שירי משכיל/ג/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שירי משכיל ג ד

פרט ד

ועל שאלתך הקדומה תנוח דעתך ותרווה צמאונך מביאור פסוק הבא.

דהנה צריך לדייק מאי טעמא בפרשת בשלח כשספרה התורה מעשה עמלק, נאמר (שמות יז ח) וילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם מדברי תורה, ובפרשת כי תצא, רק נאמר (דברים כה יח) קרך בדרך ופירש"י צננך.

והיותר קשה מה שמפרש בעל הטורים קרך בגמטריא סרס, מה ענין סרס לכאן, וגם גוף הדבר של רפוי ידיהם מתורה, צריך הסבר אם לא למדו כלל אין שייך לומר רפוי, ואם למדו מה יעשו עוד, על כן צריך לומר שבאמת למדו תורה ואפילו הכי לא למדו, ואיך משכחת דבר זה?

— והנה כדי ליישב זה.

אתה קורא הנעים, אגלה לך דבר אחד והוא מעט הכמות אבל רב האיכות, ונא שים עיניך עליו מאד מאד משום שהוא יתד שהרבה גופי תורה תלוים בו. דהנה בענין לימוד התורה יש שני דרכים לגמור ולסבור, ושלא יעלה על דעתך ששני דרכי לימוד אלה, אם גם שזה ידוע ומפורסם לכל שאינם קרובים ממש במעלה אחת, והשני גדול מראשון, עם כל זה לא רחוקים מאד המה אחד מחבירו במדריגתם, עבור כן אני אומר לך חלילה וחלילה להרהר כן ולזלזל מש"ה בלימוד השני לקטנות איכותך לפי דעתך הענייה. אלא באמת תדע נאמנה ששני אלה רחוקים מאד מאד המה באיכותם, וכ"כ גדלה חשיבתו של השני מהראשון עד שאין ביניהם שום ייחס וההשתוות, ואין נכנסים בגדר אחד ורק שיתחלפו בגודל ובקוטן, וטעם הדבר הוא, משום שאותו שאלה אחת המסויימת והנכבדת שכתבה תורה מה ד' שואל מעמך כי אם ליראה, והיא היסוד והיתד של כל קיום תרי"ג, היא היא מקושרת ומדובקת ומושרשת בענין לימוד השני שהוא לסבור, מעתה מה רב טובה וערכה, משום שזה דבר ידוע שע"י שמייגע עצמו ללמוד בעיון ועי"כ נאמנים דברי חכמז"ל שאמרו יגעת ומצאת תאמין, וזוכה לחדש חד"ת להוציא ציצין ופרחים שקרובים לדרך האמת, וגורמין לו בלבבו שמחה עצומה שמחה כזאת שהיא שמחות הנפש ומעין עולם הבא.

וז"ל הרמב"ם מי שלא טעם טעם של התרות הספיקות לא טעם טעם שמחה ונעימות מימיו, ועי"כ שהוא מרגיש בנפשו גודל הצלחתו ועושרו עבור השגתו הגדולה בתורה, זאת היא לו לחומה ולמגן ולמחסה עד שכל רוחות מדאגות עוה"ז ומיגונותיו הן מענין הפרנסה, או משאר ענינים המתרגשים בעולם אין בכוחן להזיז אותו ממקומו זיז כל שהוא לבטל מלימוד התורה ולכבות אש אהבתו אליה, הגם שאי אפשר לפרש ולהסביר דבר זה, עם כל זה אביא לך קצת דוגמא שממנו תראה שאש קודש של אהבת ד' ותורתו בכוחה לכבות כל מיני אש זרה הנמצאים בעולם מינים ממינים שונים, אהבת גדולה, שררה, וכבוד, ותאות, וכיוצא באלה, עיין (שמואל א' סימן י"ט פסוק כ"ג כ"ד) כששלח שאול לתפוס, את דוד, ובקרבו השלוחים לשמואל לעשות מצות מלכם היה שורה עליהם רוח נבואה ועי"כ לא עשו שליחתן, וכן כת שניה, ושלישית, עד שבא שאול בעצמו לנקום נקם, וכששרה עליו רוה"ק מיד שכח כל עניני הבלי עוה"ז ופשט בגדי מלכותו והיה מתנבאה, וא"כ, ענין הנבואה שבא רק מספירות נצח והוד כ"כ כוחה לשכח ולבטל כל עושר הצלחות עוה"ז ומכמניו ותענוגיו, שהרי שאול ידע שדוד יקח ממלכתו ממנו, ועם כל זה כששרה עליו רוה"ק היה נסוג אחור מלנקום נקם עבור עניני עוה"ז, משום שאז הבין שהבל המה — השגות התורה הקדושה שהיא מספירות תת, שהיא למעלה מהם, עאכו"כ מה רב כוחה —

וגם מצוה גוררת מצוה ע"י שהוא אוהב לימוד עיון בכל נפשו ובכל לבבו, מש"ה הוא קשור קשר אמיץ כל ימי חייו בעבותות קיום מצות התורה, לא לבד שלא לזוז מהם זיז כל שהו ממה שנוגע בעיקר דיני קיום המצוה. אלא גם לקיימן בכל דקדוקיהן ופרטיהן בכמותן ובאיכותן, מאחר שכבר טעם הנחת והנעימות של השגות חד"ת ויודע שסיבת השגתו אם רב או מעט, או שמינה או רזה, הכל תלוי איך היא יראתו אל ד' המעט היא אם רב הקטנה היא או גדולה, משום שהכתוב אומר יצפון לישרים תושיה, ובני אם תקח אמרי מצותי תצפון אתך, ובענין ישרים יש מדריגות ממדריגות שונות זו מזו, זו למעלה מזו, וזו למעלה מזו, הגם שבאמת כולם קדושים מאחר שכוונתן לד' אבל בענין קדושה גופא יש בערכה עשר קדושות, וכן בענין מצותי תצפון אתך, יש סולם גדול ולה הרבה שליבות כל אחת גדולה ולמעלה מחברתה, יש שמקיים מצות רק בבחינות מצות אנשים מלומדה, ויש עבור שכר ועונש, ויש עבור אהבת ד', אבל רק אהבה קטנה, מש"ה יש בלבבו ולא בממונו, ויש גם בממונו, ויש אהבה גדולה, ויש אהבה רבה, ויש עזה כמות אהבה, ויש גם בנפשו.

ומשום שה' הבטיח ואמר אל משה אם אתה ירא אותי כל התורה וכל החכמה דבר קטן הוא ואני נותנה בלבך, עבור כן דואג וירא לנפשו כשירצה ללמוד בעיון ושואל מד' גל עיני ואביעה נפלאות, והאר עיני בתורתך, שמא יאמר לו ד' מי אתה כי באת אלי לרמוס חצרי, וכי ראוי אתה להתחתן בי ולתת את בתי היא התורה לך לאשה, הגם שבאמת אני ד' טוב לכל ומלמדך להועיל, ופתחי פתוח לרוחה, אבל אני רק מכניס בבית מדרשי תלמידים הגונים דלא סני שומעני והם יראי ד' והם ראוים לקרותם בשם ישרים, משום שבתי מקפדת על עצמה ואינו רצונה להתקדש אלא בתרקבא דדינרי, הן המה יראה הטהורה ומע"ט ומידות תרומיות.

ואם אמור יאמר גם אני ממקיימי מצות ד', יאמר לו ד' לא כך שאלתי אלא עבודה שלימה עבודה תמה, מש"ה עבור אהבתו הגדולה הבוערת בלבבו להתחתן בבת מלך בכל משך ימי חייו ממורא על לבבו אם תתקטן או תתמעט יראתו, הן בענין גוף קיום המצות בכמותן, או באיכותן בענין ההידור, ואהבה, והשמחה, בעת קיומן, לפיהן תחשך השגות תורתו להיותו נדחה משולחנו של מלך, או תתמעט מיהת השגתו ויהי' נדחה ממדריגתו היושבים ראשונה במלכות להיותן אחרונים, דבר זה מביא אותו שמשגיח על עצמו בעינא פקיחא להיות כל ימיו בבחינות שם דרך שאחז"ל דשם ארחותיו סגי שוה —

