שו"ת תשב"ץ/ג/ה

שו"ת תשב"ץ ‏ ג ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מיורקא

שאלה ה: שאלוני על ענין שתי בתי כנסיו' אשר במיורקא. הבי' הגדול הקדום והקטן השני שהקדיש ר' אהרן מעאני אחר שנכנסו עכו"ם בשכונה בחרב שלופה עמדו חרבים ולאחר זמן מועט כמו חמש שנים קנו הקטן יהודים שנאספו שם סוחרים וזולתם והכינוהו והקדישוהו והתפללו בו הצבור כמו כ"ה שנים ואח"ז ייחדו אנשי הארץ שכונה אל היהודים קרוב לב"ה הקדום ועמד אחד וקנה אותו וייחד ממנו חדר א' להיו' בית תפלה דרך שאל' אל הקהל ועל זה האומה מנעה הצבור מלהתפלל בביהכ"נ האחר באמרם שאין לתת להם שתי בתי כנסיות ונשאר ביהכ"נ סגור ומסוגר. והנושה בא לקחת חוב ששעבדו הקהל על אותה ביהכ"נ עם פירות המס הקבוע בכל שנה שכר מעותיו ואם לא יפרעוהו יגביה ביהכ"נ ההוא המשועבד בחובו ויוציאוהו לחולין לצרכיו או ללמד בו תינוקו' עכו"ם. והקהל הם מצטערים על זה מאד שתצא קדוש' ב"ה ליד האומו' אחר אשר עזרום מן השמים והתפללו בו כ"ה שנים. ועוד שהם זקוקים להתפלל בב"ה דרך שאל' להיותם כפופים ליחיד ועתה השאל' היא אם איפשר להפקיע קדוש' הבי' שנקנ' בראשונ' והתפללו בו ואם זה שנקנ' באחרונ' יש לו קדוש' ואם היחיד ההוא יכול לכוף הצבור להתפלל בו בשאל' או אם יכולים לכופו למכרו או להקדישו:

תשובה: ע"ז שבשע' החורבן פקעה קדוש' שתי בתי כנסיו' לגמרי שאפי' בבהמ"ק שקדושתו יותר חמור' מקדוש' מקדש מעט אמרי בפ' ר' ישמעאל (עבודה זרה נב:) שכיון שנכנסו עכו"ם בו הופקע' קדושתו משום דקרא אשכח ודרוש ובאו בה פריצים וחללוה כדאמרי' התם וכשקנו הבי' הראשון אנשים מקובצים והקדישוהו לכל יבוא להתפלל בו חלה בו קדוש' ב"ה של הרבים שאינו נמכר לעולם כדאי' בפ' בני העיר (מגילה כו.) וכשקנ' הקונ' הזה זה הבי' לעצמו הרי הוא חולין בידו שהרי קדושתו הראשונ' הופקע' מפני החורבן ומפני קנייתו לא ירדה בה קדוש' והוא לא הקדישו לצבור אלא השאילו להם ובידו לסלקם ממנו ולעשו' בו כרצונו. ודינו כסודרא דצר בי' ולא אזמניה כיון שלא הקדישו. וכן כ' הרמב"ם ז"ל בפרק אחד עשר מה' תפל'. וכן הוא בירושלמי פרק בני העיר (ה"א) ומעת' הבי' הראשון חייבין הצבור לסלק שעבוד העכו"ם מעליו כדי שלא ישתקע בידו ויגבה הממון מכל הדרים במקום ההוא כל אחד לפי ממונו שכל דבר שבממון אינו נגבה לפי נפשו' אלא לפי ממון כמו שהוא מוזכר בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא קטז:) לענין תייר ובפרק השותפין (בבא בתרא ז:) לענין חומה. ואם צריכים עזר מהקהלו' חייבין הקהלו' לעזרם להציב גבול אלמנ' ולא יהי' מסח דבית גאים. ואם אינם יכולים להתפלל בו יעמוד שומם עד יחנן ה' וישים בלב אנשי הארץ להרחיב את גבולם ולהתפלל בו ובין כך יעמוד בקדושתו סגור כאשר הוא עתה שאפי' הי' חרב כך הוא דינו כדאי' בפרק בני העיר (כח.) וזה הבי' שנקנ' עתה יכולין הצבור לכוף לקונ' למכרו להם שהצבור חייבים לבנו' להם ב"ה כמו שכ' הר"ם במז"ל פ' אחד עשר מהל' תפל' מהתוספת' וכשימכרנו להם ימכרנו באותו סך שקנה אותו שכיון שיחדו לב"ה גלי אדעתיה שלא קנאו לצורך תשמישו אלא לצורך תפלה וכיון שהדין נותן שהן קודמין לזה ממנו א"כ הרי הם כבעל המצר שהקונ' אינו אלא שלוחם כדאי' בפ' המקבל (בבא מציעא קח.) שאין לך ועשית הישר והטוב גדול מזה וכ"ש שהן בעלים ראשונים ויש להם דין בעל המצר כדאי' התם (שם ע"ב) וכשימכרנו להם יפרע הוא חלקו עמהם לפי ממונו ואם יחשוב זה פגם לכבודו ואינו רוצה למכרו יכולין לכופו להקדישו לצבור בכל הדברים שהם צורך צבור שהצבור כופין היחיד כדאי' בפ' השותפין (בבא בתרא ז:) וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל גם בפ"ו מה' שכנים בתחלתו שכ' שיכולין בני העיר לכוף זה את זה לבנו' ב"ה וברייתא היא שנויה בתוספתא בפרק בתרא דמציעא והביאה הרי"ף ז"ל בפ"ק דבבא בתרא ולשון התוספת' הוא לקנו' ב"ה והוא ז"ל כ' לבנו' וזה הבית כ"ז שהיא של יחיד אינו ב"ה ודינו כדין רחבה של עיר כמו שכ' הרמב"ם ז"ל סוף פ' אחד עשר מה' תפלה. ואם יש מי שלבו נוטה לומר שאע"פ שנכנסו עכו"ם לשכונה לא הופקעה קדושת בתי כנסיות מדכתיב והשימותי את מקדשיכם קדושתן אף כשהן שוממין כדאי' בפרק בני העיר (מגילה כח.) וכן כ' הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר וקרא דובאו בה פריצים וחללוה דמשמע דזכו בהן עכו"ם גזרת הכתוב היתה במקדש ראשון ובאבני מזבח מפני שהפקירום ישראל כמו שנרא' מדברי רש"י ז"ל שם ואינו ענין לבתי כנסיות א"כ קדושה ראשונה שהית' בזה הבית שקנה זה היחיד עדין היא בו ויחזיר לרבים כמו שהי' ואם הוא פדה אותו מיד עכו"ם בממונו זכה לשמים שאין לו בו אלא כאחד מישראל זהו לפי סברא זו. אבל האמת הוא שהופקעה קדושתן וזכה בהן המלך מדינא דמלכותא כדמוכח פ' חזקת הבתים (בבא בתרא נד:) אחר שאין רשות לישראל לבנו' בתי כנסיות אלא בהרמנו' דמלכא ומלכא אמר שכל ממון שאין לו בעלים ליהוי דמלכא וזה הרי הניחו בעליו אם מפני אונס השמד אם מפני בריחתם משם ומתחלה כשהוקדש על תנאי זה הוקדש וא"כ אין לזה האחרון קדוש' עד שקנוהו הצבור או הקדיש אותו הקונ' לצמיתות לדורותיו ותרד בו קדוש' חדשה והצבור יכולין לכוף אותו ע"ז כמו שכתבתי. העולה מזה בקצרה הוא שהבית שקנה זה היחיד לב"ה ממה נפשך אסור לו ליחדו לעצמו שאם לא הופקעה קדושה ראשונ' הרי הוא ב"ה של רבים והוא אין לו חלק בו אלא כאחד מהם ואם הופקעה קדושתו הראשונה א"כ הרי הוא חולין וחייבין הצבור לכופו להקדישו במכירה או בהקד' כדי שיהא להם בית הכנסת שזה אינו בית הכנסת כל זמן שהוא ממון יחיד. עד כאן לשון התשובה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף