שלמי נדרים/נדרים/ד/ב
שלמי נדרים 
נדרים ד ב
ע"ב גמ' והרי חטאת יולדת דלא אתי לכפרה ועבר עלה משום ב"ת. ע' ר"ה (דף ו':) אשה מהו בבל תאחר כו' עי' בשאגת אר' סי' ס"ו ובק"א שם וע' בטורי אבן שם דבשנה שלמה לכ"ע אפי' אשה עוברת בבל תאחר עי"ש:
ובגליון הש"ס הקשה הגאון רע"א וז"ל תמוה לי מהיכן פשוט יותר חטאת יולדת מחטאת נזיר וכמו דהיינו אומרים דחטאת נזיר אינו בבל תאחר כיון דלא מתפיס בנדר וקרא דכי ידרשנו לא איירי בכל חטאות אלא בחטאת חלב ה"נ לא מוקמינן קרא בחטאת יולדת והיינו אומרים באמת דחטאת יולדת ליכא בל תאחר אלא לבתר דדרשה מהיקשא דבחטאת נזיר איכא ב"ת ה"נ בחטאת יולדת ונשאר בצ"ע:
והנה הרואה דברי התוס' ד"ה והרי חטאת יולדת כפי שנדפס לפנינו אין לדבריהם שום מובן אם לא שנגי' מעט בדבריהם וע"פ הג"ה נראה בעליל שקושית הגאון הנ"ל מבואר בדברי התוס' שז"ל והרי חטאת יולדת דמשמע ליה דאיתא בכלל שאר חטאות תימא תיקשי לי' אמאי אצטריך היקשא לקרבן יחיד דליתא בכלל שאר חטאות עכ"ל ואין שום מובן לדבריהם אם לא שנגי' שכצ"ל תימא אמאי לא אצטריך היקשא לקרבן יולדת דליתא ג"כ בכלל שאר חטאות והי' כתוב לפני המדפיס בר"ת לק"י והיה סבור שהוא ר"ת לקרבן יחיד ובאמת הר"ת הוא לקרבן יולדת וחסר ג"כ תי' לא בדבריהם וכוונת קושייתם הוא מה שהקשה הגרע"א וכן מצאתי שהגי' כן בס' קרן אורה והוא ז"ל יישב קושייתם דהא על עולתה בודאי קעברה על בל תאחר דהא עולה נתפס בנדר ובכלל כל עולות היא ואם הביאה עולתה בלא חטאת גם בעולה לא יצתה וממילא עברה בבל תאחר ומלקות בלא"ה ליכא אמנם התוס' בריש זבחים כתבו דבדיעבד כשר אם הביאה עולה קודם חטאת ומ"מ י"ל דחטאת יולדת פשיטא ליה דעבר בב"ת מק"ו מעולתה דעיקר הכפרה הוא החטאת אבל בחטאת נזיר אם גלח על אחת משלשתן יצא יש לומר דעל חטאת לא קאי בבל תאחר ע"כ שוב ראיתי בשיטה מקובצת שכבר העירו הראשונים בזה וז"ל ויכול הי' לתרץ דאינו בכלל שאר חטאות חטאת יולדת כדאמר בחטאת נזיר ולא חש ממנו מתרץ ע"כ וע' בתשובת עמודי אור סי' ל"א:
תוס' ד"ה ל"ל היקשא אבל לעיל גבי בל תאחר לא פריך דאין עונשין מן הדין אבל לא מצי למימר גבי בל יחל דאתי במה מצינו דלא שייך נמי הכא דטעמא דמיפר משום עינוי נפש גם בנזירות נמי יש עינוי נפש עכ"ל כפי הנוסח שלפנינו קשה טובא חדא דמאי תירצו על בל תאחר דאין עונשין מן הדין ולהכי יליף יותר מהיקשא דהיקש הוי כמאן דכתיבה בגופיה הא בלא"ה על בל תאחר אין לוקין משום דה"ל לאו שאין בו מעשה וזה יש לתרץ דהיינו יכולין לומר דברייתא סברה כמ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. וכמ"ש הרא"ש ד"ה וכי פליגי לענין מלקות כו' כתב ג"כ ואליבא דמ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו אמנם הא קשי' דאמאי לא תירצו על בל יחל ג"כ דמש"ה לא פריך לילף מבמה מצינו משום דאין עונשין מן הדין גם מ"ש דלא שייך נמי הכא כו' תי' נמי אין לו מובן לכן נראה דאפשר להגי' ולהפך הגירסא דמתחלה הקשו על בל יחל ותירצו משום דאין עונשין מה"ד ואח"כ אמרו אבל לא מצי למימר גבי בל תאחר דאתי במה מצינו דלא שייך כמו הכא (ולא נמי) וכוונתם דהכא לענין הפרה שייך שפיר למילף נזירות מנדרים דכמו דמפירים נדרים משום ע"נ כן מפירים נזירות דבנזירות איכא נמי ע"נ אבל לענין בל יחל דלאו חד טעמא הוא ל"ש למילף במה מצינו וע' בשיטה מקובצת הכא שכתב דהא דאמרינן הכא תיתי במה מצינו לאו דוקא דהא נזירות הוי בכלל לענות נפש כמו נדרים והגם שקשה להגי' מדעתינו תמכתי יתדותי על מ"ש הט"ז סי' רי"ז ס"ק למ"ד וז"ל ואל יקשה בעיניך שהגהתי בדבריהם שאותן התוס' מלאים טעות לכל רגיל לקרותם עכ"ל:
בר"נ ד"ה משום דלית ליה קיצותא כו' וכ"ת כיון דנזירות אית ליה קיצותא נקיש נמי נדרים לנזירות ליתא כיון דנדר כולל כו' עכ"ל. בהגהות מרדכי דשבועות תירץ באופן אחר משום דגבי נזיר אתסר נפשי' מן חפצא הלכך סברא הוא שלא שעבד עצמו אלא הפחות עכ"ל והמהרי"ט בשניות חלק ח"מ סי' מ' הקשה עליו דאם כן בשבועות נמי דאתסר נפשי' מן חפצא. נמי נימא דלאו לעולם משמע והא ליתא דהא פריך בפ"ב דנדרים (דף טו.) ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל ואע"ג דאנדרים משתעי לא קאי אלא אשבועות דסיפא דקתני שבועה שאיני ישן דשייך מלקות אשבועת שוא אבל נדרי שוא לא אשכחן כדכתב הר"ן שם אלא נראה דהא דקאמר דנזיר מיתסר נפשי' מן חפצא היינו דאתסר ממילא דרחמנא הוא דאסר עליו יין ותגלחת וטומאה שהרי הוא לוקה על כ"א בפני עצמו ול"ד לנדרים דבדידיה תליא כל שלא נתן קצבה לעולם משמע אבל נזירות דקיצותא עביד ליה רחמנא אפי' אמר הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים ה"ז נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו כו' הלכך סברא הוא שלא שעבד עצמו אלא הפחות שאסרה התורה עליו דהיינו שלשים יום ותו לא עכ"ל וקרוב לזה כתב ג"כ הרא"ש בפסקיו פ"ג דשבועות סס"י כ"א וז"ל דאע"פ שאסר עליו פירות בסתם ולא הזכיר לעולם כיון שלא קבע זמן ממילא נאסרו עליו לעולם דאיזה זמן תתן לו לא מסתבר שלא יאסר אלא רגע אחד עכ"ל ולפ"ז בנזיר דקבעה לו התורה זמן שלשים יום כמנין יהי"ה נזיר דעתו בסתם אזמן שקבעה לו התורה ולהכי לא פירש וע' בח"מ סי' ס' סעי' ג' בהגהת רמ"א בדין המקבל עליו לזון חברו בסתם ולא פירש זמן וע' בתומים שם דמחלק בין אם התחייב עצמו לעני או לעשיר דבעני הוי כעין נדר דבפיך זו צדקה וסתם נדרים להחמיר מה שאין כן לעשיר דלא הוי רק חיוב ממון אמרינן דיד בעהש"ט על התחתונה וע' במחנה אפרים הל' שבועות סי' ו' מחלק בין דבר שהוא בקום ועשה לדבר שהוא בשוא"ת דכל דבר שהוא בקום ועשה כגון ע"מ שתניקי את בני כיון שהניקתו יום א' סגי ודבר שהוא בשב ואל תעשה כגון שאוסר עליו שלא לאכול או שלא לעשות סתמא לעולם משמע:
תוס' ד"ה מיתבי מודרני ממך כו' והכא ל"ל בד"א דהא שאני אוכל לך לחודיה אסור ודוקא לעיל דקתני כו' תימא שהרי שאני אוכל לך לחודיה אסור כצ"ל וצ"ל דה"פ וכבר אמר כלומר אפי' אומר מודרני ממך דסד"א הואיל ומודרני ממך לחודי' לא אסר אפי' אמר אחריו שאני אוכל לך לא אסר עכ"ל לכאורה אין מובן היאך הוי ס"ד דאפי' אמר אחריו שאני אוכל לך לא יהי' אסור כיון דאם אמר שאני אוכל לך לחודי' אסור במה יהי' נגרע לפי שאמר מקודם מודרני ממך וכן ראיתי בס' קרן אורה שכ' שדברי התוס' בכאן מגומגמים ואפשר ליישב ע"פ. מ"ש הר"ן לקמן בדף הסמוך ע"ב ד"ה אמר רבא מתניתין קשיתי' כו' דיש לפרש מודרני ממך דלא משתעינא בהדך אי אכילנא היום או עד יום פלוני כו' עי"ש הגם דשם כ' הר"ן באומר שאני אוכל בלא לך אכן שמעינן משם דיש לפרש מאמרו שאני אוכל שהוא תנאי כן הי' סלקא דעתא לומר כיון דמודרני ממך לחוד לא הוי לשון נדר אפי' ליד גם מאמרו שאני אוכל לך לא הוי רק לתנאי בעלמא כן יש ליישב בדוחק דבריהם שלא יהיו מגומגמים כ"כ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |