שואל ומשיב/ב/ד/מב

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן מב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרבני המופלג החריף מו"ה צבי אלימלך נ"י בהרב מו"ה משה אבד"ק זאהלין:

מכתבו הגיעני והנה אם כי טרדות רבות עלי והשאלה כמדומה שלא הי' רק לפלפול בעלמא וסוגיא דפתח פתוח כבר דשו בו קמאי ובתראי וגם אני הארכתי בזה בכ"ז למען הלהיב אח לבבו לתורה אמרתי להראות לו כי לא השלכתי דבריו אחרי גיווי והנה שאלתו באשה אחת בתולת בת ישראל נשאת לאלמן כהן ובעת כנסה לחופה לא היתה טהורה והמתין חמשה ימים וטבלה ובעל אותה ואח"כ בא ואמר פתח פתוח מצאתי ושאל ממעלתו אם מחויב להיות עמה כי היא ממיוחסי ארץ ואינו רוצה לביישה והנה מעלתו האריך בסוגיא דפ"פ והנה מה שכתב מעלתו ליישב דברי רש"י בריש כתובות שפירש דנתקן זמן כניסה בשביל שיבא לידי בירור והתוס' הקשו דאם כן איך מוכח דטוען פ"פ נאמן ודלמא כדי שיבא לבירור וע"ז כתב דכל דליכא ריעותא ואמרינן דלא קים ליה בפ"פ שוב אין צריך לברר כל שיש ס"ס והאריך בזה:

והנה תמהני על מעלתו לאחר שהביא כל דברי האחרונים ואחרוני אחרונים למה לא ראה דברי הר"ן ברי"ף שכתב כעין זה. ומ"ש להקשות מהא דקאמר הש"ס בדף ט' אי למיתב לה כתובה וע"ז הקשה דהא בזה שוב יקשה הא זנות ל"ש ותירוץ התוס' שלא תשב באיסור כל ימיה לא שייך כאן דהא לאיסור אינו נאמן וכתב שהקשה לכל גדולי הדור ולא השיבו תמהני דקושיא זו כבר מוזכר בספר מים עמוקים ויאמין לי שאינו ת"י אבל כבר ישבתי הקושיא הזו בקונטרס שלי על פ"פ. גם קושיתו מה שהקשה בהא דאמרו ניתיב לה והא נ"מ ללקיחות זה קושית העולם ומוזכר בהקדמת עמק ברכה וביתר ספרי אחרונים וגם זאת ישבתי ואם אמרתי לכתוב ולהעתיק בזה קשה עתיקא ואין הזמן מסכים להשיב ע"ד פלפול. אמנם אל זה אביט למ"ש לענין דינא במ"ש דאינו נאמן בזמן הזה משום דיש חר"ג הנה כבר קדמו בישועת יעקב לדו"ז רבינו הגדול ז"ל בסי' ס"ח יעו"ש וגם אני חזון הרביתי בזה. והנה מ"ש בשם הח"מ סי' ס"ח ס"ק ח' דבזמן הזה שמקדשין תחת החופה אפילו באשת כהן ליכא למיחש דשמא תחתיו דשכיחי שושבינן ותמיד מצוי עמה נשים ובתולות לא שייך חשש שתזנה בעת ההיא ע"ש וכ"כ הב"ש שם בשם הח"מ. והנה תמהני דסתמו הדברים בשם עצמם והדבר מוזכר בב"י בסי' וא"ו שכתב ונראה דאם קדש ובעל מיד דאפילו באשת כהן מותרת ונראה דה"ה אם בא עליה לאחר זמן ועדים מעידים שלא נפרדו ממנה באותו זמן בענין שאין לספק שנבעלה לאחר באותו זמן דאפילו אשת כהן שרי וע"ש ומצאתי בט"ז שם דבעינן שיושיב עליה עדים לשמרה דבלא"ה אינו מועיל ובנו חורגו הגאון מו"ה אריה ליב השיב דאף בהושיב עדים לא מועיל דאטו בכיפי תלי לה וכתב המגיה דכל שהושיב שומרים לשמרה ודאי נשמרה בטיב ע"ש ולפ"ז נפל בבירא הך דינא דח"מ דכל דלא הושיב שומרים במכוון לשמור אותה לא מועיל וזה מכוון בלשון ב"י שכתב ועדים מעידים עליה שלא נפרדו ממנה באופן שאין לספק שנבעלה באותן זמן וזה דוקא כשהושיב עליה עדים לשמרה. ובלא"ה תמהני דהא אכתי יש לחוש שמא נבעלה לפסול לה וצריך להיות תרי רובי וכמבואר לעיל סי' וא"ו וכבר העיר בזה בבית מאיר בסי' ס"ח שם וכן בהפלאה בק"א שם כמ"ש מעלתו בשמו ותמהני על ההפלאה שלא זכר דברי הב"י והב"ש שכתבו שם דתולין במצוי וגם כבר תמהתי בחבורי כת"י שהתחלתי לכתוב בשנת תר"ג דלפי דברי הח"מ וכן מצאתי בשיטה מקובצת בסוגיא דפ"פ שכתב הרב מוהרב"א בעצמו דהקשה דהיאך שייך ספק תחתיו אף באשת ישראל דהא מהראוי לאוקמה אחזקת הגוף ולומר דהשתא היא דנבעלה דחזקה דהשתא לגבי חזקה קמייתא לאו כלום הוא וכתב כיון דתיכף לאחר החופה לא זינתה שוב לא שייך לומר לאוקמא אחזקת הגוף שהרי כבר יצאתה מחזקתה ע"ש וכוונתו למ"ש הרשב"א בטוש"ע יו"ד סי' פ"א דכל שאי אפשר לומר שעכשיו היא דנטרפה וע"כ שיצאתה מחזקתה מקודם ואי אפשר להגביל מתי יצאתה מחזקתה שוב לא שייך לומר חזקה דמעיקרא ע"ש וא"כ אני מקשה להיפך דלפ"ז הרי התוס' מקשו דבאשת כהן מהראוי לומר שנבעלה מקודם דאוקי אחזקת כשרות לכהונה וכתבו דאוקמא בחזקת הגוף דהשתא היא דנבעלה ולפ"ז שוב יקשה לפמ"ש הח"מ דבזמן הזה לא שייך שבא עלי' תחתיו ואם כן שוב יש מקום להכשיר משום חזקת הגוף דמעיקרא ע"ש שהארכתי בזה בדף ד"ש והבאתי דברי השיטה בסוגיא דהי' בה מומין ועכ"פ אי אפשר לסמוך על דברי הח"מ כמ"ש וכעת אמרתי להמתיק טפי דניהו דיש לחוש שמא באיזה פעם נתיחדה ונבעלה לאחד בתוך משך זמן משתה ולא הי' שם אנשים עכ"פ באותה שעה שהלכה מטבילה ובאתה לביתה ונבעלה לבעלה אי אפשר לומר שעכשיו בעת הזאת נבעלה מאחר דבודאי הי' אז נשים רבות בבית הטבילה ובבואה לביתה וא"כ עכ"פ יצאתה מחזקתה מקודם ואי אפשר להגביל הזמן ושוב לא שייך חזקת הגוף ואם כן שוב יש לה חזקת כשרות לכהונה ויש לומר דנבעלה מקודם וז"ב ודברי הח"מ תמוהים כמ"ש. והנה דרך אגב אסמוך לזה מה שנשאלתי ביום ג' משפטים כ"ב שבט שנתרט"ז מהרב המופלג מו"ה מיכל הובנר נ"י מ"ק ניזניב במעשה שהי' ב"ק חאדריב באחד שיצא קול על אשתו שהיא מופקרת וע"פ הסכסוכים שהי' ביניהם וזהו תורף המעשה שכתב הרב מו"ה יואל דייטש ז"ל אבד"ק חאדריב להרב מו"ה ענזיל נ"י מסטריא וזה תשובתו בת כהן הנשאת לישראל ונפיק עלה קלא דלא פסיק שהיא מופקדת תיכף אחר איזה חדשים מהנשואין שראו אותה נוסעת עם נכרי אחד ביחוד לכפר שבעלה דר שם וכאשר בא הבעל לעיר ביום השוק בא לאזנו הדבר הזה וא"ל בביתו שמהיום ההוא והלאה לא תדבר עם הנכרי ההוא ולא תתיחד עמו ואח"כ ראה בעלה בעצמו שנסעה עם הנכרי ביחוד על עגלה מיוחדת לחוץ אח"כ בא ע"א והעיד שלא בפני האשה שפעם אחד בא אל הכפר ההוא ולא הי' שם הבעל והאשה ושאל לנכרית אחת איו הם והשיבה שהבעל נסע להעיר והאשה הלכה עם נכרי אחד לא ידעה איה הם ושהה שם העד ושמע הילוך בני אדם על עליות הקרעטשמי והלך לראות מי שם ומצא האשה עם הנכרי ההוא יורדים מן העליה וע"ז כתב הרב מסטריא נ"י שמשפטה חרוץ עפ"י מה שמבואר בש"ע אהע"ז סי' קע"ח דמאחר שקינא לה הבעל בינו לבין עצמו שלא תסתרי עם האיש ההוא והוא ראה בעצמה שנסעה עם הנכרי ההוא אין לך סתירה גדולה מזו ואסורה עליו עולמית והוא מהש"ס ריש סוטה דלא לימא איניש לאתתיה בזמן הזה אל תסתרי דלמא קי"ל כר"י בר"י דאמר קינוי ע"פ עצמו ואסורה עולמית וע"ז הקשה דמ"ש בזה"ז אפילו בזמן שהמקדש קיים לא משקינן לה עפ"י עד אחד והשיב דיכול להשקותה עפ"י שתסתרה שנית בפני שנים וע"ז כתב מעלתו דכבר קדמו בזה בכ"מ פכ"ד מאישות והתירוץ מבואר בח"מ סי' קט"ו ויפה כתב. ובגוף הדין כתב מעלתו הרבה טעמים להיתר הא' דהבעל אומר שאמר לה בלשון הזה בל"א זע וויא מען רעד פין דיר אז האלסט דיך אהן דעם ערל ע"כ מהיום והלאה זאלסטי מיט איהם מעהר נישט האנדלין וע"ז כתב מעלתו דאין זה לשון סתירה כמבואר במשנה שאם א"ל אל תדברי עמו אין זה קינוי וכ"כ רמ"א בסי' קט"ו בשם המהרי"ו ועיין ח"מ וב"ש שם דאל יהי לך עסק עמו אין זה לשון סתירה וה"ה בל"א מה שאמר זאלסט נישט האנדלין הוה לשון אל יהי עסק עמו ולפענ"ד יש עוד טעם לדבר אף שדברי המשנה א"צ חיזוק היינו משום דבאמת סוטה יש לה חזקת היתר רק כיון שקינא לה ונסתרה אתרע לה חזקת היתר ולפ"ז זהו כשאמר לה בלשון סתירה אבל אל תדברי אין לו ענין עם סתירה ואמרינן דלא אתרע חזקת טהרה שלה שהרי לא הקפיד ע"ז. עוד כתב דבזמן הזה אינו נאמן לומר שקינא לה כמו דאינו נאמן לומר שראה שזינתה דהא שייך חרם דרגמ"ה ואין בידו להפקיע שעבודו שמשועבד לה כמבואר בסי' קע"ח ואם כן אם היא תכחיש כ"ז שוב אינו נאמן הבעל לומר כן ואף דיצא עליה קלא דלא פסיק ומבואר ברמ"א סי' מ"ו דבכה"ג נאמן דהוה כרגלים לדבר אבל זה אינו דשם הקול מסייע לדיבורה אבל כאן הקול הוא שאוהבת את הנכרי והאמירה הוא שקינא לה ומה ענין קינוי לאמירה דאף אם היא מותרת כל שבא עליה אחר הקינוי עובר בעשה ושוב אינו נאמן. אך לפענ"ד נראה דבכה"ג לא שייך לומר חדרגמ"ה דהרי באמת לכופו לשמש עמה אין בידינו לכופו אף בזמן הזה כמ"ש הנוב"י בסי' י"ב חלק אהע"ז ואם כן בשלמא באומר שזינתה או שמאמין לדבריה שזינתה דהיא מאוסה בעיניו ול"ח שיבא עליה כמבואר סי' קי"ז אם כן שפיר לא מאמינין ליה שאסורה עליו וא"כ יבא עליה באיסור דהא ממנ"פ אם אמת הדבר שזינתה שוב תהי' מאוסה בעיניו אבל אם אומר שקינא לה שכתב הב"ש שיש לחוש שיבא עליה אם כן איך נימא בשביל חרגמ"ה לא יאמינוהו ודלמא אומר אמת ויוכל לבא לידי מכשול ועיין ב"ש סי' קי"ז ס"ק ח' ועיין מ"ש בגליון ואף שהתוס' בכתובות דף ט' ד"ה ומי כתבו דאף אם ראה שזינתה כל שאין עדים מותרת היינו להס"ד שם אבל פשיטא דלא קי"ל כן ועיין בבני אהובה שם בתשובתו שם ובנוב"י מהד"ב הנ"ל איברא דלכאורה יש לומר דנוקמא אשה בחזקת טהרה דא"ל דאחר שקינא לה ונסתרה אתרע וכמ"ש בשם התוס' דזה אינו דבאמת אינו נאמן משום דמשועבד לה ואף דאנן מוכרחין להאמין דדלמא באמת אמר אבל זה אינו דע"י החזקה יש לומר ששקר דיבר וגם אף אם יבא עליה ליכא איסור דדלמא טהורה היא אף דהיה הקינוי וסתירה אמת אבל זה אינו דהא אתרע החזקה דהרי יצא עליה קלא דלא פסיק דזינתה עם הנכרי ואבדה חזקתה ובזה יש ליישב קושית אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"נ במ"ש הרשב"א בתשובה אם הודה החשוד שזינתה נאמן דפ"ד והקשה הא בעי שעד המעיד בטומאה שיעיד שזינתה עם אותו איש שקינא לה ממנו וכאן אם פ"ד הרי לא זינתה עם אותו האיש שקינא לה ממנו והיתה שותה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דבעי שיעיד שזינתה עם אותו איש שקינא לה ממנו הוא דאם לא כן יש לאשה חזקת טהרה דלא שייך קינוי וסתירה דהקינוי וסתירה לא הי' מאותו איש ולפ"ז זהו שם אבל בחשוד שפ"ד אף דלענין עדות פ"ד אבל מ"מ אתרע חזקתה דלתורת עדות אינו נאמן אבל באמת ידענו שזינתה עמו ואם כן מה חזקת טהרה יש לה ושאני כל ע"א דעלמא שאינו נאמן נגד חזקת טהרה והרי לא ראה שנטמאה בפירוש רק שיעור כדי סתירה וגם עכ"פ הוא מעיד נגד החזקה אבל כל שאומר שזינה עמה ניהו דפלגינן דיבורא אבל מכל מקום הוא יודע שזינה עמה ולא שייך חזקת טהרה ודו"ק והן נסתר מחמתו גם מ"ש מעלתו שיש לומר דלמא מחל על הקינוי קודם הסתירה ומהראוי לומר שמחל דהא עכשיו איכא חדרגמ"ה ואינו נאמן לומר שלא מחל לה והרי יש לה חזקת היתר אף לאחר קינוי וסתירה כמ"ש בישועות יעקב ואם כן מהראוי לומר שמחל. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אם אמת שלא מחל לה שוב יעשה איסור בביאתו ומאמינים לו. והנה הרב מסטריא כתב שגם ע"א יש להאמין אף שאמר שלא בפני האשה מ"מ העד רוצה לאסור האשה על בעלה וצ"ל בפני בעלה אבל לא בפני האשה והנה זה דבר בטל דצריך להיות בפני האשה שנאסרת דיבא בעל השור ויעמוד על שורו מיהו לפמ"ש המאירי דבאיסורין יכול להעיד שלא בפני בע"ד אפשר לקיים דבריו וכפי מה שהארכתי בדברינו בתשובה לברר דבריו יש לקיים דברי הרב מסטריא. אך מעלתו כתב שהבעל אמר שלא שמע עד היום שהי' ע"א יוכל להיות שהי' איש כפרי הדר סמוך אליו והי' שונא לו ולאשתו גם הי' חשוד בעריות. והנה באמת הבעל נאמן להכחיש לא כמ"ש הרב המשיב כיון שהוא לא ידע בעצמו רק מה שכתבו אליו בשם העד ואם כן יכול לומר שלא אמר בלשון הזה בלשון קינוי וגם העד יוכל לומר שלא הי' רק אותו כפרי ועיין בסי' קפ"ה בי"ד ובסי' קט"ו בעד שאומר מפי עד וגם עד אחד בדבר מכוער מבואר באהע"ז סי' י"א ס"א בהג"ה דלא נאמן אף בקלא דל"פ ואף שיש קצת סתירה בח"מ וב"ש שם היינו בנאמן עליו כבי תרי אבל כאן אינו נאמן עליו כבי תרי פשיטא דמהימן להכחיש ומכ"ש שאין העד נאמן בדבר מכוער וע"כ יראה מעלתו ליסע ל"ק חאדריב ולדרוש ולחקור היטב גם לאיים על הבעל והאשה שאם ידעו או הבעל מאמין שזינתה אז אסורה עליו וכל הביאות הם ביאות אסורות ונפשו עליהם תאבל בזה ובבא וכל ישראל נקיים מזה והקולר תלוי בצווארם כי ההיתר רופף ורק שקשה לשבור הזוג וקשים גירושין ובפרט שהרב המשיב אסר בפירוש אף שלא הרגיש בכ"ז מכל מקום ההיתר רופף:

והנה למדתי בטריסקאוויטץ סוגיא דפתח פתוח ואמרתי לרשום בקצרה מה שהעלתי מדי שוטטו רעיוני שם הנה מצאתי בשיטת מקובצת דברים חדשים ואמרתי להזכירם הנה במה שאמר שמואל נאמן להפסידה כתובתה ואר"י מאי קמ"ל תנינא והקשה בשמ"ק בשם שיטה ישינה דאמאי לא פשיט ליה מהך דגיורת ושבויה ושפחה שנפדו ונתגיירו פחות מבת ג' שנים דיש להן טענת בתולים ולמאי אי לאסרה עליו האיש ס"ס דאין לומר בפחות מבת ג' שנים דאם כן מי קיבל קידושיה דאביה אינו יכול לקבל קידושיה דהא היא כקטנה שנולדה דהא גיורת היא וכתב דיש לומר דתקנו רבנן שהאב יכול לקדש אף שהיא גיורת ע"ש ובאמת שהיא קושיא חמורה והדין שחדש הוא חדש ולא מצינו זאת ולפענ"ד יש לדון דהיאך יכול לקבל קידושיה ודלמא לאו אביה היא ובעכו"ם לא אזלינן בתר רובא כמ"ש הפרי מגדים ביו"ד סי' ס"ב אף ברובא דאיתא קמן מכ"ש ברובא דליתא קמן ואם אביה נתגייר גם כן שוב בודאי אין לדון דאביה הוא וצ"ע אמנם נראה בגוף הא דפריך הש"ס והא ס"ס היא הקשה בשטה שם דהא ברה"י כל ס"ס שאתה יכול לרבות הכל אסור ולפענ"ד נראה דהרי התוספת ריש נדה הקשו גם בספק סוטה דהא יש לה חזקת כשרות וכתבו כיון דקינא לה ונסתרה אתרע לה חזקת כשרות ולפ"ז כאן דיש לה חזקת כשרות שפיר מועיל ס"ס אף בספק סוטה ולפ"ז נראה לפענ"ד דבר חדש כיון דהגדילו יכולין למחות אם כן שוב חזקת כשרותה הוה ליה חזקה שלא נתבררה בשעתה ושוב ל"מ חזקה ואם כן שוב לא מועיל ס"ס דהו"ל ספק טומאה ברה"י כנלפענ"ד דבר חדש. ולכאורה רציתי לומר דאכתי יכול להיות דמיירי באשת כהן אלא למ"ד גיורת אסורה לכהונה מאי איכא למימר וכן קי"ל בסי' וא"ו באהע"ז. עוד נראה לי דהנה בשיטה מקובצת הביא בשם השיטה ישינה בריש הסוגיא בהא דנאמן לאסרה עליו דאפילו במכחשת איכא ס"ס דאל"כ למה לא נוקי הך דר"א במכחשת ואומרת בתולה הייתי דתו לא שייך ס"ס דלפי דבריה לא שייך הס"ס כלל וע"כ דגם במכחשת הרי לדידן עכ"פ יש ס"ס אף שהיא מכחשת אמרינן דמשום כסיפא הוא דאמרה כן ע"ש ולפענ"ד הי' נראה דשפיר מקשה והא ס"ס הוא דא"ל דמיירי במכחשת דכיון דלפנינו יש ס"ס שוב אינה נאמנת דאמרינן דערומי קא מערמא וענ"ב לכך טוענת בתולה היתה כדי שלא יהי' ס"ס וכמו באמרה טמאה אני לך דאינה נאמנת למשנה אחרונה ה"ה בזה יש לומר דערומי קא מערמת וכדי שתצא מבעלה וכיון דיש ס"ס ולא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא ומותרת לו שוב אינה נאמנת בטענתה ולפ"ז נודע מ"ש התוס' דכל דמפסדת כתובתה לא שייך חשש עיניה נתנה באחר ואם כן בשלמא בהך דר"א דאמר דאינו נאמן לענין הכתובה רק לאסרה שוב הו"א אינה נאמנת אבל אם נימא כשמואל דנאמן להפסידה כתובתה אם כן אף אם נימא דאינו נאמן להפסיד כתובתה דיש ס"ס אבל כל שמכחשת וליכא ס"ס שוב בודאי אין לה כתובה דלא שייך ס"ס אם כן שוב בודאי שייך טענת בתולים דא"ל דהוה ס"ס דיש לומר דמיירי במכחשת ואז שוב נאמנת ולא שייך חשש עיניה נתנה באחר דהא אינה רוצה להפסיד כתובתה ודו"ק היטב כי חריף הוא ועמוק:

והנה בשנת תרכ"א ו' ניסן הקשה אותי אחד גבי חציה שפחה וחציה בת חורין דאמרו שם דאם היתה קטנה השני פטור והקשה דאם נימא דמיירי בחציה שפחה וחציה בת חורין מאורסת לעבד עברי והיאך משכחת לה דמי קיבל קידושין ולכאורה רציתי לומר עפ"י דברי השיטה הנ"ל אך זה אינו דמלבד דאינו רק מדרבנן אף גם דזה דוקא באם נתגייר האב אבל באם היא עכו"ם מי מקבל הקידושין ואולי הרב הוה כמו אביה ויכול לקבל הקידושין וצ"ע בזה. שוב ראיתי דודאי כיון שהתורה אמרה אם אדוניו יתן לו אשה ויכול ליתן לו שפחה כנענית וע"כ שהוא מקדשה ע"י האדון א"כ ה"ה שיכול ליתן לו שפחה חרופה ואפילו לקדשה לו ועיין רש"י כריתות דף ט'. והנה עוד ראיתי בשיטה שם בהך דמקשו התוס' דהו"ל אונס מיעוטא והרי"ש בתשובותיו סי' שע"ב האריך בזה דנימא סמוך מיעוטא דאונס למחצה דאין תחתיו והו"ל תחתיו ברצון מיעוטא וע"ז כתב הרב מוהרב"א דכל דאינו מחד טעמא לא מגרעין כח דתחתיו ברצון ע"ש והנה דבר גדול דיבר בזה ועיין קידושין דף ע"ג מאי איכא מיעוט ארוסות וכו' ובדברי הר"ן לענין מיעוטא דביצים בחולין דף ס"ג ובישועת יעקב סי' מ"ג באהע"ז מה שכתבו בזה. והנה במה שהזכרתי למעלה קושית המים עמוקים בהא דאמרו אי למיתב כתובה ניתיב לה והא לענין ממון שוב זנות לא שכיחא ולענין איסור לא מהימן גם מה דהקשו בהא דקאמר ניתיב לה והא איכא נ"מ לענין לקוחות ולפענ"ד נראה דהנה במה שהקשו התוס' בהא דקאמר אי למיתב לה כתובה הקשו התוס' דהיאך היה נאמן להפסיד הכתובה והא הו"ל ס"ס והפ"י האריך בזה דהא בספק ספיקא אין מוציאין ממון וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת אך כעת אני אומר ע"פ מ"ש המקנה בקידושין דף מ"ה דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב מכל מקום אם הוא לא טען אנן לא טענינן שמא הוא מן המיעוט דהרי במלתא דלא שכיחא לא טענינן לגבי יתמי ולפ"ז שפיר הקשו בתוס' כיון דהוא לא טען רק דפתח פתוח מצא ויש לפנינו ס"ס שמא אינו בקי ואם כן ניהו דבס"ס אין מוציאין ממון היינו אם היה טוען אבל כיון דאנן אמרינן דאינו בקי בפ"פ ויש לפנינו ס"ס מה"ת לפסוק דפטור מן הכתובה והא ס"ס לא גרע עכ"פ מרוב והו"ל מלתא דלא שכיחא ולא טענינן בעדו. ומיהו מכל מקום יש ליישב קושית התוס' דניהו דאנן לא טענינן מידי דלא שכיחא היינו במקום שהוא לא טען כלל אבל כאן הא הוא טוען דפ"פ מצא רק דאנן משוינן טענתו ספק דשמא אינו בקי בפ"פ אם כן פשיטא דלא מוציאין ממון ולעשות טענתו ספק ובזה אין ראיה מהך דעד שלא ארסתיך ולפמ"ש אתי שפיר דשם דאמר לא כי וכבר כתבו התוס' שם דהו"ל טענת שמא וליכא למטעי כלל בטענת ברי דמנין הוא יודע ואם כן כיון שאינו טוען בברי גם אנן לא טענינן והו"ל ספק ספיקא ומוציאין ממון משא"כ דהוא טוען בבירור פ"פ רק דאנן משוינן ליה ספק ובכהאי גוונא אין מוציאין ממון וז"ב. ולפ"ז שפיר קאמר הש"ס אי למיתב לה כתובה ניתב לה והיינו דאין לחוש לאקרורי דעתא דעכ"פ כל שלא טען ונתקרר פשיטא דכל שיש ס"ס שפיר מוציאין ממון דאין לומר דאין הולכין בממון אחר הרוב דזה אינו דזה דוקא אם היה טוען אבל לתקן שלא יתקרר פשיטא דאין לחוש דהא כל שלא יטעון שפיר תטרוף מהלקוחות דאין טוענין מלתא דלא שכיחא בשביל לקוחות וז"ב. ומעתה מיושב היטב קושית המים עמוקים במה שהקשו התוס' דזנות לא שכיחא לכאורה אין קושיא דבשביל לקוחות אפשר דיש לחוש שמא תטרוף מן הלקוחות ותקנו תקנה שלא יפסידו הלקוחות אמנם זה אינו דהרי כל שלא יטעון שוב אנן לא טענינן בשביל לקוחות מלתא דלא שכיחא וכמ"ש אי למיתב לה כתובה ניתיב לה ולפ"ז להס"ד דאמר ואי למיתב לה וס"ל דאנן טענינן בשביל לקוחות שוב אין מקום לקושית התוס' דשפיר תקנו בשביל לקוחות ודו"ק היטב:

והנה דרך אגב אכתוב מה שהקשה הגאון מוה' דוב בעריש ז"ל בהגאון בעל פני יהושע וגם בישועת יעקב סי' י"א מוזכר הקושיא במה דמבואר במוציא שם רע דאם טען לא מצאתי לבתך בתולים ונמצא ששקר הוא שבאו עדים והזימו או הכחישו דהדין דלא יוכל לשלחה כל ימיו והקשה בכהן מא"ל דהא שוויא אנפשא חתיכה דאיסורא וכתבתי בזה דברים רבים וכעת א' תבא תרט"ז תמול בש"ק כשעברתי על הפרשה אמרתי בפשיטות דהנה הוא טוען לא מצאתי לבתך בתולים הלא יכול להיות דהיא מוכת עץ וכדומה אמנם העדים העידו שזינתה וכל שבאו עדים והכחישו או הזימו לא שייך שויא אנפשא חתיכה דאיסורא דמצד טענתו יוכל להיות שהיא מוכת עץ רק עפ"י העדים היא דנאסרה וכל שהוזמו שוב לא אסרה על עצמו במאמר פיו וז"ב. אך עדיין קשה דלפ"ז האיך כתוב ואם אמת היה הדבר לא נמצאו בתולים לנערה וגו' וסקלוה והרי לא נמצא בתולים אין ראיה כלל דדלמא מוכת עץ היא וע"כ שבאמת הי' עדים שזינתה כמו שכתב רש"י ואם כן למה כתבה התורה לא נמצאו לה בתולים והלא הבתולים אינו עיקר ומה גם דבאמת אם לא הי' עדים שזינתה באירוסין יוכל להיות דנבעלה קודם אירוסין ואינה בסקילה ואם כן עיקר הוא מה שיש עדים וא"כ לכתוב ואם אמת היה הדבר ולא נמצאו לה בתולים הוא לאין צורך ואמרתי בזה דבר חדש דהנה בעדים והתראה בעי שיקבל המותרה על עצמו ויאמר אעפ"כ וכתב הפ"י בק"א לכתובות דף כ"ב הטעם שאל"כ יוכל המותרה לומר ברי לי שאינו כן עד"מ שאמרו לו אכלת חלב והוא יאמר ברי לי שהיה שומן וכדומה ולכך בעי שיקבל התראה ויאמר אעפ"כ יעו"ש ולפ"ז אני אומר דדוקא במקום שלא נוכל לברר אבל כאן שהרי לא נמצאו בתולים אם כן בזה לא תוכל להתנצל כלל ואף שתאמר שהיא מוכת עץ כל שזינתה בעדים והתראה לא תוכל להתנצל בזה שהרי כריסה בין שיניה ומה"ת לתלות במוכת עץ דלא שכיח ואם כן אינה צריכה שתאמר אעפ"כ וז"ש ואם אמת היה הדבר היינו בעדים והתראה רק שלא אמרה אעפ"כ מכל מקום כל דלא נמצאו לה בתולים הרי שור שחוט לפניך אבל הוא דבר חדש לא נתבאר בשום מקום וע"כ הדבר צ"ע:

והנה אור ליום ד' וישלח י"ג כסלו שנת תרי"ז הגיעני חידושי תורה מנד"ז הרב החריף מוה' אברהם ראטענבערג נ"י במ"ש התוס' דהו"ל ס"ס ספק מוכת עץ ספק אונס ספק רצון או באשת כהן ספק תחתיו וכתבו וי"ל דמוכת עץ לא שכיח והקשה הפ"י הא לשיטת הפוסקים דספיקא מה"ת לחומרא אם כן ס"ס הוא מטעם רוב דספק אחד הוא פלגא ופלגא והספק השני ניהו דהוה מיעוט ולא שכיח מכל מקום מצטרף והו"ל רוב ע"ש וע"ז חידש הוא דבאמת בלא"ה הו"ל ס"ס שאינו מתהפך דאם נתחיל בספק תחתיו שוב לא שייך ספק מוכת עץ וכ"כ בשטמ"ק שם ובגליון התוס' אמנם לפמ"ש הש"ך דצריך מתחלה לדון אם התחיל כאן איסור ולא שייך בזה ס"ס שאינו מתהפך ולפ"ז כל שהוא ל"ש אם כן אין מקום להתחיל בזה הספק דהא זה הספק אינו ספק השקול דמוכת עץ לא שכיח אם כן שוב הוה ס"ס שאינו מתהפך דע"כ צריך אתה לדון מקודם שמא תחתיו דזה ספק השקול עכ"ד ומצאתי בכתבים שלי בתשובות שכבר הערתי בזה. והנה בזה יצא לדון דבכ"מ שהספק אחד נגד הרוב או של"ש שוב הוה כס"ס שאינו מתהפך דבזה הספק אי אפשר לדון בתחלה דאינו רק בצירוף איברא דלפ"ז יקשה לך בתוס' גופא דרובא דברצון אינו רוב גמור רק מדרבנן ובמקום ס"ס הוא דשרי ובחד ספק חשבי רבנן רצון לגבי אונס רובא והדבר תמוה דכיון דהך ספק דברצון אי אפשר להתחיל דבחד ספק חשוב רצון רוב מדרבנן שוב היאך נעשה ס"ס והא הו"ל ס"ס שאינו מתהפך מיהו יש לומר כיון דמדאורייתא רצון אינו רוב והוה ספק מן התורה ואם כן הו"ל מה"ת ס"ס ומדרבנן ספק אחד והוה כעין מ"ש הפוסקים דהיכא דמה"ת הוה ס"ס ומדרבנן אינו רק ספק אחד שרי דבדרבנן ספק אחד סגי ודו"ק. ובזה ביאר לענין ס"ס נגד החזקה שהאריך הש"ך בכללי הס"ס ואמר הוא דאם ספק אחד נגד החזקה ומכ"ש שניהם אם כן אין מקום לדון על הספק דהא החזקה הוא להיפך וא"כ ע"כ צריך אתה להתחיל מהספק השני אבל כשאינו נגד החזקה אם כן הוה ס"ס ול"ש שאינו מתהפך דהא נוכל לדון על הספק בתחלה. והנה בט"ז יו"ד סי' מ"ט הקשה על אהל מועד דהו"ל ס"ס שאינו מתהפך וכתב בנקה"כ דאנו צריכין לכתחלה לדון אם היה כאן כלל ענין נקב ומה שהקשה הט"ז דאמאי כל שספק אולי ע"י קוץ מטרפינן ואמאי הא הוה ס"ס ע"ז כתב דשם שכיח שינקב ע"י מחט משא"כ הכא ולפענ"ד נראה דכוונת הש"ך דשם הו"ל ס"ס שאינו מתהפך דהא תוכל להתחיל להיפך שמא ניקב החיצון דשכיח וא"כ ל"ש ספק השני דמה נ"מ בין ספק שמא ע"י חולי או ספק שמא ניקב החיצון גם כן ואדרבא בזה שייך יותר להתחיל דשכיח שינקב גם החיצון משא"כ כאן שפיר הוה ס"ס דיותר יש לדון שמא לא ניקב החיצון דע"י חולי וגם ע"י מחט ל"ש שינקב החיצון ודו"ק:

והנה בשנת תרח"י בש"ק פרשת נח וא"ו מרחשוון הי' אצלי החריף מו"ה מאטיל מסטריזיב והקשה בהא דאמרו שאם הי' לו טענת בתולים הי' משכים לב"ד וע"ז הקשה דהרי התוס' כתבו דבאשת ישראל במקום דאיכא ס"ס לא תקנו רק משום אשת כהן או אשת ישראל פחותה מבת ג' שנים דליכא ס"ס תקנו כן בכל הנשים וע"ז הקשה דהרי התוס' הקשו בסוגיא דפ"פ דגם באשת כהן או אשת ישראל פחותה מבת ג' יש ג"כ ס"ס דמוכת עץ וכתבו דאם איתא שהיתה מוכת עץ היתה טוענת ומדלא טענה ש"מ שאין להסתפק בזה וע"ז הקשה דאכתי איך תקנו חז"ל הא איכא ס"ס ובאמת נימא דודאי תטעון כן ושוב איכא ס"ס והנראה בזה דזה אינו דבאמת אם תטעון מוכת עץ לא יהי' ס"ס דהרי היא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא דאינה טוענת שאינה תחתיו או אונס והיא אומרת דמוכת עץ ואם כן לא הי' רק חד ספק שמא מוכת עץ או דרוסת איש וכל שהיא אמרה מוכת עץ לא הוה רק ספק אחד ואסורה מספק דאין לך לומר שמא אינה תחתיו דהרי היא אמרה שלא נבעלה כלל ואם כן שוב שייך לתקן כיון דאינו רק ספק אחד וע"כ לא הקשו התוס' רק כמו שבא לפנינו ואינה טוענת כלל יש לפנינו ס"ס וע"ז שפיר תירצו דכל שלא טענה כלל שוב אין שייך להסתפק כלל במוכת עץ מדלא טענה כיון דאין גנאי וא"ל דלמא לכך לא טענה כדי שיהי' ס"ס דזה אינו דאם באמת מוכת עץ לא היתה חוששת לזה דלאו כולהו נשי דיני גמירי והיתה טוענת האמת דמוכת עץ אבל אם היתה טוענת שוב ליכא ס"ס דאיך שייך להסתפק דלמא אינה תחתיו והרי היא אומרת דלא נבעלה כלל וא"כ שוב ממנ"פ ליכא ס"ס. איברא דאכתי יש לעיין דניהו דטוענת מוכת עץ אכתי יש לפנינו ס"ס דלמא אינה אומרת אמת ובאמת נבעלה רק באונס או אינה תחתיו ולא דמי להאומר לא לויתי דשם מודה שלא פרע אבל כאן הא אומרת מוכת עץ ואנן לא מהמנינן לה אבל מכל מקום יש לפנינו ס"ס שמא כדבריה ואת"ל שהיא משקרת דלמא אינה תחתיו אמנם נראה דבר חדש דהנה התוס' התחילו להקשות דלמא מוכת עץ וכתבו ואין לומר דמוכת עץ לא שכיח דהא אמרינן בפרק אלו נערות כולהו נמי חבוטי מחבטן הרי דשכיח ולכאורה היא תימה דהרי אמרו כולהו רואות ומראות לאימן ואם כן מדלא טענה אין לנו לתלות במוכת עץ כמ"ש התוס' שם ד"ה כולהו וצ"ל דזה באמת תירוץ התוס' דאם איתא דמוכת עץ היתה טוענת ואם לא טענה שוב מוכת עץ לא שכיח ולפ"ז שפיר תקנו דאין כאן ס"ס דבאמת מוכת עץ לא שכיח דהרי עינינו רואות דרוב בתולות יש להם בתולים וע"כ דמוכת עץ לא שכיח באמת ורק דהתוס' הקשו דמכל מקום ס"ס יש וע"ז כתבו דאם לא טענה שוב אינה מוכת עץ ואין להסתפק כלל אבל באמת מוכת עץ לא שכיח כלל דהרי רוב בתולות יש להם דם בתולים ואינם מוכת עץ כלל וז"ב:

ובזה אני תמה על מה שכתבו התוס' בדף ט' ע"ב ד"ה אי דרבינו יצחק אמר דמוכת עץ לא שכיח ואף דאמרו חבוטי מחבטן זה לר"ג אבל ר"י לא ס"ל כן ואני תמה דהרי אדרבא אמרו דכולהו רואות ומראות לאימן ואם כן גם לר"ג מוכת עץ לא שכיח ור"י בעצמו פירש בדף ל"ו דכל שלא טענה אין לנו לתלות במוכת עץ וצע"ג בזה. וגם תימה דניהו דחבטה שכיח אבל ניהו דנחבטת ע"ג קרקע אבל לא נעשית מוכת עץ עי"ז והש"ס לא קאמר רק על מה דאמרו בסומא לפי שנחבטת ולכך אין לה טענת בתולים וע"ז פר"י דכולהו נמי נחבטת ואפ"ה יש לה טענת בתולים אלמא ניהו דנחבטת אבל מ"מ אינה מוכת עץ ה"ה הסומא ע"ז משני ניהו דכולהו נחבטת היתה מראות לאימן והיתה טוענת ואם כן שוב באמת מוכת עץ לא שכיח דלא טענה וצ"ל דכל שנחבטת ויוכל להיות שתתקע עץ שוב לא שייך לומר דמוכת עץ לא שכיח דהא באמת עושית מעשה שתוכל לבא לזה וכעין שכתבו התוס' בכתובות דף כ"ג דכל שזרק לה קידושין איתרע לה חזקת פנויה וע"ז שפיר הקשו ולפ"ז יש לומר כיון דעינינו רואות דרוב בתולות יש להם דם שוב שפיר תקנו דניהו דל"ש לומר מוכ"ע לא שכיח דהא עכ"פ נחבטה אבל שתהיה מוכת עץ הרוב אינם מוכת עץ ושפיר הוה ס"ס ודו"ק היטב. ובגוף הקושיא של הנ"ל לפענ"ד לק"מ דכוונת התוס' דהוה טוענת היינו בשעת נישואין היתה טוענת כן דעו שאני איני בתולה לפי שאני מוכת עץ וכל דלא טענה הכי אינה נאמנת אח"כ לטעון כשלא מצא לה בתולים לטעון מוכת עץ דהי' לה לטעון מקודם וא"כ שפיר תקנו משום אשת כהן ואשת ישראל פחותה מבת ג' שנים ויום אחד והיינו כל שלא טענה מוכת עץ שוב אין ס"ס וז"ב שוב מצאתי במלמ"ל פי"א מאשות ה"ח שהביא בשם הרב מוהראנ"ח שפירש בפירוש הראשון דשאר נשים כל דהי' יכולות לטעון בשעת נישואין ולא טענו שוב אין לה לומר כן דבחזקת בתולות נשואות וכמ"ש והמלמ"ל החזיק בפירוש זה. ולפענ"ד מכאן ראיה ברורה לפירוש הזה:

והנה הבעל המאור פירש דמה דאמרו בדף ל"ו הא ר"ג הא ר"י הוא דלר"ג דאית ליה חזקה דגופא דאמרינן העמד הגוף על חזקתו ואית לי' טענת בתולין וקנס ומה דאמרינן פתח פיך לאלם הוא לענין קנס דטענינן שהיא בתולה להעמיד הגוף על חזקתה אבל לענין טענת בתולים לא טענינן דלמא מוכת עץ היא או משארסה נאנסה דמילי דלא שכיחי הוא הוא ולא טענינן אבל לר"י דלית ליה חזקה דגופא טענינן בעדה דאינה בתולה ואין לה לא טענת בתולים ולא טענת קנס ע"ש. ולפענ"ד הי' נראה ביאור הסברא דבאמת לר"ג אלים חזקת הגוף אבל כ"ז לענין קנס דיש להעמיד בחזקת הגוף לגמרי אבל לענין טענת בתולים דבין אם היא מוכ"ע או נבעלה בין כך ובין כך אתרע לה חזקת הגוף אם כן כיון דמוכת עץ לא שכיח ובעולה שכיח טפי מה"ת לטעון דבר דלא שכיח מוטב שנחוש לבעולה כיון דהחזקת הגוף אתרע בודאי ולר"י דס"ל דחזקת הגוף לא אלים כ"כ שוב נוכל לטעון שמא מוכת עץ ומגיע לה כתובה ולענין קנס אין לה דשמא נבעלה וחזקת הגוף לא אלים אבל כתובה מגיע לה כיון דעכ"פ לא אלים חזקת הגוף א"כ נחית עכ"פ לספק בעולה שוב מגיע לה כתובה. ובזה יש לומר מה שהקשה הרמב"ן במלחמות דלענין כתובה יש חזקת הגוף וחזקת ממון וא"כ גם ר"י מודה דאזלינן בתר חזקה דגופא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת חזקה דגופא איתרע בודאי ורק דהספק הוא אם ע"י בעילה או מוכת עץ וכיון דחזקת הגוף לא אלים לר"י כל כך רק בשביל דאיכא חזקת ממון וא"כ כיון דנחית אדעת' דבעולה דכל שהי' דנין בתחלה אם היא בתולה או לא אז לא הי' שייך חזקת ממון וחזקת הגוף לא אלים כל כך א"כ בודאי הי' מקום לחוש דלמא מוכ"ע ואם כן עכ"פ נחית על דעת שמא אינה בתולה או מפני מוכת עץ או בעולה א"כ שוב מגיע לה כתובה משא"כ לר"ג. ובזה יש ליישב ג"כ הקושיא השניה דהיאך שייך שהב"ד טוענין עבורה כל שצריך טענת בריא מה מועיל טענת ב"ד בשבילה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דיש לה חזקת הגוף שפיר מקרי טענה והב"ד טוענין עבורה דבתולה היתה לענין קנס דהחזקה אלים והוה כט"ב ודו"ק. ובמה שהארכתי למעלה דמה דאמר כולהו חבוטי מחבטן הוא להיפך ואפ"ה הרי ראינו דאינן נושרות בתוליהן מצאתי בשטה מקובצת שכן תירצו רוב הקדמונים ונהניתי:

והנה במ"ש למעלה ליישב קושית הגאון מו"ה דוב בעריש ז"ל הנה לכאורה הי' מקום ליישב בפשיטות דהרי גם באשת כהן יש ספק שמא אינה תחתיו וכל שיש ספק שוב לא שייך שוויא אנפשה חתיכה דאיסורא דבספק לא שייך שוויא אנפשה חד"א וכמ"ש הקדמונים לענין דלא קים ליה בטענת פ"פ אך לכאורה הי' מקום לומר דיש ס"ס להחמיר שמא מעכו"ם נבעלה והרי יש רוב עכו"ם וא"כ אף באינה תחתיו נעשית זונה בבעילת עכו"ם ובזה יש ליישב קושית התוס' דגם באשת כהן נוקי אחזקת צדיקת ולפמ"ש כל דיש ס"ס להחמיר מועיל אף נגד החזקה. ובגוף קושית הגאון מוהר"ר דוב בעריש ז"ל כבר כתבתי למעלה וכעת נראה לי להוסיף נופך דכל שיכולה לומר מוכת עץ רק הוא סמך על דברת העדים וכל דהוזמו או הוכחשו שוב לא שייך שויא אנפשא חתיכה דאיסורא דבין לטעם נדר או לטעם דיכול אדם לאסור על עצמו ונאמן נגד מאה עדים ל"ש בזה דכאן הוה נדר בטעות דסמך על עדים שקרנים והוא א"י רק עפ"י עדים וז"ב ודו"ק:

והנה בשנת כת"ר ה' וירא למדתי עם תלמודי הרי"ף פ"ק דכתובות והנה ארשום בקצרה מה שאמרתי אז לפום רהיטא כי לא עיינתי בספר והנה מה שהקשה הר"ן על הרי"ף דבטענת דמים שייך ס"ס דמוכ"ע והנראה בזה דבאמת התוספות תירצו דאם איתא דהיתה מוכת עץ היתה טוענת אבל הרי"ף לא תירץ כן ולפענ"ד נראה דהנה ההפלאה הקשה דלמא לא רצתה לטעון דרצונה לאסור עליו דעיניה נתנה באחר. והנה אף שהתוס' כתבו בדף ס"ב דכל שהיא מפסדת כתובתה לא שייך עיניה נתנה באחר מכל מקום הא להפסידה כתובתה אינו נאמן ושייך עיניה נתנה באחר ולפ"ז בטענת דמים יש לומר דל"ש ס"ס דאם איתא היתה טוענת וא"ל דשמא ענ"ב דהא שם מפסדת כתובתה. והנה הר"ן הביא קושית הרמב"ן דל"ל לטעם דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה הא בלא"ה מהראוי להאמינה דא"ל חות לדינא וקיים תנאה וכתב הר"ן דאם כתובה דאורייתא אינו מהראוי להאמינו דהא נעשו בנות ישראל הפקר והנה לפענ"ד דזה דווקא לענין טענת פתח פתוח דאינו יכול לברר ששקר טוען אבל טענת דמים דיכולה לברר לא שייך סברתו. איברא דלפ"ז צ"ב דהא יכולה לבררי ע"י שתראה המפה וימצא דמים ואף שהוא יטעון דם צפור הורע כחו כמ"ש הירושלמי אך באמת הא רש"י פירש דמיירי במשפחת דורקטי ולא יכול לברר ע"י דם ובזה יש ליישב קושית התוס' בסנהדרין דף ח' דלר"מ דס"ל כתובה דאורייתא אינו מהראוי להאמין בטענת פ"פ ולפמ"ש אם אינה ממשפחת דורקטי מהראוי להאמינו מה"ת וכמ"ש דהא יכולה לברר ע"י דם שתמצא ולפ"ז יש לומר דבטענת דמים אף לת"כ מהראוי שתפסיד דבזה יכולה לברר והר"ן לא כתב כן ומה שהביא ראיה מהרמב"ם אינו ראיה לפמ"ש דהרי הרמב"ם ס"ל דאם טען דם צפור גם כן מהימן א"כ ע"כ רק מדרבנן נאמן דלא שייך סברת הר"ן וכפי מה שביארתי וא"כ לענין ת"כ שוב אינו נאמן אבל אם נימא דלא כרמב"ם שוב שייך סברת הר"ן ואינו נאמן ודו"ק:

והנה בשנת תרכ"ג ביום ה' וישב י"ט כסלו הי' אצלי נ"ד הבחור חתן החריף כמר שמואל נ"ז מליביטשוב והקשה בהא דפריך הש"ס בכתובות ט' ומי אמר ר"א הכי והאמר ר"א אין אשה נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה ומה קושיא והא הב"ש סי' ז' ס"ק כ"ג חידש דבעכו"ם נאסרת אפילו בלי קינוי וסתירה וא"כ כאן דטוען פ"פ וא"י ממי נבעלה א"כ יש לחוש שמא נבעלה מעכו"ם וא"צ קינוי וסתירה ולכאורה היא קושיא גדולה והשבתי תכ"ד דלהס"ד שם דאף כשבעל ראה הזנות שזינתה בפניו לא נאסרת רק ע"י קינוי וסתירה או עדים כמ"ש התוס' שם ד"ה ומי א"כ הוה ס"ס ספק באונס ספק ברצון ואת"ל ברצון דלמא לא הי' עכו"ם וכל שאין עכו"ם אף שראה שזינתה לא נאסרת איברא די"ל כיון דרובא עכו"ם נינהו אם כן מהראוי ללכת אחר רוב. אמנם זה אינו דאכתי יש ספק דלמא באונס ובודאי אינה נאסרת וא"כ מהרוב גופא יש עכ"פ מיעוט שבאונס והמיעוט הוא מהרוב גופא שמסלקו מהרוב שמרוב עכו"ם יש עכ"פ מיעוט שנבעלו באונס ושוב לא חשוב רוב ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקת היתר ואינה נאסרת ועיין בחידושי רשב"א ביבמות ריש האשה בתרא דכל שהמיעוט הוא מהרוב עצמו חשוב מיעוט לצרפו אל החזקה ודו"ק ולפמ"ש המהרי"ק דביחוסי כהונה החמירו אף בלי קינוי וסתירה צריך לומר דקושית הש"ס על מה דמוקי באשת ישראל ובפחותה מבת ג' דאילו באשת כהן י"ל דהחמירו כמ"ש המהרי"ק. ודרך אגב ארשום מה שהקשה אותי במ"ש הב"ש סי' וא"ו ס"ק ל"א דאפילו ברוב ממזרים והיא אומרת לכשר נבעלתי כל שהולד כשר לבא בקהל כשר לכהונה גם כן הולד מיהו אם היא גרושה אז שייך בולד ג"כ תחלה ודיעבד דיש לחוש שמא כהן בא עליה והולד חלל וע"ז הקשה דהרי הב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט כתב דמש"ה נאמנת להכשיר הולד אף ברוב פסולים אצלה משום דספק ממזר שרי מה"ת ע"ש וע"ז הקשה דזה שייך לענין להכשירו בקהל אבל להכשירו לכהונה בכה"ג דאיכא חשש שמא נבעלה לכהן ונעשה חלל א"כ היכא נאמנת ברוב פסולים להכשירו לכהונה דהא כאן אינו מצד ספק ממזר רק ספק חלל ומה"ת אסור. והשבתי דכיון דנגד כהנים הרוב עולם הם ישראלים ולוים שוב גם כן מה"ת שרי דאזלינן בתר רובא ואיירי במקום דליכא לספוקי בנכרי דאל"כ יש נגד רוב ישראלים רוב עכו"ם ואסורה לכהונה ודו"ק. והנה בדברי התוס' בכתובות דף ט' שכתבו דא"ל דבס"ס מפסיד הכתובה משום דמוקמינן ממונא אחזקתיה דהא לקמן גבי משארסתני נאנסתי דבאותה מנה דהוה ס"ס לא מפסדא ע"ש והאריך הפ"י דהא בס"ס אין מוציאין ממון והרי בממון לא אזלינן בתר רוב ע"ש וכבר קדמו בט"ז אהע"ז סי' ס"ז והט"ז הוסיף דס"ס לא הוה כמו רוב. ובאמת שבמחכת"ה נעלם ממנו דברי הרשב"א ח"א סי' ת"א דכתב דס"ס עדיף מרוב אבל מ"מ הקושיא במקומה עומדת דהא אין הולכין בממון אחר הרוב וה"ה ס"ס ל"מ להוציא ממון וכבר כתבתי הרבה דברים בזה. וכעת נראה דאם הס"ס נ"מ נמי לענין איסור כיון שלענין איסור מועיל הס"ס ממילא גם לענין ממון מהראוי שיועיל וכעין מ"ש בהפלאה סוף פרק קמא דכתובות לענין אין הולכין בממון אחר הרוב דאם נ"מ לענין איסור גם כן אז הולכין לענין ממון בתר רוב ולפ"ז אדרבה קשה יותר על התוס' שראייתם לענין מנה שם אין הס"ס רק לענין ממון אינו מועיל הס"ס ובמקום דאיכא נ"מ לענין איסור גם כן מהני הס"ס ודו"ק. שוב ראיתי בתקפו כהן סי' ק"כ ובתומים בקונטרס התפיסות סי' הנ"ל שהרגיש בזה ונהניתי. אמנם ליישב דברי התוס' נראה לי כיון דיש לה שטר כתובה ושטר ל"ח מוציא דמה"ט אמרינן מגו להוציא בשטר ובפרט כתובה דחשוב מוחזקת טפי כמ"ש במרדכי ולכך שייך ס"ס להוציא ממון דא"ח מוציא גמור וז"ב. איברא דלפ"ז בהך דמקח טעות במאתים אבל מנה יש לה והרי שם איתרע שטרא דמאתים לית לה והו"ל שטר שנמחל שעבודו במקצת ושוב ל"מ ס"ס. אך נראה דכיון דאף אם לא כתב לה כתובה אית לה בתנאי ב"ד וא"כ בזה לא שייך דנמחל שעבודו דעכ"פ אית לה מתנאי ב"ד ושוב חשיבה מוחזקת בזה כנלפענ"ד ודו"ק:

והנה במ"ש למעלה דכל דאיכא נ"מ לאיסורא גם כן אזלינן בתר הרוב ג"כ כמ"ש ההפלאה ואני כתבתי כן לענין ס"ס. כעת נראה לפענ"ד לחלק בדבר דהיכא דאם נאמר סמוך מיעוטא לחזקה דממונא נעשה זה רשע ועבד איסורא בזה לא אמרינן כן והטעם לפמ"ש התוס' בבכורות דף כ' דלכך לא אמרינן סמוך מיעוטא דאין מעשרין לחזקת טבל דבשביל המיעוט לא מחזיקין זה שהוא רשע שלא עישר ע"ש ואם כן מכ"ש הכא דשם ע"ה הוא וי"ל דלא ידע הדין ואפ"ה לא מחזיקין בחזקת רשע מכ"ש כאן דנימא שזה רשע בשביל המיעוט זה לא אמרינן. אך קושית התוס' אינו מיושב בזה דאדרבא במקום שיש חשש איסור אמרינן דא"מ נגד חזקת ממון ובמקום דאין נ"מ נגד איסור אמרינן הס"ס כמ"ש התוס' מהך דמקח טעות ממאתים אבל מנה יש לה. והנה הפ"י חידש דבברי ושמא מועיל ס"ס להוציא ממון ע"ש. ולפענ"ד לתת טעם בדבר ע"פ מה שכתב התומים בקונטרס התפיסות ליישב קושית התוס' דלמה בדיינים אזלינן בתר רוב והא בממון אין הולכין אחר הרוב וכתב הוא דשאני שאר רוב דיש מיעוט כנגדו אבל הדיינים לפי מה שהם אומרים אין כאן מיעוט כנגדו ודפח"ח ולפ"ז בברי ושמא כיון שלפי טענתו של זה ליכא מיעוט דזה טוען בברי שהוא כן וא"כ הרוב הוא רוב גמור וליכא מיעוט נגדו שוב הו"ל שמא נגד רוב גמור וליכא מיעוט ובודאי זה הרוב עדיף ויש להאריך בזה הרבה. והנה במה שנחלקו באיני יודע אם נתחייבתי דר"ה ור"י ס"ל ברי ושמא ברי עדיף נראה לפענ"ד עפ"י דברי הר"י בסאן דהוה ספק גזל רק דלהיפך יש גם כן ספק גזל ולפ"ז לפמ"ש הרשב"א דאדם לגבי עצמו יכול לטעון נגד החזקה ואם כן כיון שיש ספק גזל וזה טוען ברי שוב נאמן וטעם הסוברים דפטור הוא לפי דספק גזל התורה התירה כמ"ש התומים ודו"ק היטב. והנה במ"ש הפ"י ובהפלאה דבברי ושמא מוציאין ממון בס"ס הנה במקום דהבריא גרוע כתבו התוס' בכתובות דף י"ב דאין ברי עדיף לפי שזה א"י הוא טוען ברי וא"כ גם הכא כיון שזה אינו יודע אין ברי שלו טוב. ובגוף קושית התוס' לענין ס"ס נראה לפענ"ד דבר חדש דס"ס בשני גופין לא אמרינן והמהרי"ט חידש דהיכא דסתרי אהדדי אף בשני גופין לא אמרינן. אבל לפענ"ד אף בלא סתרי אהדדי כל שהס"ס בשני צדדין לא אמרינן. והנה בס"ס דדלמא אינו בקי בפ"פ זה הספק הוה בהבעל וכל שזה הספק אינו נחשב לספק כי הוה ספק אחד בגוף ממילא הספק השני שמא באונס שזה הספק באשה לא אמרינן והוה כספק אחד בגוף וספק השני בתערובות וכאן הספק השני באשה אבל במקח טעות ממאתים דהוה ס"ס בגוף אחד זה אמרינן ודו"ק כי הוא דבר חדש. והנה במ"ש התוס' דרובא דרצון אינו רק דרבנן צ"ע במה מיירי דהרי כללא כייל הרמב"ם דבשדה חזקה באונס ובעיר חזקה ברצון והך חזקה ע"כ מחמת רובא דאל"כ מה שייך חזקה בזה ובפרט לפמ"ש במקום אחר דהך חזקה עדיפא מרוב דהוה חזקה דאתיא מכח סברא וכתב בתה"ד סי' ר"ז דהוא חשוב טפי מרוב. ובזה ישבתי לנכון מה דק"ל למה לא יליף בחולין דף י"א דאזלינן בתר רוב או חזקה מקרא הלז דבעיר הורגין אותה דהוה מפותה וע"כ דזה הוה חזקה מצד הסברא ועדיפא מרוב וא"כ קשה על התוס' וצ"ל כיון דהוה ספק כאן אי הוה בשדה או בעיר לכך לא הוה רובא דרצון רוב אלים וכמו שכתבתי ודו"ק היטב. ובגוף הקושיא דלמה לא יליף רובא וחזקה ממקרא הלז יש לומר ע"פ מ"ש במק"א שהקשו אותי דהאי קרא במה מיירי אי בהתרו אותם ואמרו אעפ"כ הרי קבלו עליהם וע"כ דהי' ברצון ואי בלא אמרו אעפ"כ שוב לא יכלו להרגם ואמרתי דיכול להיות שנתרצו ואמרו אעפ"כ רק דהספק שמא התחלה הי' אונס ואח"כ יצר אלבשיה וכדס"ל לרבא והכי קי"ל ואם כן בכה"ג דאמרו אעפ"כ בכה"ג ודאי אתרע לה רובא וחזקה ולא שייך למילף מיניה ודו"ק. גם לפמ"ש דיכולה לומר שחקתי בך כעין מ"ש הפ"י בגיטין דף י"ז גם כן אתי שפיר וכנ"ל ודו"ק. ובזה יבואר מ"ש כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה צעקה ואין מושיע לה וחז"ל אמרו מה בא ללמד ולפענ"ד נראה דמ"ש ורצחו נפש גם כן סתום ולפענ"ד ע"פ מ"ש גדול המחטיא לאדם יותר מההורגו והיינו דההורגו הורג הגוף והמחטיאו הורג הנפש שלו והנה גם כאן כל שבתחלה הי' אונס הוה כרצחו נפש היינו שהרג הנפש השכלי והחטיאו עד שנתרצית ודו"ק ולכך כל הגוזל ממון כאלו נטל נפשו והיינו דליבא בכסתי' תלי כדאמר ר"י וא"כ הוה כנוטל נפשו:

והנה ביום ה' וירא שנת כתר"ו ישועה הקשה אותי הרבני המופלג השנון מוה' יחיאל עזריאל נ"י מ"ק בארדיוף במדינת הגר בהא דכתב הר"ן לשיטת הרי"ף דמוכת עץ פתחה סתום והר"ן הקשה דבטענת דמים אכתי איכא ספק מוכת עץ וכתב הר"ן וצ"ל דמוכת עץ לא שכיח ולא טענינן ליה כדאמרו בירושלמי פרק שני דכתובות דלכך אם יצאת בהנומא כתובתה מאתים ולא חיישינן שמא מוכת עץ היתה משום דלא חשו לדבר שאינו מצוי ע"ש וע"ז הקשה דהרי דירושלמי ריש כתיבות אמר וחש לומר שמא אנוסה היא קול יוצא לאנוסה ואם כן ס"ל לירושלמי דהטוען פ"פ הוה ספק סוטה ול"ח לאנוסה דקול יוצא לאנוסה ועיין מלמ"ל פח"י מא"ב ובש"ס דילן משוינן ספק אונס לספק וע"כ דחשו אף לדבר שאינו מצוי וכמ"ש התוס' שם דלענין ס"ס מצרפינן הספק דאונס אף שהקול יוצא לאנוסה ואם כן למה לא חשו למוכת עץ. ולפענ"ד נראה לפמ"ש דכאן מיירי בספק אי היה בעיר או בשדה ולפ"ז תחתיו לא הוה הספק דאנוסה ספק דתחתיו יודע היטב שלא היתה בשדה ובודאי היה מרגיש אם היתה אנוסה ולכך ל"ח אבל כל שיש ספק שמא אינה תחתיו שוב יש לספק דלמא היה בשדה ושוב ל"ש קול יוצא לאנוסה והוה שפיר ספק אנוסה ספק מעליא וז"ש התוס' דהאי רובא דברצון אינו רוב גמור אלא הוה מדרבנן היינו כיון דיש ספק אי היה בעיר או בשדה וכל שיש ספק שמא אינה תחתיו שוב יש לומר דהיה בשדה ולא הוה רוב דרצון רוב גמור ולכך מצורף לס"ס ובחד ספק לא הוה ספק גמור ודו"ק. ובזה יש ליישב גם מה שכתב הפ"י ריש כתובות ליישב קושית התוס' שהקשו דבגיטין אמרו דזנות לא שכיח וכאן תקנו משום זנות וכתב הפ"י דזנות ברצון לא שכיח אבל זנות באונס שכיח וא"כ תקנו בשביל אשת כהן והקשה הנ"ל דאדרבא זנות דאונס לא שכיח דקול יש לאנוסה ולפמ"ש אתי שפיר דכל דיש ספק שמא אינה תחתיו שוב אנוסה שכיח ושפיר חשו לזה ודו"ק. והנה בהא דאמרו וחש לומר שמא אנוסה היא קול יש לאנוסה נראה לפענ"ד דהכוונה דהנה רבינו יונה כתב דדוקא במכחשתו או ששותקת אבל אם טוענת אנוסה היא נאמנת והרא"ש השיג עליו דכיון דיש רוב דרצון ואנוסה יש לה קול שוב אינה נאמנת ולפ"ז מכ"ש בדלא טוענת דודאי אינה נאמנת דלא שייך מגו דאי בעיא היתה טוענת אנוסה דהא יש קול לאנוסה. ובזה יש לומר הא דאמרו בירושלמי שם ויערב עליו המקח לית את יכול דאמר ר"א מצא פ"פ אסור לקיימה משום ספק סוטה והיינו דבאמת אם ירצה לקיימה ונימא דהיא נאמנת משום מגו וע"ז אמר דקול יש לאנוסה ולא שייך מגו בזה אבל אם טוענת אנוסה אפשר דנאמנת לשיטת רבינו יונה ולפ"ז יש לומר דבאמת אונס שכיח יותר כמ"ש הפ"י דיש לאוקמא בחזקת צדיקת ולכך שפיר היתה נאמנת אם היתה טוענת אבל כשלא טענה לא שייך להאמינה במגו משום דקול יש לאנוסה ואין אדם טוען נגד הקול ועיין תוס' שבועות דף ל"ב ד"ה הו"ל ומיושב כל הקושיות דבאמת מצד מגו אינה נאמנת ומ"מ הוה ספק ספיקא דאונס יש חזקת צדיקת המסייע לה והוה רובא דרצון רק מדרבנן אבל מוכת עץ הוה אינו מצוי ולא טענינן לה וז"ב ודו"ק. והנה בגוף קושית הר"ן על הרי"ף דבטענת דמים יש ס"ס דמכ"ע נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה לכאורה מ"ש הרי"ף דא"ל ס"ס דמוכת עץ משום דמוכת עץ פתחה סתום ולכאורה בלא"ה לא הוה ס"ס המתהפך דאת"ל תחתיו זינתה היאך שייך ספק מוכת עץ וכאן לא שייך תירוץ הש"ך סי' ק"י דיש להתחיל דלמא בא מחמת מוכת עץ דהא באמת מוכת עץ לא שכיח ואף דנחשב לס"ס עכ"פ לא שייך לפתוח בזה הספק יותר מהספק השני. אך נראה דבר חדש ובזה יתיישב מה שהקשה הש"ך בסי' ק"י מדברי הרשב"א גבי ישב לה צפורן בגבו דהוה ס"ס אף דאינו מתהפך ולפענ"ד נראה דע"כ לא בעינן ס"ס המתהפך אלא היכא דאיכא חשש לפנינו ונצטרך לחדש היתר מטעם ס"ס אבל שם דלא ראינו שנכנס ארי כלל רק דהריעותא הוה דמצינו צפורן ע"ג א"כ כל הריעותא דאנו מצריכין ס"ס הוא מכח הצפורן ואם כן צריכין אנו לדון על הריעותא מאין נצמח וכל שיש לומר דהיה בכותל שוב אין הריעותא כ"כ ושפיר מתירין מכח ס"ס אף שאינו מתהפך דהא הצפורן חידש לנו הריעותא ואל"ה לא הי' חיישינן כלל א"כ שוב צריכין להתחיל שמא אין כאן ריעותא וזה ברור כשמש. ויתיישב בזה הרבה דברים ואכ"מ וה"ה כאן הריעותא נתחדש בשביל טענת פתח פתוח וכל שיש לדון שמא בא הפתח מחמת מוכת עץ צריכין אנו לדון על הריעותא הלז אם התחיל כאן הריעותא וזה כעין דברי הש"ך אבל לא דבריו וע"ז כתב הרי"ף דמוכת עץ פתחה סתום ואין לנו לדון בזה כלל ולפ"ז בטענת דמים דאין מועיל מוכת עץ לומר דהריעותא היא בשביל זה שוב אינו ס"ס המתהפך ולא מקרי ס"ס וזה ברור. והנה בהא דאמרו אי למיתב לה כתובה ניתיב לה והקשו כלם הא נ"מ לענין לקוחות וכבר כתבתי בזה ובאמת לפענ"ד דכל שמותר לישב עמה מגיע לה כתובה ואין חשש גם בשביל לקוחות. אמנם ע"ד הפלפול נראה דהנה המים עמוקים מקשה מאי מקשה הש"ס אי למיתב לה כתובה והא התוס' ריש כתובות הקשו הא זנות לא שכיח וכתבו דלזנות שתאסר כל ימיה חיישינן וא"כ כל שמותרת לבעלה שוב יקשה הא זנות לא שכיח. והנראה בזה דהנה אף דזנות לא שכיח עכ"פ מיעוט הוה ואין הולכין בממון אחר הרוב א"כ לענין כתובה שפיר חיישינן אף דזנות לא שכיח וז"ב. ומעתה שפיר אמר ניתיב לה ואין לחוש ללקוחות דהרי המקנה בקידושין דף מ"ה חידש דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו הבע"ד בעצמו אם טוען טענתו טענה אבל לטעון עבור יתומים ולקוחות לא טענינן דמילתא דלא שכיחא לא טענינן וכל שהוא רוב נגד הטענה הוה מלתא דלא שכיחא ע"ש והארכתי בזה הרבה ולפ"ז לענין לקוחות שוב יקשה דזנות לא שכיחא ואנן לא טענינן זאת ולא הוצרכו לתקן בו שמא יטעון הבע"ד בעצמו ודו"ק היטב. עוד יש לומר בישוב דברי התוס' דלכך בס"ס מוציאין ממון אף דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו משום דכתובה שאני דהיא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכל שהיא מותרת לו משום ס"ס שוב ע"כ הכתובה קיימת דהא תהיה קלה בעיניו להוציאה ולכך מוציאין ממון על ידי ס"ס וזה ברור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף