שער אפרים/קכה

שער אפרים קכה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה קכה

נשאלתי מק"ק בילוגראדו על ראובן שהיה חייב לו ישמעאל אחד סך מה והוליכו בעש"ג ונתנו במשמר בית האסורים ובעומדו שם בא ראובן ומכר הכתב ידו של גוי אשר בשבילו זכה בעש"ג לשמעון ומסרו בידו וא"ל כל זכות שיש לי על הגוי אני מוכר לך ויהי בימים ההם יצא הגוי מבית האסורים מופלוש נקרא בלשון ישמעאל שכן דינם שכל שאין לו יכולת לשלם ובכן יורנו רבינו אם יוכל לחזור שמעון על ראובן כיון שאין כאן כתיבה רק מסיר' ואל עליון ינחנו במעגלי צדק למען שמו ושכמ"ה:

תשובה עיקרא דהאי מילתא איתא בב"ב בפ' המוכר הספינה א"ר פפא האי מאן דמזבין שטריה לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך איהו וכל שעבודי' דביה אמר רב אשי כו' עד אמר אמימר הלכתא אותיות נקנית במסירה א"ר אשי לאמימר גמרא או סברא א"ל גמרא רב אשי אמר סברא נמי דאותיות מילי נינהו ומילי במילי לא מיקנין כו' והרשב"ם פוסק כאמימר דהיינו אותיות נקנית במסירה וא"צ למיכתב קני לך איהו כו' והתוס' כתבו בשם ר"י ור"ת דגרסינן בגמ' הלכתא אין אותיות נקנית במסירה כרבנן כו' ורוב הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והתוס' ושאר פוסקים כולם מצד א' עומדים ופוסקים דאין אותיות במסירה אנן הרשב"ם והתוס' בשם הר' יהודאי גאון בעל ה"ג ועוד ראיתי לה"ה מהרש"ח בביאורו שכתב בשם העיטור שדעתו בבירור כדעת הרשב"ם וכתב שכן הסכים בעל מתיבות:

ובאמת יש לתמוה על העיטור ובעל מתיבות שהסכימו לדעת הרשב"ם הלא ראיות ר"ת והר"י שהביאו התוספות נכונים וכמבואר בתוס' והרא"ש באריכות וא"כ למה הסכימו לדעת הרשב"ם ז"ל וביותר שראיתי בס' כנסת הגדולה שהביא בשם תשו' משפטי צדק ח"ב סי' מ"ט דיכול המוחזק לומר קים לי כוותיהו וכעת הס' משפטי צדק אינו בידי וגם הרשב"א גופא לא קטיל קניא באגמ' הוי:

ונלע"ד לישב דברי הרשב"ם לפי דעת התוס' א' לאחת למצא חשבון בראש מ"ש התוספות ראיה לדבריהם מסוף פ' ז"ב מגמ' דההוא איתתא דנפק שטר מתותי ידה אמר' ידענא ביה בהאי שטרא דפריע הוא הימנה רב נחמן א"ל רבא כמאן כר' דאמר אותיות נקנית במסירה ומקשי התוס' על סברת הרשב"ם ואי הלכתא כר' מאי פריך רבא ור"נ נמי לא מיהדר דודאי נאמנת כו' כרבי כו' ומכח זה מוכיחים ר"ת ור"י דהלכה כרבנן ולענ"ד לישב דברי הרשב"ם דאין משם הוכחה כלל דכד נדקדק בגמ' דקאמר ר"נ א"ל לאו משום דאבעי קלתי' כו' הלא בכל מקומות אין מספר בסוגיו' התלמוד כשמקשה כמאן כיחידאי ומתרץ אפ"ת רבנן והכא טעמא אחרינא ולמה לא אמר ג"כ רב נחמן לא כרבנן או אפ"ת כרבנן והכא טעמא דאי בעי קלתי' ועוד איכא למידק בדברי רבא שמקשה כמאן כר' דאמר אותיות נקנית במסירה האיך מדמי זה להדין של אותיות נקנית במסירה הלא העובדא של ההיא איתתא איירי שהשלישו הלוה והמלוה לשומרו וכמ"ש רש"י ואינו אלא פקדון בידה וכל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא ולא שייך לומר בזה אותיות ניקנית במסירה דלא ניתנו בידו לשם קנין ואפי' מסירה אין כאן ורש"י נשמר קצת מזה בד"ה אותיות כו' וה"נ קנאתו והוי כדידה כו' רצה לתקן קצת אמנם מ"מ לא דמי אפי' כעוכלא לדני דהלא לא היתה רק שומר וכדי להבין דברי רבא ור"נ נלע"ד דה"פ דמתמה רבא כמאן כר' דאמר אותיות כו' בתמיה ותמיהתו היתה באמת הלא לא דמי כלל להא דר' וכמש"ל דההיא איתתא לא היתה רק שומר ולא נתנו לה לשם קנין וע"ז השיב ר"נ לא מטעם דאי בעי קלתיה ור"ל בודאי לא דמי האי עובדא להא דאותיות כו' דבהאי איתתא אינה אלא שומר כו' ולא [מהימנא[ אלא מטעם אי בעי קלתיה כו' ולכן לא קאמר ר"נ לא כרבנן לפי שי"ל שגם ר"נ סובר דאותיות נקנית במסירה אבל מ"מ לא דמי כלום מהאי עובדא דלא כדברי הרשב"ם:

ובזה מיושב ג"כ מ"ש התוס' עוד וז"ל ועוד דקאמר התם א"ד לא הימנה ר"נ א"ל רבא והא אבעי קלתיה כו' והשתא אי הלכתא כר' אמאי לא פריך כמאן דלא כר' ור"נ נמי להימנה משום דאותיות נקנית במסירה אלא משמע דאין הלכה כר' כו' ולפי מ"ש לעיל אין כאן שום רמז הוכחה דלא קי"ל כרבי כו'. ומה שהקשו התוס' אח"כ לדבריהם מסוגי' דמי שמת מעובדא דאימיה דרב עמרם חסידא ה"ל מלוגא דשטרי כו' א"ל והא לא משך כו' ור"נ השיב דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי נשמע מזה דר"נ סובר דאם משך קנה והיינו מסירה ואין לחלק בין ש"מ כו' וכמ"ש התוס' וג"כ מגמ' דהכותב ג"כ מוכח כרשב"ם מהא דההוא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי כו' משמע דאי מחיים תפסה קניא כו' והיינו כרבי דניקנית במסירה באמת אף שלכאורה מכאן ראיה לדברי רשב"ם אמנם מ"מ דברי התוס' נכונים בזה דאין מכאן ראיה לדברי הרשב"ם אבל לא מטעמיה שהתוס' כתבו הטעם שהיא לא היתה רוצה לקנות המלוה אלא התם רצה לדחוק היתומים כו' אמנם אין אנו צריכין לכל זה דודאי אין מכאן ראיה לדברי הרשב"ם דאע"ג דאמרי' דאין אותיות נקנית במסירה או במשיכה (דהיינו דבעי מסירה לשם קנין או משיכה לשם קנין) אף שאמרי' בגמרא בפ' הספינה ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח אף שלא בא ליד הלוקח לשם קנין מתחלה קנה הלוקח וא"כ גבי ההוא איתתא דאפקידו גבה מלוגמ' דשטרי קנתה אף דלא באה לידה לשם קנין אמנם דלא דמי דהתם לא באו השטרות לידה לשם קנין מתחלה וגם לבסוף אין כאן דעת אחרת שיקנו לה השטרות ומשא"כ בברייתא דהספינה ברשות לוקח כו' כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח ועיין בטח"מ סי' קפ"ט בסופו שכתב ואין המקח מתקיים לקונה אא"כ יקניהו לו המקנה אבל אם היה לו פקדון בידו וכיון לקנות בסכום ידוע שאמר ליתן לו למפקיד לא קנה דמשמע לכאורה דאף שהוא ברשות לוקח לא קנה דהיינו ברשות המופקדים אצלו לא קנה ובאמת מרן הקדוש הב"י בספרו הארוך לא הראה לנו מקור מוצא דין זה אכן בספרו ב"ה מצאתי ראיתי שהגיה אבל אם היה פקדון ביד אחרים כו' ודברים אלו לקוחים מגמ' דהספינה ועיין מ"ש הב"ח בזה ובמ"ש הטור בסי' ר"י. ומ"ש התוס' אח"כ מהא דג"פ במחלוקת אביי ורבא בענין אותיות נקנית במסירה אי צריך להביא ראיה כו' ג"כ מוכח דהלכה כר' וזהו דוחק גדול לומר דמחלוקתם אליבא דמ"ד שסבר דאותיות ניקנית במסירה והתוס' הוכיחו דרבא הוכרח שסבר דאין אותיות ניקנית במסירה דהא בפ' ז"ב משמע דסבר דאין אותיות ניקנית במסירה עכ"ל והלך לשיטתו דלעיל וככר הוכחנו לעיל דאין להוכיח משם כלום:

ומ"ש התוס אח"כ ואביי ודאי סבר דנקנה במסירה כו' ובפ' האשה שלום כו' ומהתם יש להביא ראיה דרבא סבר אין נקנה מדמייתי מהתם כו' יש בזה ג"כ לישב לפי דעת הרשב"ם כי הלא בזה התוס' בעצמם כותבים ואין לדחות כו' רק שהתוס' דוחי' הדחי' הזאת מדקאמר מאי אמרת דלמא מסר ליה משמע דמכח זה דייק רבא כו' וזה המשמעות נראה לדוחק להתוס' בעצמם לכן כתבו משמע כו' ולא שיש מזה הוכחה וא"כ י"ל שהרשב"ם וסיעתו סוברים האי ואין לדחות לאמת סברתם והאי מדקאמר מאי אמרת דלמא מסר אין משם כ"כ משמעות ואדרבא יש להביא ראיה איפכא מגמ' דפ' כל הגט מהא דאמר רבא זאת אומרת כו' שני יוסף ב"ש כו' דרבא סבר אותיות ניקנית במסירה כו' וכמו שמקשי' התוס' באמת אח"כ מגמ' דפ' כל הגט הנז' על סברתם שסברו שרבא סבר דאין אותיות נקנית במסירה:

וראיתי ברא"ש שהוסיף עוד ראיות לגירס' הרי"ף והתוס' אמנם יש לישבם ג"כ אליבא דהרשב"ם ולא רציתי להאריך בזה יותר באשר שהרבה מן הפוסקים כתבו להא דרשב"ם ועיין עוד בחידושי הרמב"ן מ"ש בזה א"כ מכל הנ"ל נשמע דיש צד וצידי צדדין לשמוע לדברי הרשב"ם וסיעתו עפ"י סוגיות התלמוד אמנם מה נעשה שכל גדולי הפוסקים הראשונים והאחרונים לא חשו לדברי הרשב"ם וסיעתו וא"כ לפ"ז בנ"ד לפי דברי התובע דלא היתה במכירתו רק מסירה בלא כתיבה לפי דברי גדולי הפוסקים אין במכירה זו ממש ומשא"כ לפי דברי הרשב"ם וסיעתו מכירה זו מכירה גמורה ויכול המוחזק לומר קים לי כהרשב"ם וסיעתו וכמו שמבואר בשאר פוסקים ועיין במהרש"ח ובכנסת הגדולה שמביא שם שאר פוסקים. ובכ"י של נכרי אם הוא בתורת מכירה הוא מחלוקת בין הפוסקים ועיין בתשו' ה"ה מהרש"ך ח"ב סי' קמ"ו וה"ה מהור"ר בצלאל אשכנזי סי' ל"ו ובתשו' ה"ה מהרי"ט חלק ח"מ סי' צ"ה ואף שבאמת יש לחלק בכ"י של ישראל לשל גוי אבל ז"א וזהו דוקא במסירה בלא כתיבה אבל בכתיבה ובמסירה מודים בכתב יד של גוי זולת ה"ה מהרש"ך בתשוב' הנז' שנסתפק בזה והנלע"ד כתבתי. אנכי עפר ואפר"ים מבית אהרן מווילנא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף