שואל ומשיב/א/א/רנח

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רנח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בעש"ק בלק תרט"ז הגיעני תשובה פה טריסקאוויץ מהרב הג' מוה' אליעזר ליפא נ"י אבד"ק רזניטוב בדבר עגונה. וזה הגב"ע שר' דוד בר"ה העיד בתו"ע איך שמצאו הרוג והכיר אותו בטביעת עין שהוא ליב בן זאב מראזניטוב היינו בלחי אחד משני הלחיים ועם הפדחת והחוטם ועם כל גופו והלחי השני היה חסר מהפנים וגם הבגדים היינו הכובע הנקרא קאוואק ומכנסיים שהם מצמר לבן שהיו לבוש בו ליב בן זאב ועוד העיד איך שהערלים אשר היו בהקרעטשמי בכפר פעטרנקי ששאלו להרוצח בזה"ל והועתק בלשה"ק אמור לנו היכן הוא זה ליב שיהל קלאפער מראזינטוב דלא יזיק לך כלום רק אמור לנו היכן הוא והשיב הרוצח מתירא אני שמא רוצים לעשות הילדים שלי יתומים והבטיחו לו שלא יזיק לו כלום רק שיאמר האמת והשיב הרוצח שבאותו הדרך שהלך עם ההרוג הנ"ל בצוותא חדא בשביל ההולך לכפר קראסני ובאמצע השביל הראשון הנקרא זואר הכה לו בקנה השריפה ומת מיד ולקח ממונו מאתו והניחו במקום הנ"ל והעד הנ"ל הלך עם חבירו ומצאו אותו במקום שאמר רוצח הנ"ל עם התפילין והטארבע שלו ואח"כ כשהביאו את הרוצח לפני הקרעטשמי ושאלו את הרוצח מי זה ההרוג והשיב הלא תדעו בעצמיכם מי זה ההרוג וא"ל הלא הגד לנו מי זה ההרוג והשיב הלא זה קאטשיע סאן מראזינטוב ליבע והיינו השיהל קלאפער מראזינטוב ליב ואח"כ באה האלמנה אשת ליב הנ"ל ואמרה לפני הב"ד איך שהכירה את בעלה הנ"ל בט"ע בלחי אחד בפדחת ובחוטם ובעינים שהוא בעלה ליב בן זאב ואמרה שהי' צלקת דהיינו מקום קרחה ארוכה וקצרה הנקרא שמאהל פאסקיל באמצע הראש וגם הבגדים אמרה שהי' הכתונת הסטאן פרימטאשניע פשתן ובתי ידים היו מישלין והארביל האחד היו גישטיקוויט באמצע הארביל ג"כ מישלין וגם היו גילאטיט אצל הגוף לאג בשני הארביל הנ"ל וגם הבגד של הארבע כנפות הי' אייבער שלאק בלייחע פלעצענקיא והלאטיס הי' רויטע פלעצענקע וגם הטייליפף והקוואק הכירה בטב"ע והוליכו את ההרוג לק' קאליש עם הבגדים ושלחו הב"ד אנשים להכיר הסימנים מהבגדים והצלקת שבראשו ואמרו האנשים הנ"ל שכן אמת הכל כמו שאמרה האשה הנ"ל וגם הכירה האלמנה התפילין זעקיל וגם המכנסיים שהיו ב' זוגים מכנסיים האחד מכנסיים התחתונים היו של פשתן והעליונים היו של צמר לבן וגם כל הבגדים הכירה שהם של בעלה הנ"ל והצלקת היה ע"י שנפל מאגיל שטיין על ראשו ונעשה שם צלקת וכ"ז הי' ביום י"ז אדר שני תרי"ג הוגבה העדיות הנ"ל וגם מעלתו בעצמו העיד בשעה שהביאו את ההרוג מכפר פעטרנקי והביאו לרזינטוב שאל להאדון מארקאסקע מאיזה מקום הוא הולך ואמר שהוא הולך מהרוצח ושאל להרוצח איך