שואל ומשיב/ג/א/קכב

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן קכב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מכתבו הגיעני בש"ק העבר והנה אין הזמן גורם להשיב מ"מ אמרתי לרשום קצת. והנה מ"ש להקשות בהא דאמרו בפסחים דף כ"ז חלבו של שור הנסקל יוכיח שאסור באכילה ובהנאה וענוש כרת ואין טעון שריפה. וע"ז הקשה דלימא שאני שור הנסקל דלא כתיב תשביתו אבל בחמץ כתיב תשביתו והרי תשביתו ילפינן מנותר דבעי שריפה וכאן מיירי בלא ביטול דמחלוקתם לענין דאורייתא כדמוכח מהא דהשיבו רבנן והתורה אמרה תשביתו וא"כ בלא ביטל מיירי ויליף מנותר דטעון שריפה וע"כ צ"ל כן דאל"כ גם לרבנן קשה דהרי גם לרבנן קודם ביטול בעי דוקא פירור ולא מהני קבורה. ואחר הביטול מועיל קבורה כמ"ש במק"ח סימן תל"א וא"כ קשה לימרו רבנן לנפשיהו והלא חלבו של שור הנסקל יוכיח דמהני קבורה ובחמץ לא מועיל קבורה קודם ביטול וע"כ דשאני חמץ דכתיב תשביתו וא"כ ה"ה לר"י נמי נימא כן ולפענ"ד נראה דל"ק דהנה בדף ד' אמרו דמן התורה בביטול סגי ופירש"י דכתיב תשביתו והתוס' דחו זאת דתשביתו הוא בשריפה כדאמרו בדף ה' שם לר"ע ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה ובאמת שזה תלוי במחלוקת ר"י ורבנן דלר"י דיליף מנותר א"כ תשביתו בשריפה אבל לרבנן תשביתו היינו ביטול וכדאמרו בדף כ"ז והתורה אמרה תשביתו בכל דבר שיכול להשבית וא"כ לרבנן דאמרו דתשביתו היינו ביטול וא"כ ליכא מעלה לחמץ דאף דכתיב תשביתו היינו בכל דבר שיכול להשבית וא"כ ל"ק מדכתיב תשביתו ואף דלרבנן ל"מ קבורה היינו מדכתיב תשביתו שיהיה נשבת ולא יהיה בעולם וא"כ לכך צריך פירור אבל שריפה לא בעי ואינו נלמד מקרא דתשביתו רק דלר"י דבאמת יליף מנותר ממילא תשביתו היינו שריפה אבל לא דנלמד מקרא דכתיב תשביתו ודו"ק היטב. מה שהקשה על החק יעקב סימן תס"ב ס"ק ה' שכתב דשמרי יין הוה מי פירות ואינו מחמיץ וע"ז הקשה מדברי התוס' פסחים כ"ח ד"ה מחמת דבר אחר שכתב דמקרי נתחמץ ע"י דבר אחר הרי דחייב כרת. הנה לכאורה תמיה גדולה היא. אבל לפענ"ד נכון דהנה התוס' סיימו ול"ד לעיסה שלש ביין דלית ביה כרת ויש בה לאו. הנה לפי דבריהם משמע דס"ל להריב"א כשיטת רש"י דמי פירות ניהו דלית בה כרת אבל לאו מיהא אית ביה ולפ"ז בשמרים דגריעי מיניה חייב כרת אבל לדידן דקי"ל דמי פירות אין מחמיצין כלל רק עם מים א"כ ממילא אף דשמרים גרוע אבל מכל מקום מידי מי פירות לא יצא ורק לשיטת רש"י וריב"א דמי פירות יש בו לאו ממילא חזינן דמי פירות ג"כ יכול להחמיץ ממילא אפשר דשמרים דיש בו קיוהא מחמיץ לגמרי אבל לדידן שמרים מי פירות מקרי כנלפענ"ד לחומר הנושא. מה שהקשה על מ"ש המק"ח סימן תל"א להשיג על השאגת אריה שדעתו דלריה"ג מותר למכור חמץ לנכרי בפסח וע"ז כתב דדבר תימה הוא להתיר לריה"ג למכור לנכרי בפסח. וע"ז כתב הוא דנעלם ממנו דברי התוס' בדף כ"א שם ד"ה עבר זמנו שכתבו בהדיא דלריה"ג מותר למכור לנכרי וא"צ לשרפו. הנה יפה תמה בזה. וכבר קדמו בזה ש"ב הגאון מוהר"ז מרגליות ז"ל והובא בספר לב אריה בחולין דף ד' ע"ב ד"ה מותר מיד ע"ש ולפענ"ד י"ל דתוס' דף כ"א קאי קודם פסח עד הלילה דבזה יש לומר דמקיים מצות תשביתו כמו שהוא שיטת רש"י אבל בפסח עצמו אסור ויש לומר הטעם דבאמת התוס' בדף כ"ח כתבו דיש לחוש שמא יאכלנו. והנה באמת יש לחלק בין לאו לכרת ואף דביבמות דף פ"ב ודף קי"ט אמרו מ"ל איסור לאו לכרת כבר כתב המהרי"ק דזה דוקא בדבר שאיסורו מחמת עצמו אבל מחמת חשש שמא יבא לידי מכשול בלאו לא הרחיקו כמו בכרת וכמ"ש רש"י בהדיא ולכך גם כאן עד הפסח דליכא אלא עשה דתשביתו ודאי לא חיישינן שמא יבא לאכול דאינו רק לאו בעלמא אבל בפסח חשו ומ"ש ראיה מדף ל"ב דמשני הא מני ריה"ג עיין בלב אריה שם ודו"ק. ומ"ש להשיג על מק"ח שכתב שם בשם השאגת שמקשה על דברת התוס' דף כ"ט דהמשהה חמץ על מנת לבערו אינו עובר והקשה דא"כ גם גזל ועושק יהי' מותר אם כוונתו להחזיר וע"ז כתב מעלתו דשאני גזל דגם ע"מ למיקט אסרה תורה ומשום דעכ"פ מצערו וכדאמרו בע"ז דף ע"א דבישראל אסור דצעריה וגם באונס צערה אבל בב"י לא עובר. הנה בשיטה מקובצת כתב דאינו רק דרבנן בע"מ למיקט ועיין קצה"ח ריש סימן שמ"ח וא"כ ל"ק וגם קושית השאגת ארי' ל"ק דניהו דאסור על מנת למיקט אבל מכל מקום לא יהיה לוקה בגזל כל שנשרף אם היה דעתו להחזיר וז"ב. מ"ש לתמוה על מ"ש המ"א סימן תמ"ז ס"ק כ"ג בשם הרשב"א דבסתם כלים יש ספק שמא לא נשתמשו היום ואת"ל שמא נשתמשו שמא בדבר המותר והקשה דהא הו"ל משם אחד דבשלמא לדידן דהס"ס הוא שמא לא נשתמש היום ואת"ל נשתמש שמא בדבר הפוגם א"כ אינו משם אחד דהא הספק הראשון מתיר יותר בכל תבשילין אבל להרשב"א הוה משם אחד דשמא נשתמש בדבר המותר הוא מותר ג"כ בכל התבשילין. הנה לפמ"ש הד"מ בסימן תל"ט הובא במג"א שם דכל שהספק הוא שמא לא התחיל כלל האיסור זה לא חשיב משם אחד א"כ ניחא דלא מקרי משם אחד דהא הספק שמא לא נשתמש בו היום א"כ מסופק שלא התחיל כלל האיסור וז"ב ומ"ש מעלתו בספק אם היה מע"ל בנתים יש לצרף ספק שמא לינת לילה פוגם ומתיר יותר דהוה תיכף לאחר הלילה מותר. הנה זה לא חשיב ספק דהרי תמיד יש אותו הספק שמא לינת לילה פוגם והרי אנן קי"ל דצריך מעל"ע דוקא ולא מצטרף לספק כלל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף