שפת אמת/חנוכה/תרלה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך







פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

שפת אמת TriangleArrow-Left.png חנוכה TriangleArrow-Left.png תרלה

תרל"ה
[עריכה]

ב"ה

(ליל א)[עריכה]

חנוכה. כי מנוחת שבתות ויו"ט זכו בני ישראל בעת היותם במקומם הראוי. אבל חנוכה ופורים הם יו"ט שזכו בני ישראל בימי גלותם ואינו מנוחה ברורה וזה החילוק בין זה הדבר לכה. ונקרא חנוכה שהרגישו בחי' מנוחת שבת באספקלריא שאינה מאירה כנ"ל. ובאמת זה עדות נאמנה לבנ"י להודיע שגם בגלות לא ניתקו ח"ו ממקומם הראשון והוא מחזק ידינו בגלות. ונראה שזה טעם רבותינו ז"ל שתלאו מצות נר חנוכה בפרי החג עפ"י דברי המדרש בפרשת נשא יספת לגוי ה' כו' עליך להוסיף לנו מועדות כו'. כי ע"י פרי החג שהקריבו בנ"י בלב שלם עבור האומות ורצו לקרב גם הם לעבודתו ית' כי כבוד מלכותו ית' חביב בעיניהם יותר מקרבתם במעלתם היתירה על האומות לכן זכו בזה שיוכלו להוסיף מועדות גם בעת היותם תחת יד האומות והם חנוכה ופורים כנ"ל:

נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. פי' מו"ז ז"ל על פי הגמ' מפתחות החיצוניות הם יראה והיינו שהארת נר חנוכה הוא להגיע ליראת שמים. לזאת צריך האדם להדליק ע"ד לקרב לבו ליראתו ית' כי כל המצות מסייעין לאדם לעבודת השי"ת כפי מבוקש של האדם. ופתח ביתו הוא נקודה פנימיות שבלב קודם התחלקות מחשבות לבו להתפשטות מעשיו המרובין כי רבות מחשבות בלב איש ונק' רה"ר. אבל נקודה הנ"ל היא אצל מפתח הלב. ונר חנוכה מועיל לשמור דלתות שערי הלב כנ"ל. ואם הי' דר בעלי' פי' מי שהוא צדיק ואין לו מחשבות אשר לא לה' המה. יניח בחלון הסמוכה לרה"ר כי חלונות ונקבים יש בכל מקום שימשך משם הארה גם לרה"ר. והבן:

(ליל ד)[עריכה]

הרגיל בנר הו"ל בנים ת"ח דכתיב נר מצוה ותורה אור. אדוני מורי זקני ז"ל פירש להמשיך הארה תוך הרגילות פי' שלא לעשות המצוה על צד ההרגל רק בישוב הדעת כי החכמה והשכל אינו מתיישן ואינו בא לידי הרגל וזה זקן שקנה חכמה כי סתם חכם נקרא זקן כי הגוף משתנה בעת הזקנה וכן כל מעשי האדם. אבל החכמה אינו משתנה ולכך נק' ע"ש הזקנה כנ"ל. ואיתא במדרש בחוקותי חשבתי דרכי ואשיבה רגלי כו' ע"ש כלל דבריו כי ע"י שחישב דוד המע"ה תמיד בכל עת איך לעבוד את בוראו. עי"ז המשיך גם הרגילות אליו ית' וכמ"ש במ"א. וז"ש הרגיל בנר כפשוטו שתמיד מחשב במצות כי במחשבה יכול להיות תמיד עוסק במצוה ועי"ז כל מעשיו הם עפ"י החכמה והשכל וז"ש הו"ל בנים ת"ח [עפ"י מ"ש רז"ל עיקר תולדותיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים]:

כתב המהר"ל כי יון רצו להעביר בני ישראל עפ"י החכמה להמשיכן לחכמה חיצוניות. ונראה כי יון הוא מלשון אונאה שרצו להטעות את בני ישראל. כי הרבה מקומות יש ביודעי דעת להחליף בין האמת והשקר והוא תלוי בנקודות דקות. אך כל איש ישראל יש בו נקודה דביקות להשי"ת וזה הדעת שניתן לבנ"י ומזה יכול להכיר האמת ולכך נעשה הנס דחנוכה בשמן כי שמן יש בו סגולה זו שנמשך אחר הפתילה עד טפה אחרונה והמים נשאר בסוף וכן נדמו בנ"י לשמן כמ"ש זית רענן כו' וכ' במדרש מה שמן אינו מתערב בשאר משקין כמו כן בני ישראל. וזה הי' הישועה בחנוכה כי יונים רצו להטעות בני ישראל בחכמה וע"ז נתברר הדעת שבשורש נפשות בני ישראל למשוך אחר האמת וזה יתרון הדעת על החכמה. והבן כל זה מאוד ועוד יתבאר לפנינו בס"ד:

(ליל ה)[עריכה]

מה שהיה הנס דחנוכה במנורה כנראה שכל מחשבות היונים הי' לטמא השמן כו'. דהיונים רצו להעביר בני ישראל מהשי"ת ע"י החכמה כי הי' להם התורה שבכתב מפורשת בלשון יונית כדאיתא בגמ' יפת אלקים ליפת כו' דבריו של שם נאמרין בלשון של יפת והתירו שיכתבו בלשון יונית ע"ש. ובמדרש ע"פ אכתוב לו רובי תורתי שביקש מרע"ה שיהי' גם תורה שבע"פ מפורשת והשיבו הקב"ה כמו זר נחשבו שיעתיקו היונים להם ג"כ. רק התורה שבע"פ מה שחכמים משיגים בחכמתם רצון הבורא ית' הוא עדות שאין שייכות לשום אומה להתורה רק בני ישראל. וזהו עצמו מצות הנרות שאין בו טעם דוכי לאורה צריך. וכיון שאין בו טעם והוא חוקה לכן לא יתערב בו זר. רק בני ישראל ע"י אמונתם בהשי"ת וחוקותיו מאמינים כי בודאי יש להם שייכות להאיר לפניו ית' אף שאין משיגין איך ולמה. וכל המצות בביהמ"ק הקרבנות הכל הי' לצורך ולכפרה. אבל הנרות היו רק לעדות ששכינה שורה בישראל כמ"ש בגמ' בנר מערבי. והפי' כיון שהי' דולק בנס ואעפ"כ צוה השי"ת שיבוא זה מבני ישראל א"כ עדות הוא שיש לבנ"י דביקות אל השי"ת לבד מעשיהם הטובים. וזה ענין נר מערבי שהוא עדות אל התחברות ותערובות שיש לבני ישראל באור השכינה. והכלל כי כל מצוה שאינה נודעת להאדם היא עולה במקום גבוה על גבוה. ולכן מצות מנורה שבני ישראל ידעו נאמנה שאין זה מצד מעשיהם לכן לא שלטה בו מגע נכרי וזה עצמו מ"ש ז"ל חתום בחותמו של כ"ג שהוא חסד עליון שכפי מה שיודעין שאינו בכח מעשיהם אין שולט בו ידי זרים. ולכן המנורה החזיקה יד בני ישראל בגלות יון ובזה נעשה להם הנס כנ"ל:

(ליל ו)[עריכה]

הר"ן כתב למ"ד אסור להרצות מעות דיש בנר חנוכה קדושה הוא משום דתיקנו זכר למנורה כו'. נראה דמה"ט דרוצין לעשות זכר למנורה לכך נתעורר עי"ז קדושת המנורה חל על הנרות ונמצא מצות נר חנוכה מעורר נרות המנורה. וז"ש רמב"ן ז"ל פי' מ"ש שלך לעולם קיימת שנרות המנורה מתעוררין בעת הדלקת נרות חנוכה כנ"ל. שזכה אהרן להיות נשאר הארת המנורה שיוכלו בני ישראל להשיג הארתן בזמנים המיוחדים כגון בחנוכה. וכן י"ל בכל יום יש מצות מיוחדין למצוא על ידן הארת המנורה וכ' סמוכים לעד לעולם שכל המצות אף התלוין בזמן הבית. מ"מ הם קיימים לעד משום דעשוים באמת וישר פי' שהמצות הארתם במקום גבוה הם קיימים כיון שהם באמת ועי"ז כפי מה שאדם מיישר עצמו ובא אל האמת נמצאים לו הארות אלו המצות כנ"ל:

הלל והודאה. נראה דהלל נתקן על נס הנרות כי בהודאה לא נזכר הנס וגם כי הודאה שייך על דבר שאין יכול להתקיים בל"ז ומודה להשי"ת שעזרהו כמו ד' שצריכין להודות ולכך ההודאה נתקן על ההצלה. והלל על נס הנרות שהי' רק לתוספות חיבה ולשמחה יתירה ועל זה שייך הלל. ועוד יתבאר לפנינו בס"ד:

(ליל ז)[עריכה]

הלל והודאה. הוא שמחה והכנעה. וז"ש אמו"ז ז"ל שהוא נגד יוסף ויהודה. ושניהם צריכין לכל איש ישראל כי אין שמחה של מצוה מתקיים בלי הקדמת היראה והכנעה שעי"ז היא עומדת לעד. כאשר רבותינו הגידו כי שניהם ענין אחד הוא אף שנראה כסותרין רק אדרבה כפי מה שמכיר אדם מקומו שמח ביותר שזוכה לעשות רצון הקב"ה. וחז"ל אמרו הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה כו'. פי' כשיוצאין ממלכות בו"ד נעשין בן חורין יכולין לקבל מלכות שמים וצריך להיות עיקר השמחה ע"ז שנוכל לשעבד עצמו להשי"ת ועל כוונה זו צריך אדם לטהר עצמו מלהיות תחת יד היצה"ר כדי להיות מוכן לקבל עול מלכותו ית' כנ"ל. וע"י הודאה יוצאין מיצה"ר שהוא הכנעה לב נשבר דלא שליט יצה"ר רק בגסות כמ"ש בזוה"ק וישב. ונמצא הודאה הכנה אל ההלל. ואחשוב כי זאת כוונת חז"ל בימים הנכנסין והיוצאין כי כלפי הארות הטובות הבאות בחנוכה יוצאין כנגדו ע"י הכנעה ימים הרעים מסטרא דיצה"ר כמ"ש במדרש שאין ד"ת מתערבין. וכל טפה שנכנסת יוצאת כנגדו דבר של טפלות כו'. וזהו הלל והודאה כנ"ל והבן:

(ליל ח)[עריכה]

נר חנוכה בשמאל כדי שתהא מזוזה בימין כו'. דכתיב אורך ימים בימינה כו' דרשו חז"ל העוסקין שלא לשמה אעפ"כ עושר וכבוד כו'. פירוש שבודאי דרך הישר הוא עפ"י התורה ואז אין צריך לנסים וכן ראוי שיתנהג כל איש ישראל וכן רצון השי"ת שברא האדם ישר כו'. אעפ"כ מי שעוסק בתורה כח התורה עוזר לו אף אם נכשל בדרך מעוקם. והשי"ת מצילו עפ"י נס. ובודאי בנס דחנוכה היו בני ישראל בשפל המצב עד שטמאו כל השמנים אעפ"כ עזר לנו השי"ת. ואנו צריכין להראות כי הימין עיקר ולבטל נ"ח משמאל להמזוזה שהיא מימין והוא העיקר. ואלו ב' הדברים הם הלל והודאה כי על זמן דחנוכה העיקר הודאה רק שסמכו חכמים להלל כי הימין קודם כנ"ל:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.