היו המעשה והשיב הרוצח שהכה אותו בקנה השריפה ולא מת תיכף בהכאה זו ואח"כ הכה אותו בקנה העב ג' פעמים עד שהמית אותו ולקח את ממונו ושאל אותו אם היה בדעתו להמית אותו תיכף כשהלך עם ההרוג הנ"ל מבית הרוצח לכפר קראסנע והשיב שכן הי' בדעתו להמית אותו בשביל הממון כך אמר האדון לפני מעלתו וכ"ז נגבה בי"ז אדר שני תרי"ג רק מפני שהאשה היתה מניקת נתאחר עד כה ועתה קרה לה שידוך טוב ע"כ ביקש מעלתו וצדד להתירה ושאל חוות דעתי והנה אני פה בלי ספרים רק טור וב"י אהע"ז וש"ס יבמות וב"מ עפ"י מקרה ומד' אשאל עזר שיהי' עם פי שלא אומר דבר שלא כרצונו והנה יש בהגב"ע כמה דברים אשר לא ביאר היטב ובתשובתו ביאר קצת אבל לא כלו והנה אבא על סדר תשובתו והנה מצד מסל"ת כתב מעלתו דאין להתיר דאף ששאלו הערלים להרוצח ומקרי מסל"ת אבל כאן הא שאלו בדרך עדות דהיינו שהיהודים שאלו קודם להרוצח שיגיד האמת ולא רצה ואח"כ נחבאו היהודים ושאלו הגוים והגיד להם וזה לא מקרי מסל"ת והביא דברי מהר"א הובא בהגהת רמ"א סוף סעיף ט"ו והנה מעלתו הרכיב דברי התה"ד עם דבריו בפסקיו שמ"ש הרמ"א סוף סט"ו הוא מפסקי מהרא"י וזה מיירי שישראל שאלו והגיד לו רק שיש אומדנות המוכיחות אבל שם לא התיר רק אם עברה ונשאת לא תצא אבל כאן אם הגוים שאלו זהו מוזכר בתה"ד סי' קל"ט וכאן שאלו היהודים תחלה ואם רוצה מע"ל להתיר מפני האומדנות הא גם המהרא"י לא התיר רק אם כבר עברה ונשאת ולא לכתחילה ומצד הודאת הרוצח הביא מעלתו בעצמו הדעות בזה ועיין ב"ש ס"ק מ"ט מ"ש בזה בשם הט"ז והנה מעלתו האריך לעשות סמוכים לדברי פסקי מהרא"י סי' קל"ט הנ"ל דע"י אומדנות מתירין מהא דאמרו ביבמות דף קכ"ב מאי גריעותא דפונדקית אמר ר"כ פונדקית נכרית היתה ומסל"ת זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתי בו והקשה מעלתו דהרי התוס' הקשו הא הי' מסל"ת ואיך למדו רבנן לאשה וכתבו דלא היתה מסל"ת גמור ור"ע סובר דהוה מסל"ת ולפ"ז היאך למד הרי"ף מזה דאם התחילה במסל"ת אף שאח"כ הי' ע"י שאלה מועיל והרי לרבנן לא היתה מסל"ת רק ע"י צירוף האומדנות והנה כבר קדמו בקושיא זו מהר"ם לובלין בתשובה והובא בש"ש שמעתא ז' פ"ט וע"ש פ"ח שהאריך בזה ותמהני שכפי הנראה הי' לפניו הספר הלז ולא הזכירו אך לפע"ד נראה ע"פ מה שהקשה מעלתו עוד דבכל אסורים קי"ל דהיכא דאתחזיק איסור אף בדרבנן ל"מ עכו"ם מסל"ת כמבואר ביו"ד סי' קל"ז והאשה ישראלית נאמנת וכאן הוא להיפך לר"ע דאשה אינה נאמנת ועכו"ם מסל"ת נאמנת ולפע"ד נראה דסברת ר"ע הוא ע"פ מה דמבואר בשו"ע יו"ד סי' קכ"ז ס"ק בהג"ה דאיסור שיש בו צדדים להקל אין האשה נאמנת דמתוך שדעתה קלה מקילה ע"ש והיא מהר"ן ולפ"ז לכך האשה אינה נאמנת לר"ע בעדות עגונה לפי ששייך בדדמי שנדמה לה שמת והוא לא מת וזימנין דמחי לי' ברומחא וסברה דמקטל קטלה וכדאמרו ביבמות דף ט"ו ולכך ס"ל לר"ע דאשה אינה נאמנת ויש לומר עוד דר"ע חייש למיעוטא ועיין מכות דף ז' ולכך חושש שמתוך שנדמה לה שמת ע"כ דעתה קלה להנשא ומעידה ולכך אינה נאמנת ולפ"ז אדרבא כשיש אומדנות המוכיחות מגרע גרע ואף שהוא מסל"ת קצת כל שאינה מסל"ת גמורה א"כ יש לחוש שמא נדמה לה ומעתה זהו קושיות רבנן ולא תהא כהנית כפונדקית היינו אף שהנכרית היתה מסל"ת כיון שאינה מסל"ת גמורה רק ע"י הצירוף האומדנות א"כ בודאי מהראוי לומר שנכרית בודאי דעתה קלה ומקילה בזה ואפ"ה נאמנת ומכ"ש באשה ישראלית שמהראוי להאמינה וע"ז אמר ר"ע דשם היתה מסל"ת גמורה כיון דקא בכיא והיינו שתחלתה היתה מסל"ת טרם שאמרה זה מקלו וזה תרמילו ואז לא הי' אומדנות המוכיחות שלא הגידה ונאמנת ממילא גם אח"כ שיש צירוף האומדנות ויש לחוש שמא עי"ז מעידה מ"מ אין להוציאה מחזקת מסל"ת כמ"ש הרי"ף ונמצא דברי הרי"ף מבוארים דעכ"פ כל שאין אומדנות אין לנו לחוש ומחזקינן בחזקת מסל"ת ובזה קי"ל כר"ע ועיין בתשובת מימוני הובא בב"י שכתב שבא לפנינו מסל"ת אין לנו לחוש לשום ענין אף שיודע ומכיר בדת יהדות ע"ש וה"ה באשה נאמנת לדידן ולא חיישינן לבדדמי כ"ז שאין מבורר מתוך דברי' החשש בדדמי ועיין בש"ך יו"ד סי' ס"ט ס"ק מ"ג שכתב הגע עצמך מומר דנאמן לעדות אשה במסל"ת ולא חיישינן שמא מתוך שיודע שהאיסור והיתר תלוי בזה לכך אומר כן ולא הוה מסל"ת וע"כ דבכה"ג שאומר בפני אחרים לא חיישינן ובמחכת"ה לא נזכר מדברי תשובת מימוני הנ"ל שאף בגוי היודע דת יהודית אפ"ה נאמן מתוך חומר שהחמרת בסופו ובגליון הש"ך שלי מ"כ שרשמתי בזה"ל עיין תשובת הר"ן סי' נ"ו וצ"ע ועיין בכורות דף ל"ה ברש"י ד"ה מסל"ת משם ראיה ברורה להש"ך עכ"ל וכעת אין לפני לא ש"ס בכורות ולא שו"ת הר"ן וצ"ע ועכ"פ דברי הרי"ף מבוארים. והנה מה שהקשה מעלתו לשטת הרא"ה והנימוקי' דע"א ואשה עצמה נאמנים מה"ת מכח חזקת אשה דייקא ומנסבא ועל"ג וע"ז הקשה דאטו משה ואהרן מי לא מהמני ואפ"ה פסול אף שידענו בבירור דלא משקרי מכ"ש בזה והחמיר בקושיא זו ולא ידעתי שום קושיא ואטו בתורת עדות נאמנים מה"ת והלא ע"א אינו בתורת עדות בדבר שבערוה ואתחזיק איסורא רק דכאן התורה האמינה לע"א לא מתורת עדות רק מכח אומדנא דלא משקר ולכך אינו ענין לקרובים דעלמא דבעי תורת עדות וז"פ ועיין בב"י שכתב בשם ר"י נכ"ג ח"ב שכתב בשם הרמ"ה דכ"מ שאין ע"א ואשה נאמנת כמו במלחמה גם עכו"ם מסל"ת אינו נאמן והוא תמוה דהא לר"ע אשה אינה נאמנת ועכו"ם מסל"ת נאמן חזינן דלא תלוי בזה ורבנן אדרבא למדו אשה מעכו"ם וצ"ע ובש"ע לא הובא דברים אלו.

והנה מ"ש מעלתו לענין הודאת הרוצח שיש פלוגתא דרבוותא מ"מ כיון שפדחת הוה היכר כדאמרו בבכורות דף מ"ו ואף לתירוץ השני כתב מעלתו בשם התוסיו"ט בשו"ת נו"ב סי' וא"כ לתירוץ הראשון דבא"א החמירו היינו רק מדרבנן וכאן עכ"פ מאיסור תורה יצאת ולתירוץ השני מקלינן בעיגונא אף בתחלת עדות וע"כ יש להקל והנה שו"ת נו"ב אין לי פה והש"ש פט"ו הביא דברי התוס' יו"ט הנ"ל בע"א וע"כ לא אוכל לדון בזה והש"ש כתב שאף שמשמע מדברי התוס' יו"ט שע"י טב"ע לחוד מועיל כשמכיר בבירור אף רק הפדחת לחוד אבל היא דין מחודש ולא מוזכר בפוסקים וע"כ צ"ע בזה וגם מעלתו בעצמו בסוף מסיק דליתא לדברי התוס' יו"ט הלז והנה בדברי הרוצח יש סתירה שכפי העדות העד אמר הרוצח שמת תיכף כשהכה אותו בקנה השריפה והאדון העיד שלא מת תיכף רק לאחר שהכה אותו שנית בצד העב ג"כ מיהו בזה אין נ"מ לדינא כ"כ ויש לישב שבפני הערלים לא ביאר היטב איך מת רק שמת ואח"כ ביאר יותר. והנה מעלתו הקשה על זקני הח"ץ שכתב דבסי' אמצעיים בגופו וגם בכליו ל"ח לשאלה דהוה חששא שאלה דיחיד וע"ז הקשה מעלתו מהך דאין מעידין אא"כ פ"פ עם החוטם אף שיש סימנים בגופו וכליו והרי פדחת לבד לתירוץ הראשון שבש"ס בכורות אינו רק משום חומרא דאשת איש ועכ"פ הוה סי' אמצעי וא"כ מה"ת לחוש בכליו לשאלה דהא הוה שאלה דיחיד והנה באמת י"ל דהשני תירוצים בש"ס תלוי בזה לדתירוץ הראשון הוה כליו בסומקי וחוורי כדמוקי ביבמות דף ק"כ לחד לישנא וא"כ לא מקרי סי' כלל ולהלשון השני שיכיר לחוד והכרת פנים לחוד הוא מוקי בכליו בסי' אמצעיים ורק פדחת לא הוה אף כסי' אמצעי לפי פירוש הש"ס בדבריו מיהו בלא"ה לפע"ד ל"ק דבאמת מ"ש אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם הוא ע"י טב"ע ולפ"ז כיון דבא"א חיישינן שמא נדמה לו בשקר הטב"ע שוב לא מקרי שאלה דיחיד והח"ץ לא כתב רק בסי' אמצעי בגופו ובכליו דהסי' אמצעי אף שאינו מובהק גמור מ"מ שיקרה שיהיה משאיל הכלים שלו לאיש שיש לו סי' אמצעי זה נקרא שאלה דיחיד אבל בטב"ע כל ששקר לו בטב"ע א"כ אינו מקרי שאלה דיחיד וז"ב כשמש.

ומ"ש מעלתו ראיה להרמב"ם דאף שבא"א החמירו בסי' אמצעיים מ"מ לענין נחלה הבנים יורדים לנחלה וע"ז כתב מעלתו ראיה דהרי הפדחת לבד מועיל לענין בכור שיטול שני חלקים ואפ"ה ל"מ בא"א הנה אין ראיה לפע"ד דשאני בכור שעכ"פ אינו מעיד נגד חזקה דאין חזקה לזה נגד זה בבנים וכלם מוחזקים בשוה ולכך הפדחת ראיה אבל בירושה הוא נגד חזקת חי של המוריש ואיך ירד לנחלה ולפע"ד ראיה ברורה להרמב"ם דהרי בכתובות דף פ"ה ע"ב שכיב חסא ולא פקיד ופירש"י שהוא אותו חסא שטבע בנהר ביבמות דף קכ"א והרי שם טבע במים שאל"ס ואפ"ה יורשים ירדו לנחלה ויוכלו להוציא מידן וכל הפלפול שם אי טוענין ליורשים כל מה דהוה מצי אביהן למטען וע"ש בקדמונים בשטמ"ק הרי דהיורשים יורדים לנחלה אף במשאל"ס והרי במים שאל"ס לא תנשא לכתחלה ואף שעברה ונסבה אבל מ"מ היאך ירדו לנחלה וע"כ דלנחלה ודאי מורידין והיא ראיה נפלאה לפע"ד וע"ש בשטמ"ק בשם הריטב"א שכתב של"מ סי' לענין ממון רק במציאה משום דליכא שום זכי' רק שבא לזכות משום יאוש בעלים וכל שיש סי' שוב בעלים לא מיאשו ע"כ והיא תמוה דבב"מ דף כ"ז בכל הפלפול שרוצים לחלק בין מציאה לגט לא אמרו חילק זה וצע"ג והנה מה שהאריך בסי' אמצעיים שיש בכליו אי חיישינן לשאלה הנה מה שהאריך בענין חשש שאלה ובדברי מהר"ל מפרא"ג והב"ש הנה בזה כבר האריכו כל גדולי עולם קמאי ובתראי וגם אני בעניי הארכתי הרבה בזה וא"כ יפה צדד מעלתו דבכל הכלים ל"ח לשאלה וגם י"ל דשמאהל פאסקיל הוה כסי' מובהק ואני מוסיף דעכ"פ הוה כשאלה דיחיד דל"ח וכמ"ש הח"ץ וכבר קדמו הב"ח בתשובה וגם בתה"ד מוזכר זאת בשם ספר מתתיהו ובדברי האשה לא נתבאר בגב"ע אם ראתה מתחלה האיש ואמרה הסי' אח"כ או שמתחלה אמרה טרם שראתה ובלי ספק מעלתו ידע וחקר אם אין חשש שקר בזה.

והנה כאן יש עוד ספק אי מה שהכירו בטב"ע היו בתוך שלשה ימים והנה לכאורה יש סתירה בזה דבאמת כל הטעם דיש להקל ולתלותו בתוך שלשה ימים הי' הוא משום חזקת חיים של הבעל ועיין ט"ז יו"ד סי' שצ"ז וב"ש ס"ק פ"ד כתב משום דמוקמינן לזה שהכרנו בחזקת חי ואמרינן שמת אותו שלא הכרנו דע"ז ל"ש דהיא בחזקת חי וביאור הדברים דעל אותו שאין לפנינו ל"ש חזקת חי דאטו ליכא כמה מתים בעולם כמ"ש האחרונים לישב תמיהת הנו"ב ועיין בש"ש פכ"א מ"ש בזה והנה לפמ"ש במק"א יש סתירה לזה דכאן ל"ש חזקת חי דדוקא במת ממילא שייך חזקת חי דכ"ז שידענו שהי' חי מחזיקין אותו בחזקת שהוא חי אבל במי שהרגו וכל שהרגו בודאי לא יחי' ואיך שייך לומר דמוקמינן אותו בחזקת חי והא לא נסתר החזקה דודאי הי' ראוי לחיות רק שהרי הרגו ומה סברא לתלות שהרגו אחר כך והארכתי בזה הרבה.

אמנם לפע"ד נראה היתר חדש כאן דהנה המרדכי כתב בשם הר"א מוורדין דאשה שנתעגנה ד' שנים דודאי נטבע בעלה והראבי' חולק עליו ובתחלת העדות לא הקלנו בשביל חומר כדאמרו בבכורות והב"י מסיים שהגס לבו בהוראה לדון ע"פ דברי הר"א מורדין עתיד ליתן את הדין וכבר נודע מ"ש הב"י בתשובה על המבי"ט שהתיר בזה והנה לפע"ד יש לקיים קצת דברי הר"א מורדין שלא יהי' תמוהים כ"כ עפמ"ש רש"י בכתובות כ"ב ע"ב באומרת ברי לי ופרש"י שברי לי אלו היה קיים היה בא והר"ן חולק בזה ולפע"ד סברת רש"י דבכה"ג שאומרת ברי לי שאלו היה קיים היה בא אתרע חזקת חיים של זה שבודאי אלו הי' קיים הי' בא וכה"ג כתב בפסקי מהרא"י סי' קל"ט שמפני זה כמה שנים שנשתתק שמו ואלו הי' חי אף ברחוק מאתים פרסה הי' בא והי' נשמע ממנו יש לתלות שודאי מת והוה כרובא ע"ש ובד"מ ס"ק ט"ו מביאו ומזה יש סמך להר"א מוורדין שכיון שעבר ד' שנים ולא נשמע ממנו יש לתלות שכבר מת ולכך התיר הר"א מוורדין אמנם בכ"ז אין סמך למהר"א מוורדין מדברי רש"י דדוקא התם בתרי ותרי דאף דמדאורייתא אוקמא אחזקה מ"מ כל שאמרה ברי לי שאלו הי' קיים הי' בא אפשר דעי"ז אתרע לה חזקת חי אבל לסמוך ע"ז בלבד אין לנו וא"כ בנ"ד דעכ"פ עבר כשלשה שנים ומחצה דלא בא לביתו ובודאי הי' נשמע ממנו אתרע גם כן חזקת חי ויש לסמוך בספק ג"י על טב"ע והסי' והגדת הרוצח דיש אומדנות הרבה וגם יש לצרף שיטת ר"ת דע"י אומדנות רבות מצרפינן גם סברת ר"ת ועיין ח"מ וב"ש ס"ק ע"ז ועיין בש"ש פי"ד וט"ו שפירש דברי ר"ת דטב"ע בכל הגוף מהני ע"ש שביאר כן ע"פ דברי בה"ג ובתשובה כתבתי שכוון לאמת גמור בדברי ר"ת שבספר הישר לר"ת ביאר בהדיא כן והביא דברי הבה"ג שמצא בש"ש ואלו הי' רואה זאת הש"ש הי' שמח שכוון כוונה אמיתית וע"כ שוב יש לסמוך על דברי ר"ת בטב"ע בכל הגוף ודו"ק.

והנה מעלתו הקשה על הרשב"א דמסתפק בספק תוך שלשה אי אזלינן לחומרא וכתב דלשון המשנה אין מעידין אלא עד שלשה ולא קתני דאין מעידין אחר שלשה משמע דבספק ג"כ מחמרינן וע"ז תמה דא"כ איך אפשר דריב"ב לחומרא והא אי הי' קתני אחר שלשה לא הי' מדברים מתוך שלשה ולא ידעתי תמיהתו דמ"מ הי' מבואר הדיוק דדוקא לאחר שלשה אין מעידין אבל בתוך שלשה מעידין ועל זה חלק ריב"ב דאף בתוך שלשה אין מעידין ואדרבא גם בספק ג"י מיקל הת"ק וע"ז חלק ריב"ב אף בודאי תוך ג"י אין מעידין וז"פ. ומ"ש מעלתו להקשות על הפ"י שהקשה למה לא נימא במציאה ברי ושמא ברי עדיף וכתב דיש רוב להיפך וע"ז הקשה תרי תמיהי חדא דהא עד א' נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב. וגם היאך אמרו ניחא ליה ללוה בתמיה ע"ש ב"מ דף כ"ז ומה קושיא הא כל שאין הספק רק בין מלוה ללוה שוב הוה ברי ושמא הנה במח"כ ל"ק שתי הקושיות דהא הקושיא הראשונה דהו"ל מברר המיעוט ל"ק דדוקא באיסור נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב לא לגבי ממון ולגבי עצמו בודאי אינו נאמן דדלמא מרובא דעלמא הוא והקושיא השנית הוא תמוה דשם כיון דהמלוה והלוה מכחישים זה את זה בברי וברי אם כן מה בכך דלגבי המוצא הו"ל ברי ושמא רק לגבי מלוה ולוה שמכחישים זא"ז שוב הו"ל כשמא ושמא וז"ב ופשוט. שוב ראיתי בספר ערוך לנר שהעתיק תשובת ר"ת בספר הישר ומבואר מדבריו בהדיא דהבין כן דברי ר"ת כמ"ש בש"ש וגם מ"ש הרמב"ם דבמים שאין להם סוף לענין אשת איש החמירו אבל היורשים יורדים לנחלה וכעת ראיתי שהבה"ג דף ס' כתב נפל במים שאל"ס בשני עדים ודאי מימת מיית לגבי ממון נחתינן יורשים לנחלה לגבי אשה אחמירו בה רבנן עד שאמרו סימני פדחתו וחוטמו הנה מבואר דכל דברי הרמב"ם ודברי הבה"ג הם דברי קבלה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף