שיירי קרבן/שקלים/א/א

שיירי קרבן שקלים א א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יכול באיזה חודש שירצה נאמר כאן חדשי וכו'. וקשה הא אצטריך ליה לחדשי ללמד שבחודש אחד יתרום על כל חדשי השנה וי"ל דסובר דאפילו אילו מופנה ילפינן גזירה שוה א"נ דה"מ למכתב עולת חודש בחדשו להשנה והוה ידעינן נמי דבחדש אחד יתרום על כל השנה ובבבלי פ"ק דר"ה דף ז' מסיק דגמרינן שנה שנה מניסן ולא יליף מחדשי ואפשר דלכך לא גרסי' בפ"ק דר"ה א"ר טבי א"ר יאשיה כדגרסי' ביומא דף סה ובמגילה דף כט משום דלא מייתי הש"ס ג"ש דשנה שנה אלא בפ"ק דר"ה ור' טבי לא אמר הכי משמיה דר' יאשיה אלא דיליף חדשי חדשי וכדמפורש כאן והרמב"ם בפירוש המשנה כתב דלכך נתרמה בר"ח ניסן כאשר היתה בתחלה וכדאמר ר"ש בר יצחק ותימא לפ"ז משמע דאינו אלא מדרבנן שיתרום דוקא בר"ח ניסן ובבבלי משמע דמדאורייתא הוא דבגזירה שוה יליף ליה ועוד הא מסיק גם כאן דבברייתא תניא דמגזירה שוה ילפינן ולמה שבק הבבלי וברייתא ושנה משנתו כר"ש בר יצחק:

הכל יוצאין בי"ד וכו'. כתב הרא"פ לסיוע מייתי דמדר"ח נמי שמעינן שהן בשני וכדמסיק הש"ס לקמן במקומו כו' ע"כ ודבריו אינם מחוורים הכא והתם כמו שאכתוב שם ולכן לא גרסי' לדר' חלבו:

א"ל נימר וכו'. כתב הרא"פ ולפי דברי ר"ח כיון שהיה הכרזה להרחוקים קודם לקרובים א"כ היו יכולין להביאן כולן קודם ר"ח ניסן ולמה היו תורמין בג' פרקים ומשני כולה כאחת היתה באה כדר"ח שהיו מקדימים להם הכרזה והא דתרמו בג' פרקים כדי לעשות פומבי לדבר וכו' דבכך יהיה לדבר פרסום גדול ולא משום שעדיין לא היו שקליהן של הרחוקים שם קודם ניסן וכדס"ד דר' עולא ע"כ ותימא מאי הוא הפרסום הזה אם לפי שהיו תורמין בג' קופות א"כ בפעם אחת ה"ל לעשות כן ואם מפני שנעשה בג' זמנים ה"ל לתקן לתרום בכל חדש והיה פרסום גדול מזה וע"ק לישנא דמתניתין דלקמן ספ"ג והרא"פ ז"ל בעצמו הרגיש בו ע"ש ואילו שם עינו על דברי הרמב"ם בפי' המשנה ריש פ"ג דמכילתין לא היה מפרש כן וז"ל הרמב"ם בג' פרקים פירשו בגמ' ואמרו כולה כאחת היתה באה ר"ל כי בזמן פסח היו כונסים כולן ומפני זה סדרו להוציא בג' פרקים כדי לפרסם הדבר ר"ל שמפרסמין ומודיעין כי בחג הפסח חובה להביא תרומת המקום הקרוב ואשר הוא רחוק ממנו בעצרת והיותר רחוק בחג והוא אמרן הלין דקרובים בפרוס הפסח וכו' ע"כ והן הן הדברים שפירשתי בקונטרס וא"ת איך קאמר הרמב"ם והוא אמרן הלין דקרובים וכו' הלא אלה דברי המקשה וכבר התחיל בדברי המתרץ דאמר כולה כאחת היתה באה י"ל דסובר הרמב"ם דמודה המתרץ בזה לדברי המקשה ויותר נ"ל דגירסתו היתה א"ל נימר וכו' בפרוס החג וכולה כאחת היתה באה וכו':

תרומת שקלים לקרבן. כתב הרא"פ כדי שתהא יד כולן שוה בהן כלומר למטה יש להן קצבה ולענין זה יד כולן שוה אבל למעלה אין להן קצבה וכו' ולא קאי העשיר לא ירבה אלא על תרומת אדנים ולא על השקלים ואין להן קצבה למעלה אלא למטה ע"כ ותימא פירושו איך יפלוג ר' חגי על מתני' דפ"ד דמכילתין דקאמר מפורש דבשקלים יד כולן שוה בין למעלה בין למטן אבל פי' שבקונ' עיקר וכן פירש הר"ש יפה ז"ל:

לא בא אלא ללמדך וכו'. הרא"פ בפירושו האריך בסוגיא זו בדברים תמוהים ודחוקים מן הפשט וגם לפי פירושו משמע דלא בא וכו' קאי אמתני' דהכא וקשיא מה יענה במסכת מגילה דגם שם קאמר לא בא וכו' לכן נ"ל פי' שבקונטרס עיקר ובמסכת מגילה הארכתי ע"ש:

אבל לענין שטרות כותבין אדר ראשון וכו'. כך היא הגירסא גם במגילה פ"ק ובנדרים פ"ח והרא"פ בחר גירסא לעצמו ומהתימא עליו ששינה כל הנוסחאות:

ומפרקין המנעול מעל גבי האימום. כתב הרמב"ם בפי' המשנה ופורקין המנעול מעל גבי המים ואין מחזירין אותו ר"ל שמפקירין הגבים שהמים מכונסים בהם לבני אדם בכלל שישתו מהם בימות החמה והכוונה כי כל מה שהיה מאלו הדברים מסוגר ולא נתעסקו בו שמזרזין וממהרין להשלימו ולהגיע לתכליתו עכ"ל ותימא שכאן ובמ"ק ובתוספתא הגירסא מע"ג האימום ועוד שבחיבורו פ"ו מה' י"ט שמביא הברייתא כולה השמיט דין זה ועוד לשון ואין מחזירין אותו דחוק ומדברי הרמב"ם נראה דה"ק ואין מחזירין כלומר ואין פוסקין מלמהר לעשות דברים אלו והרא"פ פירש ואין מחזירין המנעול לכל גוב וגוב ואינו מחוור דהשתא שמסירין כ"ש דאין מחזירין לכן נ"ל דודאי לא קאי אצרכי רבים דז"ל התוספתא בפ"ב דמ"ק דנין דיני ממונות וכו' ופודין את מעשר שני ומפרקין המנעול מעל האימום ובלבד שלא יחזיר מכבש של כובשים שהתירו קודם למועד אין מחזירין ואצ"ל שאין נוטלין הימנו של בעלי בתים נוטלין הימנו ואצ"ל שמחזירו ע"כ נקט אלו הג' דינים המנעול והמכבש של כובסים ושל ב"ב שהן חלוקים בדיניהם בענין נטילה וחזרה ובסוגיין שמביא סוף הברייתא ואין עניינה לצרכי רבים כלל ולכך לא הביא כן הרמב"ם בחיבורו ולדעתי לא יצאו דברים אלו שבפירוש הרמב"ם מתחת יד קולמסו של הרמב"ם ועמ"ש במס' מ"ק בשם הריטב"א:

אצלו למקום טהרה. כתב הר"ש יפה והיינו ששופכין סיד סביב הקבר כדי שאפילו אם תפחת המצבה יכירו כי יש שם קבר או שמא המת אינו מכוון לגמרי תחת המצבה אלא מקצתו נוטה מכנגד מקום המצבה ע"כ ודבריו תמוהים וכי לא יחושו איך לעשות הסימן ולמה קראו מקום טהרה ועוד הא בכל שהו סגי כמפורש בבבלי ולדבריו אין שיעור לכן פי' שבקו' עיקר וכן פירש"י במ"ק:

מצא אבן אחת וכו'. במ"ק דף ו' פירש"י בד"ה מצא אבן וכו' אבן אחת מצויינת שיש סיד עליה שאינו צריך להרחיק הציון מן האבן לפי שהאבן גבוה ע"ג הקרקע ורואה את הציון מיד קודם שיהא נוגע בה אבל משדה מרחיקין להציון בסמוך דזימנין דלא חזי ליה עד דאתי ונגע ומאהיל עכ"ל. ותימא הא מפורש אמרינן כאן אע"פ שאינו רשאי וכן הוא בתוספתא דמכילתין פ"ק והיינו דאפי' מאבן מרחיקין וכמ"ש בקונטרס והרא"פ במ"ש פ"ה הרחיב הלשון ע"ש ולא הועיל כלום:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף