שו"ת רדב"ז/א'קעו
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ומאה ושבעים וששה - חלק ד סימן קה]
שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שאמר לסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו ויתנו גט לאשתו על מנת כך וכך. ואמר אחד מבעלי ההוראה כיון שיש כמה פוסקים מקילין בזה להזכיר התנאי על פה קודם כתיבת הגט ראוי לסמוך עליהם ורצית לדעת דעתי בזה:
תשובה הגם לכבוש את המלכה עמי בבית דאתריה דהרמב"ם ז"ל הוא זה והוא מחמיר בדבר איך נקיל אנחנו דגרסינן בשבת פרק יציאות (יט:) ההוא תלמידא דאורי בחרתא דארגיז כשמואל שמתיה רב המנונא ופריך גמרא והא כרבי שמעון סבירא לן. ומשני אתריה דרב הוה. והא קמן דאורי כהלכתא דקי"ל כשמואל וכרבי שמעון במוקצה ואפי' הכי שמתיה רב המנונא. ונדון דידן עדיף טפי דרבינו מחמיר ואנחנו נקל כנגדו ובמקומו זה ודאי לא אמרה אדם מעולם וכ"ש דרש"י והתוספות ז"ל הכי סבירא להו. ויש מן האחרונים שכתבו נהגו לפסוק כהריא"ף ז"ל במקום שאין התוס' חולקין ובנדון דידן למה לא נפסוק כדעת התוספות במקום שהריא"ף אינו חולק. גם הר"ן ובעל מגיד משנה ז"ל כתבו שנכון להחמיר וכן נהגו. ופשטא דסוגיין דפרק המגרש הכי משמע דכל תנאי בין חוץ בין על מנת אין להזכיר אפי' על פה קודם כתיבת הגט וכן ראוי להורות ואין אני חושד למורה הזה שאמר כן ושמא בשעת הדחק אמרה וכדאי הם בעלי המחלוקת לסמוך עליהם בשעת הדחק וכ"ש שהרב בעצמו אמר ספק מגורשת וכיון דאיכא ספק ומחלוקת ושעת הדחק נסמוך על הרז"ה ז"ל והרמב"ן ז"ל ומקצת פוסקים שהקלו בדבר. ואפשר שזו היתה כוונת החכם המורה ומשום חומרת אשת איש לא סמכתי לעשות מעשה ולהקל.
וא"ת שראוי להקל משום עיגונא ליתא דאין לנו להקל אלא במה שהקלו הם משום עיגונא. וטעמא דמסתבר הוא שאם היה הדבר מסור לכל אדם זה יקל משום עיגונא וזה יוסיף קולא אחרת משום עיגונא ויבואו להתיר אשת איש. וז"ל הריא"ף ז"ל אמר רבא מחלוקת לאחר התורף דר' סבר גזרינן לאחר התורף אטו לפני התורף. ורבנן סברי לא גזרינן אבל לפני התורף דברי הכל פסול. ומתני' דקתני כתבו לתוכו ואוקימנא בחוץ אבל על מנת לא פסיל לאחר התורף ורבנן היא וכן הלכה עד כאן לשונו. משמע בהדיא דלפני התורף פסיל על מנת ומדלא מפליג בין כתב לבעל פה משמע דאפי' בעל פה פוסל מן הספק וכדכתב הרמב"ם ז"ל. וכתב הר"ן ז"ל ועכשיו נהגו להזהר שלא לכתוב שום תנאי בגט ולא להזכירו בשעת כתיבת הגט וכשר הדבר לפי שאין הכל בקיאין לחלק בין תנאי לתנאי בין אחר התורף ללפני התורף עד כאן לשונו. לפיכך אני אומר שאין ראוי להקל בדבר וכל שכן דאתריה דמר הוא וכדכתיבנא. ומכל מקום אם בא לגרש ע"י שליח הולכה אומר לשליח הולך גט זה לאשתי ותמסרנו לה ע"מ כך וכך ואין כאן בית מיחוש. והנלעד"כ: