנן לא מהימנן ליה ואם כוונתו לספר הדבר כדרך המספרים הוי מסל"ת ומהימן, וע"ז הביא הריב"ש ז"ל ראיה שאם כדברי האומרים דדברי' אלו בלי קשר לא הוי מסל"ת א"כ תיקשי אמאי לא פריך ודילמ' גוי הוא וכוונתו להגיד הוא ולא מהימן אלא ודאי דבלי שאלה הוי מסל"ת ומהימן ודוק.

עוד כתב הרב הנז' ע"ש מוהר"י הלוי ז"ל דראית הריב"ש הוא מדפריך ודילמא צרה היא דהוי מילתא דלא שכיח' כיון דמיירי דלא ידעינן ליה דהוה ליה צרה אלא דחיישינן דילמא בעלה נשא אשה מעיר אחרת ובא עתה לקלקלה כמ"ש רש"י וז"ל ודילמא צרה הואי שנשא אשה במקום אחר ובא לקלקלה והלכה לה ע"כ וא"כ אדפריך מצרה דלא שכיחא לפרוך מגוי דשכיח טפי מצרה ע"כ וע"ז כתב הרב הנז' דאחר המחילה לא ידענא מנ"ל למ"ש רש"י דנשא אשה במקום אחר היינו דלא ידעינן שנשא אשה במקום אחר אלא מספיקא חיישינן להכי דאפשר דמ"ש רש"י ז"ל דנשא אשה במקום אחר היינו דידעינן ודאי שנשא אשה במקום אחר ותו דאם כן הוה ליה ספק ספיקא דאע"ג דאינו מתהפך לא חיישי' להכי לדעת רוב הפוסקים כו' עכ"ל, ואחר שאלת מחילות רבות הראויות לפי כבודו לא אדע שכו'ל לפי דבריו למה לו לרש"י לומר שנשא אשה אחרת במקום אחר ולא שנשאה במקומו ובעירו והי"ל לרש"י לו' שנש' אשה אחרת סתם יהיה במקום שיהיה כיון דכל עיקר כוונת רש"י אינו אלא להשמיענו דקו' ודלמא צרה היא אינו אלא כשידענו בודאי שנשא צרה אחרת ומדכתב במקום אחר ש"מ דכוונתו לומר דאפי' כשידענו שלא היה לו אשה אחרת במקומו דילמא נשא אשה אחרת במקום אחר וזה ברור ומבואר בכוונת רש"י ז"ל וא"כ יפה השיב מוהר"י הלוי ז"ל ומ"ש דא"כ ספק ספיקא עיין למרן החבי"ב בהג"הט אות צ"א שכתב דבעדות עגונא איכא כמה מרבוותא דחיישי לומר דאפילו איכא כמה ספיקות כולהו כחדא ספיקא דמו כיון שהספק הוא אם אמת היה שמת בעלה או לא היה אמת יע"ש ואין ספק שרש"י ז"ל סובר כן א"נ ס"ל דבעינן ס"ס המתהפך וליכא.

עוד ראיתי להרב הנז' בדל"ה ע"א הביא פי' רש"י וכתב וז"ל ולכאורה משמע דהקושייא היא אף ע"ג דידעינן דלית לה צרה ניחוש דילמא נשא אשה במקום אחר ויראה דנפקא ליה לרש"י ז"ל מדפריך ודילמא צרה הואי ולא אמר דילמא צרה היא ולפ"ז כדתריץ בגמ' דלא חיישינן לצרה אפשר לומר דלא חיישי' להך חששא רחוקה אבל אי ידענו בודאי דיש לה צרה י"ל דחיישינן שמא בא לקלקלה אך לא ראיתי להפוסקים חלקו בזה משמע דס"ל דאין לחוש אפי' ידעינן דאית לה צרה יע"ש ולא ידעתי מה היתה ספיקו של הרב בזה דודאי כשפי' רש"י דהקו' היא דילמא נשא אשה אחרת במקום אחר כוונתו לומר וכ"ש בשידענו שהיה לה צרה דתיקשי לן טפי דאיכא למיח' לצרה וכיון שכן כי תריץ תלמודא דבשעת הסכנה כותבין ונותני' על שתיהם קמתרץ דבין שידענו שהיה לה צרה בין שלא ידענו לא חיישינן להכי דאם כשידענו שהיה לה צרה חיישי' היכי סתם לן תנא דמתני' דע"פ בת קול משיאין כיון דכל דאית לה צרה חיישינן אלא ודאי דאף בכה"ג לא חיישינן ומה מקום לספיקו של הרב ז"ל וצ"ע.

ואפילו גוי המסיח לפי תומו נאמן ומשיאין על פיו כו'. כתב מוהרח"ש בקו' עגונא דאתתא ד"ג ע"א דבעדות גוי מפי גוי כל שלא העיד הגוי השני שהראשון היה מסל"ת לא תלינן להקל ולומר שהיה מסיח ל"ת אלא צריך שהגוי הב' יאמר בפירוש שהראשון היה מסל"ת ודקדק כן מדברי הר"ן בתשו' ע"ש וק"ט דבדט"ו ע"א משמע מדבריו דדוקא כשידענו שהראשון לא היה מסל"ת אז הוא דחש הר"ן להחמיר אבל בסתמא תלי' להקל שכתב שם וז"ל ועוד דהרא"ם לא תלה להקל אלא מפני שהיה הדבר ספק אם הראשון היה מסל"ת יע"ש ותו ק"ל טובא דבד"ג כתב הרב שגם מוהרי"ק סובר דגוי מפי גוי בעינן שיגיד שהראשון היה מסל"ת ולא ע"י שאלה ולזה הסכים בדט"ו ואלו בדי"ב ע"ד כתב וז"ל ואע"ג דע"י שאלה דאמרי' דלא חשיב מסל"ת היינו דוקא ע"י ישראל ולא ע"י גוי מ"מ כיון שהשופט כו' וזה הפך מה שהסכים הוא בדט"ו דאף על ידי שאלת גוי לא הוי מסל"ת יע"ש ועוד במה שהכריח בדט"ו מדברי הר"ן ז"ל הפך מ"ש הרב ת"הד דע"י שאלת גוי נמי לא חשיב מסל"ת ממ"ש הר"ן בתשו' דגוי מפי גוי צריך שיגיד שהראשון היה מסל"ת יע"ש, וזה מנין לו שחולק על הרב ת"הד שאף הרב ת"הד סבור דצריך שיגיד שהראשון לא אמר הדברים דרך התפארות דלפי זה לא חשיב מסל"ת ואפשר שזו ג"כ כוונת הר"ן ז"ל אבל אם היה ע"י שאלת גוי אפשר דאף הר"ן מודה דלא חשיב מסל"ת ועכ"ז צ"ע כעת.

ודע שהריב"ש בסי' שע"ז חלוק על הר"ן ז"ל בענין מסל"ת וס"ל דאפילו אמר הגוי הדברים בלי סיפור דברים לפניו ולאחריו אלא סתם פ' מת דייו והרבה ראיות לדבר ואחת מן הראיות הוא מהא דאמרינן בפרק כל הגט שמע מקומנטריסין של גויים איש פ' מת לא ישאו את אשתו ופרכינן דכל ע"י מסל"ת נאמן יע"ש דמשמע מינה דאע"פ שלא אמר אלא מת לבד בלי קשר דברים מקרי מסל"ת ומהרד"ך ומהרח"ש והלח"מ בפי"ג מה' גרושין ובס' בני דוד בחי' סי' ס"א לא ראו דברי הראשונים הללו ובס' בני משה סי' י"ז דל"ז ע"ג ישב עוד לזה דערכאות הגויים הוה ס"ד דמהני טפי משום דלא משקרי שהרי שטרו' העשויים בערכעותיהם כשרים יע"ש, ולע"ד יראה עוד דתלמודא לפי הס"ד הוה משמע ליה דאדרבא כיון שערכעו' של גויים עיקר עדותם משום התפארות הם המדברים לא חשיב מכוין לעדות שהרי כונתם הוא להודיע שדינם דין אמת ובכן אין כאן מסל"ת וע"ז חדית תלמודא דכיון דעיקר עדותן הוא להודיע שדינם דין אמת אדרבא כיון דשייכי בה לא מהני וזה נכון וחריף לע"ד.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף