שפת אמת/חנוכה/תרלח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת חנוכה תרלח

תרל"ח

ב"ה

(ליל ג)

הנס בנרות שקבעו חכמים עי"ז יו"ט לדורות נראה מזה שהוא ישועה לכלל ישראל. כי בכל גלות מד' מלכיות כשיוצאין מתחת יד המלכות עושה ה' נס כדי לעורר נפשות בני ישראל כאשר אנו רואין עתה עייפות הגלות שמערבב נפשות בני ישראל כמ"ש שכורת ולא מיין לכן אחר הגאולה צריך להיות נס כדי להתחדש נפשות בני ישראל. ואם לא היו יכולים לקיים הדלקת הנרות בביהמ"ק אלה הח' יום בהתחלת גאולתם. הי' לבם נשבר. וע"י הנס נתחזקו נפשותם נמצא שהיה זה הנס קיום כללות בני ישראל. כי היפלא מה' ית' שיצאו בני ישראל מכל מלכות בלי נס. אבל הוא לצורך קיום בנ"י להגביה אותם משפלות הגלות:

למה קבעו המצוה אצל הפתח הוא לרמז כי ימי חנוכה הם פתח והתחלה לגאולה שלימה שתהיה במהרה בימינו. והכלל כי לעולם אין השי"ת מניח את בני ישראל בלי נקודה טמונה שלא יהיה נפילה שלימה ח"ו. לכן קודם חורבן הבית נשאר הארה מעבודת ביהמ"ק נרות חנוכה שהם רמז למנורה כמ"ש הרמב"ן ז"ל פ' בהעלותך על שלך לעולם קיימת. לכן נק' חנוכה כמו חנוך לנער על פי דרכו שהוא הכנה וחינוך לידע איך לקיים נרות המנורה בביהמ"ק עצמו שיבנה במהרה בימינו. ועל פתח זה אמרו חז"ל פתחו לי כחודה של מחט הוא פתח ושער קטן שיש לעולם אף בתוך כל הסתרות שבעולם ובהתחזקות בני ישראל בזאת השער הקטן יפתח להם פתחו של היכל ואולם במהרה בימינו. והבן אלה הדברים:

(ליל ד)

בימים אלו צריך כל אחד להתחזק בנקודה מועטת שנמצא בכל איש ישראל ששורה בו ברכה כמ"ש רבים ביד מעטים טמאים ביד טהורים כל זה הוא בכל נפש ישראל אף שכחות סט"א הם גבורים ורבים עכ"ז השי"ת נוקם נקמתינו באלה הימים. ואיתא רבת את ריבם כו' פי' שישועות הבורא ית' תליא ברצון האדם וכפי כח השנאה ומריבה שהיה לבנ"י כך עזר להם הבורא ית'. גם פי' רבת את ריבם שהשוו מריבת בני ישראל למריבת הבורא ית' כלומר שהיה שנאתם על מלכות יון לשם שמים בלבד על שרצו להשכיחם ולהעבירם כו'. לכן נראה שתקנו הימים רק להלל ולהודות אף שהיה הצלה בגופם ג"כ. רק בעבור שנעשה להם הנס בזכות זה שהיה עיקר שנאתם על הנפשות שמררו חייהם בהעברת הדת ולא על צער הגוף הנ"ל:

(ליל ה)

בהלל והודאה. פי' כמ"ש הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה וכשניצולו מתחת יד מלכות יון הרשעה נכנסו אח"כ בקבלת מלכות שמים לכן בשנה האחרת שהרגישו קבלת מלכות שמים וזה הלל. ואח"כ נתנו ע"ז עצמו שבח והודאה שזכו להלל את ה' ע"י שיצאו מכלל עבדי בשר ודם. וביאור הענין דהלל הוא לה' בלבד. והודאה הוא בהשתתפות נפש האדם. הלל הוא הארה אמיתיות מלשון בהלו נרו וכמ"ש בשמך אשא כפי אשא לשון התלהבות שמתבטל כחות האדם ע"י הזכרת שמו הגדול ית'. ואז אין האדם זוכר ממהות עצמותו רק להלל לפניו ית' כמו המלאכים שמשבחין להבורא ית' ואין להם ענין אחר כלל. ובעוה"ז אין אנו מוכנים תמיד לזה לכן הלל רק לפרקים וכמ"ש הלל רק ביום. אבל הודאה הוא תמיד כי בכל מקום יש להודות לה' ואדרבא מי שבשפלות יותר צריך ביותר להודות. וזה עצמו ענין אמרם כדי שתהיה מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. מזוזה גי' הלל כמ"ש אורך ימים בימינה כמ"ש למען ירבו כו' ואריכות ימים הוא כשיש התדבקות עד השורש בלי עיקום והוא ענין התורה כמו שהי' צריך להיות לולי החטא אבל כשגבר החטא ואנחנו בגלות אנו שמחים כשיש הארה שמגיע עד מקומות התחתונים. וזהו נר חנוכה בשמאל ובלילה. ונותנין הודאה על זה שאור לנו בחושך. אבל צריכין לזכור שאין זה העיקר. רק להשתוקק לצאת מחשיכה לאורה ואז לא נצטרך לבקשת המשכת אור למקומות האפלים לכן עושין נ"ח טפל למזוזה ובאמת תכלית ההארה למטה צריך להיות צורך עלי' להיות נעשה הכל ימין והבן כ"ז:

(ליל ו)

בגמ' מחוץ לפרוכת העדות כו'. עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל כו' נר מערבי ממנה מדליק ובה הי' מסיים כו'. דעיקר מה שצריכין לידע להתחזקות בני ישראל בגלות לידע כי השי"ת אור לנו כמ"ש שכביכול השכינה עם בני ישראל בגלות. וכשנעשה נס במנורה אף שלא הי' שמן להדליק שהרמז שהי' חסר הכנת המדליקין אעפ"כ הי' דולק בנס וזה עדות שהשכינה שורה בישראל שגם במקומות האפלים ובכל הגליות שנשלחו בני ישראל לשם מצאו שם אור הקדושה. וזה עדות שיש בהם נקודה קדושה מהשי"ת. וזה נקרא נר מערבי אותו הנקודה שירדה עם בנ"י בכל המקומות האפלים. ובלשון הזוה"ק נק' אספקלריא שאינה מאירה ואע"פ כן היא כוללת הכל כמ"ש ממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים כי הנקודה מלכות שמים שיש בבנ"י היא כוללת מראשית הכל עד אחרית הכל וע"ז נאמר ראשית חכמה יראת ה' ונאמר סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא כו' ועלי' נאמר עיני ה' אלקיך בה מראשית כו' עד אחרית כו'. וכשיצאו מתחת יד מלכות יון הרשעה נתחדש השראת השכינה בישראל לכן נעשה הנס במנורה כמו בנר מערבי עדות הוא כו'. והבן היטב:

הלל והודאה. דאיתא במדרש ע"פ אשרי תבחר ותקרב יש שביחרו ולא קירבו ויש שקירבו ולא ביחרו כו'. ובנ"י בכלל יש להם ג"כ ב' הבחי'. והסדר שהי' מיוחד לבני ישראל להיות נבחרים להבורא ית' כמ"ש בחר לו יה כו' זה נק' הלל כמ"ש הללו עבדי ה' שהם מיוחדים להיות נקראי' עבדי ה'. אמנם כשגרם החטא וירדנו בגלות אחר גלות ובכל עת שנגאלין מתחת יד הגלות הוא התקרבות השי"ת ע"ז צריך הודאה. ואחר הגאולה חוזרין בנ"י לבחי' הבחירה ג"כ לכן על כל גאולה יש הלל. וכשראו חכמי הדור בשנה האחרת שחזרו לכלל עבדי ה'. קבעוהו בהלל והודאה. והוא ב' הבחי' תבחר ותקרב. והוא עצמו בחי' ימי המעשה שצריכין קירבות. אח"כ השבת שהוא קבוע וקיימא לבני ישראל בחי' הבחירה כנ"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.