מעתה משום עמלק שהוא הס"מ יודע ומבין זאת שמן לימוד עיון ולחדש חד"ת נסתבב לו אהבה גדולה ועזה ללימוד התורה לקיים וסיב ובליה בה ומינה לא תזוע, וגם נסתבב לו ממנה לזכות ליראה הטהורה ויראת אמת ולהיותו דבוק בקיום תרי"ג עד אחת, וגם לקיימן מאהבה, א"כ מר לו מר וצועק בקול וי דאפקיה להאי גברא מביתא, מש"ה טורח בהסתתו לסבב מיהת רפידים, שאם לא ירצו לשמוע לו לבטל מלימוד התורה לגמרי ומכל וכל, ישמעו לו מיהת להיות רפו ידיהם מתורה דהיינו שלא לקיים אדם כי ימות באוהל ולא ילמדו בעיון, משום שהרבה מהמון עם אינם מבינים ואינם יודעים שרק לימוד העיון היא היא החיות והלב המחזק כל קיום התורה ואם מתעצלים בה, דבר זה גורם לבסוף הריסות התורה מכל וכל, ומפתה אותם בערמה ואומר שרוצה בטובתן, משום שבלימוד עיון צריך לשבר גופו ולנדד שינה מעיניו ולפרוש מכל התענוגים ולקיים הפוך והפוך בה וסיב ובליה בה, ולכלה את גופו, ואלה הם דבריו דברי הסתתו, הרי ושמרתם את נפשותיכם ג"כ מצוה גדולה היא, כי מי פתי יסור הנה שיקבל על עצמו מיץ חלב יוציא חמאה, ולא תמצא בארץ החיים, ומי שמע כזאת, ומי ראה כאלה, הלא קרא צווח לא תוהו בראה, עולם יפה והנעים בכל מיני תענוגים וכי לחנם נברא, עד שבמתק שפתיו מפתהו לשמוע לו שיהי' כל לימודו רק בבחינות לגמור, והיא היא כוונת רפידים, שבאמת לומד תורה אבל באיכותה רפויה ורזה ודלה היא, ובזה עבירה גוררת עבירה מאחר שבלימוד לגמור נחלש ופג אהבת התורה, ואדם לעמל יולד ואין לך אדם שאין לו יסורים וטרדות מטרדות שונות זה בכה וזה בכה, אזי בבוא עליו טרדות גלי הזמן, בקל יש ביד הס"מ להסיתו לבטל מלימוד התורה לגמרי משום איזה אהבה עזה של לימוד התורה התקוע בלבבו שתעמוד לנגדו וללחום עמו בתמי' - הלא מבחינות לגמור אהבתו אל התורה רק צוננות היא — וגם והוא העיקר אצלו שעי"כ נחלש הקשר של שמירות תרי"ג כראוי להיוהו מדקדק בכל קיום המצות על צד היותר טוב, משום מאחר שאינו במדריגה זאת בעת לימוד תורתו להיותו כמעין הנובע ולחדש חד"ת, הוא בכלל שוטה אינו מרגיש ואין לו מורא שע"י יראתו הקטנה תתמעט השגתו שהרי מעולם לא בא לכלל זה ואינו יודע שיש בלימוד התורה מתיקות ועושר והצלחה — וגם עבירה גוררת עבירה שאז כל ימי עני רעים משום שעבודתו אל ד' בענין קיום מצות רק בבחינת קטנות ובעצבות הוא, שהרי לבו נעור וריק מאש אהבת ד'.

בזה אפשר לישב כוונת הפסוק, קרך בדרך, דרך הוא ת"ת, קרך סרס, דהיינו שמסיתו שלא ללמוד בעיון ולהוליד תולדות הן המה חד"ת , וזהו באמת רפידים, וליכא סתירה, משום קרך, ורפידים, דברים אחדים המה, וג"כ קרך צננך שע"י שלא טעם אהבת ושמחות ונעימות חד"ת שעי"כ נבער ונתלהב בלבבו אש אהבת ד' ותורתו, הוא רחוק מאד מן עזה כמות אהבה, ומן רשפי אש שלהבת י״ה, שהרי מעולם לא נתלהב אהבת ד' בלבבו, מש"ה צננך, וסרס, ורפידים, הכל כוונה אחת, מעתה נגמר תכלית מבוקשו.

ובזה מוסבר מה שאחז״"ל לא חרבה ירושלים אלא עבור עזבם תורתי, כר' יונה ללמוד לשמה, דהיינו שאם כוונת לימודו הוא רק כאשר ציונו ה' אלקי והוא צוה אדם כי ימות באוהל, והסכת ושמע ישראל, אזי ערב לו ללמוד ביגיעה ובעיון רב לקיים הפוך והפוך בה מאחר שרק השגות התורה הוא תכלית מבוקשו ועי"כ באמת זוכה שכל יקר ראתה עינו כדתניא זוכה לדברים הרבה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, וע"י אש אהבת השגות התורה הזאת תתגדל בלבו יראת ד', עד שיזכה למקרא שכתוב יראת ד' טהורה עומדת לעד, ומקרבתו לידי זכות ומרחקתו מן החטא. וזוכה לבחינות כולך יפה רעיתי ומום אין בך משא"כ כשכוונת לימודו הוא רק עבור להשיג שררה, וכבוד, ועושר, אזי עי"כ עיקר לימודו הוא בבחינות לגמור. משום דמה לו להכניע גופו ולבלות כוחותיו, ואם שעי"כ תהי' השגות תורתו בבחינות קטנות, מה לו בכך הלא זה אינו תכלית מבוקשו, ומאחר שאם ילמוד דיני ההוראה בבחינות לגמור, ג"כ ישיג הורמנא, ורבנות — ואז איך היא יראתו ובחינות קיום מצותו --

ועדיין בעוה"ר אותו חטא מרקד בינינו בהרבה מקומות שהצליח מעשה סט"א בהסתתו להשכיח לימוד עיון לגמרי, ומאשכלות מרורות לימוד כזה חמת תנינים יינם, יראתם אל ד' היא רזה, ודלה, וד' ירחם -- מש"ה אמרה תורה זכור, וכפל באזהרה ואמר לא תשכח, אלא תמחה זכר עמלק, והבא להורגך השכם והורגו --

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף