שיח השדה/שבת/עד/ב
קשירה במשכן כו'. בתוס' לעיל ע"ג א' ד"ה הקושר נסתפקו אם צריך מתיר ע"מ לקשור או לא והרא"ש כ' כאן מה שנסתפק ר"י אי בעינן מתיר ע"מ לקשור יראה דלא מחייב אלא דומיא דהואי במשכן מתיר קשר ש"ק ע"מ לקשור קשר ש"ק כעין צידי חלזון עכ"ל ועי' בתפארת שמואל שתמה ע"ז דאע"ג דהוי במשכן ע"מ לקשור אין סברא לפטור שלא ע"מ לקשור דבשלמא סותר וקורע ומוחק כולן מקלקלין הן אבל מתיר מלאכה בפ"ע היא ותיקון הוא כו' ע"ש ונ' דד"ז תלוי בפלוגתא דבגיטין י"ט א' אמרי' סיקרא ע"ג דיו אמרי לה חייב מוחק הוא וא"ל פטור מקלקל הוא פרש"י מקלקל הוא והו"ל כמוחק שלא ע"מ לכתוב ולמאן דמחייב לא הוי מקלקל כ"כ שהרי כתבו ניכר מבואר דס"ל דכל היכא דלא הוי מקלקל חייב והתו' שם כ' מוחק הוא וחשיב לי' מוחק ע"מ לכתוב דמסתמא עומד ע"מ לכתוב עליו בדיו ע"ש משמע דהתוס' ס"ל דמה שאינו מקלקל לא סגי ובעי שיהא ע"מ לכתוב וכ"כ התוס' בשבת ע"ג ב' ד"ה וצריך לעצים ונ' דכ"ד הרא"ש ולכך במתיר בעי נמי ע"מ לקשור, והנה רעק"א הקשה בגליון הש"ס שבת ע"ג ב' על שיטה זו מסוגיא דלק' ק"ה ב' דמבואר דחייב בקורע למירמא אימתא אאינשי ביתו והקורע על מתו אע"ג דלא הוי ע"מ לתפור ש"מ דהעיקר שלא יהא מקלקל ועמש"כ אאמו"ר (שליט"א) זצ"ל בקה"י (ח"ז סי' ל"ג) בישוב ד' התוס' ולכאו' זה יתכן רק לד' התוס' אבל ברא"ש הרי מבואר משום דלא דמיא למלאכת המשכן ובעי דוקא כי התם ע"מ לתפור וגיסי הר"ש ברזם (נ"י) ז"ל א' דיתכן דהרא"ש פליג בזה על התוס' שכ' דאפי' למ"ד משאצ"ל חייב אפ"ה פטור כאן והרא"ש ס"ל דזה רק למ"ד מלשאצ"ל פטור דקי"ל כוותי' וס"ל כמש"כ תוס' צ"ד א' ד"ה ר"ש דטעם פטור משאצ"ל משום דלא הוי במשכן ולדידי' פטור באמת קורע למירמא אימתא כדלק' ק"ח ב' ולכך פטר נמי מתיר ע"מ שלא לקשור דהוי משאצ"ל וצ"ע, ועי' מה שנכתוב בע"ה לקמן דף ק"ה בזה:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |