שער המלך/מלווה ולווה/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ מלווה ולווה יא

ד

כל

מלוה גובה כו' ומלוה ע"פ גובה מן היורשים כו'. הנה הרי"ף ז"ל ס"פ גט פשוט כתב ז"ל וקי"ל כעולא דהא רב פפא שהוא בתרא פסק הלכה הכי בפ' האשה נקנית דאמר רב פפא הלכתא מלוה ע"פ גובה מן היורשים מ"ט שעבודא דאורייתא כו' והא דפסק ר"פ הכא ואמר הלכתא מלוה ע"פ גובה מן היורשים ואינו גובה מן הלקוחות גובה מן היורשים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא לאו דפליג דידיה אדידיה אלא דהא קמ"ל דהיינו טעמא דאוקמוה רבנן אדאורייתא וגובה מן היורשים כדי שלא תנעול דלת ע"כ וכ"כ הרא"ש יעיי"ש. וראיתי להרב בג"ת דשל"ו ע"ב שהקשה על דבריהם ז"ל וז"ל ותיר' ז"ל לכאורה הוא קשה הישוב דכי אצטריכנא לאהדורי בתר טעמא אמאי אוקמוה רבנן איזה דבר אדאורייתא היינו היכא דאיכא איזה צד שהיה ראוי לתקן שלא יעמוד הדבר אדין תורה אז אמרינן דאיכא טעמא לאוקמי אדין תורה כגון הא דאקשינן לעולא א"ה מלוה בשטר נמי דהיינו לומר דכיון דמלוה ע"פ תקנו רבנן דלא לגבי ממשעבדי משום פסידא דלקוחות בשטר נמי הו"ל למיחש לפסידא ומש"ה אצטריכנא לטעמא דכיון דלקוחות אפסידו אנפשייהו אוקמוה אדין תורה כו' ברם הכא גבי יורשין לעולא דס"ל שעבודא דאורייתא מה לנו לבקש טעמי' למה לא תקנו שלא יגבה מן היורשים לתלות הדבר בטעם שלא תנעול דלת ומאיזה צד היה מקום לתקן שלא כדין תורה כיון דגבי יורשין ליכא טעמא דפסידא ואם כן אין צורך לומר אלא דמלוה על פה גובה מן היורשין מפני שכך הוא דין תורה ע"כ ת"ד ולע"ד נראה ליישב דבריהם כלפי מה שכתבו התוספות שם פ' גט פשוט דף קע"א ע"א ד"ה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות וז"ל תימא כיון דמלוה בשטר גובה מן היורשין אע"ג דשעבודא לאו דאורייתא שלא בשטר נמי מ"מ לא גביה מה לי היכא דאית ליה קלא לדלית ליה קלא וי"ל מי שמלוה על פה כיון שאינו חושש לקלא וכתקנה דלקוחות לא תקנו חכמים לגבות מן היורשין עכ"ל א"כ מעתה אף אנו נאמר שזהו כונת הרי"ף והרא"ש ז"ל ממ"ש דקמ"ל דה"ט דאוקמוה רבנן אדאורייתא שרצונם לומר דמש"ה הוצרך ר"פ לטעמא שלא תנעול דלת משום דאי לאו הכי אע"ג דשעבודא דאורייתא וליכא פסידא דלקוחות מ"מ כיון דתקנו חכמים השתא דאינו גובה מן הלקוחות משום פסידא א"כ נימא כיון דאינו חושש ללקוחות והלוהו ע"פ אינו חושש ליורשין וכדס"ל לרב דאע"ג דמלוה בשטר גובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת במלוה ע"פ ס"ל דאינו גובה מן היורשין ולא חששו חכמים לנעילת דלת מטעמא דכיון דאינו חושש ללקוחות אינו חושש ליורשין מש"ה קאמר ר"פ דאוקמוה רבנן אדין תורה וגובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת וחששו חכמים לנעילת דלת לענין דגובה מן היורשין אע"פ דאינו גובה מן הלקוחות ובהכי ניחא מ"ש עוד הרב הנז' ז"ל שם וז"ל ועוד קשה לדבריהם דצריכנן לטעמא דנעילת דלת לאוקמה אדין תורה לגבי היורשין דהא התם בהאשה נקנית די"ג אמרי' אהא דתנן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה א"ש והוא שהפרישה מחיים מ"ט שעבודא לאו דאו' ר"י אמר אע"פ שלא הפרישה מחיים מ"ט קסבר שעבודא דאורייתא ופרכינן והא איפליגו בה חדא זמנא כו' ומהדרי' צריכא דאי אתמר בהא בהא קאמר שמואל דלאו מלוה הכתובה בתורה כו' והשתא לדברי הרי"ף והרא"ש דאהני טעמא דשלא תנעול דלת לאוקמיה אדין תורה מאי פריך הא הדבר פשוט דאי אתמר בהא הוה אמרינן דלעולם ס"ל לשמואל דשעבודא דאורייתא בדאיכא טעמא דנעילת דלת כההיא דמלוה ע"פ גובה מן היורשין והכא גבי קרבן לא מחייבינן ליורשין משום דליכא נעילת דלת והילכך לא מוקמינן אדאורייתא ואי אתמר בהא דמלוה ע"פ הו"א בהא אמר ר"י דאוקמינן אדאורייתא מטעמא דנעילת דלת אבל באידך מודה לשמואל ע"כ ת"ד ואולם ע"פ האמור ל"ק מידי דע"כ לא אמרו הרי"ף והרא"ש דצרכינן לטעמא דנעילת דלת לאוקמה אדין תורה אלא דוקא גבי מלוה ע"פ משום דאי לאו ה"ט היה לנו לומר דכיון דאינו חושש ללקוחות והלוהו ע"פ אינו חושש ליורשין כדס"ל לרב ומש"ה צרכינן לטעמא דנעילת דלת דחששו חכמים לנעילת דלת ואוקמוה אדאורייתא ברם התם דלא שייך ה"ט כלל דהוי מלוה הכתובה בתורה וא"כ אי ס"ל לרב ושמואל דשעבודא דאורייתא היל"ל לענין חטאת אע"פ שלא הפרישה מחיים יביאו יורשין עולתה כיון דליכא פסידא דלקוחות והכא לא צרכינן לטעמא דנעילת דלת מדקאמר דדוקא הפרישה מחיים אבל לא הפרישה לא מוכרח דס"ל דשעבודא לאו דאורייתא ומש"ה פריך שפיר דהא אפליגו בה חדא זמנא כנ"ל שוב ראיתי להריטב"א ז"ל בקדושין שתמה על הרי"ף כמו שתמה הרב הנזכר ולע"ד נראה כדכתיבנא אמנם הא קשיא לי לדעת רבינו חננאל ז"ל שכתבו התוס' בקדושין ד"ה אמר ולדעת ה"ר אליהו ז"ל שכתבו בפרק גט פשוט ד"ה גובה דלר"פ אע"ג דשעבודא לאו דאורייתא אפ"ה גובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא אם כן מאי פריך בגמרא הא אפליגו בה חדא זמנא ומאי קו' הא צריכי שפיר דאי אתמר בההיא דהאשה שהביאה חטאתה כו' הו"א דבההיא דוקא ס"ל לשמואל דאינו גובה מן היורשין משום דליכא טעמא דנעילת דלת אבל בההיא דמלוה ע"פ אע"ג דשעבודא לאו דאורייתא הו"א דמודה שמואל דגובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת וכדס"ל לר"פ ואי אתמר בהא הו"א בההיא דוקא ס"ל דמלוה ע"פ גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות ומאי דגרסינן בספרים ר"י אומר מלוה ע"פ גובה בין מן היורשין ובין מן הלקוחות טעות סופר הוא דהא מתני' היא ע"י עדים גובה מנכסים ב"ח וכן כתבו בתוס' רי"ד ועיין בתוס' בפרק יש בכור דף מ"ח ד"ה לכ"ע משום דס"ל שעבודא לאו דאורייתא ואפי"ה גובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא אבל בההיא דהאשה שהביאה חטאתה אימא מודה לשמואל דאינו גובה מן היורשין משום דשעבודא לאו דאורייתא וליכא טעמא דנעילת דלת קמ"ל דגובה מן היורשין דשעבודא דאורייתא וצריך לדחוק ולומר דעדיפא מיניה נקט ודו"ק תו הקשה הרב הנזכר לדעת ר"ח דס"ל בההיא דפ"ק דקדושין דקאמר שעבודא דאורייתא איירי במלוה הכתובה בתורה אבל ההיא דגט פשוט במלוה ע"פ שאינה כתובה בתורה ובההיא ס"ל דשעבודא לאו דאורייתא וז"ל נראה מדבריהם דגם מאן דסבר שיעבודא לאו דאורייתא מצי סבר דכשהיא מלוה הכתובה בתורה שעבודא דאורייתא וגבי מיורשין ולפ"ז ק"ט דהא בג"פ אההיא דקאמרי רב ושמואל מלוה ע"פ אינו גובה מהיורשין אותבינן מהחופר בור בר"ה ונפל עליו שור והרגו פטור ולא עוד אלא שאם מת השור יורשי בעל הבור חייבים לשלם דמי שור לבעליו א"ר אלעאי אמר רב כשעמד בדין ומאי קושיא אימא דכי קאמר רב ושמואל דוקא במלוה שאינה כתובה בתורה אבל הך דבור היא בנזקין דמלוה הכתובה בתורה ולא הו"ל לגמר' לאקשויי הך קו' לרב ושמואל בההיא דג"פ אלא אאידך דר"י אמר שמואל דהאשה נקנית דאיירי בקרבן שהוא מלוה הכתובה בתורה עכת"ד ולע"ד נראה דאישתמטי' מניה סוגיא דערכין דפ' ז' דנראה דהא דכתבו התוס' לדעת ר"פ לחלק בין מלוה הכתובה בתורה לשאינה כתובה דבכתובה בתורה גובה מן היורשין הוא דעת רבא בערכין דגרסינן התם אההיא מתני' דקתני הגוסס והיוצא ליהרג ר"י אומר אם הזיק חייב ואמרינן בגמ' רבא אמר דכ"ע מלוה ע"פ אינו גובה מן היורשין והכא במלוה הכתובה בתור' קמפלגי ת"ק סבר מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי' ור"י סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי' וא"כ קשה מאי פריך לרב ושמואל אימא ה"מ ר"י היא אלא ע"כ לומר דהך מקשן לא שמיע ליה הא דרבא וא"כ מעתה אית לן למימר לדעת התוס' ג"כ דהך מקשן לא שמיע ליה הא דר"פ ורבי אלעאי אמר רב לא תריץ ליה הכי דהך מתני' ר"י היא משום דאכתי קשיא ליה סתמא בערכין אהך סתמא וכמ"ש רש"י ז"ל שם בההיא סוגיא יע"ש כנ"ל:

ה

המוכר

שדהו בעדים כו'. כתב ה"ה ובחי' הרשב"א כתב משם ר"ח ז"ל דבמתנה עבדי אינשי דיהבי בצנעא ונראה מדבריו שהנותן שדהו בעדים וקבל אחריותו אינו גובה מנכסים משועבדים יע"ש וכן נראה דעת רבינו יונה ממ"ש הטור ח"מ סימן רמ"ג וז"ל והר' יונה כתב כו' ואם מתנה אם אמר שדה זו אני נותן לך באחריות קנה ומתחייב נמי באחריותו כמו שמתחייב באחריות ע"י שטר כך מתחייב באחריותו ע"י חזקה למגבי ביה מבני חרי ואולם מדברי הריטב"א ז"ל בפ"ק דקידושין דנ"ז ע"א גבי ההיא דהאומר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר שכתב וז"ל יש שואלין כיון שאינו חוזר בשדה מה הועיל חזרתו דלענין אחריות מסתמא לית אחריות אפי' בשטר ואי קביל עליה אחריות אפי' בע"פ נמי כו' יע"ש מבואר בהדיא שחולק אסברת ר"ח ז"ל דאל"כ הא נ"מ טובא גם הרשב"א ז"ל שם בחידושיו כתב וז"ל וא"ת כיון דקנה כי חזר בו בשטר מאי מהני ליה בשטר מתנה וא"כ במכר אי משום אחריות שבו הא רב הונא הוא דאמר המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים כו' נראה שחולק למ"ש הוא עצמו משם ר"ח שהרי במתנה נ"מ טובא בשקבל עליו אחריות ממשעבדי וכן נראה להוכיח שדעת רשב"ם כדעת ר"ח ממ"ש בפרק ג"פ דקע"ב ע"א ד"ה להנך וז"ל כותבי שטר מתנה שאין כתוב בהן אחריות ולא אתי למטרף מלקוחות א"נ שטר מכירה שכתוב בהן אחריות שדינו לטרוף לקוחות משעת מכירה כו' כדאמרינן בח"ה כו' ואי סבירא ליה כדעת הריטב"א ז"ל הא אפילו בשטר מתנה שכתוב בהן אחריות מצי מתוקמא דטריף לקוחות כדין המוכר שדהו אלא מבואר דס"ל דבמתנה עבדי אינשי דיהבי בצנעא:
ודע שמשמעות דברי רבינו ז"ל מבואר דס"ל דהא דאמרינן המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים היינו אפילו בשטר שלא קבל אחריות בפירוש וכן מבואר עוד בהדיא ממ"ש בפי"ט מה' מכירה יע"ש ושלא כדעת הרב התרומות שער מ"ח ח"א שכתב בדוקא שקבל אחריות בפי' אבל בסתמא לא דבהא לא אמרינן ט"ס הוא והרב גדולי תרומה ז"ל שם כתב דלא נמצא לו לבעל התרומות שיוכל לומר המוחזק קים לי כוותיה יע"ש ודבריו תמוהים דלענין קים לי אפילו בשטר מכר שאין בו אחריות יכול לומר המוחזק קים לי כסברת רבינו ברוך מארץ יון ורשב"ם דסבירא להו דבשטרי מקח אחריות לאו ט"ס הוא וכמ"ש בהגהות אשרי פרק גט פשוט דרי"ד ע"א ומכ"ש במכר שדהו בעדים בלא שטר ועיין בהרב כנה"ג ז"ל סימן תר"ה בהגהות ב"י אות אלף שכתב וז"ל בכל הפוסקים לא מצאתי גלוי לדין זה לבד בפסקי מוהר"ם מרקנטי שכתב משם רשב"ם ורב שפסקו כשמואל דבמקח וממכר אחריות לאו ט"ס הוא ותימה דהא רבא הוא בתראה פסק דלא כשמואל ועוד תימא דבפ' ג"פ גבי מי שאבד שטרו מוכח דהלכה כרבא מדאמרינן פ' ג"פ דבשטר מו"מ כותבין חוץ מן אחריות שבו כו' יע"ש וכל דבריו מן המתמיהין ולא ידעתי איך אישתמיט מיניה דברי הגהות אשרי הללו ומ"ש דרבא דהוא בתראה פסק דלא כותיה מדברי הגהות אשרי מבואר ישוב לזה דרשב"ם ור' ברוך פוסקים כרב אשי דבתראה טפי ומשה"ק מהא דאבד שט"ח כו' ומה שתי' הן הם דברי הגמ' שם דקס"ט ע"ב פלוגתא דרפרם ור"א והוא מן התימה אם יצאו דברים אלו מפי קדוש:
עוד ראיתי לו שם שכתב על דברי גד"ת הללו שכתבנו וז"ל ואני אומר דכיון דמדברי הנ"י ז"ל בב"ב מוכח דכל שלא פירש אחריות אינו גובה מנכסים משועבדים ויכול המוחזק לומר קים לי כהבעה"ת והנ"י ז"ל אלו דבריו ואני תמיה עליו שהרב ז"ל סותר את עצמו ממ"ש בח"א סימן של"ט אות ט' וז"ל אבל מ"ש הנ"י ז"ל בפ"ק דמציעא והביא הבית יוסף סימן רכ"ד ההוא ודאי צריך לומר דהיינו דוקא במוכר דכל שלוקח קרקע אינו לוקחו בלא אחריות אבל בשטר הלואה כל שלא צוה כו' אחריות לאו ט"ס הוא יע"ש וא"כ סברת הרב התרומות שכתב גבי מוכר שדהו בעדים יחידאה איהו והרב ש"ך ז"ל בסימן קט"ו סק"ה ובסימן רכ"ה סק"א כתב על דברי גד"ת הללו שמצא לו חבר להרב בע"ת ז"ל לרשב"ם ז"ל פ' ח"ה דמ"א ע"ב שכתב כן בהדיא על מימרת רב הלזו ויש לפקפק עליו דאין זו ראיה כלל דרשב"ם ז"ל מה שהוצרך לומר דמיירי בדקבל אחריות עליו הוא משום דאיהו ז"ל ס"ל דקי"ל כרב אשי דבמקח וממכר לא אמרינן אחריות ט"ס מטעמא דעביד איניש דזבין ארעא ליומיה ומכ"ש במוכר בעדים בלא שטר אמנם למאי דקי"ל דאפי' במו"מ אמרינן אחריות ט"ס הוא וא"כ בשטרי הלואה ה"נ דלא בעינן שיקבל אחריות בפי' הן אמת שדברי הרא"ש תמוהים במ"ש שדעת רשב"ם דקי"ל כשמואל ועיין בהרב מוצל מאש סי' נ"ט ובספר לשון למודים למו"ה ז"ל בה' הלואות דכ"ח ע"ד יע"ש ואני אומר שדברי הרב בעה"ת אלו לאו יחידאה וכבר מצאנו לו חבר להרמב"ן ז"ל בפרק הספינה דע"ז והרשב"א ז"ל בחי' פ"ק דקדושין דכ"ז שכתב כן בהדיא כדעת הנמוקי ז"ל יע"ש וכן נראה שהוא דעת ריב"א ז"ל שכתבו התוס' בפ' אע"פ דנ"ה ע"א ד"ה כתבו וז"ל ופי' ריב"ם בשם ריב"א דדוקא בשטר מכר חוזר שאינו רוצה שתהיה עליו שעבוד בשטר מכר טריף ממשעבדי אבל במתנה כו' יע"ש וכן כתב הגא"ש פרק הספינה והמרדכי פרק חזקת משמו והדבר תמוה שהרי למאי דקי"ל כרב אפי' בלא שטר נמי גובה ממשעבדי אלא נראה שדעתו ז"ל כדעת הראב"ד והבע"ת וההיא מיירי בשלא קבל אחריות בפי' וכן כתב הרב בני אהרן סימן קמ"ג דקמ"ה ע"ב והרב כנה"ג והב"ח שם שזה דעת ריב"א ואולם תמה אני על דברי התוס' דבפ' אע"פ דבסמוך ונראה כתבו וז"ל ומיהו למ"ד אחריות לאו ט"ס הוא צריך לאמלוכי ביה לכתוב עליו אחריות כו' אבל למ"ד אחריות ט"ס הוא אין צריך לימלך הרי מבואר דס"ל שלא כדעת הנמוקי זכרונו לברכה וכן כתב הרב בעל שפתי כהן זכרונו לברכה סימן ל"ט ס"ק י"א דאם איתא אפילו למ"ד אחריות ט"ס הוא צריך לימלך א"כ איך אפשר דבתוך כ"ד סותרין את עצמן והביאו פי' ריב"א ולכן הנראה שודאי ריב"א ז"ל ס"ל דלא כהנמוקי ומ"ש שאינו רוצה שיהיה עליו שעבוד בשטר היינו מטעמא דמילי נכסי ושטרא אית לה קלא טפי וכן ראיתי להרב ב"ח ז"ל בתשו' סימן שכ"ב יע"ש ובהגא"ש בפ' אע"פ כתוב שם וז"ל מיהו לשמואל דאמר אחריות ט"ס הוא אין כותבין אם לא אמר בתחלה כתבו ושמא אינו רוצה שיגבה ממשעבדי מיהו במתנה כותבין דלא גבי ממשעבדי עכ"ל ומ"ש לשמואל דאמר אחריות ט"ס הוא תמוה שהרי שמואל אית ליה דבשטרי מו"מ אחריות לאו ט"ס הוא ואם נאמר שט"ס נפל בדבריו וצריך לומר לשמואל דאמר אחריות ט"ס הוא אין כותבין כו' וכונת דבריו למ"ש התוס' דלמ"ד אחריות לאו ט"ס הוא צריך לאמלוכי ביה לכתוב עליו אחריות והיינו אין כותבין שכתב דהיינו אין כותבין אחריות בפי' תימא על עצמך א"כ מאי האי דקאמר אח"כ מיהו במתנה כותבין דלא גבי ממשעבדי הא אדרבה היא הנותנת דכיון דבמתנה לכ"ע לא אמרינן אחריות ט"ס הוא ודאי דאין כותבין בו אחריות דאינו רוצה שיגבה ממשעבדי ואי מש"כ מיהו במתנה כותבין היינו כתיבת השטר סתם בלא אחריות מאי איכא בין מתנה למכר הא מכר כי האי גוונא נמי כותבין לשמואל דאמר אחריות לאו ט"ס הוא ולכן הנראה אצלי שט"ס נפל בדבריו וצריך לומר מיהו לרבא דאמר אחריות ט"ס אין כותבין כו' ובהגא"ש לא מיירי כשבאים לכתוב עליו אחריות בפי' כדרך שכתבו התוס' בפי' דההוא ודאי אדרבא לשמואל אי ס"ל לאו ט"ס הוא פשיטא טפי דאין כותבין אלא כשבאין לכתוב שטרא סתמא מיירי וס"ל כדעת הנ"י והבעה"ת דאחריות ט"ס הוא אמת ולא אחריות מוכר והיינו דכתב בשטר מכר אע"ג דקנו מיניה אין כותבין שטר כלל משום דאינו רוצה שיגבה ממשעבדי שהרי הוא לא קבל עליו אחריות בפי' בשעת מכר אבל בשטר מתנה כיון דלא אמרינן אחריות ט"ס הוא כותבין שטר מתנה בלא אחריות ונמצא א"כ שדעת הגהא"ש כדעת הרב בעה"ת והנ"י שכתבו זה הנראה אצלי בכונת דבריו ומ"מ הדבר תמוה לפי שיטה הלזו דא"כ מאי האי דפרכינן פ"ק דמציעא ד"ה לשמואל דאמר אחריות ט"ס הוא אדשמואל דאמר זיל אמליך שיעבודא כו' ומאי קו' הא אע"ג דאחריות ט"ס הוא היינו לומר דמסתמא כך התנו בהדיא אלא שהסופר טעה ולעולם צריך לאמלוכי ונראה שלזה היתה כונת הש"ך ז"ל סי' ל"ט ס"ק י"א שכתב וכן משמע לכאורה פ"ק דמציעא ובאמת שהיא קו' חזקה ולא ידעתי מאי משמע לכאורה דקאמר וכן ראיתי למוהר"ב ז"ל בס' א"ז שתמה כן משם הריטב"א והנראה אצלי ליישב לפי שיטתם ז"ל ע"פ מ"ש הרב כנה"ג סימן ל"ט והש"ך שם דאפי' לדעת הנמוקי והראב"ד כל שהמוכר צוה לסופר לכתוב לו שטר אע"פ שלא פי' לו שיכתוב אחריות כיון דאחריות ט"ס הוא מסתמא כקביל עליה אחריות דמי כל שלא פי' לו שלא לכתוב לו אחריות יע"ש והשתא היינו דפרכינן שפיר דכיון דס"ל לשמואל אחריות ט"ס א"כ למה זה הוצרך לומר זיל אמליך שעבודא כו' ולמה צריך לאמלוכי על האחריות הא כל שצוה לו לכתוב שטר די כנ"ל נכון:

ז

לוה

שאין לו מטלטלין אלא קרקע כו'. כתבו התוס' פ' הכותב דף נ"ד משם ר"ת דג' דינים יש בדבר דב"ח אי אית ליה זוזי לא מצי לסלוקי בארעא ואי לית ליה זוזי מצי לסלוקי בארעא כדאמרינן תולה מעותיו ביד גוי הוה ונזקין אפי' אית ליה זוזי מצי לסלוקי בארעא כדאיתא בפ"ק דב"ק ולשכיר אפי' לית ליה זוזי לא מצי לסלוקי בארעא וכן פסק הטור בח"מ סימן ק"א ומסתמיות דבריהם ז"ל נראה דכשאין לו מעות יכול ליתן מטלטלין או קרקע וכן משמע מלשון הטור ז"ל שכתב אם יש לו מעות כו' ואינו יכול לדחותו אצל מקרקעי או מטלטלי משמע דכשאין לו יכול לדחותו אצל מטלטלי:
ואולם ראה זה חדש מצאתי בשיטה מקובצת למוהר"ב ז"ל בפרק הכותב שכתב זה בשם רבינו ישעיה וז"ל פי' הלוה והמזיק אין דינם שוה דלגבי מזיק כתיב ישיב ואפי' סובין ואם רוצה לסלקו בקרקע נמי יכול לסלקו ואפי' שיש לו זוזים יכול לסלקו בקרקע או במטלטלין ולא מצי למימר זיל טרח וזבין אבל בב"ח אינו כן אם יש לו זוזים אינו יכול לסלקו אלא בזוזים ואם אין לו זוזים ויש לו מטלטלין אינו יכול להגבותו מטלטלין אלא אומר לו זיל טרח וזבין למטלטלי דידך והב לי זוזי ודוקא במטלטלי הוא דאמרינן הכי דאי לא מזדבן הכא מזדבן בדוכתא אחריתי דשכיחי לוקחין אבל בקרקע לא דאי לית ליה זוזי ואית ליה ארעא לא אמרינן זיל זבין קרקע והב ליה דמי שהוא דחוק למכור קרקע אם לא יזלזל הרבה בשווייה אינו יכול למכור את"ד יע"ש ובהכי מקום אתנו ליישב מה שהקשה מוהרימ"ט ז"ל בח"מ סימן ל"ה עמ"ש הטור בח"מ סימן רע"ח יצא עליהם שטר חוב בכור פורע להם פי ב' ואם אינו רוצה ליתן פי ב' וליקח פי ב' רשאי כו' כתב ה"ר יוסף הלוי דדוקא בחלק בכורה שהיא מתנה אבל בחלק הפשיטות אינו יכול לסלק עצמו ולומר לב"ח הנה הנכסים לפניכם איני רוצה ליקח כלום ולא לפרוע אלא כופין אותו ליטפל בדבר ולמכור אותן ולגבותן או לשומן כו' שהוא במקום מורישו כו' יע"ש דמדברי הר"י הלוי משמע דבחלק הפשיטות כופין אותו ליטפל בדבר ולמוכרה וזה תימה שהרי המוריש עצמו כשיצא עליו ש"ח מי מחייבו למכור הרי אמרי' בהכותב דלא אמרי' ליה זיל זבין עי"ש מה שהאריך בזה ואולם כפי מ"ש י"ל שדעת ה"ר יוסף הלוי כדעת ה"ר ישעיה דבמטלטלין אמרינן ליה זיל זבין ומיירי ה"ר יוסף הלוי ז"ל במטלטלין וזהו שכתב כופין אותו למכור אותן או לשומם דהיינו כל א' כדינה במטלטלין למכור אותן ובקרקעי לשום אותם דבקרקע לכ"ע לא אמרינן ליה זיל זבין כנ"ל :
ואולם קשיא לי טובא לדעת ה"ר ישעיה מהא דגרסינן בריש פרק המוכר פירות גבי ההוא דהמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר הרי זה מקח טעות כו' ופרכינן ואי ליכא לאשתלומי מיניה לישקליה לתורא בזוזי דאמרי אינשי ממארי רשותא פארו אפרע ומשנינן לא צריכא דאיכא לאשתלומי מיניה כו' והשתא לדעת ה"ר ישעיה קשה דמאי פריך לישקלי ליה לתורא בזוזי הא במטלטלין אפילו אי לית ליה זוזי אמרינן זיל טרח וזבין ודוחק לומר דכיון דנמצא נגחן לא שכיחי לוקחין אם לא שיזלזל הרבה בשוייה והו"ל כדין קרקע ואולם אם נאמר דר' ישעי' גורס התם כאית דגרסי ואי דליתי' להני זוזי כו' וכתי' ר"י שכתבו התוס' ר"פ המוכר את הבית דס"ל דבמקח טעות הו"ל כדין מזיק דאפי' אי אית ליה זוזי יכול לסלקו בקרקע או מטלטלין כנ"ל:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.