שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/רנב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שמעתא בפ' נערה בעי מיניה אביי מרבה האומר לחבירו אנסת כו' זה כמה שנים בלמדי זאת הסוגייא עם החברים הרגשתי בה י"ג הערות ואחר כמה שנים אחרים נדפסו תשובות מורי כמה"ר לוי בן חביב זצ"ל וראיתי בתוך הספר זאת הסוגיא והוא כותב י"ד הערות עם ב' מן התוס' וכותב דרך ליישב הסוגיא וראיתי אני תלמידו הקטן לחבר כל הערות אותם שהיו לי מקדם ואותם שנתחדשו לי מספרו ולכתוב מה שנתייש' כפי דעתי הן ההערות שלי הן המחודשות ממורי וזה החילי בס"ד. אותם שלי הם אלו אחד למה האריך אביי כשסדר תשו' הכתב לא אנסתי כו' היה יכול לקצר ולומר והוא לא נתחייבתי לו ממון מעול' ב' שאביי ידע הברייתא שממנה מכריח שאפי' כשעמד בדין פטר ר"ש מקרבן א"כ מאי קא מבעיא ליה. ג' שהרי אין היכרח מן הברייתא שיש לפרשה אין לי אלא דברים שמשלמין כו' אבל דברים שאפשר לשלם עליהם ע"י כפירה מנין ת"ל כו' וא"כ לא מיירי דקא תבע כפל כדפרש"י ומנא ליה לומר דתבע כפל דמשום הכי קשה ליה דלא עמד בדין כו' אימא לעולם אימא לו דלא עמד אלא פירוש דברייתא שהייתי אומר דגזרת הכתוב שאינו חייב אלא הנשבע על דבר שאין בו אלא קרן אבל דבר דשייך ביה כפל אפי' דתבעי ליה קרן פטור קמ"ל ומעלה כו' ד' למה לא הכריח ממוציא שם רע ראי לא עמד בדין לכו"ע ליכא קרבן דמאי דע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"ש אלא באנסת דסברי ממונא כו' הא במקום דליכא אלא קנס מודו. ה' איך אמ' יכילנא לשנויי כו' הא ודאי א"א בלא הדוחק הנז' בגמ' דאי כולה ר"ש למה היה צריך תרי בבי לימא בד"א על הרישא או על בבי דסיפא ותרי קרא למה לי אי כולה ר"ש לא ימנע או הסברא מבחוץ היה לחייב קרבן עכ"פ או להפך א"כ קרא דמיעט וקרא דרבוי למה וכן קשה אפי' למאי דאמרי' דרישא רבנן בו' למה לא פליג ר"ש על בבי דרבנן ולא הוה צריך להביא בבי שלא הזכיר רבנן ושביק ומידכר חד או תרי ז' איך אמר כי קאמינא ממון הוי להורישו הלא אביי שאל לקרבן בפירוש והו' השיב לו קרבן בפי'. ח' איך אפשר לא ידע רבה מתניתין בשלמא תוספות כבר תרצו אבל רש"י פי' בממון הוי להורישו ממון הוי לאחיה ולא שלה משמע בפי' לפרש"י דמה שאמר רבה ממון הוי כו' מיירי אפי' שהבת בחיים א"כ מתני' קשיא בהיכרח. ט' איך אמר עבד כו' אימא ה"נ. י' איך אמר ונתן מבעי ליה איצטריך וכחש לאחריני. י"א איך אמר כי קאמר רבה לשאר נדרש ללא שאלו אביי שאל אנסת כו' והוא השיב לשאר קנסות. י"ב מאי פריך יצאו אלו שהן קנס כו' והלא הוא הכריח מן הברייתא דהוי ממון ואפ"ה פטור ומן הנר' שידע תירוץ יצאו אלו שעיקרן קנס וכן פירש רש"י לעיל. י"ג אית ביה ר"ש פוטר ולדידיה מי ניחא והלא ההוא דאמר דר"ש פוטר אפילו עמד בדין כמו שהוכיח מן הברייתא מכאן ואילך המחודשות. י"ד קושיית התוס' למה לא שאל אביי אליבא דרבנן. ט"ו איך עלה בדעת אביי שחייב קרבן כיון שידע המשנה שאינו ממון להוריש כ"ש לקרבן. י"ו איך קבע אביי שאלתו על משנת שבועות כיון שממנה נר' שהוא חיי' קרבן כמו שרצה הוא להוכיח בסוף הסוגיא. י"ז איך רב' היה מהפ' עצמו ומשיב לאביי דברים בטלים י"ח איך אביי לא הקשה לרבה ממתני' דלא חשיב ממון להורישו כ"ש לשבועה. י"ט איך לא תרץ רבה כי קאמינא ממון הוי לענין דאי מודה מחייב. ך' הקשה שעם היות איפשר לתת אי זה טעם למה לא תרץ התירוץ הנז' בתחלה אמנם קשה יותר איך הלך מן העולם בלא תירוץ בהיות היה תירוץ זה קל מאד. כ"א למה הוצרך אביי כאשר הקשה ממשנתינו כאלו לא הית' הקושי' מבורר' והכא הקושי כ"כ ברורה שאין דרך לנטות ימין ושמאל. כ"ב כי קאמר בשאר קנסות לימא כן גם אחר שעמד בדין שחייב כאשר הודה בב"ד שני. כ"ג למה לא הקשה קושית אי הכי לעיל מה קשר יש לה למטה. כ"ד למה חזר והקשה אביי כבר ונשאר רבה מוקשה מצד אחד היה צריך להקשות עוד מצד שני ע"כ ובזאת האחרונה איני מבין איך עולה בדעת שהקשה לרבה אחר שכבר נפטר ועוד שכיון שבעיית אביי הית' מיוסדת על משנה זו לא ראוי לומר אתיביה אלא והא ר"ש פטר כו' הנלע"ד ביישוב ההלכה ע"ד רש"י ראשונה צריך לדעת כי אביי ייסד בעייתו זאת על משנת שבועות להורות כי לא היה לו ספק אלא לענין קרבן שבוע' כי לענין איסורה מחייב פשיט' ליה וכן פרש"י כיון שכבר עמ' בדין ואי הוה מודה ליה קמן הוה משלם שכבר חייבוהו ב"ד ראשון עפ"י עדים השתא ממונא כפריה וחייב או דלמא אע"ג דעמד בדין ואי מודה הוה מחייב א"ה לא מחייב בכפירתו קרבן הואיל ועקר וקנס כו' משמע בהדיא דפשיטא ליה לכל הצדדין דאי מודה בב"ד ב' דחייב ממון גם יל"ל דפשיטא ליה דלא הוי ממון להוריש דמשנה שלימה היא מנשתינו וא"כ לא נשאר לו ספק אלא לענין ק"ש למאן רמינן ליה אי למודה אי להורישו וגם בזה היה רואה משנ' וברייתא דסתרי אהדדי כי ממשנת שבועות נר' ודאי שחייב כמו שגלה הוא בסוף ומן הברייתא נר' דפטור וחשש אולי הוא תרי תנאי אליבא דר"ש או דלמא שמא רבא שהיה רבו ידע לתרץ וכשהשיב לו רבה בפשיטות כ"כ תמה אביי ואמר וכי חושב רבי שאיני יודע המשנה שממנה נר' שממון הוי כו' אלא שקשה לי מן הברייתא ואז הביא לו הבריית' ולז"א איתיביה כלומר לדידך שאת משיב כ"כ בפשיטות כו' ומה שהאריך אביי במ"ש והוא אומר לא אנסתי כו' היה אפשר לומר שרצ' ליקח לישנא דמתני' דקאמר והוא אומר לא אנסתי כו'. ואפשר דרצה להשמיענו שגם בזה איכא לספוקי דלא מבעיא היכא דאמר מעולם לא נתחייבתי לך ממון דמשמע דמודה שאנס כו' אלא שכופר שלא נתחייב ממון לפי שהודה בכה"ג איכא למימר דלא הוי הודאה שאינו אומר כן אלא מחמת ביעתותא דעדים דידע דאיתנהו אלא אפי' שאמר לא אנסתי כו' שנר' דקי"ל בנפשיה דתו ליכא עדים וא"ה הודה אח"כ דנר' דהוי הודאה גמורה א"ה איבעיא ליה דשמא אפ"ה כיון שעיקרו קנס לא מחייב קשה והשיב לו רבו דממון הוי כו' ונר' דרבה ולא אביי לא הזכירו בלשונם קשה אלא ממילא הוי לבד ותלמודא נסיב קרבן שבועה ע"ד קס"ד ומצינו כזה לקמן ריש פ' שני דייני גזרות ת"ר כי השוחד יעור עיני חכמים ק"ו לטפשים וכתבו שם התוס' ורשב"ם פי' דהאי ק"ו לטפשים אינו מן הברייתא אל' מדתניא חכמים וצדיקים משמע שר"ל ק"ו לטפשים ולכך מתמה כו' ה"נ לפי שהוא השיב ממונ' הוי חשב אביי דלענין קרבן קאמר ובפרט שכונת שאלתו כך ותלמודא פי' לנו כונת אביי ומה שחשב ברבה ומ"ה הקשה לו כו' ומה שהכריח מן הברייתא אפשר שכן היה שעיק' ההכרח היה ממוציא ש"ר אלא דנק' רישא דברייתא אי נמי דמכפל לבד הוי הכרח דא"א לפ' אין לי אלא דברים שיש בו תשלומי כפל מנין כו' מב' טעמי חדא דדומיא דאונס ומש"ר קתני ותו דבפקדון נמי אית ביה כפל בטוען טענת גנב וא"כ בהיכרח לומר אלא תובע כפל מנין כו' ומה שלא שאל אביי אליבא דרבנן בתובע קנס בפי' כנז' בדברי תוס' נר' דלאו קושיא היא כלל דבשלמא ר"ש ודאי ס"ל דלא הוי ממון וגם באה הברית' כנז' אבל רבנן איפשר שאפילו בתובע קנס וכפר והודה מחייבי רבנן קשה ומ"ש אמרו לו אע"פי שאינו משלם כו' דמשמע שהם מודים בקנס אינו כן כי לדברי ר"ש קאמרי כלו' אפי' לדברך כו' והשיב לו רבה יכילנא כו' כלומר אני לא עלה כך על דעתי מתחלה לחייב קנס אמנם לפי מחשבתך יכילנא כו' אבל זה דוחק כו' ומ"ש דוחק זה ולא אותם שאמרנו כי אלו הברייתות לא נשנו כך רישא וסיפא כמו שמוכיח בת"כ ותמצא הברייתא יש בה תוספת דברי' ברישא וא"כ איפשר לא רישא וסיפ' הוי אלא חדא מיתניא בי רבי חיי' וחדא בי רא' אלא שהמסד' סדר' ריש' וסיפ' ומשו"ה לא הו' ק' ליה למה אי הוי כולה ר"ש לא קאמר בד"א או אפי' חדא רבנן וחדא ר"ש למה לקחו חלוקות חדשו' דכיון שהן ב' ברייתות לא נשנו כא' כל א' נקט החלוקו' כרצונו אבל ההיכרח הוא מ"ש שא"ה המסדר שסדר' נהי שסדרם בלשון שמצא' מ"מ לא הו"ל למינקט ר"ש באמצע אל' ודאי כו' ולקושיו' ב' קראי המ"ל דקרא דוכחש הוא אסמכת' כדפירש תוס' לענין אחר ומשום הדוחק הנז' בגמ' לא שני הכי אלא שמה שאמר ממונ' הוי לא אמרתי אלא להוריש והיה דוחק עצמו לפרש המשנה כך כי ר"ש לא פליג ארבנן דהוי ממון להורישו לבניו דפשיט' הוא אלא כאשר מת ואין לו בנים אלא הבת לבד ה"א כיון דממונה הוי לגבי דידה לעולם הוי קנס' קמ"ל ר"ש שאפי' שלא הספיק' לגבו' לגבי דידה נמי הוי ממון וירית ולפי שזה היה נר' לו דוחק גדול עמדו כ"ב שני' ולא רצה לתרץ דהוי ממונ' לענין דמודה מחייב דבהא פשיט' להו ולא הוה צריך כלל למימר וגם ידע רבה דזה פשי' ליה לאביי ובא רב יוסף ותרץ דבשאר קנסות מתיישב מ"ש רבה עם שרבה לא אמרה אלא באנסת דהוי ממון להוריש ומתני' אתי' כפשוט' דפליג ר"ש ארבנן וקאמר דל' הוי ממון אלא אדרבא נפק לגבי דיד' ולא לגבי דידהו איתיביה כו' ואתי שפיר שהוצרך אביי להאריך ואי אמרת כו' להורו' כי אין לפרש הפי' הנז"ל במתני' כי הפי' האמיתי הוא דפליג ר' שמעון ארבנן וא"כ קשה והודה לו רבה והנה עפ"י דרכנו למדנו למה לא שני רבה ההי' שינוי' דלעי' דכולה ר"ש ואעפ"י שהיה דחוק מ"מ הוה עדיף מהא שנשאר בקושיא אלא דהוה קי"ל דר"ש פליג ארבנן אפי' שעמד בדין ולא קאמר הכי אלא לפי מה שחשב אביי ופריך אלא מעתה כו' וז' המקשה חשב לא ימנע או יאמר לי אין ה"נ או ישיב לי דשאני כו' לכל הפנים אקשה לו אם יאמר כי אין ה"נ א"כ קשה טובא דנסיב תנא דיני דלא נסיב קרא דוכחש אלא לחד ואי לא ישיב לי אלא דשאני אין הקושיא כ"כ אלא דוחק בעלמא דכיון דאנסת לא צריך לקרא דוכחש לא הוה ליה למינקט בהדי הני כי היכי דלא אתי למטעי דהאי נמי מצי להורישו לבניו כי הני דדיק רש"י בתמיה כו' דודאי אין כונת המקש' דה"ל למישבק וכחש ולנקוט ונתן דודאי וכחש אצטריך להני אחריני אלא הא דפריך דלא ה"ל למיסב כו' כיון כו' והוי תמיה בעלמ' ומשני כי אצטרי' כי' שאפי' לאנ' ופתה איצטרי' קר' ועכשיו חזר והקשה המקש' ולאו היינו אביי שהרי אביי הקש' לרבה ונשאר מוקשה ונפטר רבה לחיי ע"ה ותרץ רב יוסף ופריך המקש' לר' יוסף כי מה תרץ ופרש"י אי הכי דכשעמ' בדין אוקימתא כו' נשמר שאין אי הכי מקוש' למ"ש לשעמדה בדין ובגרה אלא לעיל שהעמיד כשעמדה בדין לבר ולא כפי' התוספו' ודייק רש"י לעיל דאמר אלא פשיטא כשעמד בדין והא דקתני יצאו לקמן מפר' שעיקרו קנס כלומר שאין הכוונה לקמן כי אם לפרש לא להקשות ואתי שפיר נמי דר"כ פי' לא אחר איתיביה כו' כאן פי' לנו התלמוד סברת אביי מה היתה ומאי זה טעם נכנס בזה הספק וידאה כי במה אמרתי הותרו כל הספקות צור ישר' יראנו נפלאות אכי"ר:
דבור ק"ו ונשבע קשה קצת שהרי התוס' פירשו לקמן דאביי מספקא ליה אליבא דר"ש לפי שמצינו במשנתנו דלר"ש לא הוי ממון כו' וא"כ לרבנן לא מצי אביי לספוקי אלא שכונת התוס' לכאורה א"א לומר דלכ"ע לא הוי אלא קצת כו' והטעם שלר"ש פטר אפילו גבותם להכי בעי לסברתו וכבר תרצנו גם אנחנו קושי' זאת:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |