שער המלך/זכיה ומתנה/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ זכיה ומתנה ו

יז

ודברים אלו לא ניתנו ליכתב. עיין מ"ש פ"ג ה"ג מהלכות אישות דין י"ד:

כ

המקדש

אחותו כו'. כתב הרב הכ"מ מחלוקת רב ושמואל ופסק כשמואל כו' והקשה הרב לח"מ ז"ל דבפ"ק דמציעא דט"ו איפליגו רב ושמואל בהכיר בה שאינ' שלו ולקחה דרב אמר מעות יש לו שבח אין לו משום דאדם יודע שקרקע אין לו וגמר ומקנה לשם פקדון ושמואל אמר אפילו מעות אין לו משום דגמר ונתן לשם מתנה וא"כ כיון שרבינו ז"ל פסק בפ"ט מה' גזילה כרב וכדאפסיק' התם הלכתא בהדיא הי"ל לפסוק ה"נ כרב דאמר מעות חוזרין דגמר ונתן לשם פקדון וליכ' למימר דדוקא התם פסקינן כשמואל משום דכיון דהוי ליה מתנה אבל גבי נכרית הוי הלכתא כרב דהוי פקדון וכצריכותא דעביד בגמ' דהא ליתא שהרי כתב רבינו לעיל מינה ואם היו קידושי טעות המעות חוזרים וכתב ה"ה ז"ל פי' שהוא טועה וסבור שיהיו קידושין והוא דבר שראוי לטעות משמע שדבר שאין ראוי לטעות לא הוו קדושין אפילו מקדש לנכרית ותירץ דס"ל לרבינו ז"ל דמאי דפסק רבא הלכתא מעות יש לו משום מאי דהקשה בגמ' בין לרב דאמר פקדון בין לשמואל דאמר מתנה האי לארעא היכי נחית והיכי אכיל פירות ופי' רש"י סבור היה שהמכר יהיה קיים ולא יהיה בקי בדין מה"ט אית ליה לרבא דמעות יש לו משום דכיון דנחית לארעא סבור הוא ודאי שהמכר יהיה קיים ולהכי התם כיון דטעי מעות יש לו אבל בעלמא מעות מתנה אפילו גבי נכרים א"ד יע"ש ויש לדקדק עליו דאי משום האי טעמא הוא דפסק רבא כרב א"כ היל"ל דשבח יש לו דומיא דנמצאת שאינה שלו דלא הכיר בה שאינה שלו דפסק כרב דאמר שבח יש לו משום דכיון דבתורת זביני נחית לארעא לא מחזי כרבית אלא משמע ודאי דהיינו טעמא דשבח אין לו משום דכיון דיודע שאין כאן מכר מיחזי כרבית ואע"ג דלשם פקדון הוא מ"מ אדעתא לאשתמושי בהו יהבינהו ניהליה והוי כהלואה והיינו נמי מאי דפרכינן התם בגמ' בין לרב דאמר פקדון בין לשמואל דאמר מעות מתנה האי לארעא היכי נחית כו' משמע דלרב נמי פרכינן דכיון דנחית לארעא ע"כ סובר הוא שהמכר קיים ואמאי קאמר דשבח אין לו ואפשר ליישב דס"ל לרבינו דאע"ג דבתורת זבינה נחית לארעא וסבור הוא שהמכר יהיה קיים אפי"ה כיון שהכיר בה שאינה שלו ולקחה הוי מחזיק ידי עוברי עבירה שמא אם היה בידו היה ספק בידו לעשות תשובה וינחם על הרעה אשר עשה והשיב את הגזלה והלכך קנסו ליה רבנן דשבח אין לו משא"כ בהכיר בה שאינה שלו דהוא לא ידע ואשם דמאי הו"ל למיעבד והילכך אוקמוה אדינא דכיון דמתורת זבינה נחית לארעא לא מיחזי כרבי' ושבח נמי יש לו ומאי דפרכינן בגמ' בין לרב דאמר פקדון כו' לאו אעיקר דינא דרב דקאמר מעות יש לו שבח אין לו הוא דפרכינן דהא דינא דרב אפי' להאי טעמא נמי איתי' כמ"ש אלא אעיקר טעמא דיהבינן לרב משום דגמר ונתן לשם פקדון הוא דפרכינן דהיכי מצית למימר דמה"ט הוא דא"כ האי לארעא היכי נחית כנ"ל ליישב דבריו ז"ל ושוב מצאתי להרב נת"מ דק"ו ע"ב שתמה עליו כן ודחה דבריו ולע"ד יש להעמיד דבריו כמ"ש אך אכתי ק"ל לדרך הרב ז"ל ממשה"ק הריטב"א ז"ל בפרק הא"מ אהא דמסקינן לקמן בתרי מאני ציית בחד מנא לא ציית וז"ל איכא דק"ל דהא ביבמות פ' האשה רבא משמע דר"ן בר' הושעיא סבר דאפי' בישראל בחד מנא ציית ומוכח התם דהלכתא כותיה וכן פסק הרמב"ם ז"ל ותי' וז"ל ומסתבר לי דהא ל"ק דסוגין דהכא כולה אליבא דשמואל הוא דלית הלכתא כותיה דכרב קי"ל ואיהו ס"ל כר"ן בר הושעיא דאפי' בחד מנא ציית וטעמא דהויא חלה גזל ביד כהן משום דגמר ונתן לשם פקדון וההיא דמן הנקוב על שאינו נקוב דהוי תרומה וחוזר ותור' שאני משום דטועה גמור ולשם תרומה גמורה נתן ואנו מקיימין מחשבתו ואמרינן ליה ליהדר ולתרום עכ"ל יע"ש והשתא אם נאמר דדוקא באחותו ס"ל לרבי' דהלכה כשמואל אבל גבי נכרים גמר ונתן לשם פקדון ניחא שפיר מאי דפסק בה' תרומות כר"ן בר הושעיא כתירוץ הריטב"א ז"ל משום טעמא דמתניתין דהמפריש חלה גזל ביד כהן משום דגמר ונתן לשם פקדון כיון דהוי נכרים ולא צריכי לטעמא דשמואל דאמר משום דנפיק מיניה חורבא דלדידן דקי"ל כרב גבי נכרים ובחד מנא לא ציית אכן לדעת הרב ז"ל דס"ל דרבי' פ' כשמואל אפילו גבי נכרים א"כ קשה טובא דהיכי פסק כההיא דר"ן בר הושעיא דבחד מנא ציית כיון דלשמואל ע"כ צ"ל דבחד מנא לא ציית ואף גם זו נראה דלק"מ ואדרבא דברי הריטב"א ז"ל קשים לשמוע שהרי בשמעתין פרכינן אהך תירוץ דאסיקנא דבחד מנא לא ציית ממתניתין דהתורם קישות ונמצאת מרה תרומה ויחזור ויתרום ומשנינן שאני התם דמדאורייתא תרומה מעלייתא והילכך ליכא משום גזירה דחורבה דא"נ לא ציית לן ואכיל להו לשארה ליכא איסורא דאורייתא וכמ"ש רש"י ז"ל וא"כ אין מקום כלל להקשות מההיא דר"ן בר הושעיא דאמר בחד מנא ציית דהתם שאני משום דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא כתורם מן הטמא על הטהור כדאמרינן התם בהדיא. ושוב ראיתי בחידושי הרשב"א ז"ל שם ביבמות שתירץ כן והוא דבר פשוט עוד יש לתמוה עליה דקארי לה מאי קארי לה ואפשר ליישב בדוחק דברי הריטב"א ז"ל דכונת קו' ז"ל מדחזינן דפריך בגמ' לר"ן בר הושעיא דאמר לא עשה כלום לתקן את השריים אבל תרומה הוי מ"ש מהא דתנן מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ממ"א ומשני שאני הכא דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא כו' משמע דע"כ לא אצטריכו בגמ' התם לומר דטעמיה דר"ן בר הושעיא משום דמדאורייתא תרומה מעלייתא אלא משום דאקשינן עליה ממתניתין דתורם מן הנקוב על שאינו נקוב דקתני לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ממקום אחר ור"ן בר הושעיא קאמר דתרומה הוי וא"צ להפריש עליו ממ"א הא לא"ה אי הוה קאמר ר"ן דתרומה הוי וצריך להפריש עליו ממקום אחר הוה ניחא לן מילתא דר"ן ולא הוה ק"ל הא ישראל בחד מנא לא ציית ונפיק מיני' חורבא משמע דס"ל דלר"ן בר הושעיא אפי' אי הוה אמרינן דמדאורייתא התורם מן הטמא על הטהור אין תרומתו תרומה אפי"ה ס"ל דבחד מנא ציית הפך ממאי דמסקינן הכא בשמעתין ואהא תי' הרב ז"ל דכולא סוגיא דהכא אתייא כשמואל כו' זה נרא' ליישב דבריו בדוחק ומ"מ עיקר קושיין דאקשינן דברי הרב ל"מ ז"ל מתרצתא היא כמ"ש ודוק והרב נת"מ ז"ל תי' לקו' הרב הנז' דס"ל לרבינו דהא דאמרינן דבאחותו גמר ונתן לשם מתנה לאו דוקא אחותו אלא ה"ה כל שאר עריות כל דאיכא צד קורבה בדבר וזהו שדקדק וכתב אדם יודע שאין קדושין תופסין בעריות אבל במקדש א"א דעלמא כיון דאין קורבה בדבר לא יהיב לשם מתנה אלא לשם פקדון ע"ש ועל פי דבריו יש ליישב מה שהקש' עוד הרב ל"מ ז"ל מההיא דאמרינן בשמעתין וש"מ מעות חוזרים איתמר כו' די"ל לעולם דרבינו ז"ל גריס דאיתמר כגירס' רש"י ז"ל דהא בהא תלייא ואפי"ה פסק בפ"ה מה' אישות כרבי אמי משום הא דתלינן בגמ' מילתא דרבי אמי בפלוגתא דרב ושמואל היינו משום דלשמואל אפי' באיניש דעלמא סבירא ליה דגמר ונתן לשם מתנה כדקאמר באידך פלוגתא שהכיר בה שאינה שלו ומש"ה קאמר בגמרא דהא דרבי אמי לא מצי אתיא אלא כרב אבל לפום הלכתא דפסקינן באיניש דעלמא כרב מצינן למיפסק נמי כר' אמי דמעות חוזרים כא"א דעלמא גם מ"ש עוד הרב ל"מ דאפשר דמטעם זה השמיטו הרי"ף והרא"ש הך פלוגתא דהמקדש אחותו משום דגרסי' דאתמר כגירסת רש"י הוא תימא שמדברי הרא"ש פ"ק דמציעא מבואר דמספק' ליה אי הלכה כשמואל במקדש אחותו דיש לחלק בין אחותו לאיניש דעלמא יע"ש ולפי הנרא' אשתמיט מיני' ז"ל ועיין בס' מש"ל ז"ל פ"ד מה' עבדים הלכה א' שנסתפק במוכר את בתו כשהיא נערה אי הוו המעות מתנה דכתב דלדידן דקי"ל בפלוגתא דהכיר בה שאינה שלו כרב ובמקדש אחותו כשמואל ע"כ די"ל בין נכרי לאחותו א"כ במוכר את בתו כשהיא נערה נמי קי"ל כרב ואין כאן ס' כלל אך אליבא דרבי' דס"ל דלאו דוקא אחותו אלא ה"ה שאר העריות וא"כ לסברתו אין חילוק בין נכרי' לאחותו וכמ"ש הרב נת"מ במוכר את בתו כשהיא נערה היכי לדיינו דייני להאי דינא יע"ש ודבריו יש כאן מן הקושי במ"ש דלדעת רבינו אין חילוק בין נכרי' לאחותו כמו שהכריח הרב נת"מ והלא מבואר מדברי נת"מ דעל כל פנים בעינן דאיכא צד קורבה בדבר ואם כן מה מקום להסתפק במוכר את בתו כשהיא נערה לאיניש דעלמא אי הוו המעות מתנה ואי כונתו ז"ל לומר דלפי דברי הרב נת"מ משכחת לה במוכר את בתו לקרובו דכיון דאיכא צד קורבה בדבר אמרינן גמר ונתן לשם מתנה א"כ כה"ג נמי משכחת לה במוכר את בתו לאחיו לדעת הסוברים דדוקא באחותו פסקינן כשמואל במוכר את בתו לאחיו ודוק:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.