שיח השדה/עירובין/ב/א

שיח השדה עירובין ב א

סוכה דאורייתא כו'. לפירש"י לתי' קמא ל' פסולה עדיף דהא מילתא פסיקא ולא אתי לאשמעי' תקנות אלא דגבי מבוי הוכרח לשנות תקנתא ולאב"א תקנתא עדיף אלא דגבי סוכה הוכרח לשנות פסולה, ולתוס' לב' הלשונות תקנתא עדיף דהוא לישנא מעליא כמש"כ בסוכה ב' א' ולא נחלקו אלא מפני מה הוכרח לשנות בסוכה פסולה:

רש"י ד"ה מאי. שהניחו את הקורה למעלה מכ' אמה. וכ"כ הרע"ב ועי' בגליון הש"ס שהק' הא קי"ל חלל מבוי תנן (וקושיתו בעיקר על הרע"ב דרש"י דרכו לפרש לפי ההו"א), ולפמש"כ הר"ן והריטב"א ריש סוכה דדיוקו דרבא מדתנן למעלה ולא תנן מבוי שהוא גבוה מכ' דל' למעלה משמע יותר מכ' מיושב קו' רע"א ז"ל:

בא"ד. בלחי או קורה דליהוי הכירא. ובגליון הש"ס הק' דהא קי"ל לחי משום מחיצה, וי"ל עפ"ד התוס' לקמן ה' ב' ד"ה ארבע דגם למ"ד לחי משום מחיצה צריך שיהא הכירא, ועי' בס' חצי יהונתן מה שמיישב:

תד"ה מבוי. ולהכי פריך שפיר כו'. כונתם לתרץ קו' התוס' בסוכה ב' א' ד"ה סוכה:

תד"ה אשכחן. ותי' ה"ר נתנאל כו'. יל"ע לפ"ז ל"ל לאתויי אשכחן מקדש כו' הא מהכא גופא מוכח דע"כ אמקדש קאי וצ"ל דאי לאו דאשכחן כו' הוה מוקמינן לקרא למילתא אחריתי: שם בגמ' חכמים לא למדוה כו'. עי' בחי' רעק"א וקושיתו הקשוה הרשב"א והריטב"א ותירצוה:

רבנו יונתן ב' א' ד"ה מבוי. דילמא אתי למיטעי כו' א"נ כי היכי דלא ליתו כו'. הני ב' טעמים חדא למ"ד הכירא מלבר וחדא למ"ד הכירא מלגיו:

בא"ד. ואזיל ר"י לטעמי' כו' (וכ"כ המאירי ע"ש). תוכן ד' רבנו נ' דלחי לכ"ע משום מחיצה ובקורה פליגי ר"י ורבנן דלרבנן משום היכר וטפי מכ' ליכא היכר, ולחי אע"ג דמשום מחיצה לא מהני במפולש דהיכא דליכא שם ד' מחיצות אתו רבים ומבטלי מחיצתא כדא' כ"ב א', ור"י ס"ל קורה משום מחיצה ולטעמי' דס"ל לקמן צ"ה א' מערבין למבוי המפולש דלחי וקורה משום מחיצה ולא אתי רבים ומבטלי היכא דאיכא ב' מחיצות כדא' כ"ב א' וצ"ע דבסוגיא צ"ה א' איתיבי' אביי כו' מבואר דטעמי' דר"י משום ב' מחיצות דאורייתא וכן סוגיא י"ב ב' כ"ב א' ועי' תוס' ו' ב' ומצאתי בחצי יהונתן שעמד בזה אך כ' שם דברים תמוהים דמש"כ דסוגיא צ"ה א' ס"ל קורה משום מחיצה ופ"ת יורד וסותם תימא דבהדיא מבואר שם איפכא דרק גבי גשרים ועלי' שייך פ"ת ולא גבי לחי וקורה דאל"ה מאי פריך שם, ומבואר בהדיא דהכא טעמא משום דב' מחיצות דאורייתא וכדמסיק י"ב א' ואין כאן מחלוקת הסוגיות כלל, והא דפריך אביי ולא משני באמת דטעמא גם שם משום מחיצה וכדבעי למימר י"ב ב' היינו משום דפריך לרבה דאמר בהדיא י"ב ב' קורה משום היכר, ורבנו תפס לו דרך הירושלמי בזה וסוגיא דלק' ג' א' דגם לר"י הוא משום הכירא וס"ל דהוי היכר וכבר נתקשה בזה רעק"א ז"ל בתוספותיו על משניות על הרע"ב שכ' ג"כ כרבנו וכד' הירושלמי, ועי' רשב"א ג' א' ד"ה אלמא כו' דמ"מ לפלגי בסוכה וה"ה במבוי כו' ותוכן דבריו דבסוכה איכא תרתי בין משום פתח בין משום היכר ובמבוי לר"י ליכא אלא משום פתח ואי הוי תני בסוכה דר"י מכשיר שמעי' מינה דהוי פתח וגם דהוי היכר ובזה מיושב מה שהקשו על ר' יונתן מסוגיא זו ובדברי רבנו אלה אדרבה מסוגיא זו מבואר כדבריו וכד' הירושלמי, ועי' בפיהמ"ש להרמב"ם היכלי המלכים כו' אינה ניכרת כו' ומבואר דמפ' כפי' קמא של הרשב"א ז"ל דלר"י נשאר טעמא דפתחי מלכים וטעמו משום פתח ולרבנן טעמא משום הכירא וגרסי' לרבנן טעמא מאי משום הכירא:

ומד' ר' יונתן הנ"ל מבואר דלמ"ד משום מחיצה כשר למעלה מכ'. ולפ"ז בלחי דלכו"ע משום מחיצה כשר למעלה מכ' וכ"כ תוס' י"א א' ד"ה איפכא וכ"נ מפירש"י שפי' מבוי שהוא גבוה שהניחו את הקורה כו' וכ"כ באשכול ריש ה' עירובין דלחי מהני וכ"ד הה"מ, אמנם ל' הטור סי' שס"ג מבואר דגם לחי לא מהני וכן מבואר בפיהמ"ש להרמב"ם שכ' ולא יותר מכ' אמה אלא בא' מאלו התנאים והוא שיהי' לו צו"ה או אמלתרא ומבואר דלחי לא מהני ביותר מכ' וכן מתפרש דבריו פי"ז משבת הי"ד דלא כהה"מ שם כמש"כ בית מאיר בסי' שס"ג [ומש"כ הב"ח צ"ע וגם בפיהמ"ש מבואר דבכל גווני פסול] וכ' הטעם דלא פלוג בין לחי וקורה וצ"ע דמ"ש לחי מאמלתרא וע"ש בדבריו ועי' בבה"ל סי' שס"ו סכ"ו שהביאו וצ"ע שלהלכה הרי כל הראשונים הנ"ל חולקים ע"ז וכן הרשב"א והריטב"א כדלק', וכ"ז למסקנא אבל לרב דיליף מפתח היכל לכאו' ה"ה לחי כמש"כ רעק"א בחי' ועי' רשב"א ב' א' ד"ה מבוי שכ' אבל בלחי לא איכפת לן כו' ואפשר כונתו דגבי קורה הא איצטריך לצרף כל הכותל עד למעלה דאל"ה ליכא קורה וכיון דגבוה מכ' לא הוי פתח אבל גבי לחי דל הא דלמעלה כמאן דליתא ולא תחשוב פתח רק עד כ' ועי' ריטב"א ד"ה מבוי, ויותר נ' כונתו דרב לא פליג אלא בקורה דהקורה עושהו לפתח ולהכי יליף מהיכל אבל בלחי דמשום מחיצה ל"ש למילף כלל מהיכל דא"צ שיהא שם פתח עליו וכ"נ בריטב"א ד"ה אר"י אמר רב:

שם ד"ה והרחב, ומגיעין עד הקורה. צ"ע דהא קי"ל א"צ ליגע כמש"כ הרי"ף לקמן י"א ב':

בא"ד. דא' בגמ' ששה עצבות. כ"נ דצ"ל:

שם ד"ה מבוי. אפי' יעשה לו לחי כו'. הכונה ב' לחיים כמש"כ בס' חצ"י דליהוי ב' מחיצות, וצ"ל דמ"מ לא מקרי שם ד' מחיצות דבדידהו לא אמר אתו רבים ומבטלי מחיצתא כדא' כ"ב א' משום דלחי משהו:

שם ד"ה נותן הקורה מכ' אמות ולמטה. עי' בד"מ סי' שס"ג אות ז' שכ' דמד' הרי"ף ור"י כאן מבואר דאם הי' למעלה מכ' ובא למעטו צריך שיהא כל הקורה למטה מכ' ועי' בחצ"י שתמה מנ"ל לחדש דין זה, אמנם מפו' בירושלמי ריש מכילתין מבוי שקורתו למעלה מכ' נותן קורה בתוך כ' וממעט בתוך כ' א"ר יודה והוא שיהא כל הכשר קורה בתוך כ' ומסיק דאפי' כרב אתיא דאמר חלל כ' אפ"ה כאן אסור משום מראית העין ע"ש וכ"כ הפ"מ דלא כק"ע דלמסקנא לא ס"ל לרב חלל מבוי וכן מוכח בתוס' ג' א' ד"ה אמר דהא רב יליף מפתחו של היכל וע"כ ס"ל חלל מבוי תנן ועי' קרן אורה, ועי' רבנו יונתן לקמן ג' א' ד"ה כיצד וצ"ל דהא דא' ג' ב' כיצד הי' עושה כו' מיירי בתחלת מבוי והא דלא משני דמיירי בסוף מבוי שמא משמע לי' לישנא בתחלת מבוי, ומש"כ הרי"ף דהא חללי' כו' ל"ג וכמש"כ בגליון ועי' ק"נ, מיהו בר"ח ג' ב' גריס בברייתא כיצד ממעטו וע"כ דלא ס"ל כהרי"ף:

רשב"א ב' א' ד"ה ואם יש, קשיא מ"ש רחב כו'. י"ל משום קו' התוס' י"א א' ד"ה איפכא, ועי' ריטב"א ד"ה והרחב כו' הא ודאי אתיא כו' לא אשכח לי' תניא תקנתא כו' ובדבריו מיושב ג"כ קו' הרשב"א אמאי לא כייל צו"ה בין אגובהה בין ארוחבה ולדבריו א"ש דלגובהה איכא תקנתא אחריתא דלחי וברוחבה ליכא תקנתא אחריתא אלא צו"ה:

שם ד"ה מבוי כו' ואפי' עד ארבעים וחמשים כו'. ובד"ה דכתיב, דאי לא אי פתח, ובד"ה בשלמא, אכתי לא ידעי' מנ"ל דמקדש כ"נ דצ"ל:

שם ד"ה בין לרבנן. כבר פי' ריצב"א כו'. לדברי רבנו משמע דריצב"א מיישב ד' רש"י ובתוס' ב' ב' מבואר דלריצב"א פי' אחר בסוגיא:

ריטב"א ד"ה ר' יהודא, דכיון דמבוי דרבנן כו'. צ"ע ל"ל לרבנו האי טעמא דהא בעי למילף עד היכן נקרא פתח ופשיטא דפחות מכאן נמי נקרא פתח וכ"כ רש"י ותוס' ב' ב':

שם ד"ה שלמים. בדלתים סגורות דהא לא אשכחן כו'. יל"ע אי ילפא עולה משלמים הו"ל לעכב ואי לא ילפא מצוה מנ"ל, ואולי הוא מדרבנן:

שם ד"ה ודין, ועוד האיך אפשר כו' דהתם צו"ה הוה כו'. ולר"ת צ"ל דלרב לא מהני צו"ה למעלה מכ' וכ"כ בחזו"א או"ח ר"ס קי"ב ובזה מיושב מה שהק' בחי' רע"א בתד"ה ואב"א:

שם ד"ה פתח, ומפ' רשב"ם כו'. דמקרא שהביא רשב"ם ז"ל כ"נ דצ"ל כי כ"ה ברשב"א:

מאירי ד"ה והמשנה, מחיצין הל"מ. דעתו דלחי וקורה הל"מ לטלטל ולא לזרוק:

שם בא"ד ויבואו לטלטל ממנו לרה"ר. טעם זה כ' ג"כ רבנו יונתן ולא כמ"ש המגי':

שם ד"ה אפי', אלא שאנו מתמיהים בה כו'. יש ליישב דמיירי שכותלי המבוי גבוהים י' אלא שבסופם משפיעים עד שאין נשאר גובה י' בכותלי המבוי ועושה צו"ה גבוה י' אך צ"ע דאפשר דכה"ג מהני אף בלא צו"ה דהוי כגבוה ע':

סוכה ב' א' תד"ה סוכה, והא דלא פריך. למאי דמשני סוכה דאורייתא הקושיא אמאי נקט שם תקנתא ולמאי דמשני דנפישי מילי' הקושיא אמאי נקט פסולה ומש"כ ועוד דגבי הדס זה תירוץ רק למאי דמשני סוכה דאורייתא:

ריטב"א סוכה ב' א' ד"ה תנן, לא קתני קורת מבוי כו'. רבנו ל"ג גבי מבוי למעלה כגירסתנו, ומבואר דרבנו לא ס"ל כפירש"י דמבוי שהוא גבוה היינו הקורה אלא כפי' רע"א ז"ל ריש עירובין דהיינו החלל:

שם ד"ה מבוי, והקשו עליו כו'. אין מובן הא לפי' התוס' לק"מ דנקט פסולא דלא נטעה לומר לכתחלה וצ"ע:

שם בא"ד שימעט אוירה למטה כו'. משמע דבנר חנוכה אם ממעט אוירה למטה לא מהני ולפ"ז אין להדליק בעלי' כשהיא גבוהה מרה"ר שלמטה כ' אמה, אך צ"ע אמאי לא מהני לההולכים על התל שיגבי' הא איכא הכירא, ואולי באמת מהני אך בנ"ח אין דרך להגבי' הקרקע דנקל יותר להשפיל הנר משא"כ במבוי וסוכה נקל יותר להגבי' הקרקע, ועוד אפשר דשם צריך להגבי' הרבה שיהא מקום חשוב מעבר לרבים משא"כ במבוי דסגי משך ד"ט או ד"א ובסוכה ז"ט ועדיין צ"ע:

שם בא"ד אלא משום דמבוי משום הכירא. זה לא יתכן לרבה דא' גם בסוכה משום הכירא ולרב דאמר גם במבוי אינו משום הכירא ואולי דלרב לית לי' כלל הכירא ויהא באמת כשר בנ"ח, והתוס' בשבת כ"ב א' כתבו משום דסוכה דאורייתא מקדים להו, ועי' רמב"ן שבת כ"ב א' ד"ה הא דדריש כו' ואו משום דסברי כו' וזה מוכרח דהא במבוי מסקינן דלכ"ע טעמא משום הכירא בר מלרב דיליף מהיכל לימא כרנב"י וא"כ ע"כ מכשיר באמת בנ"ח, אך למאי דא' שם דלרב קורה משום מחיצה י"ל דמודה נמי לטעם דהיכר ומצי למסבר אף בסוכה כרבה:

שבת כ"ב א' תד"ה נר. דאמר התם מבוי דרבנן כו' וכ"ש ללישנא בתרא דקאמר משום דנפישין מילי' הא לא"ה עדיף לי' תקנתא ק' אמאי לא תני הכא תקנתא: חדושי הר"ן שבת כ"ב א' ד"ה פסולה, דהא דרבא גופי' כ"נ דצ"ל ונ' דרבנו הוה גריס בשמעתין ג"כ רבא:

מאירי סוכה ב' א' שכשר מה"ת ואע"ג דנ"ח כו'. לכאו' לפמש"כ רבנו דהטעם משום דמדאורייתא כשר יש לחלק דזה ל"ש רק במבוי דמדאורייתא שרי לטלטל בתוכו אבל גבי נ"ח דכל עיקרו דרבנן שפיר שייך פסולה:

ב"ק ס"ב א' רש"י ד"ה למעלה. לא חזו כו' ולא מפרסם כו'. י"ל דאפי' למ"ד שלטה בה עינא מיהו לא מפרסם ניסא שאין דרך לעיין כ"כ בגובה:

סוכה ב' ב' וכיון, דקורה טפח כו'. יל"ע א"כ מאי פריך עירובין ג' א' והא סוכה דנפיש משכי' והא בסוכה מיירי דאין מגיעות לסכך ולכך לא מהני נפיש משכי', וצ"ל דנראה לו לדמות סוכה רחבה דאין מגיעות לאמלתרא טפח במגיעות דסוכה נפיש משכי' טפי וכעין זה כ' רשב"א עירובין ג' א' ד"ה ומהא:

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)

מעבר לתחילת הדף