שער המלך/מאכלות אסורות/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ מאכלות אסורות ט

ה

והשוחט עוף ונמצאו בו בצים גמורות כו'. הנה הטור ז"ל בי"ד סי' פ"ז כתב וז"ל ורש"י פי' כשנגמר החלמון ועדיין היא אדומה ומעורה כמו השליל המחובר באשכול שרי כו' וכתב מרן הב"י ז"ל דאף שמפשט ל' הרא"ש שכתב והיינו כמו שלל של בצים כשמחוברת באשכול וגם מפירוש רש"י באותה סוגיא משמע שאע"פ שעודם מחוברים באשכול אם נראה בהם שנגמר החלבון לגמרי מותר לאכלן בחלב מ"מ מדברי הטור ז"ל נראה שהוא מפרש דכל שהיא מחוברת באשכול עדיין לא נגמרה אלא בשכבר פירשה מן האשכול עסקי' ומפני שעדיין היא אדומה ואית בה שורייקי סומקי קרי לה מעורה בגידין ומפני שהוא דומה לאותן שמחוברת באשכול כתב הרא"ש ז"ל והיינו שלל כו' יע"ש ותמהו עליו הש"ך והפר"ח ז"ל דא"א לפרש הסוגיא לפי שיטה זו דהא ללישנא קמא ע"כ מן השלל היינו בשמחובר' וכמ"ש רש"י ואפ"ה אמרינן דמאן תנא מן השלל של בצים טהור דלא כרבי יעקב מכלל דכרבנן אתיא אלמא אף בבצים דתלו באשכול שרו רבנן וכן ללישנא בתרא דס"ל דמן האשכול ר"ל מהנך דתליא באשכול אמרינן דמאן תנא מן האשכול טמא רבי יעקב מכלל דלרבנן טהור אע"ג דתליא באשכול. ולפי חומר הנושא אפשר ליישב דעת מרן ז"ל דס"ל דרב יוסף דקאמר מאן תנא מן השלל של בצים טהור דלא כרבי יעקב אסיק אדעתיה לחלק כדאביי בין איסורא לענין טומאה אלא דהוה ס"ל דת"ק דשרי בשפירשו מן האשכול אף על גב דדמי לשלל של בצים כשהן מחוברות באשכול היינו משום דבשלל של בצים נמי מאי דאסור לת"ק לאו משום דחשיבי כבשר עצמו אלא משום דכיון דמחובר בבשר איכא למיגזר דלמא אתי למיכל בשר עוף בחלב הילכך כיון דאינו אלא משום גזירה כשפירשו מן האשכול אע"ג דדמו לשלל של בצים שרי ולא גזרינן אטו שלל של בצים משום דהו"ל גזירה לגזירה ורבי יעקב דאסר במעורות בגידין אפילו בפי' מן האשכול היינו משום דהו"ל גזירה לגזירה ורבי יעקב דאסר במעורות בגידין אפילו בפי' מן האשכול היינו משום דס"ל דשלל של בצים אסורים מדינא משום דחשיב כבשר גופיה והילכך גזר ר"י במעורות בגידין אטו שלל גופיה דאסור מדינא והיינו דקאמר רב יוסף מאן תנא מן השלל של בצים טהור דלא כרבי יעקב כלומר דכרבנן דר"י מצי אתי משום דכיון דאינו אלא משום גזירה לענין טומאה לא גזרו אמנם ר"י דאסר במעורות בגידין ע"כ דס"ל דמן השלל של בצים אסור מדינא משום דחשיבי כבשר גופיה ואם כן לענין טומאה חשיב כבשר גופיה ואמאי קתני טהור ודחי ליה אביי ממאי דילמא עד כאן ל"ק ר"י אלא לענין איסורא אבל לענין טומאה לא כלומר דנימא דר"י כי אסר במעורה בגידין היינו לענין איסורא דגזר בשלל של ביצים ובמעורה בגידין אטו בשר בחלב גופיה וכולה חדא גזירה היא אבל לענין טומאה לא כו' וכ"ת לענין טומאה נמי נגזור כלומר כיון דלר"י באיסורא גזרי' אפילו במעורה בגידין לענין טומאה מיהא הי"ל לגזור בשלל של בצים דחד דרגא נחתינן אפושי טומאה היא כו' ולישנא בתרא נמי הכי מתפרשה והיינו דקאמר מן האשכול טמא ר"י הוא דאמר אם היו מעורות בגידין אסורין דס"ל דמאי דאסר ר"י במעור' בגידין ובפירשו מן האשכול היינו משום דדמי לשלל של בצים ושלל של בצים אסור מדינא ומש"ה לענין טומאה נמי חשיב כבשר וטמא אמנם לרבנן דר"י כיון דשרו בפירשו מן האשכול משמע דס"ל דשלל של בצים נמי אינה אסור אלא משום גזירה דדמי לבשר וכיון שכן לענין טומאה לא הו"ל למיגזר דאפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן ודחי ליה אביי שפיר ממאי דאשכול כו' כנ"ל ליישב עם שהוא דחוק קצת אלא דאכתי לא איפרק מחולשא מי הכריחו לרבינו הטור ז"ל בתגר זה ולא לפרש הדברים כפשטן ולכן נראה דלרבינו הטור ז"ל קשיתיה דכיון דקי"ל הלכה כת"ק דר"י דרבים נינהו מאי קא שקלו וטרו אביי ורב יוסף אברייתא דמן השלל של ביצים אי אתיא כוותיה או לא כיון דלית הלכתא כר"י ותו ק"ל ללישנא קמא אמאי לא דחי אביי דמן השלל של בצים היינו שאינן מעורות בגידין שאינן דבקות יפה אלא מעט כדסבר רב יוסף בלישנא בתרא. גם ללישנא בתרא קשה אמאי לא דחי דמן האשכול של בצים היינו בצים שאינן גמורות וכמו שכבר נרגש הרב פ"ח יע"ש מה שיישב בדוחק כי על כל אלה כזה ראה וקדש רבינו הטור לומר דמאי דקא מיהדר וקאמר רב יוסף מאן תנא מן השלל כו' דלא כרבי יעקב היינו משום דמינה נשמע דשריותא דת"ק אפילו במחוברות באשכול הוא וגמורות דקתני לאו גמורות ממש קאמר והיינו דקאמר מאן תנא מן השלל דלא כר"י וכיון דלא אתיא כר"י ע"כ ת"ק היא דאל"כ אמאן תרמייה ואהא דחי אביי דמהך ברייתא ליכא למשמע מידי דממאי כו' וכיון שכן מוקמי' בריית' כפשטא דגמורות דקתני גמורות ממש קאמר והיינו כשפירשו מן האשכול והיינו דלא דחי אביי וקאמר דמן השלל כשאינן מעורות כ"כ קאמר שאינן דבקות יפה אלא מעט וכלישנא בתרא דרבי יוסי משום דס"ל דפלוגתא דת"ק ור"י בפירשו מן האשכול הוא ואפי"ה אסר ר"י במעורות בגידין דהיינו שורייקו סומקי והילכך בשלל של בצים אע"ג שאינן דבקות יפה אלא מעט מסתמא ודאי אית בהו שורייקו סומקי ואם כן לא מצי אתיא ברייתא כר"י ולישנא בתרא נמי הכי מתפרשא דרבי יוסי בעי למפשט מינה דמדתני מן האשכול טמא דהיינו הנך דתליא באשכול ע"כ ר"י היא ולא ת"ק דמינה נשמע דשריותא דת"ק אפילו במחוברות לאשכול וכי אסר ר"י היינו דוקא במחוברות לאשכול דאי תימא דפלוגתא דת"ק ור"י בפי' מן האשכול א"כ ע"כ לומר מדקתני בצים גמורות דבשאינן גמורות אפילו בפירשו מן האשכול אסור לכ"ע וכמו שכתב מרן ואם כן אדתני בבריית' מן האשכול טמא במחוברות לאשכול לישמועינן רבותא אפילו בפירשו מן האשכול ואינן גמורות דטמא אלא משמע דפלוגתא דת"ק ור"י אינו אלא במחוברות לאשכול ואהא דחי ליה דמהך בריית' ליכ' למשמע מידי דמן האשכול דקתני אשכול גופיה קאמר וכ"ת א"כ אכתי תיקשי טפי דאדתני אשכול גופיה לישמועינן בבצים אפי' בפירשו מן האשכול הא לא תיקשי משום דלדידן נמי אף לפי פשט דברי רש"י תיקשי הכי דאדתני אשכול גופיה אמאי לא אשמועינן רבותא בבצים התלוים באשכול ועדיין לא נגמרו אלא ע"כ לומר דאשכול גופיה צריכה ליה לאשמועינן אע"ג דאיכא אינשי דלא אכלי מה שאין כן בבצים כנ"ל: והשתא ניחא שפיר מאי דלא מוקי אביי לברייתא בשאינן גמורות משום דאביי עיקר דחייתו כי היכי דניקום ברייתא כפשטא בפירשו מן האשכול ואם כן ע"כ ליכא למימר דברייתא כשאינן גמורות משום דאם כן קשה מאי איריא דתלי' באשכול אפילו בפירשו נמי כנ"ל ליישב דעת הטור ודוק: והמרדכי כתב בשם רשב"ם ז"ל שביצים גמורות היינו שנגמרו לגמרי עם קליפתו החיצונה אבל אם לא נתקשית הקליפה כדרך שנמכרת בשוק דין בשר עליה לכל דבר ע"כ ולשיטה זו צ"ל דר"י לאקולי אתא ולומר דדוקא אם היו מעורות בגידין אסורות הא כל שאין מעורות אפילו אינן גמורות שרי וכן כתב הפר"ח ז"ל וכן מבואר בשיטה מקובצת המיוחסת למוהר"ב שלא כדעת הש"ך ז"ל שכתב דרשב"ם פסק כר"י יע"ש וכתב עוד הפר"ח ז"ל דלשיטה זו צ"ל דמאי דאמרינן בגמר' מאן תנא מן השלל כו' דלא כר"י היינו לומר דכרבנן פשיט' דלא אתיא אלא אפילו כר"י לא אתי אך מאי דקשה טובא לפי שיטה זו דא"כ מאי האי דדחי אביי בלישנ' בתר' וקאמר ממאי דאשכול כו' דילמא אשכול גופיה דא"כ בריית' אתיא דלא כמאן ואין דרך שיטת התלמוד לדחויי דליתי ברייתא דלא כמאן וכבר הוקשה לו כן להפר"ח ז"ל יע"ש: ולעד"נ ליישב במה שיש לדקדק עוד לפי שיטה זו דאם כן מאי דקאמר רב יוסף בלישנ' בתר' מאן תנא מן האשכול כו' ר"י היא ע"כ דהכי קאמר מאן תנא מן האשכול כו' דמשמע דדוקא בדתליא באשכול הא פירש מן האשכול טהור כר"י דאי כת"ק אפי' פירשו מן האשכול נמי טמא וכיון שכן קשה דאדדייק מסיפ' מדיוקא הו"ל לדיוקי מריש' דקתני בהדי' מן השלל של בצים טהור והכי הו"ל למימר מאן תנא מן השלל של בצים טהור ר"י הוא ולכן נראה דמש"ה לא דייק רב יוסף מרישא משום דאי מרישא הו"א דאתי' ככ"ע וע"כ לא קאמר ת"ק כל שאין בהן קליפה קשה אלא דוקא לענין איסור' ומשום גזירה אבל לענין טומאה לא גזרו דאפושי טומאה לא מפשינן אך מסיפא דקתני מן האשכול טמא מוכח דכי היכי דגזרה לענין איסור' גזרה לענין טומאה דס"ל לרב יוסף דאפילו במעורות ליכא איסור' אלא משום גזירה ולא מדינ' דהא לאו בשר נינהו וכיון שכן ע"כ רישא ר"י היא ולא רבנן ודחי ליה אביי ממאי כו' דילמא אשכול גופיה וכיון שכן בריית' אתיא ככ"ע ומשום דלענין טומאה לא גזרו כנ"ל ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.