שיטה מקובצת/בבא בתרא/קיב/ב

שיטה מקובצת בבא בתרא קיב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בהסבת הבן הכתוב מדבר שהוא קרוב לירש יותר מהבעל או אינו אלא בהסבת הבעל משום דמשכחת על ידי הבעל תקנתא גם לנחלת האם. דכולי עלמא ממטה למטה אחר בהסבת הבעל כתיב מאי משמע. לפירוש רשב"ם קשה מאי קאמר דכולי עלמא ממטה למטה אחר בהסבת הבעל כתיב דהיינו דוקא לברייתא קמייתא אבל בתרייתא מייתורא מוקמינן לה בהסבת הבעל. ועוד אמאי קרי הך סבת הבן כו' ככתוב בתוספות. ורבינו תם גריס בברייתא בתרייתא תניא בהסבת הבעל לא תסוב נחלה כו' ככתוב בתוספות. וכהאי גוונא מצינו שתי ברייתות בפרק קמא דסנהדרין דתניא דבר גדול דבר קשה אתה אומר דבר קשה או אינו אלא דבריו של גדול כשהוא אומר את הדבר הקשה הוי אומר מאי דבר גדול קשה. ותניא אידך כל הדבר הגדול יביאון אל משה דבריו של גדול אתה אומר דבריו של גדול או אינו אלא דבר קשה כשהוא אומר דבר הקשה הרי דבר קשה אמור הא מה אני מקיים הדבר הגדול דבריו של גדול. וקשה לי תרי קראי בהסבת הבעל למה לי בשלמא כי מוקמינן לה בהסבת הבן מוקמינן לה בלאו יתירי כי היכי דלא גילה ירושת הבעל מהני קראי אבל כי מוקמת לה בהסבת הבעל אפילו הכי בן יורש אמו כדילפינן קל וחומר מבת אם כן למה לי תרי קראי בסבת הבעל ואין לומר לעבור עליו בשני לאוין בסבת הבעל דבשעת נישואין דמתרינן בה לא ידיע מאן ירית לה או בעל או בן וצריך עיון. תוספי הרא"ש ז"ל.

וכן גירסת הרא"ם ז"ל וזה לשונו תניא בהסבת הבן תניא בהסבת הבעל תניא בהסבת הבן לא תסוב נחלה ממטה למטה בהסבת הבן הכתוב מדבר כו'. תניא בהסבת הבעל ולא בהסבת הבן לא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה בהסבת הבעל הכתוב מדבר אתה אומר בהסבת הבעל או אינו אלא בהסבת הבן כשהוא אומר ולא תסוב נחלה ממטה למטה שהוא בהסבת הבעל הוי גם זה הפסוק האחר בהסבת הבעל ונמצאו שניהם בהסבת הבעל אבל בהסבת הבן לא צריך קרא לפי שירושת הבן לאמו כבר גמרנו אותו מוכל בת יורשת נחלה כו' כדכתיב לעיל הלכך שני פסוקים הללו בהסבת הבעל הם. ואית נסחי דאית בהו בהא דתניא אתריתי תניא אידך ולית בהו הא דתניא בהסבת הבעל. ולהני נסחי דאית בהו הכי הא דאמר תניא בהסבת הבן תניא בהסבת הבעל תרווייהו קאי אהא דתניא קמייתא דמוקי להו לקרא חד בהסבת הבן וחד בהסבת הבעל דשמעת מינה תרווייהו הסבת הבן והסבת הבעל. ומסתברא לן דהאי טעותא ניהו דלא אמרינן תניא בהסבת הבן תניא בהסבת הבעל אלא אתרתי ברייתות אבל אחדא ברייתא ליכא למימר הכי אלא הוה ליה למימר תניא בהסבת הבן והסבת הבעל. ואמרינן דכולי עלמא ממטה למטה אחר בהסבת הבעל הכתוב מדבר שהרי לא נחלקו אלא בולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה חד מוקי לה בהסבת הבן וחד מוקי לה בהסבת הבעל אבל בולא תסוב נחלה ממטה אל מטה אחר דכולי עלמא מודו בהסבת הבעל הכתוב מדבר. עד כאן.

וכן הוא גירסת הר"י ז"ל בעליות וזה לשונו תניא בסבת הבן תניא בסבת הבעל תניא בסבת הבן לא תסוב נחלה לבני ישראל כו'. אתה אומר בסבת הבן או אינו אלא בסבת הבעל. דמשמע ליה להאי תנא דפשטיה דקרא בסבת הבעל אית לן לאוקומי לפי שהוא נכרי וקפיד קרא שלא תסוב נחלה על ידו לשבט אחר כשהוא אומר ולא תסוב נחלה ממטה למטה אמר הרי בסבת הבעל אמור הא מה אני מקיים ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה בסבת הבן הכתוב מדבר דקרא יתירה הוא הלכך מוקמי ליה בסבת הבן והיינו דקאמרינן תניא בסבת הבן כלומר אף בסבת הבן דבתרווייהו איירי קרא בין בסבת הבעל בין בסבת הבן ודקאמרינן תניא בסבת הבעל פירושו בסבת הבעל דוקא דקראי תרווייהו בסבת הבעל בלבד מתוקמי. ואם תאמר מאי דקאמרינן תניא בסבת הבן כלומר אף בסבת הבן ומאי רבותא והלא יותר יש חדוש במה שאנו מעמידין הכתוב בסבת הבעל דילפינן מינה שהבעל יורש את אשתו דאלו כי מוקי לקרא בסבת הבן אין חדוש בדבר שהרי כבר למדנו שהבן יורש את אמו מדכתיב מטות והרי אין חולק בירושת הבן את אמו אבל בירושת הבעל פליגי תנאי דאיכא למאן דאמר ירושת הבעל דרבנן. ותו למה הוצרך התלמוד לומר תניא בסבת הבן תניא בסבת הבעל דמשמע דנפקא לן מידי לימא תניא ותניא אידך. ונראה בעיני דקיימא אשקלא וטריא דאביי ורב פפא דאביי סבר דקראי אליבא דרבי ישמעאל כלהו בסבת הבעל מוקמינן להו וכשיש בת יורשת שני מטות נסבינן לה גברא דאבוה משבטא דאבוה ואימיה משבטא דאימה ולא אמרינן שכבר הוסבה והיינו דקאמרינן תניא בסבת הבן כלומר דבסבת הבן נמי קפיד קרא וכשהבת יורשת שני מטות אין חוששין לסבת נחלת האם כלל לפי שכבר הוסבה וכדרב פפא דליכא למימר דנסבינן לה לגברא דאבוה משבטא דאבוה ואימיה משבטא דאימה דסוף סוף אכתי נתעקרה נחלה וכמו שפירשנוה למעלה. ותניא אידך בסבת הבעל דכלהו קראי בסבת הבעל מוקמינן להו ובסבת הבעל הוא דקא קפיד קרא ומעתה כשהבת יורשת שני מטות איכא למימר דמנסבינן לה לגברא דאבוה משבטא דאבוה כו' ולא אמרינן שכבר הוסבה אלא למאן דמסתבר ליה לאוקומי חד קרא בסבת הבן דעל כרחך אתה צריך לפרש דבנחלת האם לא קפיד קרא שכבר הוסבה דהא כי נסיב לגברא דאבוהי משבטא דאבוה כו' ליכא תקנתא כיון דקפיד קרא בסבת הבן דסוף סוף הא מתעקרא נחלה משבטא דאמה לשבטא דאבוה הכי גרסינן תניא בסבת הבעל לא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה בסבת הבעל הכתוב מדבר אתה אומר בסבת הבעל או אינו אלא בסבת הבן דמסתבר ליה להאי תנא לאוקומי פשטיה דקרא בסבת הבן שכבר עמדנו על ירושת הבן את אמו ממקום אחר דדרשינן לה מדכתיב מטות אבל ירושת הבעל עדיין לא עמדנו עליה. כשהוא אומר ולא תסוב נחלה (לבני ישראל) ממטה למטה אחר בסבת הבעל הכתוב מדבר. פירוש כי היכי דההוא קרא על כרחך בסבת הבעל מיירי כדמפרש לה תלמודא ואזיל קרא קמא נמי מוקמינן לה בסבת הבעל דאמרינן ילמד סתום מן המפורש. אי נמי כיון דסוף סוף ירושת הבעל מן התורה דכתיב למטה אחר דמשמע בסבת הבעל עדיף לאוקומי קרא קמא נמי בסבת הבעל דאיכא תקנתא בבת שירשה שני מטות כגון דמנסבינן לה לגברא דאבוהי משבטא דאבוה כו' דאי בסבת הבן מוקמינן לה ליכא תקנתא בהכי ואתה צריך לומר שכבר הוסבה. עד כאן.

וכן היא גירסת הראב"ד ז"ל וזה לשונו תניא בסבת הבעל פירוש ולא בסבת הבן דבסבת הבן ליכא עקירה. תניא בסבת הבן וכל שכן בסבת הבעל. עד כאן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף